שעת ההתבהרות | לרכישה באינדיבוק
שעת ההתבהרות

שעת ההתבהרות

שנת הוצאה: 2011
מס' עמודים: 164
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 85

ספר/קטלוג זה יצא לאור לרגל תערוכת היחיד של האמנית עידית לבבי גבאי במשכן לאמנות בעין חרוד בינואר- אפריל 2011.

הספר כולל הדפסות צבע איכותיות מיצירות האמנית, מאמרים מקיפים של אוצר התערוכה: יניב שפירא וחוקרת האמנות: ד"ר יעל גילעת, ואנתלוגיית שירה עברית 'מן הדרך ומן המקום' בעריכת האמנית.
המאמרים בספר מתייחסים לצומת הביוגרפי המכונן בעבודתה של לבבי גבאי ומאירים משתי נקודות מבט שונות את זיקתה העמוקה לתודעת המקום והזמן. ואכן, הייחוד בעבודתה של לבבי גבאי הוא במהלך השיטתי מרובד השנים ובישירות המרגשת שבה היא מציבה בעבודותיה בד–בבד שתי רמות: מצד אחד, מערכת סימנים המבקשת ללכוד באמצעי הציור הדהוד של דיבור, מגע ומחווה. בצד האחר, מבנה תוכן ומשמעות הערוכים בדגם מופשט, כמו טוטם, המייצר קשר סמלי ואף מטפיזי לחייה של חברה מסוימת. כך למשל הפיכתה של מגבת המטבח לדימוי איקוני; הופעותיה של השמש בזיקה ישירה למפגש המחודש עם הציור "חלוץ-שמש" (1940) של סבה, מאיר לבבי; ומוטיב "מאבק יעקב והמלאך", שיש בו משום חזרה לזהות מקומית-יהודית ועדות למאבקי נפש. מתוך התכנסותה בסטודיו היא ניסחה שפה ציורית אינטנסיבית ואינטימית המתיכה כאב ויופי לכדי אמירה מרוכזת וחדה.
מהלך יצירה מרתק זה משתקף בספר תחת הכותרת "שעת ההתבהרות" בזיקה לשירו הידוע של יאיר הורביץ 'בשעת ההתבהרות' הנכלל גם הוא באנתלוגית השירה בספר זה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “שעת ההתבהרות”

בקרוב…

שעת ההתבהרות עמ 22 שעת ההתבהרות עמ 110שעת ההתבהרות עמ 44 שעת ההתבהרות עמ 78שעת ההתבהרות עמ 97 שעת ההתבהרות עמ 80

עידית לבבי גבאי: שעת ההתבהרות / יניב שפירא – חוקר ואוצר התערוכה

 

ההרצאה תתמקד ביצירתה של עידית לבבי גבאי בהקשר לתערוכה מקיפה של יצירותיה שתוצג החל מה- 15 לינואר במשכן לאמנות בעין חרוד.

 

ההתוודעות למרכיבי הציור של עידית לבבי גבאי מהעשור האחרון מעלים הקשרים ביוגרפים-קיבוציים לצד פרקי יצירה מוקדמים יותר. לבבי-גבאי הינה דור שלישי למייסדי קיבוץ מרחביה סוניה ומאיר לבבי ובתם של בן הקיבוץ הראשון אמניהו ויהודית לבית פירסט. הרקע הביוגרפי שלה מהדהד בתשתיות יצירתה, בהתמודדותה עם שאלות של זהות ושייכות. בראשית שנות ה-90, כ- 15 שנה אחרי שעזבה את קיבוצה, נעורה לבבי גבאי להתמודד ביצירתה עם הסיפור המשפחתי -קיבוצי שלה, עם הזיכרונות, עם חווית המקום בו נולדה. בעבודות מאותן שנים היא פונה אל הביוגרפיה הפרטית שלה וילדותה בקיבוץ וחושפת מבט ביקורתי ונוקב.

 

בעשור האחרון פנתה לבבי גבאי לציור כמדיום עיקרי, תוך שהיא בוחנת את גבולות המדיום בקפידה, כתואמים לתחומי פנימיותה. הוויית הקיבוץ עולה מתוכן הן כ'גולה' רגשית והן כנקודת מבט על המציאות הישראלית. בעוד שפרקי עבודותיה המוקדמים נסמכו במידה רבה על זיכרונות וחוויות של ילדותה בקיבוץ, בציוריה המאוחרים ניכרת הזיקה ל"מפגש" המאוחר עם עולמם החלוצי של סבה וסבתה. בהתחקות אחר עולמם מתווכת האמנית את יצירתה לשדות פרשנות חדשים של מורשת משפחתית ומסורת יהודית הנסמכת על שאלות ותשובות. כך למשל המפגש המאוחר עם ציוריו של סבה האמן החלוץ, מאיר לבבי, בהם 'חלוץ-שמש', 'חלוץ כורע', ו'חלוץ-ברוש'. "באותה תקופה פעולתי בסטודיו הייתה באווירה של 'ירידה אל כור הדברים'. פעולות הצהרתיות כגון נדירת נדרים היו לי יותר משמעותיות מאשר שכלול האמצעים הציוריים שלי" היא מספרת. באמצעות פעולות אמנותיות ואחרות היא מצליחה להשיב ולכלול את יצירתו של סבה החלוץ בשיח האמנות הישראלית ולגשר על הפער הבין-דורי והחסך רב שנים בדיאלוג בין מציאות חייה שלה לבין העולם החלוצי שייצג.

 

מאגר הדימויים המשמש אותה בציוריה המאוחרים כולל, בין השאר, קולבים, מגבות, דגלים וצלקות. לצידם מוטמעים ביצירתה מוטיב ה'שמש' ו'שמש הפוכה', בזיקה ישירה לרגע בו התוודעה מחדש ליצירתו של סבה. לבבי גבאי כמו מורדת בזהותה כ"ילדת שמש" ומזדהה עם ה'שמש השחורה' שצייר סבה. שמשות נוספות ביצירתה הן 'שמש וחבילת קש', 'מריצה ושמש', 'שמש וחבילת קש', 'חמנית ושמש', 'שמש וירח', 'פרי בשמש'. עוד מופיעה ביצירתה דיאלקטיקה יחודית ומעניינת בין מסגרות זמן סותרות הנעות כבמטוטלת בין זמן מנטאלי וזמן קלנדרי המתוחמים במסגרות של יום, שבוע וחודש. בשיבושי הזמנים שבין הכאן והעכשיו לבין זמן היסטורי או כזה השמור בזיכרון ישנן אמות המידה שונות המיתרגמות גם לממדים סימבולים מופשטים.

 

לבבי גבאי מיעטה להציג מציוריה בשנים האחרונות. בתוך התכנסותה בסטודיו היא ניסחה שפה ציורית אינטנסיבית ואינטימית המתיכה כאב ויופי לכדי אמירה מרוכזת וחדה.
מדובר בגוף יצירה עשיר ומורכב שיש בו בכדי תרומה של ממש לאמנות הישראלית.

עידית לבבי גבאי היא אמנית ומרצה בכירה במכון לאמנות במכללה האקדמית לחינוך, אורנים. במהלך השנים ריכזה את מסלול האמנות ועמדה בראש לימודי היצירה שם. בשנים 2001- 2010 ניהלה את הגלריה לאמנות ישראלית באורנים. עורכת עמיתה וממייסדי כתב העת 'קו נטוי', כתב עת לאמנות וספרות של מכללת אורנים.

X