תעלומת דוגמנית הצמרת | לרכישה באינדיבוק
תעלומת דוגמנית הצמרת

תעלומת דוגמנית הצמרת

שנת הוצאה: 2011
מס' עמודים: 208
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 39
- 39

נראה שלדוגמנית הצמרת אנה כריסטיאסן לא חסר דבר: יש לה קריירה מצליחה, חברים מעולם הזוהר, צלמי פפראצי אורבים לה ואינספור מעריצים. אבל אנה אינה תמימה ויש לה את הסיבות שלה להתנגד לפיתויו האכזרי של המיליונר דיימון קואוואריס. דיימון מצפה שהיפהפייה הקרירה תיפול אל מיטתו בקלות, אלא שאנה מתגלה כאתגר. דיימון תמיד משיג את מה שהוא רוצה… ואם הפרס מספיק טוב הוא ישלם את המחיר. האם הטייקון היווני ייקח את הנערה לאשה?

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “תעלומת דוגמנית הצמרת”

בקרוב…

1

קרני השמש הגוועות נצצו על פני קירות אבן החול של בית אוטרבורן כך שנראו כמו זהב יוקד. כשאנה מעכה את שביל החצץ הושיטה יד לתוך תיקה אל תיק האיפור שלה, פתחה את המכסה ובחנה את דמותה במראה. הקריירה שלה כדוגמנית ובתור 'הפנים' של חברת קוסמטיקה בינלאומית הכריחה אותה לבלות שעות בהתכוננות, אבל באופן אישי היא העדיפה מראה יותר טבעי.

הלילה היא הלכה על המראה השלם. בבואתה חשפה מסכה מעודנת של עור פורצלן שנמתח על פני עצמות לחיים חדות, הכחול העמוק של עיניה הודגש על ידי שימוש זהיר בצללית בצבע אפור-חום ושפתיה כוסו בגלוס ארגמני ואופנתי.

בכל מקרה אחר, ארוחה עם חברתה הקרובה קזיה ניראצ'או ובעלה ניק בביתם באזור הכפר של הרטפורדשייר הייתה דורשת חזות יומיומית שמתאימה לזחילה על הרצפה עם בן הסנדקות שלה תיאו. אבל הלילה היה שונה והיא נראתה כהתגלמות הזוהר בשמלת המעצבים השחורה שלה.

להתראות, אנה – שלום, אנליס כריסטיאסן, דוגמנית על מתוחכמת, חשבה בלעג כשסגרה את תיק האיפור ולקחה נשימה עמוקה. מאז שקזיה זרקה את הפצצה שבן דודו של ניק דיימון יהיה נוכח בארוחת הערב, עצביה של אנה היו על הקצה. דיימון קואוואריס היה משהו אחר ובזה הרגע רצתה שיהיה במקום אחר, עדיף בצד השני של העולם.

"איחור אופנתי זה דבר אחד אבל את מגזימה," ברכה אותה קזיה ברוח טובה כשפתחה את הדלת וליוותה את אנה פנימה. "למרבה המזל המנות האשונות הן קרות, אבל שמעתי דיבורים מהמטבח שמרת ג'סופ חרדה למנת הבשר שלה."

"אני מצטערת, לא קיבלת את המסרון שלי? היה לי פנצ'ר," מלמלה אנה בהתנצלות. "למרבה המזל הבחור הצעיר מהדירה למטה החליף לי."

"אני בהחלט מקווה; את לא ממש יכולה להרים את המכונית עם הג'ק בשמלה הזאת. את נראית נהדר, אבל אני סקרנית לדעת את מי את רוצה להרשים," מלמלה קזיה רכות, עיניה מתרחבות כשאנה הסמיקה. "לא יכול להיות שאת דיימון במקרה, נכון?"

"לא, זה לא," לאטה, מצליחה להפיק את המידה המדויקת של שעשוע עצל בקולה. הן היו קרובות כאחיות מאז יומן הראשון בפנימייה וחברותן החזיקה מעמד את גרושיהם המרירים של הוריה ואת מאבקה של קזיה בלויקמיה. לא היה ניתן לשבור את הקשר ביניהן אבל היו דברים אישיים מכדי לחלוק, בהחלט את משיכתה הבלתי מוסברת לדיימון קואוואריס.

המוניטין של בן דודו של ניק כאיש עסקים חסר רחמים היה אגדי כמעט כמו השמועות על מיומנותו בחדר המיטות. נאמר עליו שהוא מאהב דינמי עם עניין שאינו יודע שובע בבלונדיניות מתוחכמות ולאנה לא הייתה כל כוונה להצטרף לרשימת כיבושיו. אך עם זאת, למרבה רוגזה, לא הייתה מסוגלת לשכוח אותו בחודשיים האחרונים.

האורחים נאספו בחדר המגורים. היא הלכה אחרי קזיה מבעד לדלת וחייכה בחמימות לקבוצת חבריה הטובים ביותר.

