שתיים | לרכישה באינדיבוק
שתיים

שתיים

שנת הוצאה: 2014
מס' עמודים: 440
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 61.20
האם בזמן של סכסוך יש אוזניים הפנויות לשמוע שירה וסיפורת בלשון השנייה? והאם אנחנו מבקשים שהיצירות המתפרסמות כאן ייקראו כיצירות ספרות ותו לא, ללא קשר לסכסוך? או שהספרות יכולה לומר לנו דבר מה על הסכסוך, ויש לקרוא אותה דווקא מתוך הסכסוך והמפגש האמביוולנטי בין השפות?
 הלוואי שיכולנו לטעון כי אנתולוגיה משותפת שכזאת, עברית-ערבית, מקור-תרגום, פלסטינית-יהודית, היא אלטרנטיבה של "ידידות ושיתוף", או המשך לעבר ארוך של "חיים יחדיו". הלוואי שיכולנו לטעון כמו מחמוד דרוויש, כי הכרת השירה תקרב את הפיכת הלב ואת סוף הסכסוך.
 כל שביכולתנו לומר הוא שביקשנו שהאנתולוגיה הזאת תהיה רגע של עתיד מדומיין, דו-לשוני, עברי-ערבי, אינשאללה. אך זאת בלי לשכוח את תלת-הלשוניות של ההווה: "והכול בשלוש שפות: עברית ערבית ומוות" (יהודה עמיחי).
עורכים: אלמוג בהר, תמאר מסלאחה, תמר וייס-גבאי
هل في هذا الوقت الرّاهن من النّزاع والصّراع أُذُن مُتَفَرِّغة لِسَماع الشّعر والقصّة بالغة الأخرى؟ وهل نطلب أن تتمّ قراءة هذه الأعمال المنشورة هنا كنصوص أدبيّة بحتة، بمعزل عن الصّراع القائم؟ أم أنّ الأدب يمكنه أن يعبّر عن شيء من هذا النّزاع والصّراع القائم، وعليه ينبغي أن تتمّ قراءة هذا الأدب من داخل هذا الصّراع واللّقاء المتخبّط بين اللّغتين؟!
ليتنا نستطيع الادّعاء بأنّ هذه الأنطولوجيا المشتركة، عبرية- عربيّة، نص أصليّ- ترجمة، فلسطينيّة- يهوديّة، هي بديل "للصّداقة والشّراكة"، أو استمرار مباشر للماضي الطّويل نفسه من "الحياة والعيش معًا". ليتنا نستطيع القول، مثل درويش، إنّ معرفة الشّعر ستقرِّب تقلُّب القلوب للإيجاب وستُقرب نهاية الصراع.
كل ما يمكننا قوله هو أنّنا أردنا أن تكون الأنطولوجيا عبارة عن لحظة مِنَ المستقبل المتخيَّل، مستقبل ثنائيّ اللّغة، عبريّ- عربيّ إنْ شاء الله. لكنْ علينا ألّا ننسى ثلاثية لسان الحاضر: "وكلّ شيء بثلاث لغات: العبريّة، العربيّة والموت"(يهودا غميحاي.)

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “שתיים”

בקרוב…

יסמין דאהר / אמרי להם השים אינו טובע

עַזָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה יָשְׁנָה

עַל שְׂפַת הַצְּמַרְמֹרֶת

פָּקְדָה אוֹתָהּ הָעַצְבוּת.

נִשְׁכַּב הַמָּוֶת עַל מִצְחָהּ

וּמֵת,

אָז הִיא אִפְּרָה אֶת עֵינֶיהָ

בַּשָּׁחֹר הַמְּרַמֶּה,

שָׁלְפָה אוֹתוֹ מֵעַל לַמִּרְפֶּסֶת הָאַחֲרוֹנָה

וְהָלְכָה.

הִתְקַדְּמִי עַזָּה, הִתְקַדְּמִי

עוֹד אַמָּה וְזֶרֶת וְהַיָּם הוּא שֶׁלָּךְ

יָם וּמַרְבִּית וְרֵאשִׁית הָאשֶׁר שָׁם,

שִׁכְנִי בַּיָּם וְשִׁכְחִי

הַשִּׁכְחָה, יֵשׁ בָּהּ מִמְּלִיחוּת הַיּוֹם

וּמִשַּׁלְוַת הַבָּא.

