תפנית נשימה | לרכישה באינדיבוק
תפנית נשימה

תפנית נשימה

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 156
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 62
- 37
- 37

קובץ שירים שני לפאול צלאן, בהמשך להוצאת הקובץ 'סורג שפה', שיצא בספריה החדשה לשירה בשנת 1994, אף הוא בתרגומו של שמעון זנדבנק, חתן פרס ישראל לתרגום שירה.

הלקט נקרא על שם אחד מספרי השירה של צלאן, אבל הוא כולל מבחר מכל עשרת ספרי השירה שלו ומאפשר מבט כולל על התפתחותו של המשורר היהודי הרומני, שהיה לגדול המשוררים בשפה הגרמנית במחצית השנייה של המאה העשרים.

התפתחות זו מומחשת כאן ביתר שאת על-ידי מתן ייצוג רחב לשני הקצוות בדרכו של המשורר: שירתו המוקדמת הסוריאליסטית-מובהקת, ושירתו המאוחרת ההרמטית, שנכתבה בשנים שבהן הלך והתערער עולמו הפנימי, עד להתאבדותו בשנת 1970.

עם זאת כולל הקובץ גם שירים נגישים יותר, המתייחסים לאירועים כרציחתה של רוזה לוקסמבורג, פגישתו הידועה של צלאן עם היידגר, מלחמת ששת הימים, והביקור היחידי בישראל, חודשים אחדים לפני מותו, ביקור שהוליד את שירי ירושלים המופלאים.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “תפנית נשימה”

אורי הולנדר על הספר ספרים הארץ

 

על הספר בבלוג "אלי הירש קורא שירה"

נֵזֶר ספטמבר

מְתוֹפֵף הַנַּקָּר עַל עָנָף אֶת הַזְּמַן הָרַחוּם:

כָּךְ אֶצֹּק אֶת הַשֶּׁמֶן עַל אֵפֶר, לִבְנֶה וְאַשּׁוּחַ.

וְאֶקְרֹץ לֶעָנָן. אֲפַרְכֵּס אֶת בִּגְדִי הַבָּלוּי.

וְאָנִיף אֶת גַּרְזֶן-הַכֶּסֶף לַכּוֹכָב בָּרוּחַ.

הַשְּׁחָקִים בַּמִּזְרָח עֲמוּסִים רִקְמָה שֶׁל מֶשִׁי:

שְׁמֵךְ הַמָּתוֹק, אֶרֶג-רוּנִים סְתָוִי.

הָהּ, קָשַׁרְתִּי בְּרַפְיָה אַרְצִית אֶת לִבִּי לְגֶפֶן-שָׁמַיִם

וְאֶבְכֶּה, עִם הָרוּחַ הַקָּם, עַל כִּי אַתְּ שָׁרָה בְּלִי הֶגֶה וָהִי .

לְמַטָּה אֵלַי מִתְגַּלְגֶּלֶת דְּלַעַת הַשֶּׁמֶשׁ:

צִלְצֵל הַזְּמַן הָרוֹפֵא בִּשְׁבִילִים שׁוֹמֵמִים.

לֹא שֶׁלִּי הָאַחֲרוֹן, אַךְ זָהָב מַסְבִּיר-פָּנִים הוּא.

כָּךְ עוֹלֶה לָךְ כְּמוֹ לִי מָסַךְ הַגְּשָׁמִים.

 

***

 

השנִים מִמֵּךְ אלַי

שׁוּב גּוֹאִים גַּלֵּי שְׂעָרֵךְ כְּשֶׁאֲנִי גּוֹעֶה בְּבֶכִי. אֶת כְּחוֹל עֵינַיִךְ

אַתְּ פּוֹרֶסֶת עַל שֻׁלְחַן אַהֲבָתֵנוּ: מִטָּה בֵּין קַיִץ לִסְתָו.

אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים שֵׁכָר שֶׁרָקַח מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא אֲנִי וְלֹא אַתְּ, אַף

לֹא אַחֵר:

אֲנַחְנוּ גּוֹמְעִים אֶת הָרֵיק וְהָאַחֲרוֹן.

אֲנַחְנוּ מַבִּיטִים בָּנוּ בִּרְאִי הַמְּצוּלוֹת וְנֶחְפָּזִים לְהַגִּישׁ אֶת אָכְלֵנוּ זֶה

לָזֶה:

הַלַּיְלָה הוּא לַיְלָה, מַפְצִיעַ עִם שַׁחַר,

מַנִּיחַ אוֹתִי לְצִדֵּךְ.

 

***

 

בת-הלוויה למסע

נִשְׁמַת אִמְּךָ מְרַחֶפֶת לְפָנֶיךָ.

נִשְׁמַת אִמְּךָ עוֹזֶרֶת לָשׁוּט וְלַעֲקֹף אֶת הַלַּיְלָה, שׁוּנִית-שׁוּנִית.

נִשְׁמַת אִמְּךָ מַצְלִיפָה בַּכְּרִישִׁים שֶׁיִּשְׂחוּ לְפָנֶיךָ.

מִלָּה זוֹ בַּת-חָסוּת הִיא לְאִמְּךָ.

