שליחות ומלחמה | לרכישה באינדיבוק
שליחות ומלחמה

שליחות ומלחמה

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 256
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 50

שליחות ומלחמה הוא הספר הראשון בסדרת הספרים עיוות- בזמן.

זאת סדרת פנטזיה בדיונית העוקבת אחר מסעותיהם של צמד מרגלים המוסווים כשודדי חלל במסעם חזרה אל כוכב האם שלהם מהעתיד.

הם נשלחו לשליחות שהסיכויים להצלחתה היו קלושים מראש

כוכב דמארי הוא ביתם,

דמארי הוא גם ביתו של הבוגד,

כוחם של האויבים עולה על שלהם והם יעשו הכל על מנת לעוצרם,

הטכנולוגיות של אויביהם עדיפות,

היקום המוכר כנגדם,

הם הוכרזו כאויבי הציבור מספר אחד,

אך הם שרדו ועתה הם נעים בזמן ומחפשים את דרכם חזרה,

והם רוצים נקמה.

הספר שליחות ומלחמה יחזיק בך במתח מתחילתו ועד סופו וכאשר תסיימו תבקש לדעת עוד… כי הרפתקאותיהם רק מתחילות

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “שליחות ומלחמה”

בקרוב…

"המפקד!" שני השומרים שהסתובבו עד עתה חסרי-מעש מנקודת ביקורת אחת לשנייה, נשקם האישי מיטלטל בחופשיות בגובה מותניהם, הבחינו בנו בעודנו עולים בנחת במעלה המדרגות שהקיפו את רחבת האגודה להגנת החי והצומח. אותתו בבהילות לעבר צמד שומרים נוסף שנע לעברנו בזריזות, וכל הרביעייה נעמדה כחיץ בינינו לבין המחסום שמאחוריהם.

כעת היה נשקם האישי מונף לעברנו באיום.

קצין המשמרת התורן ששמע את קריאותיהם צץ מיד מחדר משמר רב-קומות שאכלס למיטב ידיעתי שלוש יחידות צבא חמושות היטב, רץ לעברנו, ונופף בידיו לשומרים לחזור למשמרתם.

הקצין שזיהה במהירות את דרגות הקצונה הדהויות והבכירות של האיחוד המשותף על כתפינו, עצר מולנו ברקיעת רגל עזה תוך כדי הנפת נשקו בהצדעה, הקנה מורם בזווית חדה לרקיע. עיניו היו מושפלות לקרקע, וכול כולו נראה כעומד להתעלף במקומו מהבהלה שכה הורגלנו אליה כאשר הפעלנו את מחולל הצורות האישי שלנו לדמויי תושבים של כוכב הדרוגויים.

הוא ציפה למבקרים, הודיעו לו כמובן מראש על בואם של זרים, אבל הוא בהחלט לא ציפה לנו, לא לקצינים מגזע הדרוגויים, גזע שנחשב כרצחני וחסר הרחמים ביותר בכל היקום המוכר. אפילו התמנונים, שהדרוגויים היו בעלי בריתם, חששו מפניהם ומאופיים הבלתי-צפוי. בעצם, מי כן ציפה שדרוגו יופיע לפתע מולו בעידן שבו זה עשרות שנים התחוללו בינינו מלחמות עקובות מדם? אם להודות על האמת, לא בחפץ לב השתמשנו בהדמיה הזאת, אבל כל עוד שאפנו להרחיק מעלינו סקרנים וליצור סביבנו אווירת פחד, לא היה כמותה.

"המפקדים!" הקצין שבדק בידיים רועדות את התעודות שהגשנו לו ווידא את זהותנו והנחה אותנו לחדרון רחף שהיה נעול במקומו בתפסני עצירה.

שומר נוסף עמד בפתחו.

זיוה הכניסה לחריץ המיועד לכך גביש מידע משושה, והחדרון נותק ממקומו וריחף לעבר מפגש שידעתי שאין ערוך לחשיבותו אם הפיקוד הזעיק אותנו אליו והסתכן בחשיפת זהותנו האמיתית, או בחשיפת זהותו של המבנה שהיינו בדרכינו אליו.

המקום שימש כהסוואה לשלושה אגפי ריגול שונים, שניצלו היטב את שם האגודה שבחסותה פעלו ושסניפיה היו פזורים בכל כוכבי היקום המוכר והמאוכלס.

אם מי מהשומרים או כל איש צבא אחר ואפילו האזרחים היה מצליח לזהותנו, אני לא מאמין שהייתי מצליח להגיד את הצליל הראשון בשמי לפני שהיו מחסלים או מהממים אותנו.

זיוה ואני הוכרזנו בכוכב הבית שלנו, ובכל כוכבי האיחוד המשותף, כאויבי-הציבור-מספר-אחת, וכבר פעמים אחדות דיננו נגזר, שלא בפנינו, למוות.

"כמה הייתי שמחה לנצל את ההזדמנות לפגוש את הורי ואחותי," שמעתי אותה ממלמלת בשקט בעודה מביטה מבעד לחלונות בעיר שחלפה מתחתינו, שלמרות המלחמה נראתה מלמעלה תוססת ורחובותיה מלאות דמארים. רחפניות נוסעים נעו תחתינו ומעלינו במסלולים רב-שכבתיים, מכוונות בידי פקחי התנועה האווירית שעמדו על משטחי רחף בצמתים הסואנים.

"רק לרחם עליהם," חשבתי לעצמי בעודי מתבונן בתדהמה במסעדה שממש מול עיניי ריחפה באוויר, מתרוממת מעל מסלולי הטיסה של הרחפניות ופונה אל מחוץ לעיר.

