תיק ליברמן | לרכישה באינדיבוק
תיק ליברמן

תיק ליברמן

שנת הוצאה: 11/2015
מס' עמודים: 328
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 72
- 39

במאי 1997 פרש אביגדור ליברמן במפתיע מתפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה והלך לעשות לביתו. "עצות שלי שוות הרבה כסף," אמר. מאז ובמשך קרוב ל־20 שנה ליברמן נכנס לחיים הפוליטיים ויוצא מהם, ובפסקי הזמן בין תפקידיו הציבוריים הוא מקים חברות עסקיות או מחזיק בהן. מיליוני דולרים הוזרמו אל חברות אלו במהלך השנים.
המשטרה חשדה בעסקיו של ליברמן ובמהות קשריו העסקיים. בפרקליטות הצטברו הררי מסמכים ועדויות שנאספו במהלך חקירה מסועפת שנוהלה נגדו. עו"ד אביה אלף טיפלה בתיק ליברמן מטעם הפרקליטות. תפקידה היה להפוך את הממצאים שאספה המשטרה לכדי סיפור בהיר על התנהלותו המשונה של איש ציבור בכיר מאוד וקשוח מאוד. את הסיפור הזה – סיפור על עולם סבוך ומרתק של יצרים ואגו, תככים ואינטרסים, פוליטיקה ארגונית ופוליטיקה
מדינית – היא מגוללת בספרה.
היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין קבע שהסיפור לא מספיק משכנע. הוא החליט לסגור את התיק נגד ליברמן.
הפרקליטה אביה אלף חשבה שזו החלטה שגויה, אומללה.
הספר הזה הוא ההזדמנות שלכם לגבש עמדה. על אביגדור ליברמן. ועל התיק שבית המשפט לא זכה לראות.
לא עברו חמש דקות, ומולנו התיישב, בגבו אל הקיר ובפניו אלינו, גבר עם פנים סלאביות וארשת קשוחה. לא ראינו אותו נכנס למסעדה, אבל פתאום הוא היה שם, שלושה שולחנות מאיתנו. הוא הסתכל בתפריט שעל השולחן, אבל היה ברור שמבטו מכוון אלינו, משדר איום.
"עוקבים אחרייך?" שאל אותי פתאום ר׳. "נראה לי שכן," עניתי, מנסה לחייך, מנסה לא להסגיר את הבטן המתהפכת. הגבר שמולנו הזמין רק קפה. ר׳ ואני עשינו מאמץ לנהל שיחה רגילה על החיים ועל פוליטיקה. כמו תמיד, אבל בלחש. לא היה לנו מה להסתיר, אבל הרגשנו כמו בהצגה לפני קהל של איש אחד.
כשיצאנו מהמסעדה התעכבנו לרגע וראינו שגם ידידנו מהשולחן השלישי קם ויצא. כשהתרחקנו קצת מהמקום, צחקנו, אבל כל הדרך חזרה למשרד הצצתי מעבר לכתף לראות אם לא עוקבים אחרי.
המפגש הזה היה מבחינתי רק אבן דרך אחת במסע מתסכל שהתחיל לפני כמעט חמש שנים.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “תיק ליברמן”

