רשת שקרים | לרכישה באינדיבוק
רשת שקרים

רשת שקרים

שנת הוצאה: 10/2015
מס' עמודים: 280
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 69
- 39

אריקה בת העשרים ואחת, יזמית הייטק בתחילת דרכה, הצליחה להסיר את החומות שהגנו על ליבה ולאפשר לבלייק לנדון, האקר לשעבר ומשקיע יפה תואר, להיכנס אל תוככי נפשה ואל מרכז העצבים של הרשת החברתית שהקימה. כעת היא נחושה בדעתה לאפשר לזוגיות שלהם לפרוח, גם אם זה אומר לתת לבלייק להיות דומיננטי – בחדר המיטות ומחוצה לו.

כשאריקה מרחיבה את צוות העובדים שלה, נראה שהחברה עולה על המסלול המהיר להצלחה, חרף האיום המתמיד מקבוצת ההאקרים שאליה השתייך בלייק בעבר. כשהיא מאפשרת לבלייק לממש את תשוקותיו הכמוסות למרות חששותיה מאיבוד שליטה, היחסים ביניהם נוסקים לשיא של פתיחות וכנות. אולם אירוע טראגי הקשור לחוויה טראומטית מעברה של אריקה טורף את כל הקלפים, והשניים נאלצים להתמודד עם איומים המציבים בסכנה לא רק את אהבתם, אלא גם את שלומם.

רשת שקרים, המשכו של רב־המכר ‘נופלת ברשת’, הוא רומן סוחף ונועז על דרכם המפותלת של אריקה ובלייק למציאת אושר ושלווה כנגד כל הסיכויים, ועל השילוב עתיר הריגושים והסיכונים שבין עסקים, תשוקה ואהבה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    אריקה חזקה, מחושבת, יצירתית, אכפתית, דואגת, מוכשרת.
    הסיפור זורם, מעניין, מעצים.
    כמובן, גם אהבה גדולה וסקסית יש ברומן הרומנטי הזה.
    נהנתי.