"אנה, מה אני יכול להציע לך לשתות?" ניקוס ניראצ'או חצה את החדר כדי לקבל את פניה. גבוה, כהה ויפה להפליא, ניק החליף תפקידים מפלייבוי לבעל מסור ולאב מבלי להביט לאחור. הוא נשק בקלילות ללחייה של אנה אבל מבטו חזר מייד אל קזיה.

כך נישואים אמורים להיות, חשבה אנה בריקנות, מבחינה בברק האוהב בעיניו הכהות של ניק לאשתו. אף גבר מעולם לא הביט בה בכזו הערצה עדינה והיא שמה לב לדקירה עמומה של קנאה שהדחיקה במהירות. קזיה, יותר מכל אחד אחר, ראויה להיות מאושרת ואנה שמחה בשבילה באמת ובתמים. בכל מקרה, אין לה שום תשוקה מיוחדת לדגום את שמחת הנישואים, הזכירה לעצמה. הוריה היו שניהם בניסיון השלישי שלהם ולא הייתה לה שום כוונה לצעוד בנתיב הסלעי שלהם לעבר האושר שבנישואים.

"שמעתי שהיו לך בעיות עם המכונית. היית צריכה להודיע לנו מוקדם יותר – הייתי שולח את הנהג שלי לאסוף אותך," נזף בה ניק רכות. "את עקשנית כמעט כמו אשתי," הוסיף בחיוך. "בואי להגיד שלום לאחרים."

לא היה סימן לבן דודו של ניק אבל אנה חשה מתוחה כמו קשת שנמתחה יתר על המידה כשברכה את הזוגות האחרים. מייד ניכר שהיא האדם היחיד הנוכח ללא בן זוג. זה לא היה יוצא דופן – לא היה לה אף אחד מיוחד בחייה ובאירועים חברתיים היא בדרך כלל סמכה על קבוצה נבחרת של חברים דוגמנים ושחקנים שישחקו את תפקיד המלווה שלה.

הלילה, בידיעה שהיא בין חברים, באה לבדה אבל עכשיו הצטערה שלא הביאה את אחד ממלוויה הנאמנים. היא יכלה רק להתפלל שדיימון יבוא עם אחת ממאהבותיו הרבות מפני שהרעיון לשבת לידו לאורך ארוחת הערב גרמה לתחושה מסוימת בעומקי בטנה.

לרגע קצר שקלה ברצינות לבקש כוס גדולה של ג'ין וטוניק כדי להרגיע את עצביה. היא מגוחכת, גערה בעצמה כשהלכה אחרי ניק אל הבר וביקשה את המשקה הרגיל שלה, מים קרים. מאז נישואיה של קזיה, אוטרבורן הפך לביתה השני והיא ציפתה לבלות ערב נעים. אין סיכוי שתיתן לבן דודו הסקסי של ניק להוציא אותה משלוותה.

היא הכריחה את עצמה להירגע ונמשכה אל שיחה עם האורחים האחרים והמתח שלה התפוגג. אולי דיימון לא כאן אחרי הכול? הרהרה, נדהמת מדקירת האכזבה החדה שעוררה המחשבה. בתור ראש החברה הקבלנית קואוואריס, הוא התעניין באופן אישי בכל אלמנט של העסק שלו והיא ידעה שהוא מנהל סגנון חיים קדחתני ומטייל בין הפרויקטים השונים של החברה. אולי הוא נקרא לטפל באיזה משבר, כפי שקרה כשפגשה אותו בפעם הראשונה על האי הפרטי האגאי של ניק, זאת'וס, לפני חודשיים.

השיחה הייתה קלילה ומבדרת והיא צחקה צחוק פעמוני כשאחד מחבריה גולל אנקדוטה משעשעת, אבל תחושת דגדוג פתאומית על עורה העמידה את השערות על עורפה. חוש שישי פנימי הזהיר אותה שמישהו צופה בה והיא הפנתה את ראשה בחדות כשדמות הופיעה בפתח המוביל אל המרפסת.

דיימון!

מייד נפעמה מגובהו החריג ומרוחב כתפיו המאיים. רק צלליתו נראתה כנגד האור הערבי והוא נראה כל כך שרירי וחזק שלרגע כמעט יכלה להאמין שהוא דמות מתוך המיתולוגיה היוונית. מנטלית, ניערה את עצמה בכעס וניסתה להתיק ממנו את עיניה, אבל הוא לכד את מבטה והיא בלעה את רוקה נוכח המיניות המהורהרת שהשתקפה במעמקי חצות האפלים שלו.

"אה, דיימון, הנה אתה," אמר ניק בחיוך. "פגשת את אנה בזאת'וס, בהטבלה של ת'יאו, אם אתה זוכר."

"לא שכחתי," הגיעה התשובה היבשה. "טוב לראות אותך, אנה."