עַזָּה שֶׁהִבִּיטָה

בְּזַרְזִיפֵי הָאֲוִיר הַנְּחֻשְׁתִּי

הַמַּרְדִּימִים אֶת דַּף הַצְּבָעִים

הַכֵּהִים בְּתוֹכָהּ

וְדוֹרְשִׁים בִּשְׁלוֹם הַיָּרֵחַ

בְּכָל פַּעַם

שֶׁזֶּה נֶעֱצָר מִלִּרְקֹד עַל חוֹלוֹתֶיהָ

הַבִּיטִי, כִּי הֵם

אֵינָם רוֹאִים אֶת הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַד לְצֶבַע שְׁקִיפוּתֵךְ

הֲתַהֲפֹךְ הָאֱמֶת בְּיוֹם מִן הַיָּמִים לְצֶבַע?

עַזָּה, אַל תִּקְרְאִי לַיָּם,

הִכָּנְסִי לְתוֹכוֹ

וְנוּמִי, כְּנַדְנֵדָה מֵעִשְׂבֵי הַשָּׁמַיִם

יִנְשְׁפוּ עָלֶיהָ הָאֵלִים.

וְתִצְמַחְנָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ בְּזִכּוּךְ הַשַּׁלְוָה.

מִתְחִי אֶת עַפְעַפַּיִךְ מֵעַל שָׁרְשֵׁי הַכְּאֵב

סִגְרִי עָלָיו בְּלוּחַ זְכוּכִית

עָשׂוּי מִשִּׂמְחָה וְדִמְעָה

וְאִמְרִי לָהֶם שֶׁהַיָּם אֵינוֹ טוֹבֵעַ

אֵין קוֹל שֶׁמַּבְקִיעַ אֶת הַשַּׁלְוָה כָּאן

חוּץ מֵחֲלוֹם שֶׁפָּקְדוּ אוֹתוֹ הַסִּיּוּטִים

עוֹד יָבוֹא יוֹם אַחֵר וְתַחְמְקִי מֵעֵינֵי הָרוֹבֶה

וְתִמְתְּחִי אֶת גּוּפֵךְ שֶׁצָּמַח

עַל הַחוֹף

וְשָׁדַיִךְ שֶׁהִתְמַלְּאוּ

בְּחוֹל בְּצֶבַע הַבְּעֵרָה.

וְתֹאמַר עַזָּה שֶׁעַזָּה

יָשְׁבָה בִּכְדֵי לְהָרִיחַ אֶת רֵיחַ הַזְּמַן כָּאן

שֶׁעָזְבָה אוֹתוֹ צְפִיפוּתוֹ שָׁם.

הָיְתָה כָּאן כִּי הִיא שָׁכְחָה

לְהַבִּיט עַל עַצְמָהּ בַּמַּרְאָה

לֹא יָדְעָה שֶׁזֹּאת הָיְתָה הִיא

שֶׁמִּתְעַגֶּלֶת בָּהּ צְפִיפוּת הַתְּקוּעִים בָּהּ

בִּכְדֵי לְהַרְחִיב אֶת אִישׁוֹן עֵינֶיהָ

וְאֶת שַׂעֲרָהּ הַנָּסוֹג מֵרֵאשִׁית הַלַּיִל וְעַד סוֹפוֹ

שׁוֹקֵק בִּרְחוֹבוֹת צָרִים הַמְּסָרְבִים לִישֹׁן

כְּאֵבֵךְ דְּבַשׁ חֲסַר טַעַם

עַזָּה

אֲפִלּוּ לַכְּאֵב

יָבוֹא יוֹם וְיִהְיֶה

לוֹ טַעַם שֶׁל לַעַג

וְצוּרַת חִיּוּךְ,

בִּכְדֵי שֶׁיַּסְדִּיר אֶת יִחוּסוֹ לַזִּכָּרוֹן

וְאֶת נְסִיגָתוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַמָּסָךְ

עַזָּה, אַל תִּקְרְאִי לַיָּם,

שִׁכְנִי בַּיָּם, עַזָּה,

וְאִמְרִי לָהֶם שֶׁהַיָּם אֵינוֹ טוֹבֵעַ.

