תמביסרת ציפור מרוקאית | לרכישה באינדיבוק
תמביסרת ציפור מרוקאית

תמביסרת ציפור מרוקאית

שנת הוצאה: 2009
מס' עמודים: 260
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 72

בפרסום ספרו ספר הנענע בשנת 1979 ייסד המשורר ארז ביטון את מה שמכונה בתרבות הישראלית מהפכת הנענע. משירתו של ארז ביטון נחצב הקול ממנו בוקעת השירה המזרחית בישראל.

ארז ביטון סלל דרך למשוררים וסופרים שביקשו לתת ביטוי לקונפליקט הזהותי המזרחי. בודד מול מציאות של משבר קשה ודורסני, תוהה ותועה בין עולמות, היה המשורר הראשון אשר נתן ביטוי, כבר בשנות ה-70 של המאה ה- 20 , לכאב הדור השני של העלייה מארצות המזרח והמגרב- אשר חווה את כאב הוריו.

שירתו הייתה עבור רבים בשורה וגאולה של דור שלם אשר שילם מחיר זהותי יקר בניסיון להסתגלות כמעט בלתי אפשרית.

ארז ביטון– יליד צפון אפריקה, עלה ארצה בילדותו המוקדמת. שירתו מבטאת את טלטלת העלייה, ומה שנראה כהתרסה וכמחאה כלפי חוץ, הוא ניסיון התמודדות אישית עם תהליך ההתערות בארץ. שירה זו פתחה צוהר לצעקה שנחנקה בדור הראשון, תוך ניסיון להיאחז בישראליות למרות הסבל. ביטון היה הראשון ששזר ביטויים לשוניים מן השפה הערבית יהודית-מרוקאית אל תוך המארג השירי העברי. "ובכל זאת טופחת שפה אחרת בפה עד פיקוע חניכיים" (מתוך: "מה זה להיות אותנטי").

"זמיר שבור" היא החטיבה הפותחת את הספר תמביסרת, ציפור מרוקאית, ומורכבת כולה משירים חדשים. מיוחדת בה סדרת השירים על ילדותו בעיר לוד, המתארת מקומות, דמויות ואביזרי חיים ממשיים. לצד שירים אישיים קיומיים, מופיעים כאן שירים בעלי ארומה צפון אפריקאית. כבכל שיריו, התבניות השיריות המודרניות יוצרות מימד עומק אטוויסטי, ומה שנראה כיומיומי ופרטני הופך לסינתזה של ביטוי רגשי עז מבע. המאגר הקונקרטי של אביזרי חיים מרוקאיים ושימושי לשון ייחודיים, מקבל טרנספורמציה של המיתי, עד כדי אידיאליזציה של מה שנראה לעיתים גרוטסקי ובלתי רלבנטי.

בספר חטיבות נוספות הכוללות את ספריו הקודמים:
מנחה מרוקאית 1976
ספר הנענע 1979
ציפור בין יבשות 1989

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “תמביסרת ציפור מרוקאית”

שיר קניה בדיזנגוב

 

קָנִיתִי חֲנוּת בְּדִיזְנְגּוֹב

כְּדֵי לְהַכּוֹת שֹׁרֶשׁ

כְּדֵי לִקְנוֹת שֹׁרֶשׁ

כְּדֵי לִמְצֹא מָקוֹם בְּרוֹוָל

אֲבָל

הָאֲנָשִׁים בְּרוֹוָל

אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי

מִי הֵם הָאֲנָשִׁים בְּרוֹוָל,

מַה יֵּשׁ בָּאֲנָשִׁים בְּרוֹוָל,

מַה הוֹלֵךְ בָּאֲנָשִׁים בְּרוֹוָל,

אֲנִי לֹא פּוֹנֶה לָאֲנָשִׁים בְּרוֹוָל

כְּשֶׁהָאֲנָשִׁים בְּרוֹוָל פּוֹנִים אֵלַי

אֲנִי שׁוֹלֵף אֶת הַשָּׂפָה

מִלִּים נְקִיּוֹת,

כֵּן אֲדוֹנִי,

בְּבַקָּשָׁה אֲדוֹנִי,

עִבְרִית מְעֻדְכֶּנֶת מְאוֹד,

וְהַבָּתִּים הָעוֹמְדִים כָּאן עָלַי

גְּבוֹהִים כָּאן עָלַי,

וְהַפְּתָחִים הַפְּתוּחִים כָּאן

בִּלְתִּי חֲדִירִים לִי כָּאן.

