שכר הולם | לרכישה באינדיבוק
שכר הולם

שכר הולם

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 43
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 10
- 10

ספרון ראשון בסדרת הנובלות של כתב העת מעין, יוצא תחילה למכירה באינטרנט דרך אינדיבוק ואז יופץ במהדורה של 200 עותקים בחנויות העצמאיות.הנובלה עוסקת בד' רנן, יאפי ישראלי צעיר וזחוח, איש המיינסטרים הישראלי הפונדמנטליסטי, חובב של מכוני כושר, ג'יפים ארבע על ארבע ותזונה בריאה. חייו של ד' רנן נהפכים מהקצה לקצה במקביל להתקדמות מלחמת לבנון השניה, שבה הוא שואף ליטול חלק. השינוי הגופני הפלאי והמביך שעובר הגיבור מטיל אותו מהמקום הבטוח בישראל הראשונה, הלבנה והמוגנת, אל שפל המדרגה, אל מדרגת החרפה והבזיון. הנובלה, שכתיבתה החלה במהלך המלחמה ההיא, חוזה למעשה את עליית יאיר לפיד ונפתלי בנט, מביב השופכין של המיינסטרים הישראלי השרירי המדווש במכוני הכושר. שם הנובלה, 'שכר הולם', לקוח מהכינוי הראשוני של המבצע שפתח את מלחמת לבנון השניה. לפניכם גרוטסקה על המאיון העליון בישראל, האחוז האחוז אופוריית בעתה.

רועי צ'יקי ארד פרסם עד כה מספר ספרים והוא עורך כתב העת מעין ועיתונאי בהארץ.

את מהדורת הדפוס של הנובלה אפשר לקנות במחיר מבצע עם הרומן "החלום הישראלי"

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “שכר הולם”

ביקורות נבחרות

לבלוג של רועי צ'יקי ארד

היום הראשון

זה היה ה 12- ביולי 2006 . קמתי, האכלתי את סניור במזון כלבים, ותוך כדי שאני

מגלח את ראשי כבכל בוקר, קראתי באינטרנט בכעס את החדשות האחרונות

שבישרו על צרות בצפון. נזהרתי מאוד לא לפגוע בחלק האחורי של הראש, שם יש

לי בליטה הנוטה להיפצע בחיתוך. כשהבטתי במראה, הבחנתי בפצע קטן בצוואר

שניצת דווקא ליד הגרגרת. לא ייחסתי לכך חשיבות, אף שאני רגיש מאוד לשמירה

על מראה נקי. בדרך כלל אין לי פצעונים, אפילו בגיל ההתבגרות האקנה פסח עלי.

הערכתי שאולי הפצעון קשור לאכילת יתר של שוקולד.

האשמתי טובלרון מסוים שאחותי הביאה מהדיוטי פרי. על אף שזו לא נראתה לי

מתנה ראויה, עטתי על השוקולד והתפתיתי לגרוס את כל החפיסה אל תוך בטני.

כבר כשאכלתי את החפיסה התייסרתי. ייתכן שמדובר בנבואה המגשימה את עצמה,

אבל הייתה לי תחושה שרק רע ינבע מאותו סוס טרויאני ממותק ומאוּגז באגוזי

לוז. הנחתי אז כי החומרים שנדחסו בתוך הטובלרון השוויצרי התפוררו להם במעיי

לפרודות זעירות ובקנוניה פיזיולוגית החליטו לקנות אחיזה דווקא באותה נקודה

בצווארי. מצד שני, מדוע שאדם יוטרד מפצעון זעיר בצוואר? וזו באמת הייתה רק

מחשבה של הרף-שנייה על הפצעון.

לקראת הערב, הכריזה ישראל שהפגיעה של חיזבאללה בישראל וחטיפת הבנים היא

הכרזת מלחמה. בני גילרמר, השגריר בארצות הברית ודודהּ של בת-זוגי, דריה גיל,

קבע כי זו מלחמה. אולי בגלל הקשר המשפחתי הזה הרגשתי מיד חלק מהדבר רב-

הכוח הזה. חשתי כאילו אני עצמי, או לפחות חלק ממני, מכריז מלחמה על לבנון.