קולו היה נמוך ומתנגן והזכיר לאנה קשת הנמשכת באהבה על פני מיתרים של צ'לו. מבטאו היווני הכבד ניכר. שמה לא נשמע מעולם כל כך חושני ותגובתה הייתה מיידית. צמרמורת חלפה במורד גבה והיא הפיקה חיוך קצר ולא אישי.

"מר קואוואריס! כמה טוב לראות אותך שוב." היא הושיטה את ידה בברכה רשמית והשתנקה כששילב את אצבעותיו באצבעותיה ומשך אותה קרוב. לפני שהיה לה זמן להגיב הרכין את ראשו והבריש את שפתיו ראשית על לחי אחת ואז על האחרת, מגע פיו על עורה גורם לעור ברווז לכסות כל סנטימטר בגופה.

בקריירה שלה בתור דוגמנית טיילה פעמים רבות לחו"ל והייתה רגילה לקבלת הפנים הקונטיננטלית, אבל מודעותה המיידית והמכניעה אל דיימון גרמה לצבע קדחתני להכתים את לחייה. היא פסעה אחורנית בפתאומיות, לבה דוהר כשחמימות זרמה בעורקיה. ראשה הסתחרר כאילו שתתה בקבוק שלם של שמפניה והיא שאפה עמוקות, נואשת לייצב את עמה.

"אני מקווה ששלומך טוב, מר קואוואריס," הצליחה להגות את השאלה המנומסת מבעד לשיניים חשוקות וחשה סומק בלתי הגיוני כששפתיו התעקלו לחיוך איטי שאמר לה שהוא מודע היטב לתגובה שלה אליו.

"טוב מאוד, תודה," הבטיח לה. "קוראים לי דיימון – למקרה ששכחת," הוסיף בנימה שהיה ברור ממנה שהוא יודע שהיא לא. "אני חושב שאנחנו יכולים לוותר על הרשמיות; את לא, אנה? אחרי הכול, אנחנו כמעט משפחה."

גבותיה של אנה התרוממו קמעה. "אני לא בטוחה איך הגעת למסקנה הזאת," אמרה לאיטה, אסירת תודה על שנות האימון בהסתרת רגשותיה שהבטיחו שתישמע שלווה ואדישה, חרף הלמות לבה הפראית.

"אני בן דודו של ניק ואת החברה הכי טובה של אשתו. לפי קזיה, שתיכן ממש אחיות." דיימון זז בלי שתהיה מודעת לכך ואנה גילתה שהיא נדחקה לפינה, מעט נפרדת מהאורחים האחרים. הוא היה יותר מדי קרוב בשביל שתרגיש בנוח. עיניה נמשכו אל פניו, מבחינות בניגוד שבין עור הזית הכהה שלו לבין שיניו הצחורות שנחשפו כאשר חייך אליה.

הוא לא היה נאה במובן הרגיל ובהחלט לא חלק את תווי הפנים המושלמים של הדוגמנים שעבדה איתם. עם אפו החזק והמעט נשרי, גבותיו השחורות והעבות ולסתו המרובעת, דיימון הזכיר לה מתאגרף שעבר כמה סיבובים מול יריב חזק. רוחבן המאיים של כתפיו ודמותו החסונה הוסיפו להילת הארציות הגברית שלו אבל היה זה פיו, שפתיים מלאות וחושניות מלידה, שלכד את תשומת לבה של אנה.

נשיקתו לא תהיה פיתוי עדין, אמרה לעצמה, מלחלחת את שפתיה שיבשו לפתע בקצה לשונה. דיימון פלט רמה של מגנטיות מינית שהזהירה אותה שידרוש כניעה מוחלטת. הוא יהיה מאהב חסר מעצורים ורכושני וישתמש בפיו כבכלי עינויים חושני שיהיה בלתי אפשרי להתנגד לו.

מאיפה לעזאזל הגיעה המחשבה הזאת? תהתה תזזיתית ומשכה את עיניה מפניו להביט בחולצתו הצחורה. היא הייתה גבוהה אבל הוא גימד אותה והיא חשה מאוימת מגודלו ומכוחו הסמוי של חזו הרחב והשרירי.

"אז, אנה" – קולו ליטף כל הברה של שמה – "את נראית מהמם. היית בחו"ל." עיניו חלפו על פניה, מבחינות בשיזוף הרך והזהוב שלה. "דרום אפריקה, הבנתי."

"כן, אבל איך אתה –?" היא השתתקה במשיכת כתפיים קצרת רוח. קזיה ודאי אמרה לו – זה לא ממש סוד מדינה אחרי הכול – אבל הידיעה שוודאי שאל עליה הייתה מערערת. אין פלא שקזיה הקניטה אותה בגללו כשרק הגיעה. היא רק קיוותה שחברתה לא פיתחה תקוות בנוגע לשידוך אפשרי.

"גיליתי איפה היית מהסוכנות שלך," הודה ללא שמץ של חרטה, שעשוע נוצץ בעיניו הכהות כשהביטה עליו בזעם.

