תקועים בשלג | לרכישה באינדיבוק
תקועים בשלג

תקועים בשלג

שנת הוצאה: 2011
מס' עמודים: 208
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 39
- 39

הכריזמה הגברית של לינוס האריסון ללא ספק משפיעה על המזכירה ההגיונית והממושקפת שלו, אנדריאה, והיא מקפידה מאוד לשמור על מרחק נאות מהבוס.

אבל לבוס יש תכניות משלו, וכשהשניים נתקעים יחדיו בסופת שלגים, היחסים בניהם מקבלים תפנית מעניינית. לינוס מעוניין להכיר טוב יותר את מזכירתו, ואנדריאה חושבת לעצמה, איך בדיוק היא אמורה לעמוד מול הבוס הכריזמתי שלה…

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “תקועים בשלג”

בקרוב…

1

 

"תארזי את התיקים שלך, אנדי, אנחנו נוסעים לסקוטלנד לכמה ימים!"
אנדי הרימה את מבטה, מצחה קמוט, אל לינוס שעמד בפתח הדלת שהפרידה בין שני המשרדים שלהם בקומה העליונה של טארינגטון פארק. היא כבר ידעה שהוא היה כאן במגורים הפרטיים שלו, באותה קומה של משרדיהם, אחרי שראתה את מכוניתו חונה באחת החצרות הקדמיות כשהגיעה לעבודה הבוקר. זה היה מה שאמר שגרם לה להגיב בחריפות. "סקוטלנד?"
"הממ." לינוס נכנס לתוך החדר ונשען על צד שולחנה. שערו השחור היה קצת יותר קצר מכפי שהיה לפני שנה; העיניים הירוקות-בהירות שלו היו עדיין חריפות וקרות בפניו הקשות והנאות כשהתבונן בה. "עכשיו שטארינגטון פארק נפתח, אני מצפה לפרויקט גדול אחר. יש טירה בסקוטלנד שאני שוקל את רכישתה."
אנדי התבוננה בו. "ואתה רוצה שאבוא איתך?"
הוא מעולם קודם לא הציע שתצטרך אליו לנסיעת עסקים. גם עכשיו הוא לא הציע זאת, אנדי הזכירה לעצמה בלגלוג – לינוס אמר לה שהם נוסעים.
"את העוזרת האישית שלי," הוא הזכיר לה.
אנדי הייתה מודעת מאוד לכך. בדיוק כפי שהייתה מודעת לכך שבמשך החודשים האחרונים היא התחילה לראות את לינוס בתור יותר מהמעביד התובעני שהופיע למשך כמה ימים כאוטיים כדי לבדוק את ההתקדמות בטאריגטון פארק, ואז נעלם באותה פתאומיות בחזרה אל חייו ואל דירתו בלונדון.
הציפייה שאנדי תתלווה אליו לנסיעת עסקים לסקוטלנד הייתה בקשה הגיונית מאוד של לינוס מהעוזרת האישית שלו. למעשה, כשאנדי עבדה אצל ג'רלד היא יצאה איתו לנסיעות כאלו כל הזמן. אבל לינוס לא היה ג'רלד…
מודעת לחלוטין למוניטין של לינוס בענייני נשים ועסקים כאחד, אנדי הייתה נחושה לשמור ממנו מרחק, כשהתחילה לעבוד אצלו לפני שנה. זה לא היה קשה עבורה מכיוון שהייתה כל כך מנותקת רגשית אחרי מותם של דיוויד ושל אביה.
אבל בהדרגה, אנדי מצאה את עצמה מחכה לביקורים הקצרים והסוחפים של לינוס. היא הפכה מודעת לסקסיות המפתה בעיניו, לחיוכים הנדירים שלו. היא למדה להעריך את רוחב כתפיו ואת הרזון השרירי של גופו כשצעד בנחלה בצעדים נמרצים וחילק הוראות שציפה כי יבוצעו עד ביקורו הבא.
בדיוק כפי שהייתה מודעת גם עכשיו אל קרבתו כשנשען על שולחנה.