13 בדצמבר 2012. נר חמישי של חנוכה, שעה חורפית של אחר הצהריים. ברדיו ובטלוויזיה דיווחים דרמטיים על החלטת היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, לסגור את תיק "חברות הקש" נגד שר החוץ אביגדור ליברמן. על פי הדיווח, התיק הגדול, שבו נחקרו חשדות להעברת מיליוני דולרים לחברות בשליטת אביגדור ליברמן, ייסגר. כן יוגש כתב אישום נגד ליברמן על האופן שבו קידם את המינוי של אריה בן זאב לשגריר בלארוס, אותה עלילת משנה שצמחה בשלהי הטיפול בתיק המיליונים.
בשלב הזה כבר הכרתי בעל פה את נוסח ההודעה, אבל הלב בכל זאת החסיר פעימה. "הצליח להם," סיננתי לעצמי. הייתי שם. ראיתי איך הם מכינים את התקשורת לאט ובהדרגה לקראת הידיעה על סגירת תיק ליברמן. ידעתי שההחלטה על סגירת התיק כבר נפלה, בשעה שלעיתונות המשיכו לספר עד כמה היועץ מתלבט ומתייסר בסוגיות הנגזרות מהתיק. "היועץ המשפטי וכן הפרקליטות עשו ככל הניתן כדי להביא את הנושא לבירור בבית המשפט," ידעו עיתונאים מסוימים לספר.1
אז כן, טקס הקבורה הרשמי התקיים ב־13 בדצמבר 2012. הגופה הונחה בארון זמן רב קודם לכן. מודעת האבל, הידיעה הרשמית על סגירת התיק, פורסמה ביום חמישי בערב — תרגיל תקשורתי מוכר שנועד למנוע פרסומים לא נוחים במוספי סוף השבוע, שבו כולם חוגגים את חג החנוכה.2 היועץ המשפטי ודובר משרד המשפטים, משה כהן, דאגו מראש לנקוט גישה של "טיעון חלש — להרים את הקול".3 ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. "אם הוא יֵצא זכאי, אני אלך נגד זה עד לסוף הדרך, עד לבית המשפט שאחרי העליון, עד בית דין של מעלה,"4 צוטט היועץ וינשטיין כשהכריז בנחרצות על רצינות כוונתו להגיש כתב אישום בתיק המשני של פרשת מינוי השגריר.
הייתי שם לאורך כל הדרך. בדיעבד, נדמה לי שהנטייה להתרחק מתפוח האדמה הלוהט של פרשת ליברמן ריחפה במסדרונות כמעט מן ההתחלה. אולי כבר ממועד המינוי של היועץ המשפטי עו"ד יהודה וינשטיין, ואם להיות כנה עם עצמי — ייתכן שעוד קודם לכן, בשעה שהיועץ המשפטי הקודם, עו"ד מני מזוז, היום שופט בית המשפט העליון, החליט שלא להחליט. או שמא כבר בשנים הראשונות של התיק, כאשר עדיין לא היה מדובר בחקירתו של מי שהפך להיות ראש המפלגה השלישית בגודלה בישראל והתיק היה פחות רגיש.
נהגתי אז לשבת שעות ארוכות עם סנ"צ ערן קמין, מהיחידה הארצית לחקירות הונאה של המשטרה (יאח"ה), היחידה המתמחה בחקירות של שחיתות שלטונית. קמין ואנוכי טיפלנו בתיק בלי צוות ענק, אבל גם בלי לחצים שמשבשים את הטיפול בו. שנינו חשבנו שמדובר בחשד לכאורה לשוחד ועמלנו קשות כדי לפענח את נתיב העברת הכספים ולפצח עבור מה הועברו. אבל שוב ושוב גילינו שיש מי שדואג לכך שהמשמעות האמיתית של הפעולות לא תתגלה.
קשה לי להניח את האצבע על הנקודה המדויקת שבה התחלתי להרגיש שמעל התיק הזה רובצת עננה שנועדה להסתיר את אור השמש. במשך שנים ליוותה אותי המועקה שמשהו לא עובד נכון, שהחלקים מתחברים במדויק זה לזה עד שיד נעלמה מנתקת את החיבורים. לא ידעתי להסביר לעצמי מה בדיוק מייצר אצלי את התחושה הזאת. לא יכולתי להאמין שכאן, ברחוב צלאח א־דין, מקום מושבם של פרקליטות המדינה, היועץ המשפטי לממשלה ומשרד המשפטים, יימנעו מללבן עד הסוף חשדות חמורים כל כך שעוסקים בהון ושלטון, שלטון והון. הרבה הון. התקשיתי לקבל את הכוונה לסגור, בלי בירור אמיתי בבית המשפט, את אחת מפרשות השחיתות הציבורית היותר חמורות שהיו אי פעם במדינת ישראל, פרשה שמסכנת את הדמוקרטיה בישראל, פשוטו כמשמעו.

אביה אלף היא עורכת דין ומרצה מוערכת בתחום עברות הצווארון הלבן והלבנת הון בפקולטות למשפטים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב וכן בפורומים מקצועיים מגוונים. בעלת תואר ראשון ושני במשפטים מהאוניברסיטה העברית ותואר שני במִנהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד. בוגרת קרן "וקסנר" ישראל. עד אפריל 2013 ניהלה את המחלקה הכלכלית לטיפול בעברות צווארון לבן בפרקליטות המדינה. במהלך 26 שנותיה בפרקליטות מילאה שורה של תפקידים. טיפלה בפרשות פליליות־ כלכליות ובשחיתות שלטונית וליוותה חקירות רחבות היקף, כגון: הנשיא עזר ויצמן, פרשת המינויים ברשות המסים, ראש הממשלה אהוד אולמרט, יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים דני דנקנר, ראש עיריית רמת גן צבי בר, חברת "לה נסיונל" ומנהליה.
אביה אלף נשואה ואם לשלוש בנות.

X