"למה?" שאלה בכעס, לא מסוגלת להסוות את בלבולה בשל עניינו הבוטה. הוא לא טרח להסתיר את הבוז שחש כלפי המקצוע שבחרה כשניק הכיר ביניהם בפעם הראשונה בזאת'וס. למעשה, הייתה לה תחושה מפורשת שהוא מאמין שהיא פרחה חסרת מוח, והידיעה עדיין צרבה. "הסוכנות לא הייתה מוסרת מידע כזה לכל אחד," התפרצה.

"הם נתנו אותו לי. אבל אני לא סתם 'כל אחד'," הצהיר ביהירות עוצרת נשימה, "אני דיימון קואוואריס, ואחרי ששיכנעתי אותם שאני ידיד קרוב שלך הם עזרו לי מאוד."

"אבל אתה לא. אנחנו בקושי מכירים. נפגשנו רק פעם אחת, והעובדה שרקדנו יחד בהטבלה של בן הסנדקות שלנו לא הופכת אותנו לחברים מהבטן."

ברגע שהגתה את המילה בטן, אנה רצתה לחתוך לעצמה את הלשון. חזה התנשם מעוצמת רגשותיה. היא חשה את מבטו של דיימון מחליק על פניה והייתה נבוכה כשחשה את שדיה מתנפחים ומתהדקים מתחת למשי השחור של שמלתה.

"הנה, את רואה. כבר הזכרת את הקשר הבלתי שביר שבינינו. ת'יאו, בן הסנדקות," הסביר דיימון כשבהתה בו מבולבלת. "הוא סיבה מצוינת לכך שננצל את ההזדמנות להכיר זה את זה יותר טוב. את ממש יכולה להגיד שזו חובתנו, נה?"

הוא צחק עליה, לעזאזל איתו, הבינה בחמה. היא הייתה כל כך נרגשת כשקזיה ביקשה ממנה להיות סנדקית לבנה הקטן והמאומץ. היה זה כבוד שנשבעה למלא כמיטב יכולתה והיא נסעה לזאת'וס, להוטה לפגוש את בן זוגה לסנדקות.

למרבה הצער בן דודו הסקסי להחריד של ניק לא דמה כלל לאפוטרופוס שדמיינה שקזיה תבחר לבנה. דיימון היה הבחירה של ניק, הסבירה חברתה. היא לא הכירה אותו כל כך טוב, אבל ניק חשב עליו טובות וככל שזה נגע לקזיה, זה הספיק. אנה הוכרחה לבלוע את ספקותיה אבל לא הייתה מסוגלת לדמיין שלדיימון, עם מראהו המחוספס והקסם המגנטי שלו, יש איזשהו עניין בילדים.

בעניין שלו בנשים, מכל מקום, לא היה ספק. הוא ניחן במיניות בוטה ובוהקת שהייתה כמעט כוח קדמוני. מבט אחד מעיניו הכהות הבורקות הספיק כדי להמיס את ברכיה של כל אישה. אנה ידעה זאת מניסיון; שלה ממש כרסו כשניק הציג אותם בפעם הראשונה ועכשיו הייתה מודעת לאותו רעד באבריה כשניצבה ישירות מול קסמו הכובש ורב העוצמה של דיימון.

"מצטערת להפריע, אבל אם לא ניגש לארוחת הערב מרת ג'סופ עשויה להתלקח באופן ספונטני." נימתה הקלילה של קזיה הייתה שחרור מבורך מהמתח שלפת את אנה והיא נשפה אוויר בחדות.

דיימון זז הצידה וחייך למארחת שלהם. "אם כך אנחנו מוכרחים ללכת מייד," אמר בקול עמוק ומחוספס ששלח צמרמורת מענגת במורד גבה של אנה. "שמתי לב שאין לך בן זוג הערב, אנה," מלמל חלקות. "גם אני לבדי ויהיה לי לעונג רב ללוות אותך לארוחת הערב."

זו בקשה הגיונית לחלוטין, חשבה אנה, חייכה אליו חיוך הדוק והרשתה לו לשלב את זרועו בזרועה. אבל היא לא הרגישה הגיונית. דיימון ערער אותה כך שחשה קופצנית ועצבנית ועם זאת באותו זמן חיונית מאוד, חושיה התחדדו עד לדרגה בלתי נסבלת.

כשפסעו אחרי האורחים האחרים אל חדר האוכל הייתה מודעת לחיכוך ירכיו כנגד שלה וגופה נדרך. מה קורה לה? היא הייתה אנליס כריסטיאנסן. הכינוי שלה, נסיכת הקרח, שהוענק לה על ידי גורמים שונים בתקשורת היה ראוי בהחלט. איש לא חדר מתחת להגנותיה – מעולם – וזה היה מרתיח לגלות שליווני היהיר והשחצן יש את היכולת לערער את שיווי משקלה.