במשך שנים הייתי עסוק במיני פעילויות זעירות ולא משמעותיות: תשוקות, כסף,

לימודים, בילויים, קריירה, סרטים, כושר. המלחמה כאילו ניערה אותי מכל אלה,

והראתה לי היכן אני חי. הראתה לי מי אני. אם להשתמש בשפת המדע והאבולוציה

– המלחמה הזו החזירה אותי למצב הבסיסי שלנו של היות חיה הנאבקת על קיומה,

השיבה אותי לרגשות הפשוטים והטובים ששכחתי, הסירה באחת את ציפוי הכסף

הליברלי, שבמשך זמן ארוך קנה שליטה בציבור ועטף אף אותי. היה זמן שנכון היה

להשתעשע ברעיונות-חלומות מסוימים כמו בצעצוע צבעוני. אלה רעיונות יפים,

אבל אלה לא רעיונות אמיתיים, אלא רק משחקים, שלולית בוץ עלובה שתתאדה עם

ראשית הקיץ המזרח תיכוני. הרי יש זמן שצריך לקחת מנער צעיר את קוביות הלגו

ולתת לו נשק להגן על הבית. במלחמה הזו הרגשתי חי, מעורר. בערוצים אחרים,

הסתכלתי ברחמים על אירופאים צעירים כשפניהם החלביות נשקפו אלי ממסך

הטלוויזיה. פעם קינאתי בהם, אך כיום אני מביט בהם בזלזול – אנשים שבחייהם לא

הרגישו תחושות גדולות ואולי גם לא ירגישו.

את בני גילרמר עצמו ראיתי פנים אל פנים לא הרבה לפני תחילת המלחמה. הוא

היה ממש קרוב אלי. קרוב כמו שאני ואתה קרובים כרגע )פונה אלי – הערת הרשם

נוטריון ישראל רוטנה(. לא אכנס לסיפור המקרה כרגע, בהמשך הדו”ח, אולי

אחזור לסיפור הפגישה. השגריר גילרמר כלל לא קשור לנושא שבגינו נתבעתי,

אף שבהחלט כדאי להזכיר את שמו כדי שיובן שאינני פושע מסומם מהרחוב. אבל

כאמור אני נדרש לספר על כל התקופה האחרונה לפני שקרה מה שקרה.

בערב הגורלי הזה נועדה להתקיים החתונה של טל אחותי. רגזתי על דריה החברה

שלי שהיא לא נמצאת איתי כאן, אלא בחרה לנסוע לזמן לא קצר “לנקות את

הראש בפריז.” טקס החתונה הזה היה עבורי רגע של אושר. טלי היא ההפך הגמור

של שאר המשפחה. אחי הגדול דן הוא מנהל לקוחות בחברת היי-טק שמתעסקת

בהזרמת נתונים; אני מסיים בהצטיינות יתרה תואר במנהל עסקים וממשל בבית

ספר הבינתחומי בהרצליה; אבי הוא איש ציבור וחבר מועצה; אמי היא מנהלת סניף

ברשת גדולה; אחיה – משנה למנכ”ל בבנק משכנתאות וסגן המפקח על הבנקים

לשעבר, וכן הלאה.

טלי קרובה יותר לתחום האמנות. היא שקועה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת

תל אביב. איני יודע איך ההורים שלי התירו לה לפנות אל מסלול הכישלון הבטוח

הזה ואף מימנו חלק משכר הדירה שלה וחוג רישום. לטעמי, הם היו צריכים להכריז

שלא יסייעו לה עד שתלמד מקצוע אמיתי. למעשה, גם התועלת של המדינה

מתחומים כאלה מפוקפקת. ייתכן כי אמנות טובה עבור הסברה, אך לימודי הציור

והקדרות או כל מה שלא מלמדים שם, לא מפתחים את הכלכלה בשום דרך. עסקים

והון נותרים במשך שנים, צוברים ריבית ומייצרים חוסן לאומי, אך האמנות נסדקת,

מתבלה ונעלמת כעבור זמן לא רב. גם הספרים הישנים, מי קונה אותם, מי מוכר

אותם, כשישנם ספרים חדשים עם עטיפות בוהקות יותר? במשך שנים ראיתי באותם

יוצרים מיוחדים-בעיני-עצמם עלוקות, מי היה מאמין שבת משפחתי תהיה כזו,

אחותי.

כמעט שהרמתי ידיים לגבי טלי. כבר מגיל צעיר, אחותי לא הטריחה עצמה להתעסק

בדברים המהותיים והייתה שקועה בעצמה, בדרך האיומה ביותר. הדמויות הגבריות

בחייה היו מיני טיפוסים עלובי עיניים, מחבקי עצים למיניהם, אפם ענק, והם

לובשים בגדי יד שנייה מטונפים עם ריח ריר נמלים מעוכות. בחיוך אמרו לי שזה

“סקנד הנד”: אינני יודע איך אדם בר-דעת יכול לעטות על בשרו חולצה שיכולה

הייתה להיות קניינו של אדם מת.

רועי צ'יקי ארד (נולד ב-1977 בבאר שבע) הוא עיתונאי, משורר, מוזיקאי, עורך ואמן ישראלי. ארד הוא אחד מעורכי עיתון "מעין" וכתב עיתון הארץ.