אנדי העוותה את פניה בגועל עצמי ומשכה את המחשב הנייד שלה אליה. "לאיזה שדה תעופה נטוס?" היא שאלה קצרות, ושמחה לגלות שהיא נושמת קצת יותר בקלות אחרי שלינוס נעמד והתרחק קמעה.
"חשבתי אולי לנהוג בריינג' רובר."
"לנהוג?" אנדי הציצה דרך החלון אל שמי החורף הקודרים. "בפברואר לא יורד שלג בסקוטלנד?"
"תפסיקי להיות בררנית, אנדי," לינוס אמר בביטול. "כל אחד יחשוב שאת לא רוצה לנסוע לסקוטלנד איתי."
זה בגלל שבאמת לא רצתה!
רק המחשבה להיות לבד עם לינוס בסקוטלנד למשך כמה ימים, כשהייתה כל כך מודעת אליו מבחינה גופנית, גרמה לשרירי הבטן שלה להתכווץ ולדופק שלה לעלות.
הוא הזדעף לעברה. "מה הבעיה שלך, אנדי? האם יש לך תוכניות אחרות לסוף השבוע הזה? אולי פגישה רומנטית?"
"כמובן שלא," היא רטנה.
לינוס חייך בלגלוג. "כמובן שלא," הוא חיקה אותה. "עברה שנה מאז מותו של דיוויד סימינגטון-בראון הקדוש, אז לא הגיע הזמן שתתחילי שוב לחיות?" במיוחד כשהארוס שלה לא היה כל כך קדוש, לינוס חשב בגועל. לרוע המזל, הוא גילה יותר מדי מהסודות של המנוח במשך השנה האחרונה. סודות שהוא ידע שאנדי כלל לא הייתה מודעת לקיומם…
ההחלטה שלו לעשות את אנדריאה בטנפילד העוזרת האישית שלו באתר עצמו, ולתת לה יד חופשית בתחום עיצוב הפנים של טארינגטון פארק הייתה הצעד העסקי הטוב ביותר שעשה אי פעם, לינוס הודה באירוניה. אבל המלון נפתח כבר לפני חודש, ונוהל בהצלחה מרובה על ידי מייקל הול, והגיע הזמן לעבור למשהו אחר. וזה היה נכון לגבי שניהם.
אנדי התקשחה לשמע ההערה שלו על דיוויד. "החיים הפרטיים שלי הם לא עניינך," הטון שלה היה מקפיא.
לינוס השמיע נחרת גועל. "אין לך חיים פרטיים."
"אז טוב שיש לך מספיק חיים פרטיים בשביל שנינו, לא?" אנדי נעצה בו מבט ארסי, יודעת מהתמונות שהופיעו בעיתונים שחייו של לינוס בלונדון כללו גם ערבים, אם לא לילות, עם האישה האחרונה בחייו. נשים בדרך כלל לא עניינו אותו למשך יותר מחודשיים.
לינוס הרים גבות בלגלוג. "מקנאה?"
אנדי התאבנה. "בהחלט לא!" היא השתנקה, בעודה מרגישה שהיא מסמיקה.
היא לא קנאה בנשים שבחייו של לינוס. בעצם, אנדי מצאה את המשיכה שלה אליו מבלבלת לחלוטין. דיוויד היה מקסים בצורה מלוטשת; מנומס ומתוחכם. ללינוס היה קסם ותחכום כשבחר בכך, אבל המשיכה שלו הייתה מחוספסת. מינית, חושנית, ארצית…
היא קמה על רגליה בפתאומיות. "במה יש לי לקנא?" היא לגלגה. "אם הנשים הללו טיפשות מספיק בכדי לקבל את המעט שאתה רוצה לתת להן, אז זו הבעיה שלהן. אני יכולה להבטיח לך שאין לי כל עניין לחמם את מיטתך!" אנדי התחרטה על המילים כמעט ברגע שנפלטו מפיה, קולטת שאולי אמרה יותר מדי. חשפה יותר מדי.
לינוס התבונן בה בעיניים מוצרות, מופתע מן הלהט שלה. הוא הגיע אל טארינגטון פארק רק פעם בחודשיים, אבל מעולם לא ראה את אנדי הקרירה והיעילה מוטרדת כל כך בגלל משהו. העיניים החומות והיפות שלה ממש התנוצצו מהתמרמרות ועל לחייה היו כתמי צבע נרגז.