לא עוד, נשבעה כשדיימון משך כיסא בשבילה כדי שתוכל לשבת, לפני שתפס את מקומו לצדה ליד השולחן. היא חשה בעקצוץ האפטרשייב שלו, תבשיל חריף ואקזוטי שהדהיר את חושיה ונדרש לה כוח רצון משמעותי כדי לפתוח את המפית שלה ולחייך אליו בביטחון עצמי שלא הרגישה.

הוא היה שתלטן מדי, בטוח מדי – ויהיה לה לעונג רב לסתור את פלרטוטיו המזעזעים בשלווה אדישה ששכללה לכדי אומנות, החליטה נחרצות.

המנה הראשונה הייתה סלט פירות ים טעים. סרטנים ורודים ושמנמנים נחו על מצע חסה ועליהם רוטב טעים שהסעיר את בלוטות הטעם של אנה. היא לא אכלה דבר מאז ארוחת הבוקר הרגילה שלה, יוגורט ופירות ובילתה את שארית היום במתח שהלך ונבנה מהמחשבה שתפגוש את דיימון שוב. עתה הכריחה את עצמה להירגע ונעצה מזלג בסרטן שלה.

"נהנית מהטיול שלך לדרום אפריקה? יש שם נופים מהממים."

התהודה החושנית של קולו נכרכה סביבה עד שלפתע מצאה שקשה לה לבלוע. "זו הייתה נסיעת עבודה ולא היה זמן לטיולים," השיבה בנימוס. כרגיל, הנסיעה הייתה סחרור של סלונים בנמלי תעופה, מסדרונות של בתי מלון וכמה ימים על חוף הים שבהם הייתה עסוקה בלדגמן מגוון שלם של בגדי ים מכדי להביט יותר ממבט חטוף על סביבותיה.

"זה חבל. פרחי הבר בערבה האפריקנית מרהיבים בעונה זו של השנה. את בדרך כלל עובדת בלוח זמנים כזה צפוף?" שאל דיימון באגביות, נימתו מרמזת בפשטות שהוא לא מחשיב עמידה במגוון בגדי מעצבים עבודה קשה. הוא השמיע הערות נוספות מבזות במעט על עבודתה בפעם הראשונה שנפגשו והגישה שלו העצימה את רוגזה של אנה.

"זה אולי יישמע מפתיע, אבל דוגמנות עשויה להיות מקצוע תובעני ואני מתייחסת לעבודה שלי ברצינות. שילמו לי לעשות עבודה מסוימת בדרום אפריקה, לא ליהנות מחופשה חינמית," הודיעה לו בשלווה.

"הגישה שלך ראויה לשבח," הרגיע אותה דיימון ברצינות, אף שזיהתה ניצוץ של שעשוע בעיניו הכהות. דבר לא הרגיז אותה יותר מאשר האמונה שנשים יפות הן סתומות בהגדרה. לרגע התפתתה לומר לו שלאחרונה סיימה קורס של ארבע שנים באוניברסיטה הפתוחה ושיש לה תואר במנהל עסקים, אבל החליטה שלא. מה זה משנה מה דיימון קואוואריס חושב עליה? חשבה בהתגוננות. זה לא כאילו שאכפת לה מה דעתו עליה.

היא החזירה את תשומת לבה למתאבן שלה וגילתה שתאבונה נטש אותה. הוא, מצד שני, אכל בהנאה גלויה. היא הייתה מודעת לכל תנועה שעשה וכשהושיט יד למשקה שלו היא בהתה, מהופנטת, כשאצבעותיו החזקות והשזופות נכרכו סביב רגל הכוס.

משיחתה הקצרה עמו בזאת'וס ידעה, שאביו התעקש פעם שיילמד כל אספקט לעסקי הבנייה. המשפחה שלו היא אולי הבעלים של החברה הקבלנית השווה מיליונים "קואוואריס", אבל דיימון התחיל את חיי העבודה שלו בתור פועל.

במשך עשרים שנה צבר ידע על המקצוע שלו ואף שעכשיו הוא מבלה את רוב זמנו בחדרי ישיבות ולא באתרי הבנייה עצמם, הוא עדיין מחזיק בגזרה המדהימה שקיבל כשעבד עבודה פיזית קשה. ידיו היו חזקות ושזופות. היא הביטה בו מרים את כוסו ולא הצליחה להדחיק רעד מהמחשבה על האצבעות הללו מלטפות את גופה.

מגעו יהיה מעט מחוספס כנגד עורה. היא תהתה עם השיער השחור שבצבץ על פרקי ידיו כיסה את כל גופו. ודאי את חזו, החליטה. היא פקפקה בכך שהוא מגלח את שער גופו, כפי שהיה נהוג בקרב רבים מחבריה בתעשיית הדוגמנות. ושיזופו הזהוב היה כתוצאה מהשמש היוונית החמה, לא משעות של שכיבה על מיטת שיזוף.

