תיקוני שואה | לרכישה באינדיבוק
תיקוני שואה

תיקוני שואה

שנת הוצאה: 2014
מס' עמודים: 162
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 25
- 51
- 25

 

לספר הזה יש שם מעורר תמיהה, כי הוא מחייב את כולנו לתקן את העולם.

בספרו החדש, חן ישראל קלינמן – משורר של רחבות והגות – מתמרכז אל נושא ספציפי מאוד ממוקד – מצב בעלי החיים בחברה האנושית שבה אנו חיים. והמצב רע! הוא אינו חוסך מאיתנו תיאורים זוועתיים בלשונו האישית והייחודית של ערי ההרג שסביב הערים שלנו, אשר בהן נקטלות החיות לצורכי מאכל, לבוש ועוד.

קלינמן הוא כותב כולי. הוא אינו מסתפק ביחידת השיר המסורתית. הוא כותב גם מקטעים על פני הרצף, אפילו זיכרונות אישיים אינטימיים משפחתיים, בכל הקשור לקשר שלו עם בעלי החיים. אלה מצמררים ומרגשים.

אבל קלינמן אינו מטיל את האשמה אך ורק על בני האדם כיצורים תבוניים. הוא מבקש ללכת רחוק יותר ויש לו דין ודברים עם בורא עולם על הסדר הלקוי לדידו שבו נברא העולם. הוא אינו מקבל את הדין כי על הכלב לרדוף את החתול והחתול את העכבר. הוא אינו מוכן להשלים עם העובדה שהצ'יטה טורפת את האיילה. יש בספר שיר מרגש מאוד, קצר, על מכרסם הנוחת משמיים על המשורר כי נשמט מפי ציפור טרף. סדר העולם הזה אינו מקובל על המשורר, כמי שמאמין בכל נפשו ובכל מאודו בעולמות אחרים ומי שקורא תיגר תמידית על הריאליזם הנראה לעין.

כמו בספריו הקודמים הוא מבקש עולם אחר, מתוקן יותר. את אחרית הימים מבקש הדובר בשירים, את "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" כמאמר הנביא. הוא מבקש להעמיד את בעלי החיים והאדם על אותו מישור, לא מתוך ביזוי בני האדם חלילה והנמכתם, אלא על ידי העלאתם של בעלי החיים למדרגת יצורים חיים כמונו שיש להם זכות לחיות ויש להתחשב בהם, כי כְּאֵב הוא כְּאֵב הוא כְּאֵב. הומניזם טוטאלי של אחרית הימים הוא מבקש, תיקון עולם עד הסוף, ללא פשרות. כל זאת יושג ברצון עילאי של בני האדם והיפתחות טוטאלית שלהם, תוך אי קבלת הדין שזהו ציווי אבולוציוני מן הטבע.

נשמע מוזר? נקרא הזוי? נשמע פנטזי? לזה בדיוק מתכוון המשורר, לעורר אותנו נגד האבולוציה ונגד חוק הטבע הסדור והשגור. הגיע הזמן שניפתח אל עולמות אחרים בלי תירוצים, ולכן השימוש במילה "תיקונים" הוא כה מהותי, ולכן, בעיקר, השימוש במילה המזעזעת והקוראת לקורא להתעורר – "שואה".

מעבר לכך שהספר ריגש אותי ולא יכולתי לעצור את הקריאה בו, זוהי דוגמת מופת, בכוליותה ובמסירותה, לכתיבה אישית בלשון פרטית ואחרת, על נושא כל כך ציבורי ומדובר בימים אלה.

 רן יגיל

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “תיקוני שואה”

בקרוב…

א. בַּשַּׁעַר

*

מבּול המגוֹר, העינויים והרצח שבו מטביעה האנושות את כלל החיים בכל רגע נתון, מלמֵד אותנו כי אין מנוס מהורדת דיברוֹת חדשוֹת מינִי–קֶדֶם. דיברוֹת שלא רק ניתנו לנו ממורדוֹת הנצח, אלא גם מוליכות אל ראשו.

ואין עוד טעם לחשש מפני גזירות שאין האנוש יכול לעמוד בנצחיותן, שהלוא מעולם לא עמדנו בהן – עוד מחטא העדן הפרטי, עוד מחטאי המבול הציבורי, בבֵל ודור הפּלגָה, תוך כדי כתיבת הדיברות, עם נביאים, כוהנים ומלכים ובהעדרם, עם אלוהים ובלעדיו, עם היסטוריה ובלי היסטוריה, עם אמונה ובלי אמונה, עם חוק ובלי חוק ועד בכלל. על כן נמשיך לעולם ונסדיר בו את מיטב מה שלא היינו, את מיטב מה שמעולם נהיה. ומי שיבחר בחיים – יזַכּנו, ומי שלא יבחר בחיים – בבוא היום יבחר ויזַכּה, בדרכנו הסוגָה מעלָה. ועד בכלל.