פיו התקשה. "אולי כדאי שתחכי עד שתתבקשי לפני שתסרבי," הוא הקניט אותה. "התייחסתי להעדר חיי האהבה שלך, אנדי," הוא הסביר.
היא מצמצה, המסכה המנומסת והעניינית שלה נפלה בחזרה למקום והיא התיישבה שוב לשולחנה. "ידעתי את זה," היא פטרה אותו בחדות.
לינוס המשיך להתבונן בה במשך שניות ארוכות והרהר בתגובה המתגוננת של אנדי.
כשהתחילו לעבוד יחד הדברים היו קצת מתוחים ביניהם, כנראה כתוצאה מהתנגדות מסוימת ומובנת מצדה של אנדי שהרגישה שלחץ עליה לעבוד עבורו. אבל ברגע שאנדי הבינה שהוא באמת רצה את המעורבות שלה בשיפוצים של טארינגטון פארק – ושההיעדרויות הארוכות שלו נתנו לה יד חופשית באשר לעיצוב הפנים, אי הנוחות ביניהם התחילה להתפוגג. עכשיו, שנה מאוחר יותר, לינוס לגמרי העריך שבענייני העסקים שלו אנדי הייתה שקטה, יעילה וכל מה שהיה מאחל לעצמו בעוזרת אישית.
התגובה שלה עכשיו הזכירה לו שהיא גם הייתה אישה יפה במיוחד. החליפות המחויטות שלבשה תמיד לא הצליחו ממש להסתיר את העובדה שהיא הייתה חטובה בכל המקומות הנכונים, עם רגליים ארוכות וסקסיות…
"לינוס?"
"מצטער." הוא טלטל את ראשו והחזיר את מחשבותיו הנודדות מהמחשבות על העוזרת האישית הסקסית שלו. "נתחיל בנהיגה לסקוטלנד מחר," הוא אמר בפתאומיות והתיישר. "חוץ מלבדוק את הטירה שליד אדינבורו, יש גם מישהו שאני צריך לבקר."
"אדינבורו?" אנדי הדהדה. "רק שנייה." היא התבוננה בו בחשד. "האם נבחרת הרוגבי הסקוטית לא משחקת נגד ויילס בסוף השבוע?"
"אני חושב שכן," לינוס אישר בקלילות, ההבעה שלו תמימה במתכוון.
"אתה חושב שכן," אנדי הדהדה במכוון.
היא ידעה שההצלחה של לינוס בעסקים נבעה מהעובדה שעבד כמו חמור, אבל לא משנה כמה עשיר היה, או כמה עסוק, הוא שמר על אהבת הנעורים שלו למשחק הרוגבי, וצפה במשחקים של נבחרת סקוטלנד בכל הזדמנות.
זה היה בלתי אפשרי להחמיץ את העובדה שטורניר שש האומות עמד להתחיל בסופשבוע זה, או שסקוטלנד עמדה לשחק בבית במאריפילד, אזור של אדינבורו, ביום ראשון. צירוף מקרים לא סביר תחת הנסיבות.
"אתה יודע שהם משחקים, לינוס," אנדי הנידה ראשה בלגלוג. "בעצם, אני מוכנה להתערב שיש לך כרטיס למשחק," היא הרימה גבות.
"יש לי שניים," הוא הסכים ביובש.
עיניה של אנדי התרחבו. "אתה מצפה ממני ללכת איתך למשחק רוגבי?"
הוא הזעיף פנים. "למה לא?"
קודם כל, לאנדי לא היה כל עניין במשחק הרוגבי. וחוץ מזה, לצפות במשחק רוגבי ביחד עם לינוס בהחלט לא היה בהגדרת המשרה שלה.
אנדי משכה בכתפיה. "אם אתה מבקר חברים והולך לטורניר רוגבי, אני באמת לא מבינה למה אתה בכלל צריך אותי בסקוטלנד."
הזעפת הפנים שלו העמיקה. "זו הפעם הראשונה שביקשתי ממך לבוא איתי לנסיעת עסקים ואת מסרבת?"
"לא אמרתי זאת," היא הנידה בראשה לאט, מודעת לניצוץ המסוכן בעיניו של לינוס.
"ככה זה נשמע לי."
"אז לא שמעת טוב," אנדי השיבה בשלווה.