בעולם השטחי שאכלסה, גבריותו המדהימה של דיימון הייתה זרה ומורטת עצבים, אבל סקסית ללא ספק. הוא עורר מחשבות ורגשות בתוכה שהיו בלתי צפויים כמו שהיו מזעזעים. המתח שחשה חזר במלוא עוזו וכשגרונה נסגר נחנקה מן הסרטן.

"לאט… נסי לשתות מעט מים." דאגתו השקטה צרבה את עיניה בדמעות מטופשות והיא הכריחה את עצמה לקחת לגימה של מים קרים כקרח מהכוס שהחזיק אל שפתיה. "יותר טוב?" עיניו לא היו שחורות, כפי שחשבה בתחילה, אלא מהגוני כהה ועמוק, רך כקטיפה כשהתמקד בה.

"כן, תודה," מלמלה וניסתה להסוות את העובדה שחשה מטומטמת. תשתלטי על עצמך, ציוותה על עצמה בקוצר רוח. היא בילתה חלק ניכר מחייה באירועים חברתיים בחברתם של כמה מן הגברים הנחשקים ביותר בעולם. אין ספק שזה לא מעבר ליכולתה להתמודד עם דיימון קואוואריס במשך שעתיים מבלי לעשות מעצמה צחוק.

המנה העיקרית הוגשה, אבל אנה לא יכלה לעשות צדק עם בישולה המצוין של מרת ג'סופ ושיחקה עם האוכל שלה, מקווה לשוות לעצמה מראה כאילו היא אוכלת.

"את באמת לא רעבה, או שאת אחת מהנשים האלה שסופרות קלוריות בקנאות?" מלמל דיימון באוזנה. "יש לך גזרה מהממת, אנה, אבל לא הייתי רוצה לראות אותך רזה יותר," הוסיף ולא נראה מוטרד ממבטה העז.

המילים האלו היו הקש האחרון. איך הוא מעז להעיר הערות אישיות? היא לא תיתן לו את ההזדמנות לראות אותה כלל, לא משנה באיזו צורה, נשבעה אנה בזעם, לא מודעת לכך שהוא יכול לקרוא את מחשבותיה הרצחניות שהאפילו את עיניה עד לצבע של קובלט.

אנה כריסטיאנסן הייתה מעודנת כמו פסלון פורצלן, חשב דיימון בהערכה, לא מסוגל להתיק את מבטו מיופיים העדין של פניה. תווי פניה המפוסלים והקלסיים היו מושלמים, נטיית פיה הרחב מציעה הזמנה חושנית שייחל לקבל.

אי אפשר היה לטייל בעולם ולא לראות את פניה על שלטי חוצות או במגזין נוצץ. הוא קרא איפשהו שבית הקוסמטיקה שייצגה הציע לה חוזה חדש בשווי כמה מיליוני פאונד וקל היה לראות למה. עם שערה הבלונדיני החיוור משוך אחורנית לקשר משיי בצורת לחמנייה ועיניה הענקיות מוגדרות על ידי איפור שנמשח בקפידה, היא הייתה אייקון לאישה עם סטייל והפנטזיה של כל גבר בעל דם חם.

כשמבטו צנח על קימורי פיה הרכים, חש את גופו מגיב תגובה בלתי רצונית למראה שפתיה הארגמניות, נוצצות ולחות וכל כך סקסיות עד שחום פילח את גופו.

הוא רצה אותה מהרגע הראשון שראה אותה בזאת'וס, אבל ההטבלה של בן הסנדקות שלו לא הייתה המקום להשביע את תשוקותיו הבשריות. גם אנה חשבה כך, ללא ספק. היא נהגה בו באדישות צוננת ששעשעה וסקרנה אותו, בייחוד כאשר חזותה המצטדקת לא הצליחה להסוות את מודעותה העזה אליו.

הוא רשם לעצמו בעניין כיצד פשה צבע בלחייה בכל פעם שפנה אליה. אין ספק שזהו חלק מהצגה מתוחכמת, אבל תמימותו של הסומק הוורדרד שלה הוסיף לפיתויה החושני והוא היה מוכרח לרסן עצמו בכוח כדי לא לאסוף אותה אל בין זרועותיו ולחקור את שפתיה המלאות, הרכות והמשכרות בשפתיו שלו.

הוא קיבל את שיחת הטלפון הדורשת את נוכחותו המיידית באחד מאתרי הפיתוח של קואוואריס בחרטה בלתי אופיינית. ככל שיכל לזכור, העבודה הייתה פילגשו השתלטנית, שנייה רק למשפחתו. אבל בפעם הראשונה חש תסכול על שלא יוכל לבלות זמן רב יותר בזאת'וס ולחזר אחרי הבלונדינית הרזה והאלגנטית ששלטה במחשבותיו.