דרך חלונותיה ניתן היה לראות את הסועדים הצופים בעיר החולפת תחתיהם ומצביעים לעבר אתרים ומקומות שכנראה זיהו.

על גגה חנו מספר רב של רחפניות, וטייסיהן ישבו בניחותא יחדיו על הרחבה תחת סככת מגן שקופה מכול עבריה ושוחחו ביניהם.

"איזו הפתעה תהיה להם אם…"

"אם אגף שתיים, שנמצא כידוע לך במבנה הסמוך, רק יחשוד," קטעתי אותה, ממשיך עדיין להביט מוקסם במסעדה שנעלמה לאִטה מעינינו, "רק צל צלו של חשד שאנחנו כאן, וכל הכוכב הזה יצא מדעתו בתקווה לדוג אותנו. שכחת כנראה מי אנחנו עבורם."

"אני זוכרת היטב," ענתה בארסיות ומיששה את הצלקת שהותיר הקולטון בירכה במהלך בריחתנו מהסוכנים המקומיים לפני כחמש שנים. היא נצרה את טבעות הירי שהיו דרוכות עד לאותה העת, והן הפכו כבמעשה כשפים לטבעות אצבע רגילות.

אפילו מפקדינו לא ידעו עדיין על דבר קיומן של הטבעות ולא על ניסיון השוד שחווינו לפני כחודשיים בכוכב מורל, כאשר הוזמנו למסיבה שערך אחד מידידינו במקום לרגל קבלת בנו הצעיר למכון הגבוה ביותר ביבשת לחקר דחיסת המרחב ועיוותו במהירויות חלל.

כך, בעודנו חוגגים, הופיעו לפתע שני אנשי חוק וביקשו מאתנו להצטרף אליהם בדחיפות בטענה שמישהו ניסה לפרוץ לביתנו, ובקרב שהתחולל בין כמה מהפורצים למערכות האבטחה, נהרגו שניים מהם. אבל, טענו השוטרים, לפי הבלגן וההרס במקום הצליחו כמה מהגנבים לחדור לווילה ולבזוז ממנה חפצים וחלק מהרכוש.

"כוחות השיטור עורכים אחריהם מרדף ממש ברגע הזה," ניסה אחד השוטרים להרגיע אותנו. "עתה, אתם מתבקשים לנסות ולזהות את ההרוגים ולבדוק מה נגנב."

"לאחר מכן תמסרו עדות בתחנת המשטרה ותתבקשו להגיש תלונה רשמית על-פי הנהלים המקובלים," הוסיף חברו.

זאת לא הייתה הפעם הראשונה שנעשה ניסיון פריצה אצלנו, אבל זאת בהחלט הייתה הפעם הראשונה שהצליחו, והיינו כה מודאגים מהידיעה והשלכותיה, שאפילו ההסברים החלקיים שקיבלנו מהם לשאלותינו, והעובדה שהתעקשו שנצטרף לרחפת השיטור שלהם ונשאיר את הרחפנית שלנו במקום, נשמעה סבירה ולא הדליקה אצלנו שלל נורות התראה.

באותם הרגעים גם זיוה וגם אני רק ראינו לנגד עינינו את החדר הנסתר שכנראה היה יעדם האמיתי של הפורצים ובו שמרנו את המסמכים הסודיים ביותר שלנו, ואת המידע שנאסף בעמל כה רב ובחייהם של שלושה סוכנים שגויסו כמרגלים מטעמנו למען האיחוד.

נורת האזהרה הראשונה שדבר מה אינו כשורה נדלקה אצל זיוה דווקא בגלל השקט והשלווה שמאפיינים כל שכונה נורמאלית שנמה את שנתה בשעות הלילה המאוחרת. הרחוב היה ריק, חף מכל אותם עשרות אזרחים סקרנים שלבטח שמעו היטב את צופרי האזעקה של כוחות המשטרה הדוהרים בדממת הלילה לעבר הווילה המותקפת, ואת הירי שהפורצים המטירו לכל עבר כאשר נמלטו על נפשם.

בעודה מביטה בחלונות וברחובות השוממים מאדם, פנתה זיוה אל אחד השוטרים, ומתוך סקרנות מהולה בחשד ביקשה לדעת היכן הכוחות והמחסומים שהיו אמורים להיות בכל פינה ופינה, ולחצוץ בין התושבים למקום האירוע. רק שבמקום תשובה הם שלפו את אקדחיהם, הצמידו אותנו לקרקעית הרחפת ופרקו אותנו מכלי נשקנו.

את ילדותי עברתי בקיבוץ שדה נחום בעמק בית שאן ומגיל 11 בקיבוץ קרית ענבים בהרי יהודה, כשנתיים לאחר שחרורי מהצבא עזבתי לעיר.

מאחר ומקצועי הצבאי היה חבלן, התקבלתי לעבודה כחבלן במכרות תימנע ולאחר מכן למדתי מבנאות מטוסים, אבל במירב שנותיי עבדתי בריתוך בגז מגן ארגון ( Ar ) ברמה תעופתית.

מילדותי אהבתי לקרוא, אני חושב שקראתי את מירב הספרים שהיו בספריית קרית ענבים, לקרוא זה עולם עתיר צבעים ודמיון שניתן להפליג בו עד קצות היקום וחזרה ועדין חפצים עוד… כי הקריאה כמוה כסם- החיים.

הסופרים שהשפיעו עלי במיוחד ואני מקווה שסגנון הכתיבה שלי משקף זאת היו:

אדגר רייז בורואוז
קרל מאי
זו'ל וורן
אליסטר מקלין

X