האם אכן לא הבין אותה? לינוס תהה בקימוט מצח. הוא ואנדי עבדו טוב יחד בפעמים שהגיע לטארינגטון פארק, אבל מבחינה אישית הם מעולם לא עברו מעבר לשלב שבו אפשרה לו לקרוא לה 'אנדי' במקום ה'אנדריאה' שעליו התעקשה תחילה. זה היה מצב שלינוס חשב שהתאים לשניהם, עד לתגובה החריפה שלה זה עתה…
הוא הקדיר פנים. "האם את באה איתי לסקוטלנד או לא?"
אנדי הטתה את ראשה בקרירות. "כמובן שאתלווה אליך, אם זה מה שאתה רוצה."
"מה שאני רוצה ממך אנדי זה את חוות הדעת שלך באשר לטירה שליד אדינבורו. עשית עבודה טובה עם טארינגטון פארק; אוכל לעשות שימוש בעזרתך," הוא הצהיר בבירור. "האם מרג'רי תהיה בסדר אם תשאירי אותה לבד במשך ארבעה ימים?"
"היא כבר לא לבד מאז שהעסקת את גברת פרגוסון בתור סוכנת הבית שלנו," אנדי הזכירה לו בעוקצנות.
לינוס הזעיף פנים. "אל תגידי לי שאת עדיין מעוצבנת על כך!"
אנדי התעצבנה כשבאחד הביקורים המהירים שלו בטארינגטון פארק לפני שישה חודשים, לינוס הודיע לה בשלווה שהוא שכר סוכנת בית עבור בית השער. לא שזה לא היה הגיוני מאוד שמישהי תטפל בבית, אנדי פשוט לא רצתה להרגיש שהיא חייבת ללינוס יותר מכפי שכבר הייתה חייבת לו.
הבריאות של אמה הייתה טובה הרבה יותר מכפי שהייתה לפני שנה. שערוריית פשיטת הרגל שהתגלתה בעקבות מותו של מיילס שככה לבסוף, ואפשרה למרג'רי להיחלץ מהמשבר הרגשי שלכיוונו התנודדה – אם כי אמה הייתה עדיין רגישה יותר מכפי שאנדי הייתה רוצה.
אבל אמה וגברת פרגוסון היו בנות אותו גיל והסתדרו היטב, והמשמעות הייתה שאנדי ממש לא הייתה צריכה לדאוג לגבי האפשרות שתעזוב את מרג'רי למשך ימים מספר. "לא התעצבנתי," היא אמרה ללינוס בקור. "פשוט הייתי מעדיפה לו היית מתייעץ אתי לפני שעשית זאת, זה הכול."
"לו הייתי עושה זאת, היית אומרת לא; החלטתי לא להכניס את שנינו לוויכוח המסוים הזה," הוא פטר אותה ביהירות הרגילה שלו. "אני מעסיק אותך מאוד כאן, ובית השער גדול מדי בכדי שאמך תסדר איתו לבד."
"אל תטרח לנסות להסביר, לינוס," אנדי נאנחה. "שנינו יודעים, שבעיניי אמי אתה לא יכול לטעות."
הוא הרים גבות. "מה אני יכול להגיד? נשים בגיל מסוים כנראה אוהבות אותי."
זו הייתה הפתעה עבור אנדי שלינוס בחר לבקר את אמה בכל פעם שהגיע אל טארינגטון פארק. התנהגותו אל מרג'רי הייתה חמה ומתחשבת. העובדה שראה את המאבקים של אמו לגדל אותו אולי אחראית לחלק מרגשותיו הרכים יותר כלפי אמה. לא משנה מה היו הסיבות שלו, נדמה שלינוס חש חיבה אמיתית אל מרג'רי, והיא הללה אותו כל הזמן.
פיה של אנדי התעקל. "לפי העיתונות, אלו נשים באופן כללי!"
"אוה, תעזבי את זה, אנדי," הוא נעץ בה מבט מעוצבן. "את לא יכולה להכחיש שהעסקתה של גברת פרגוסון הקלה את הדברים עבור מרג'רי."
"אני לא מכחישה דבר," אנדי התבוננה בו, מהורהרת. "האם החיים תמיד כה קלים עבורך – משהו לא ממש בסדר, אז אתה זורק קצת כסף ומסדר את זה?"