הוסף חוות דעת

בקרוב…

"אני לא מאמינה שאני שוב עושה את זה," אמרתי.
בלייק הניח זרוע על כתפיי והצמיד אותי אליו, ואני התנחמתי בחמימותו המוכרת. יצאנו מהמשרד שלו והתחלנו ללכת במורד הרחוב. הוא רכן אלי והטביע נשיקה מרגיעה על לחיי.
"הפעם בלי שטויות, אני מבטיח."
צחקתי באי אמון מופגן. "ממש מרגיע."
כמעט האמנתי לו. עברו עלינו כמה שבועות מטורפים, אבל משהו השתנה בינינו. אולי התלוצצתי מפני שלא ששתי להודות בכך, אבל התחלתי לסמוך עליו. אחרי כל המחאות התקיפות והניסיונות הנואשים להילחם ברגשותיי כלפיו, בסופו של דבר נפתחתי בפניו – לפחות יותר מכפי שנפתחתי בפני כל אלו שקדמו לו – והרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון.
הוא שיגר אלי חיוך זדוני. "אל תדאגי, אין סיכוי שאצליח לשכנע את פיונה לעשות עוד תרגיל כזה."
אחותו של בלייק, פיונה, חיכתה לנו בפתחו של בית־קפה חמוד, לבושה מכנסיים לבנים וגופיית שיפון כחולה־כהה. כשנעצרנו מול הכניסה, מתחת לשלט שהכריז 'מוקה', פתחה מארחת צעירה את הדלת לרווחה וניחוח עשיר של קפה טחון ושוקולד נישא החוצה, מפעיל את כל חיישני העונג בגופי. כמעט הספקתי לשכוח לשם מה באנו לשם כשפיונה סימנה לנו לגשת אל דלת לא מסומנת ליד בית־הקפה.
"אנחנו למעלה." היא הובילה אותנו במעלה גרם מדרגות צר אל הקומה השנייה.
"של מי הבניין, פיונה?" ניסיתי להישמע קלילה, אבל על מי אני עובדת? השכנוּת הצמודה למקור אספקה יציב של קפאין היתה יתרון גדול, אך פיונה ידעה היטב מהי עמדתי בעניין שכירת נכס של בלייק או של אחת מחברות־הבת שלו. זה שאני סומכת עליו לא אומר שהוא החליט אם לערב את עצמו בענייניי העסקיים בכל פעם שהתאפשר לו.
בלייק היה ללא ספק מלא סתירות. רגע אחד הוא היה יכול להיות מתוק ועדין באופן מכמיר לב, וברגע הבא להטריף עלי את דעתי מרוב זעם בנטיות השתלטניות האובססיביות שלו. הוא היה מסוגל לנהל את העסק המתפתח שלי עד לפרטי פרטים ביום, ולזיין לי את הצורה בשנייה שנכנסנו הביתה בלילה. נכון, לפעמים הייתי צריכה את שני הדברים, אבל עדיין לא ידעתי לבטח מה אני מרגישה בנוגע לכל השליטה הזאת בחיי. פחדתי לתת לו להיכנס, אבל התחלתי ללמוד להיפתח לזה יותר, ולסמוך עליו עד כמה שאני מסוגלת.
היום אותו צד שבי, הצד שחיפש הפרדה וחופש מבלייק, רצה לוודא מעבר לכל ספק שהוא לא מנסה לעשות לי עוד תרגיל.
"אני יכולה להבטיח לך שאין לבלייק כל בעלות על הנכס," הרגיעה אותי פיונה.
הכול טוב ויפה, אבל לא מזמן היא מצאה לי דירה מעוצבת בבניין אלגנטי שלא רק היה בבעלותו של בלייק, אלא ממש שימש אותו למגורים. הגבול העדין בין חיינו האישיים והמקצועיים היה מספיק מטושטש גם כך. לא התכוונתי לוותר בנושא.
"אני שמחה לשמוע."
פיונה פישפשה בארנקה. למרות ספקותיי התחלתי להתרגש. היא פתחה את הדלת ונכנסנו פנימה לחלל, שהיה אמנם קטן בהשוואה לחלל אצל בלייק, ומעט מעופש ומשווע לצוות ניקוי, אבל נראה בהחלט מבטיח. בלייק נאנח מאחורי.
"פיונה, ברצינות, זה הכי טוב שיכולת למצוא?"
היא נעצה בו מבט נרגז.
"אנחנו – אריקה ואני – דיברנו על התקציב שלה, ובהתחשב במיקום ובגודל, זה בהחלט סביר. ברור שהמקום צריך קצת אהבה וטיפוח, אבל אתה חייב להודות שיש למקום פוטנציאל."
הסתכלתי סביבי בתשומת לב וניסיתי לדמיין מה אוכל לעשות עם המקום. הייתי כל כך עסוקה בניהול החברה מדירתי ובשכירת עובדים חדשים שעוד לא הספקתי להתחיל להתרגש מהמעבר. אבל זה הולך להיות כיף.
"אני אוהבת את רצפת העץ."
"היא מטונפת." בלייק חיכך את סוליית נעלו ברצפה, משרטט קו בשכבת האבק הדקה.
"קצת דמיון, בלייק. אנחנו רק צריכים לנקות פה, ועם כמה תוספות, בהחלט יכולה להיות פה תחושה מגניבה של סטודיו לעיצוב."
"בדיוק. קיר לבנים חשופות זה תמיד באופנה," הוסיפה פיונה.
"קצת ישן." עיקם בלייק את אפו.
צחקתי ונתתי לו מכה קטנה בכתף. "תראה לי בבוסטון בניין לא ישן."
החלל היה רחוק מרחק רב מהמשרדים המודרניים והמעוצבים של קבוצת לנדון, אבל הציפיות שלי היו צנועות וריאליסטיות. אולי כרגע מצב הנכס לא אידיאלי, אבל עם קצת מאמץ וכמה תוספות קטנות, הוא יכול להתאים בדיוק.