הוא בילה את מרבית החודשיים האחרונים באתונה במילוי המשימה החשובה של סידור מחדש של חייו האישיים, ובמיוחד בסיום הרומן עם מאהבותיו. הוא לא רצה שום קצוות פרומים ומלוכלכים שיפגמו במרדפו אחר אנה והביט בדמעותיה של פיליה הרוגזת. זה לא שפיליה הייתה מאוהבת בו, יותר בארנק שלו, הודה באירוניה.

הוא הבהיר מההתחלה, כפי שתמיד עשה, שהוא לא מחפש אהבה ומחויבות, ושהוא לא יכול להציע אף אחד מהם. פיליה התרצתה לבסוף לאחר שקיבלה כמה מתנות יקרות ועכשיו היה חופשי ולהוט לגלות אם הכימיה שהרגיש שקיימת בינו ובין אנה בזאת'וס תעמוד בהבטחותיה הנפיצות.

אנה דיברה אליו ובמאמץ ניכר הסיט את מחשבותיו מהפנטזיה הארוטית על חקירת גופה הדקיק. מטון דיבורה התמציתי שיער שהרגיז אותה ושפתיו התעקלו למראה האש שבעיניה.

"אני לא רואה איך הרגלי האכילה שלי הם עניינך, אבל, אם אתה מוכרח לדעת, יש לי דיאטה נורמלית ובריאה," אמרה לו בזעם.

"אני שמח לשמוע. אם ככה תוכלי לסעוד עמי מחר ארוחת ערב. אני אאסוף אותך בשבע."

אורח נוסף תפס את תשומת לבו והוא חייך בתגובה לשאלה היכן בדיוק באתונה הוא ממוקם. לידו אנה רתחה בדממה, מחכה להזדמנות לומר לו שהיא לא פנויה מחר בערב, או בכל ערב בעתיד הנראה לעין.

איך הוא מעז לשער שהיא פשוט תקפוץ על ההזמנה שלו? למוחה הרגיש מדי זה נראה כמו עוד דוגמה לכך שהוא מאמין שהיא בלונדינית טיפשה שלא מסוגלת לחשוב בעצמה. הוא היה הגבר היהיר ביותר שאי פעם פגשה וברגע שתוכל להשחיל מילה היא תסרב לו, חד וחלק.

למרבה העוגמה דיימון כמעט לא העניק לה תשומת לב בשאר הארוחה והיא סיימה את ספל הקפה שלה ותהתה אם קזיה תיעלב אם תטען שיש לה כאב ראש ותלך הביתה כשיפנה אליה שוב.

"יש מקום מסוים שהיית רוצה ללכת אליו מחר בערב?" שאל באגביות, כאילו הם יוצאים כבר חודשים. אנה חייכה אליו את אחד מחיוכיה הקרירים שהבטיחו להקפיא את הנלהב שבמחזרים ובלעה את תשוקתה לומר לו בדיוק לאן הייתה רוצה שילך.

"אני חוששת שאני מוכרחה לסרב להצעתך, מפתה ככל שתהיה," אמרה באירוניה שלא טרחה להסתיר ממש. "אני עסוקה מחר בערב."

"זאת לא בעיה," אמר ביובש. "אז נקבע לערב שלמחרת."

"גם אז אני עסוקה."

"ובערב שאחריו?" גבותיו התרוממו, נימתו מעט אירונית עכשיו, כאילו הוא משתעמם מהמשחק שהיא משחקת.

"אני חוששת שלא."

"לא ידעתי שדוגמנות דורשת כל כך הרבה מזמנך."

"לא אמרתי שאני עובדת," התפרצה וחשה חמה ונבוכה. האם האגו שלו עד כדי כך נפוח שהוא לא מקבל לא פשוט כתשובה? "לא עלה בדעתך שאולי אני יוצאת עם מישהו אחר כרגע?"

הוא שתק והרהר לרגע. "את יוצאת?"

אנה הייתה מודעת לכך ששיחות אחרות סביב השולחן נמוגו ושהם מושכים תשומת לב, את זו של קזיה במיוחד. היה מפתה לשקר לו, אבל יושר פנימי גרם לה לנוד בראשה. "לא," הודתה בחוסר חן, נימת קולה חדה. היא ידעה שהיא מגזימה בתגובתה, אבל היא מעולם לא הייתה מודעת בצורה כל כך חמורה לגבר בחייה והיא חששה שהוא יקלוט את ההשפעה שיש לו עליה.

"אז מה את עושה כל ערב השבוע?" שאל דיימון חלקות, אף שלא הלכה שולל אחר נימתו העצלה כשהבחינה את להט הקרב שבעיניו.

לעזאזל איתו. כיצד הצליח לסובב את השיחה כך שתרגיש אשמה על כך שהיא מסרבת למה שהיה, בכל הכנות, בקשה פשוטה שתצטרף אליו לארוחת ערב? אין לה שום סיבה להרגיש אשמה, אמרה לעצמה. אם הוא היה יהיר מספיק כדי להאמין שהיא שלו והוא רק צריך לקחת, כמו פרי בשל המוכן ליפול לידיו, מגיע לו שיתאכזב.