אנדי, שגדלה בטארינגטון פארק ונעטפה באהבה המפנקת של שני הוריה, לא יכלה אפילו להתחיל לדמיין מה עבר על לינוס כילד או כנער. הייתה הרבה אהבה – בהתחלה מאמו ואחר כך מדודה מיי, אחרי מות אמו כשהיה בן חמש עשרה. אבל בהחלט לא היה כסף שאפשר היה להוציא כדי לסדר דברים. אחד היתרונות של העושר שלו היה שלינוס יכול היה לעשות מה שרצה, ומתי שרצה. ובדרך כלל גם עשה זאת…
אנדי מעולם לא התלוננה על שעות העבודה המרובות שהשקיעה בשינויים שנעשו בטארינגטון פארק, אבל בביקוריו הקצרים לינוס הפך מודע לדאגתה בשל השעות הארוכות שבהן נשארה אמה לבד. היה לו קל לפתור את הבעיה על ידי העסקת סוכנת בית. לפי התגובה של אנדי בזמנו, אפשר היה לחשוב שהוא מנסה לעבור לבית השער ביחד איתה!
"זה לא תמיד קשור לכסף, אנדריאה," הוא אמר ביובש. "אבל נראה ששום דבר שאני עושה או אומר לא מונע ממך מלהיות עיקשת ווכחנית."
הצבע הדגיש את השקעים בלחייה. "אני עצמאית, לינוס, לא עקשנית. יש הבדל, אתה יודע."
הוא חשק את שפתיו. "האם יכולת להרשות לעצמך סוכנת בית?"
"אתה יודע שלא."
"אז תפסיקי להתלונן בגלל שאני יכולתי! זה נראה הזמן הנכון, במיוחד עם ההתפתחויות בסקוטלנד."
"לינוס, אתה לא מצפה שאני אעבור לסקוטלנד ואפקח על השיפוצים אם תקנה את הטירה הזו, נכון?" אנדי השתנקה כשהרעיון עלה בדעתה, ההבעה שלה הייתה נחרדת ומשתאה.
"כמובן שאני לא מצפה ממך לעבור לסקוטלנד," לינוס התגרה בה. "לחיות שם לכמה שבועות בכל פעם, אולי, אבל לא לעבור לגמרי," הוא התבונן בה בהתרסה.
אנדי נעצה בו מבט. "האם זו הסיבה האמתית שהעסקת את גברת פרגוסון?"
"על מה את מדברת?"
אנדי העוותה את פניה. "העסקת את גברת פרגוסון כי ידעת שברגע שטארינגטון פארק יפתח נוכחותי כאן במשרה מלאה לא תהיה הכרחית."
"זה מה שעשיתי?" קולו היה שקט בצורה מסוכנת.
"כמובן!"
"אנדי אני לא יודע מה עשיתי כדי לתת לך את הרושם שכל פעולה שלי היא מעשה של מקיאבליזם."
"למה שלא נתחיל בעובדה שהצקת לי כדי שאעבוד אצלך?"
"זה יכול להשתנות בכל רגע שתרצי להתפטר," לינוס הבטיח לה בצינה.
אנדי הקדירה פנים. המבטים שלהם ננעלו בקרב רצונות, שלה מאשים, שלו מאתגר.
אנדי הייתה הראשונה להשפיל את מבטה. "האם אתה רוצה שאזמין את המלון באדינבורו לכל שלושת הלילות?" היא שאלה בנוקשות.
"אנחנו לא נשהה במלון אף אחד מהלילות," לינוס הודיע לה קצרות. "עשיתי סידורים משלי," הוא הוסיף בעליזות כשאנדי הרימה גבות בשאלה.
היא משכה בכתפיה. "אני אצטרך לדעת היכן אנחנו נשהה כדי להודיע לאמי היכן אני."
הוא הנהן במקוטע, עדיין מעוצבן בגלל ההערה הקודמת שלה לגבי הערמומיות שלו. "מחר בלילה, אנחנו נתארח אצל דודה מיי שלי, על יד אייר. ואז ארגנתי – "
"אצל הדודה שלך…?" אנדי חזרה בחולשה.
לינוס הרים גבות ביהירות. "יש לך בעיה עם זה?"
לא בעיה, בדיוק. יותר הסתייגות. היה לה קל מספיק לשמור על ריחוק רגשי מלינוס בביקורים שלו בטארינגטון פארק כשההתנהלות הייתה עסקית גרידא. להתארח איתו אצל קרובת משפחה היה דבר אינטימי מדי, שעורר אצלה אי נוחות.