נעמדנו מול החלונות הגדולים הצופים אל הרחוב, ואני נמלאתי פתאום התרגשות עליזה. לחֶברה שלי תהיה סוף־סוף כתובת. זו אבן דרך משמעותית שבזכותה כל מה שהשגנו עד עתה ייראה פתאום הרבה יותר מוחשי.
הסתובבתי לראות מה פיונה חושבת. "נראה לי שזה מוצא חן בעיניי. מה דעתך?"
פיונה הסתכלה סביב בעין בוחנת. "המחיר הוגן והחוזה יאפשר לך גם להתרחב. בשורה התחתונה הייתי אומרת שכדאי ללכת על זה. את יכולה לדמיין את עצמך כאן?"
"כן." חייכתי באמונה מחודשת ביכולות התיווך של פיונה. בסופו של דבר, היינו צריכים חלל עבודה נוח ובמחיר סביר לצוות העובדים החדש של קלוֹזְפּין, הרשת החברתית לענייני אופנה שבפיתוחה השקעתי את השנה האחרונה.
"תני לי לעשות כמה טלפונים כדי לבדוק אם אוכל להוריד קצת את המחיר בשבילך. כי בלייק צודק, באמת די מלוכלך פה. וחוץ מזה, אם את מתכננת לשפץ זה נותן לנו קלף מיקוח." פיונה שלפה את הטלפון שלה ויצאה למסדרון, מותירה אותנו שוב לבדנו.
"לא שאלת אותי מה דעתי." גיחך אלי בלייק מזווית פיו.
"כי אני כבר יודעת מה אתה חושב."
"אני הייתי נותן לך שטח כפול מזה, ולא היית צריכה לצאת מהבניין בשביל לבוא לבקר אותי. ובנוסף לכך היית מקבלת תעריף בת זוג, שלעניות דעתי תגלי שאין לו מתחרים פה באזור."
בלייק תמיד ידחף את האף שלו לעניינים שלי בלי שיתבקש, זה אבוד. הוא שתלטן, אובססיבי ועקשן בטירוף, אבל מעבר לזה, הוא טיפוס שתמיד מושיט יד לעזרה. כשאנשים שחשובים לו נתקלים בבעיות או צריכים משהו, הוא תמיד ייחלץ לסייע ויעשה כל מה שצריך, בלי לחשוב על ההוצאות.
"אני מעריכה את ההצעה. באמת. אבל לעצמאות אין מחיר, בלייק." ניהלנו כבר את השיחה הזאת ולא התכוונתי לוותר. הוא צריך לסמוך עלי שאוכל לנהל את העניינים בכוחות עצמי. אמון הוא עניין דו־כיווני.
"תוכלי להיות עצמאית. נכניס את זה לחוזה."
"מניסיוני, כשמכניסים דברים לחוזה זה רק מאלץ אותי להיות תלויה במשאביך הניכרים לפרק זמן מחייב כזה או אחר." בלייק כבר כבל אותי לדירה בחוזה של שנה, אף שעדיין לא פדה אף אחת מהמחאות שכר הדירה שנתתי לו.
"תקראי לזה שכר דירה מפוקח. את יכולה לקַבֵּע את תעריף בת הזוג לתקופה של, נגיד, עשרים שנה, ואז נפתח את זה לדיון מחודש." הוא עטף אותי בזרועותיו והצמיד אותי חזק אל חזהו, שפתיו רחוקות סנטימטרים ספורים משפתיי.
ליבי הלם בפראות. מה שהוא אמר חרג מגבולות הקִנטור ההדדי הרגיל שלנו. אנחנו יחד רק כמה שבועות והוא כבר חושב על הטווח הארוך? שפתיי נפשקו מעט, ולרגע התקשיתי לנשום. המילים של בלייק והקִרבה אליו סיחררו אותי לגמרי, כל פעם מחדש. לאף אחד מעולם לא היתה כזאת השפעה עלי, והתחלתי ללמוד ליהנות מרכבת ההרים הזאת.
"ניסיון יפה," לחשתי.
הוא נהם וסגר את שפתיו על שפתיי, תובע בעלות בלהיטות רכה, מתגרה בי בצליפות לשון קלות.
"את מטריפה אותי, אריקה."
"כן?" התנשמתי, מנסה לא לגנוח כשנשימתי נעתקה מגופי.
"כן, בכל מובן אפשרי. בואי נעוף מפה. פיונה תוכל לטפל בניירת אם החלטת סופית לשכור את החור הזה."
הוא אחז במותניי וריתק אותי בגופו השרירי אל הקיר מאחורי. אין לי מושג מה הקטע שלו עם להצמיד אותי למשטחים יציבים, אבל אני מתה על זה. העברתי את ידיי בשערו והחזרתי לו נשיקה לוהטת, שוכחת את עצמי בקלות בין זרועותיו. מה השעה? איפה אני צריכה להיות אחר כך? עברתי בראש על כל מכשול אפשרי שעשוי למנוע ממני להיות עירומה עם בלייק. הירך שלו איתרה את הרווח בין רגליי והפעילה כמות מדויקת של לחץ שדחקה את הג'ינס שלי להתחכך בתחתוניי.
"אוי, אלוהים."
"אני נשבע לך שאם היתה במקום הזה פינה נקייה אחת הייתי מזיין אותך כאן ועכשיו."
ציחקקתי. "אתה נוראי."
עיניו האפילו. "אין לך מושג כמה."
"אהמממ."
פיונה נשענה על הדלת במבט נוקב.
בלייק התרחק ממני במהירות שבילבלה וסיחררה אותי לרגע. לראשונה מאז שהכרתי אותו ראיתי אותו מסמיק ומעביר ידיים בשערו, כנראה ממבוכה על שנתפס מתחרמן מול אחותו הקטנה.
"אם סיימתם, תשמחו לשמוע שהורדתי את המחיר בעוד כמה מאות. אנחנו יכולים לסגור על זה או שאת רוצה לראות עוד כמה מקומות באזורים אחרים של העיר?"
הזדקפתי והתרחקתי מבלייק לכיוונה, יודעת שככל שאתרחק יותר כך אוכל לחשוב יותר בצלילות.
"החלטתי. בואי נלך על זה."

בקרוב…

X