בַּת חָסוּת אִמְּךָ חוֹלֶקֶת אִתְּךָ אֶת יְצוּעֲךָ, אֶבֶן-אֶבֶן.

בַּת חָסוּת אִמְּךָ גּוֹחֶנֶת לִמְצֹא אֶת פֵּרוּר הָאוֹר.

פאול צלאן, 1920- 1970, משורר ומתרגם יהודי יליד צ'רנוביץ, בוקובינה, שכתב בעיקר בשפה הגרמנית. צלאן נחשב לגדול המשוררים הגרמנים במחצית השנייה של המאה ה-20, גדול המשוררים היהודים במאה ה-20‏ ולאחד מגדולי המשוררים האירופאים בתקופה המודרנית.

בשנת 1938, לאחר שהונהג ברומניה נומרוס קלאוזוס נגד היהודים ולאחר האנשלוס בווינה, נסע צלאן לצרפת, כדי ללמוד רפואה בעיר טוּר. נסיעתו לפריז דרך ברלין, הביאה אותו לשם בדיוק לליל הבדולח. לאחר שנת לימודים אחת עזב את הרפואה ושב לצ'רנאוצי ללימודי בלשנות באוניברסיטה המקומית רבת היוקרה. בשנת 1940נכנסו הכוחות הסובייטים לבוקובינה וביצעו שינויים בירוקרטיים משמעותיים באוניברסיטה המקומית, שם למד צלאן שפות לטיניות, ופתחו בהגליות לסיביר. צלאן עצמו כמי שהיה ידוע בדעות שמאלניות לא נפגע, אולם הסובייטים חשדו בו שהחזיק בעמדות טרוצקיסטיות. צלאן גם התערב למען יהודים אחרים ואף הציל אחדים.

בשנת 1941 הגיעו הגרמנים, וכניסתם לעיר לוותה בטבח ביהודים. בתוך הגטו, האזין צלאן לשירים ביידיש, תרגם לגרמנית סונטות של שייקספיר והמשיך לכתוב את השירה שלו. בגטו פגש את רוזה אוסלנדר, יחד מצאו מקלט במרתף של מפעל נטוש ושם הישוו שירים. לפני שחוסל הגטו אולץ צלאן לבצע עבודות כפייה. ב- 1942 אביו ואמו נעצרו ונשלחו לטרנסניסטריה, למחנות עבודה שבהם מתו שני שליש מהמשולחים. באותו לילה לא היה צלאן בביתו, ומאוחר יותר סיפרו לו שהוריו הובלו במצעד כפוי למחנות עבודה. אביו מת שם מטיפוס, ואמו נורתה בראשה. צלאן עצמו נשלח להיות חלק מגדוד עבודה יהודי שעשה עבודות כפייה באזור בוזאו. הצבא האדום, שכבש את רומניה ב-1944, הציל את צלאן מגורל דומה לגורל הוריו. ידידיו של צלאן יודעים לספר על רגשי האשמה הכבדים שנשא, על כך שלא היה בבית כשנעצרו הוריו ומשום כך נשאר בחיים.

אף שהשתעשע ברעיון העלייה לארץ ישראל, בגלל עליית האנטישמיות והשתלטות הקומוניזם נשאר בכל זאת צלאן ברומניה, התחיל לגלות עניין מחודש בעברית, התחיל ללמוד חסידות ותרגם לגרמנית שני שירים של יהודה הלוי. בצ'רנוביץ שלאחר המלחמה והשואה לא מצא את מקומו, לכן עבר לבוקרשט, שם שהה בין השנים 1945–1947 ולקח חלק פעיל בחיים הספרותיים של הקהילה היהודית.

מאוחר יותר עבר לפריז, שם פגש את הגרפיקאית ג'יזֵל לֶטְרָאנְז' אותה נשא לאישה ב- 1952, חרף התנגדות משפחתה האריסטוקרטית. בנם הראשון, שנולד ב-1953, מת ביום לידתו. ב-1955, נולד בנם אריק. הנישואין ידעו עליות ומורדות, והשניים נפרדו לעתים ושבו להתאחד. הם ניהלו תכתובת שכללה יותר משבע מאות איגרות. פאול צלאן התאזרח בצרפת בשנת 1955. במהלך השנים נסע צלאן כמה פעמים לגרמניה, ואף נתן קורס באוניברסיטת פרייבורג. למרות שלא התגורר בגרמניה, היה צלאן מחובר לחיי הספרות הגרמנית.

בתחילת מאי 1970 נמצאה גופתו של צלאן בנהר הסן. ההנחה היא שהתאבד בקפיצה מגשר מירבו למים הקרים מאוד בעונה זו, כנראה בעקבות דיכאון מתמשך, שכלל גם כמה אשפוזים.

קיימת מחלוקת האם לסווג את שירתו של צלאן כסוריאליסטית, או לפחות כזן מיוחד של סוריאליזם. שירתו אניגמטית, מינימליסטית וגדושה רעיונות; כל מילה היא ארמז, כל צירוף יוצר משמעות.

בשירת צלאן יש ביטוי חזק לארס פואטיקה ולשימוש בניגודים משתלבים והוא שילב בה מילים משפות שונות.

X