"אני חופפת שיער," התפרצה, לא טורחת להסוות את הקשיחות שבקולה. היא נעצה בו מבט, רועדת מרוב מתח כשהמתינה לתשובתו.

"אין ספק שיש לך חיים מלאים," מלמל בשלווה, פיו מתעקל לחיוך שלא עשה כל מאמץ להסתיר שעשועו. הוא פנה ממנה לדבר אל האורח שבצדו האחר, מותיר את אנה עם הרושם הברור שהפסידה במערכה הראשונה.

היא הייתה מודעת למבטים הנבוכים והמרחמים מעט שמסביב לשולחן וידעה שלחייה ארגמניות. היא קיבלה את מה שרצתה, לא כן? דיימון לא יכול היה להבהיר בצורה טובה יותר שהוא איבד בה עניין וברעיון שבלקחת אותה לארוחת ערב. אז למה היא מרגישה כל כך כבויה?

היא לא רצתה לצאת איתו לארוחת ערב, הזכירה לעצמה בעצבים, אבל המילים נשמעו באוזניה בלתי משכנעות כפי שנשמעו כשקזיה דרשה הסבר מאוחר יותר באותו ערב.

"חשבתי שאת מחבבת את דיימון," מלמלה חברתה, אחרי שהתעקשה שאנה תלווה אותה למעלה לבדוק את ת'יאו. "הוא בסך הכול הזמין אותך לארוחת ערב, אנה; זה לא שהוא הציע לך לקפוץ איתו למיטה."

"הייתה לי הרגשה שדבר אחד היה בסך הכול הקדמה לאחר," השיבה אנה ביובש. "אמרת בעצמך שדיימון קואוואריס הוא רודף שמלות ידוע לשמצה ואין לי שום כוונה להפוך לעוד חוליה בשרשרת."

"עוד יותר חבל," מלמלה קזיה מתחת לאפה, אבל אוזניה החדות של אנה קלטו את ההערה ועיניה הצטמצמו.

"כלומר, מה בדיוק?"

"כלומר שאת לא יכולה כל החיים להרחיק ממך אנשים בגלל פחד."

"אני לא מפחדת מדיימון," השיבה אנה בעוז, אף שלא לגמרי ביושר. היווני החידתי הטריד אותה יותר משרצתה להודות.

קזיה הביטה בהבעתה המתוחה של אנה ונאנחה. "מתי תקבלי את זה שהחטאים של אבא שלך לא יחזרו בהכרח בכל גבר שתפגשי? לא כל גבר הוא בוגד סדרתי."

"את באמת אומרת שדיימון יהיה מאהב מחויב ונאמן?" שאלה אנה בפקפוק. "הרקורד שלו מזעזע. אני מכירה את הטיפוס שלו, קזיה. אני פוגשת גברים כמוהו בכל יום ותסמכי עלי, הוא מעוניין רק בדבר אחד. "טוב, הוא לא יקבל את זה ממני," סיננה. היא יצאה אחרי קזיה מחדר הילדים, צעדיה הואטו כשדמות הגיחה מבעד לצללים.

"דיימון! הבהלת אותנו," מלמלה קזיה בעוד אנה מתפללת שחור יפער מתחת לרגליה.

"סלחו לי – ניק אמר שהלכתן לבדוק מה קורה עם ת'יאו ותהיתי אם אוכל להציץ בבן הסנדקות שלי. אני מקווה שלא הפרעתי לכן," השיב, חיוכו מקיף את שתיהן אבל מבטו ממוקד היטב באנה.

"כלל לא, אנחנו רק… דיברנו," מלמלה, פניה לוהבות בשל ההבעה האירונית שבעיניו.

"כך שמעתי." קולו של דיימון היה מנומס, אך חיוכו לא הגיע אל עיניו. אנה הייתה עוקצנית ומתגוננת כל הערב. הוא הניח שהיא משחקת את המשחק הידוע של הקשה להשגה והוא אפילו היה מוכן לשתף פעולה לזמן מה. לעתים קרובות הוכח שריגוש המרדף היה החלק המענג ביותר במערכת יחסים, ציין לעצמו בציניות.

אבל שברי השיחה ששמע בין אנה לקזיה האירו באור שונה את גישתה. התקשורת ניפחה את תדמית הפלייבוי שלו, אבל הוא מעולם לא טען שהוא צדיק, הודה בצער.

הוא לא ידע דבר על מצבה המשפחתי של אנה, אבל אם אביה באמת היה נואף סדרתי, אז זה אולי מסביר את חוסר נכונותה להכיר במשיכה הראשונית שניצתה ביניהם בזאת'וס. המשיכה, מכל מקום, ללא ספק עדיין הייתה שם; אם היו לו ספקות כלשהם, עכשיו הם אינם, אחרי שראה שהיא אינה מסוגלת להתיק ממנו את עיניה לאורך כל ארוחת הערב.

בקרוב…

X