*

אומת האנושות, גם אם אינה יודעת כיצד להנחיל שלום בין כל החיים, גם אם טרם השׂכילה למנוע את עולמנו מכל גרימת סבל, הרי שכרוכה בה האחריות מלאת התקווה, צפוּנה בה החובה הפנימית, להיות אומה שוחרת שלום ורודפת שלום לכל החיים באשר הם, במיטב יכולותיה, תושייתה וכוונותיה. אנחנו ההפך מבודדים בעולם, ולכל מעשה ומעשה שלנו, כפרטים וככללים, יש נגיעה לקיומם ולאיכות קיומם של חיים אחרים. אנו מקושרים בחיים וצורות חיים שרבים מהם נשׂגבים מבינתנו ואף נעדרים מתודעתנו או למצער מודרים מתודעתנו – תודעה הנתונה להתרחבות והתעמקות בכל רגע נתון, בכל דור ועידן. לא עלינו המלאכה לגמור ואין אנו יכולים לִבּטֵל ממנה.

*

ספר זה מעלה פּנִייה שווה לבני אדם ולכלל בעלי החיים, לנשמות ומלאכים, לאלוהים, לכלל החיים. אין כאן ספק באשר לממשוּת קיומם של כל אלה כשם שאין כאן ספק שההוויה היא עולם כל האפשרויות, עולם שאנו דרים בו וכרוכים בו. ובמילים קצרות – הכול קיים. ממילא המילה 'נצח' חוזרת ונחרזת כאן שוב ושוב והוראתה עקרונית – היא מהווה משפחה של קיומים בעלי תוקף של יֵשׁ–אולטימטיבי במורדות המרחב והזמן, אנטי–יחסיוּת ואנטי–חלופיוּת.

הפּנִייה בספר נעשית בדרכים שונות וחופפות לאורכו. היא מתקיימת מכוח אותו גרעין כאב, מכוח אותה מצוקת יסוד: מה פירוש הדבר לחיות כאדם אמפאתי ובעל רחמים שלא רק מכבד ואוהב את כלל החיים אלא גם מכבד ואוהב את נצחיותם, בתוך עולם ששקוע עד המצח בשיסוי, עינוי וטביחה, בתוך עולם שבו אומת בני האדם מחוללת שְׁמַד–המונים ושואת–שעבוד–וניצול פּוֹרְכֵי–נצח. מה פירוש הדבר לחיות בתוך עולם–תַּדהמוֹת מייסר שבו בני האדם מכוננים ומעצימים על אדמתם מחוזות שטן. 'שטן' ו'גיהינום' כאן הן מילים המורות על משפחה של קיומים אנטי–אונטולוגיים פעילים, כלומר מַנְכיחים אקטיבית, בתוך הזמן והמרחב, כאב בלתי–נמחה, אָבְדן סופני.

בין השאר, ספר זה מבקש להיות עדוּת ומענה לקיום אימננטי וחייזרי זה – נטוע פנימה בעולם ונטוע החוצה, מעוצְבָּב בו עד קצווי הקיבולת, עד מֵח הכאב הַנִּתְהָם–לבלי–סוף, אך מוקצה מחמת התבדלות, נבדל מחמת התקדשות.

*

כמה וכמה מקומות כאן מנוקדים בפרגמנטים מתוך הספר הקודם, "יְלִידִית של הקיים". בסופו של כל פרגמנט כזה מצוין בסוגריים מהיכן בדיוק נלקח. אלו הן נגיעות קלות, חלקיות ובלתי מספקות. הדיון החי במוראות השְׁמד ותיקוניו הוא חלק בלתי–נפרד מקיומה של תבל ומלואה, על חיינו המקושרים בה. משום כך נמשכים מִספֶר זה חוטים ומיתרים לסוגיות קיום והכרה, סוגיות שניסיתי לתת בהן סימנים הסברִיִים בִּילִידִית של הקיים, סוגיות המהוות שורשים, הסתעפויות ואמירים לכל הנאמר

חן ישראל קלינמן, יליד 1979, הוציא עד היום שלושה ספרים. ספרו הראשון, “צעדים במרחב” הוא ספר שירה שיצא בהוצאת “כרמל”, בתמיכת קרן עמו”ס מבית נשיא המדינה. את ספרו השני, “במלוא מוטת הבריאה” הוציא בהוצאת “עמדה”, שהוא כיום חלק ממנה. ספר זה גם הוא ספר שירה, אבל היקפו, מבנהו ותכניו מעמידים השקפת עולם ועולם פואטי שחלקו כבר נוטה באופן מוצהר לז’אנר ההגות והפילוסופיה. ספרו השלישי, “ילידית של הקיים” מהווה הן המשך לקודמו והן התחלה מחודשת כיוון שעומד בפני עצמו ומנסח מחדש חלק מן העמדות שהובעו כבר אבל באופן אחר ב”במלוא מוטת הבריאה”.
חן הוא דוקטורנט לספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן, פעיל בהוצאת “עמדה”, מעורכי כתב העת האינטרנטי “יקוד”. פרסם שירים בבמות שונות, החל בעיתונות הכתובה (מעריב, ידיעות, הארץ, מקור ראשון), דרך כתבי העת השונים (כמו עכשיו, עמדה, מאזניים, פסיפס ועוד) וכן באינטרנט.
חן הוא טבעוני, אוהב בעלי חיים, ומשתדל לעשות למענם.

X