בְּשָׁעָה אַפְלוּלִית

בַּחֲנוּת בְּדִיזְנְגּוֹב

אֲנִי אֹורֵז חֲפָצִים

לַחְזֹר לַפַּרְבָּרִים

לָעִבְרִית הָאַחֶרֶת.

 

חתנה מרוקאית

א.

מִי שֶׁלֹּא רָאָה חֲתֻנָּה מָרוֹקָאִית מִיָּמָיו –

שָׁמַעְנוּ שָׁמַעְנוּ,

בְּרוּכוֹת קְמוּרוֹת יָדַיִךְ בְּתֻפֵּי הַטַּמְטַם,

שָׂרָה בַּת דּוֹדוֹ,

מִקְּצֵה הַכְּפָר וְעַד קְצֵה הַכְּפָר

עֲרָבִים וִיהוּדִים נָבוֹא.

רָאִינוּ רָאִינוּ

אֶת חֶבְיוֹנַיּוֹת הָעַרַק, אֶת שַׁרְשְׁרוֹת הַיּוֹנִים הַצְּלוּיוֹת

אֶת מַרְבְּצֵי הַתְּמָרִים בְּשִׁבְעָה מִינִים

בְּפֶתַח הַבַּיִת

אֶת כַּדֵּי הַזֵּיתִים הַגֵּאִים,

בְּרוּכוֹת קְמוּרוֹת יָדַיִךְ בְּתֻפֵּי הַטַּמְטַם,

שָׁרָה בַּת דּוֹדוֹ,

עֲרָבִים וִיהוּדִים נָבוֹא.

לִבֵּנוּ מִתְרַחֵב לְאַט וְנַפְשֵׁנוּ שְׂמֵחָה.

 

ב.

אַיִּמָּה

עֶשֶׂר צִפּוֹרִים רוֹצוֹת לְהִנָּתֵק מִקִּבֹּרֶת חָזִי,

יַקִּיר יַקִּיר נַפְשִׁי, כְּמוֹ תָּמָר מִסּוּג בֻּסְקְרִי

שֶׁהוּא הַסּוּג הַמָּתוֹק בְּיוֹתֵר

שִׂפְתוֹתַיִךְ שְׁנֵי תְּמָרִים

מִסּוּג בֻּסְקְרִי שֶׁהוּא הַסּוּג הַמָּתוֹק בְּיוֹתֵר.

אַיִּמָּה

אֶת אוֹר הָעֶרֶב הַזֶּה אֲנִי נוֹשֵׂא כְּמַשָּׂא הָאֹשֶׁר שֶׁלֹּא יוּשַׁר.

אַיִּמָּה

אֲנִי מַרְגִּישׁ כְּמוֹ הָאָרֶץ נְמוּכָה מִמֶּנִּי שְׁתֵּי אַמּוֹת

יַקִּירָתִי יַקִּירַת נַפְשִׁי

צַוָּארֵךְ כְּמוֹ אַמַּת-יָד דַּקָּה, כְּמוֹ אֶצְבַּע הָאֶצְבָּעוֹת

עֲדוּיָה בִּרְצוּעוֹת לִבִּי.

עוֹד יֹאמְרוּ: מֵאָז חֲתֻנָּתֵךְ לֹא הָיְתָה חֲתֻנָּה כַּחֲתֻנָּתֵךְ.

 

ג.

גַּם אֲנִי רוֹצֶה סָלַט פִּלְפֵּל מְבֻשָּׁל שֶׁמּוֹרִידִים קֹדֶם אֶת קְלִפָּתוֹ

וּמְטַבְּלִים אוֹתוֹ בַּעֲשָׂרָה תַּבְלִינִים,

אִמָּא.

גַּם אֲנִי רוֹצֶה לַחְמָנִית עִם בֵּיצָה קָשָׁה מְרֻדֶּדֶת בְּלֶבְּזָר וְקָמוּן.

תֵּה תֵּה תֵּה תֵּה תֵּה תֵּה

תֵּה תֵּה תֵּה תֵּה תֵּה תֵּה תֵּה תֵּה תֵּה

בְּטַנְבּוּל.

נַק תֶּעִישׁ (שֶׁתִּחְיֶה)  אַשֵּׁיח חֲסֶן.

תִּשְׁתֶּה אִתִּי סֵפֶל עַרַק שֵׁיח חֲסֶן.

לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ לְהָבִיא אֶת כָּל הַתִּקְרֹבֶת הַזֹּאת

אַבּוּ מְחַמֶד הַיָּקָר שֶׁלָּנוּ.

וְאַתָּה הַמְּנַגֵּן בְּטַנְבּוּל,

מַה זֶּה הָיָה לְךָ בּוֹדֵד בַּפִּנָּה וַאֲנַחְנוּ שְׂמֵחִים בְּמַנְגִינַתְךָ.

 

ד.

מִי שֶׁלֹּא הָיָה בַּחֲתֻנָּה מָרוֹקָאִית,

מִי שֶׁלֹּא שָׁמַע אֶת סָבְתָא פְרֶחָה

מְסַלְסֶלֶת אֶת מַקָּמַת הָעֵרָגוֹן בְּאָזְנֵי הַכַּלָּה וְהֶחָתָן,

מִי שֶׁלֹּא יָשַׁב עַל הָאָרֶץ עַל כִּסְתוֹת פּוּךְ וְכָרֵי אַטְלָס,

מִי שֶׁלֹּא בָּצַע אֶת הַלֶּחֶם בִּשְׁתֵּי יָדָיו

מִי שֶׁלֹּא חָפַן בְּיָדָיו סָלָט נוֹזֵל

וְקִנֵּחַ וְשָׁטַף אֶת פִּיו בְּיַיִן מִמַּרַקֶשׁ,

מִי שֶׁלֹּא נָשַׁם אֶת הֶמְיַת הַנְּעוּרִים שֶׁל נַעֲרוֹתֵינוּ,

מִי שֶׁלֹּא הָיָה בַּחֲתֻנָּה מָרוֹקָאִית,

הִנֵּה לְךָ כַּרְטִיס

בּוֹא הִכָּנֵס

אֶל מְהוּמוֹת הֶחָזֶה

שֶׁלֹּא הָמִיתָ אַף פַּעַם.

 

 

ארז ביטון נולד בעיר באלג’יריה בשנת 1942, ועלה לישראל עם משפחתו בשנת 1948. נשוי לרחל ואב לבן ובת. כשהיה בן 11 נפצע בפיצוץ רימון יד שכתוצאה ממנו התעוור ונקטעה ידו השמאלית. בעקבות זאת למד בבית חינוך עיוורים בירושלים, סיים בגרות בבית הספר ליפשיץ בירושלים ולאחר מכן המשיך ללימודי בוגר עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ותואר שני בפסיכולוגיה שיקומית באוניברסיטת בר-אילן.

במשך למעלה משבע שנים עבד כעובד סוציאלי בעיר אשקלון, ולאחר מכן כחמש שנים במחלקה הסוציאלית במועצה של אור יהודה, ושלוש שנים נוספות בבית החולים לחולי נפש (שנסגר מאז) “נווה און” ברמת גן. תחומי עבודתו והתמחותו מגוונים: בשנותיו הרבות כעובד סוציאלי ופסיכולוג שיקומי צבר ארז ניסיון כמטפל פסיכו-סוציאלי. הוא התמחה בטיפול במשפחות רב-בעייתיות ונכים פיזית ונפשית. בנוסף, הדריך ביטון במשך שנים עובדים סוציאליים וסטודנטים לעבודה סוציאלית הן מהאוניברסיטה העברית והן מאוניברסיטת בר-אילן.

בעבר ביטון עסק בעיתונות במשך מספר שנים. בין השאר, כתב טור שבועי בעיתון “מעריב” בנושאים חברתיים וציבוריים. כיום כעורך ביטון את כתב העת הספרותי “אפריון”.

ארז ביטון נחשב לאחד היוצרים הראשונים שייצג את קולם של יוצאי עדות המזרח. שירתו מבטאת את שבר ההגירה ארצה, כמו גם את התרבות המזרחית הנאבקת למצוא את מקומה בתוך הפסיפס הארצישראלי.

ביטון משמש גם כיו”ר המרכז הים תיכוני לתרבות, כיו”ר אגודת הסופרים וכחבר מועצה בארגון נפגעי פעולות איבה.

ספריו הקודמים:

“מנחה מרוקאית”, 1976

“ספר הנענע”, 1979

“ציפור בין יבשות”, 1989

“תמביסרת ציפור מרוקאית”, 2009

 

 

מקור – וויקיפדיה

X