ארד הציג מספר תערוכות יחיד בגלריה "טל-אסתר" והשתתף במספר תערוכות משותפות, בין השאר בגלריה גבעון, בזמן לאמנות וב-NGBK ברלין.

בשנת 2003 היה בין יוצרי הסרט המוקומנטרי "זהירות מצלמה" על ידי הזכיינית קשת.

ארד הוא אחד מתסריטאי תוכנית הטלוויזיה "עולמו של רנו פסקאל". בעבר היה עורך ב"פירמה", ירחון של עיתון "גלובס". ב-2006 היה מאוצריה של "דורון", תערוכה קבוצתית של כתב העת "מעין", שעסקה בקשר בין אמנות ובין ניצול חברות כוח אדם. ארד סייע בארגון "רייב נגד הכיבוש", מסיבות מחאה נגד פעולות ממשלת ישראל בתקופת אינתיפאדת אל אקצה.

בישראל פרסם שירים בכתבי עת שונים, ביניהם "מעין". שיריו תורגמו וראו אור אף בארצות הברית, באיטליה, בגרמניה ובמקדוניה. מלבד היותו עורך "מעין" השתתף ארד בעריכת אנתולוגיית השירה המעמדית "אדומה" (הוצאות מעין, הכיוון מזרח ואתגר) והאסופה "לצאת" נגד מלחמת עזה (הוצאות אתגר, דקה, מעין, סדק גרילה תרבות) שיצאה ביום השביעי למלחמה, וחלקים ממנה תורגמו לערבית והתפרסמו בלבנון.

את דרכו המוזיקלית התחיל ארד כמנהיג להקת קנאק/פופ, בה שימש כסולן וכותב השירים. הלהקה פעלה לאורך רוב שנות התשעים אך לא השאירה מאחוריה חומרים מוקלטים. עם חברו ללהקה, שי נובלמן, כתב ב-2007 את שיר הנושא לסדרת הטלוויזיה, "טופי והגורילה". בשנת 2000 היה ממקימי להקת "פינג פונג" שהוציאה אלבום אחד, "בין מוסר לאופנה" (הד ארצי), הופיעה באירוויזיון 2000 עם דגלי סוריה וישראל והגיעה למקום 22 מתוך 24. ועדת החינוך של הכנסת קבעה כי הלהקה היא "ביזיון ובושה למדינת ישראל ולתרבות הישראלית", וארד פוטר ממשרתו בערוץ 1 עם חזרתו לארץ.

לאחר שהתפרקה הלהקה, הוציא כזמר סולו חמישה אלבומים בסגנונות שונים – פופ, אוונגרד, אקוסטי, אלקטרוני ופאנקיסטי. בחלקם הוא מנגן בכל הכלים ובאחרים רק שר. דיסקים מלודיים ומוזיקליים לצד הקראות שירה. את רוב אלבומי הסולו אפשר להוריד חינם בתנאי רישיון Creative Commons. ארד הסביר זאת כאידאולוגיה: "חשוב לי לתת את האלבומים שלי בחינם על האינטרנט, דבר שיוצר להם חשיפה גדולה וגם חושף אותי לקהל ששומע מוזיקה בעולם. אני לא מבין אמנים ישראלים שנלחמים באינטרנט במקום להתמסר לו, זה הדבר הכי טוב שקרה למוזיקאים מאזור מרוחק כמו ישראל"‏[1].

אחותו, דפנה ארד, חברה בהרכב ביר7.

קימו

ארד הגה סגנון שירה חדש בשם "קימו", שאותו הגדיר כגרסה עברית-ישראלית להאיקו. לפי גישה זו, "ההאיקו (שיר קצר שמספר הברותיו 5,7,5) הוא בעייתי בשפה העברית בשל אורכו הלא-מספק". הקימו אף הוא שיר בן שלוש שורות, ובו 10 הברות בשורה הראשונה, 7 בשנייה ו- 6 בשלישית. רבים משירי הקימו עוסקים בפוליטיקה ובחברה הישראלית, לעתים קרובות באופן פרודי, מאופק ומרמז.

דוגמה לקימו (פרי עטו של ארד):

מתחת לשיירת אווזים (10 הברות)
מציצה מים שקט (7 הברות)
פדחת הפקיד (6 הברות)
בשנת 2002 התקבל ה"קימו" כסוגה שירית קבילה על ידי אתר האינטרנט "במה חדשה". מספר יוצרים באתר זה כתבו שירים באותו סגנון. ארד הוא אחד המשוררים הפעילים בגרילה תרבות.

מספריו

"הכושי", שדוריאן, תל אביב (2000)
"אירובי", שדוריאן, תל אביב (2003)
"רובים וכרטיסי אשראי", פלונית, (2009)
"החלום הישראלי", הוצאת חרגול-עם עובד, (2010

 

 

מקור – ויקיפדיה

X