היא הנידה בראשה. "אני בטוחה שדודתך לא תרצה שאחת העובדות שלך תפלוש לביקור שלך."
"נהפוך הוא," לינוס אמר בלגלוג. "היא מחכה לפגוש בך."
עיניה של אנדי התרחבו. "באמת?"
"אה, כן," הוא הנהן בלגלוג. "היא מאוד רוצה לפגוש את האישה שהצליחה לשאת אותי במהלך השנה האחרונה."
"בתור עובדת שלך, אתה מתכוון?" אנדי נחנקה.
"כמובן שבתור העובדת שלי," לינוס התגרה בה, עיניו היפות מלגלגות בבירור. "השיא הקודם של עוזרת אישית שלי היה עשרה חודשים בלבד."
"לא ידעתי את זה…" קולה של אנדי דעך. יש להודות שלוח הזמנים בעבודה עם לינוס היה תובעני לא פחות ממנו, שעות העבודה שלו היו ארוכות, מה שגרם גם לשעות העבודה שלה להתארך מאוד. אבל היא לא יכלה להכחיש שהיא מצאה את השנה האחרונה מרתקת מאוד, שנה שהסתיימה בתחושה חזקה של סיפוק כשטארינגטון פארק נפתחה לבסוף כמלון וכמרכז כנסים, והפכה להצלחה כמעט בן לילה.
לינוס משך בכתפיו. "לא חשבתי שזה חשוב!"
"מה בדיוק עשית לקודמותיי?" היא שאלה ביובש.
"ממש כלום," הוא ענה בגסות.
"אה." אנדי הנהנה, שרירי בטנה נדרכים. "אני מבינה שזו הייתה הבעיה."
"כנראה." הוא הנהן קצרות. "אני לא נכנס לקשרים עם נשים שעובדות עבורי, אנדי," הוא הוסיף לפתע.
אנדי הרגישה חולה. היא שאלה את עצמה אם חשפה בדרך כלשהי את המודעות הגוברת שלה אל לינוס כגבר מושך בצורה מסוכנת. אולי זו הייתה הדרך שלו להזהיר אותה לא להשתעשע במחשבות על מערכת יחסים אינטימית איתו.
"אז יש לשנינו מזל שאין לי כל עניין במערכת יחסים איתך מחוץ למשרד!" היא החזירה בקור.
לינוס לא היה קורא לזה מזל, בדיוק; אנדי הייתה אישה יפה במיוחד. אבל בכך שהעסיק אותה הוא ביטל את האפשרות שמשהו על בסיס אישי יתפתח ביניהם אי פעם.
אם כי הוא לא יכול להכחיש שעניינו התעורר לפני כמה דקות כשאנדי הגיבה בהתגוננות כזו לרעיון של משהו אינטימי ביניהם – לפני שהעליבה אותו באשר להעסקתה של גברת פרגוסון.
"מזלנו," הוא אמר בביטול.
אנדי הנהנה. "דרך אגב, לינוס," היא הוסיפה בהתרסה בעודו נכנס אל המשרד הסמוך, "אולי כדאי שאזכיר שסבי מצד אמי הוא וולשי."
הוא נרתע. "האם זה אומר שתעודדי את ויילס במשחק ביום ראשון?"
אנדי חייכה חיוך קורן. "בהחלט. יש להם רקורד טוב, אני חושבת."
לינוס התבונן בה במבט אומד. "את יודעת על המשחק יותר משחשבתי," הוא מלמל לבסוף.
"לא באמת." היא העוותה פנים. "אני פשוט זוכרת את כל שיחות הטלפון של סבי כשהם מנצחים."
"הממ." לינוס הקדיר את מצחו. "אחרי עשר שנים, הגיע הזמן שסקוטלנד שוב תנצח."
"או אנגליה. הם משחקים נגד איטליה בשבת, אני מאמינה," היא הוסיפה בתמימות.
הוא גנח. "אני יכול לראות שיהיה לנו כיף בסוף השבוע."
אנדי לא הייתה בטוחה שכיף היה הגדרה ששקפה את מה שהרגישה לגבי ארבעת הימים הבאים, לבד בסקוטלנד עם לינוס. בהיותה כל כך מודעת אליו גופנית, ואחרי ההזהרה שלו שהוא לעולם לא נכנס לקשרים אינטימיים עם עובדות, ארבעת הימים הללו הבטיחו להיות קשים מאוד…

בקרוב…

X