תאמר מסאלחה, מכפר דבוריה. בעל תואר שני במדעי המדינה, עורך דין במקצועו המתמחה במשפט הומניטארי וזכויות אדם. כותב, עורך ומתרגם, פעיל בקבוצת גרילה תרבות ואחד מעורכי כתב העת לרוחב. גולה, נווד ושיפוצניק לעת מצוא, המשוטט לו כרגע בארה"ב.

 

תמר וייס-גבאי (נולדה ב-1975) היא סופרת, עורכת ותסריטאית ישראלית.
בספרי הפרוזה "שטח מת" ו"צפלין" כתבה וייס על חווית אירועים שכמעט-קרו, פחדים ותקוות, כאירועים שהתרחשו באמת, מתוך טענה שהחוויה הפנימית היא המשמעותית.
בספרים "המיתולוגיה הבבלית" "ואִינַנַה בוחרת מלך" עיבדה וייס מיתולוגיות שומריות ואכדיות עתיקות, שתורגמו מכתב יתדות בידי בעלה האשורולוג, ד"ר אורי גבאי. העיבוד נועד להנגיש את הטקסטים למבוגרים ולילדים, תוך שמירה על דיוק העלילה ועל רוח המקור.
סיפורים פרי עטה של וייס התפרסמו באנתולוגיה "עושים את זה", בהוצאת עם עובד, בכתבי העת מטעם, עיתון 77, ומאזניים.
תסריטיה לילדים שודרו בערוץ הופ!.

מקור: ויקיפדיה

 

אלמוג בהר נולד בנתניה למשפחה ממוצא בגדאדי-עיראקי, איסטנבולי-ספניולי וייקי. הוא בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותואר שני בספרות עברית באוניברסיטה העברית. התזה שכתב הייתה על זהות ומגדר בשירתה של אמירה הס. הוא מתגורר בירושלים, מלמד בבית ספר תיכון ומנחה סדנאות פיוט במסגרת קהילות שרות. בהר היה מן הפעילים המרכזיים בריצת תנועת "הפנתרים השחורים החדשים" לבחירות לעיריית ירושלים בשנת 2008, וככל הנראה אחד ממנסחי מניפסט התנועה.‏
בשנת 2005 זכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" עם סיפורו "אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד"‏. בעקבות הזכייה החל לפרסם שירים וסיפורים קצרים במספר כתבי עת, בהם "הליקון", "עיתון 77", "הכיוון מזרח" ו"קשת החדשה". עוד פרסם במוספי הספרות של העיתונים ידיעות אחרונות, מקור ראשון והארץ, שם גם פרסם ביקורות ספרות.
ספר שיריו הראשון של בהר "צמאון בארות" ראה אור בפברואר 2008. לאחריו הוציא קובץ סיפורים קצרים בשם "אנא מן אל-יהוד" בדצמבר 2008 וספר שירה שני "חוט מושך מן הלשון" בנובמבר 2009. בנוסף פורסמה מסה פרי עטו בשם "חלומות באספניה" בשנת 2007. בהר זכה בציון לשבח בפסטיבל השירה במטולה לשנת 2008. בשנת 2010 פרסם רומן ראשון בשם "צ'חלה וחזקל".
בהר הוא מן היוצרים הבולטים בשירה העברית הצעירה,‏ ובגל החדש של השירה המזרחית הצעירה, השירה האמונית הצעירה, השיבה אל השירה הצורנית, השירה החברתית והפוליטית והתחדשות השירה הירושלמית.
לדברי חבר השופטים בפרס ראש הממשלה על-שם לוי אשכול לסופרים עבריים לשנת תש"ע: "אלמוג בהר הוא משורר וסופר צעיר, מעניין ונועז, שקולו המקורי והמבטיח התבלט בספרות העברית למן ראשית פרסומו. ביצירתו שובר בהר מוסכמות לשוניות, מנער מהן קיבעונות חברתיים ופוליטיים, מחדד את מגוון הזהויות הישראליות, על לשונותיהן המחוקות, ומשיב להן את ערכן וכבודן. בתפיסתו את השלם הישראלי כמושתת על ריבוי, יוצר בהר סדר אמנותי ותרבותי חדש".‏

מקור: ויקיפדיה

X