רק לא כך | לרכישה באינדיבוק
רק לא כך

רק לא כך

שנת הוצאה: 2015
מס' עמודים: 216
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 30
- 70
- 30

הדרך להתארגנות פוליטית ללא שחיתות ארגונית

לפני שנים ספורות הפגינו מאות אלפי ישראלים בדרישה ל"צדק חברתי"! ההִתְלקחות ההמונית הזאת דעכה מייד, כולם הלכו הביתה והכל נשאר כפי שהיה.  וזה חייב היה להיגמר כך! כך נגמרים תמיד ניסיונותיהם של בעלי כוונות טובות להתארגן לכוח פוליטי. למה? – כי כאשר תנועה פוליטית מתארגנת כמפלגה שבראשה מנהיגות, בעוד שלכלל החברים אין גישה ממשית לכוח ולהחלטות – השחיתות הכוחנית כבר בפנים.  מי שהיה שם יודע.

כך זה תמיד ולכן רק לא כך!  הדרך להתארגנות פוליטית ללא שחיתות כוחנית הורסת את הפירמידה הכוחנית ובונה תנועה שבה קבלת ההחלטות נעשית על ידי כולם בזמן אמת.  המחבר, שהוא יועץ ארגוני, משתמש בידע המדעי המצוי בתחום על מנת לבנות ולקיים ארגון העונה על דרישותיהם של אנשים בני-חורין שאינם מוכנים להיות עושי-דברם של בוסים מפלגתיים.

למן הרגע שהגעתם בקריאתכם עד כאן, חייכם ימשיכו כמובן להתגלגל במסלולם: עבודה, לימודים, קריירה, אהבה, משפחה, השתלמות, התמודדות עם בעיות, מימוש עצמי, בילויים ועוד.  ואולם, אם נוסף לכל אלה ולכל השאר, תחליטו גם להקדיש חלק מעצמכם להתמודדות למען עתיד טוב יותר, נגד הרוע והרשע, השחיתות והניצול, הדעות הקדומות והשנאה, הדיכוי ואי-הצדק בסביבת חייכם, או במדינה או בעולם – הספר הזה מבטיח כי לא תיכשלו באותם הדברים ובאותם המקומות שבגללם נכשלו כל האנשים הטובים ובעלי הכוונות הטובות שקדמו לכם.

זהו ספר חובה לפעילים חברתיים ולכל האנשים הטובים שהיו רוצים להיות פעילים על מנת לתקן את הרעות והעוולות בחברה ובמדינה.  אין דרך אחרת לשנות משהו באמת.

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “רק לא כך”

בקרוב…

מבוא: חוזה העבודה עם הקורא

זהו ספר הדרכה ולימוד של דרך התארגנות במטרה לצבור כוח פוליטי למען שינוי חברתי-מדיני על פי בחירותו החופשית של הקורא. דרך זו היא אלטרנטיבה להתארגנות המפלגתית של כל המפלגות והתנועות הפוליטיות הקיימות. ולא רק אלטרנטיבה, אלא מהפיכה שתהרוס את המבנים הקיימים עד היסוד ותבנה במקומם מבנה אחר לגמרי של התארגנות וקבלת החלטות משותפות. אין ברירה. אין אפשרות לתקן את הפגמים בשיטה הקיימת, שכן התפיסה המקובלת של התארגנות במפלגות, זו המצמיחה ומקיימת את הממסד הפוליטי, בנויה על יסודות דמיוניים ואשליות אצל המאמינים האידיאליסטיים ועל שקרים, הטעיות ובעיקר כוחנות, אצל הפעילים הקבועים. מפלגה היא כיום מתכון לשחיתות כוחנית ולאבדן תקווה שבאמצעותה ניתן לחולל שינוי משמעותי במצב הקיים.

נושאי ההדרכה והלימוד בספר זה כוללים גם פיתוח כישורים אישיים ולימוד הטכניקות הנדרשות על מנת לחיות באותה התארגנות, לפעול ולהצליח, ולא להיכשל באותם המקומות שבהם נכשלו בעבר אידיאליסטים בעלי כוונות טובות בעולם כולו.

לפעול ולהצליח לשנות את המציאות הפוליטית – ולא להתלכלך! הדרך הזאת להתארגנות פוליטית נקייה מכל מה שגורם לאנשים רבים כל כך להאמין שפוליטיקה היא עסק מלוכלך. והיא אכן כזאת, למרות כל הכוונות הטהורות והטובות של אנשים רבים מאוד, צעירים במיוחד. אני עצמי הייתי אחד מהם, ולכן קהל הקוראים העומד לנגד עיניי הוא קהל של אנשים הקרובים מאוד ללבי, אשר תודעתם הפוליטית היא כמו התודעה שהייתה לי פעם, לפני שלמדתי לדעת את מה שתוכלו ללמוד כאן.

הייתי חבר מאמין ונאמן בתנועה גדולה ומובילה בארץ שראתה עצמה ציונית, סוציאליסטית, מהפכנית, חלוצית, מתקדמת והומניסטית – ושנכשלה בכול, בכל מה שהתכוונה לעשות ורצתה שיהיה בארץ הזאת. כאשר קרסה ההזדהות של התנועה שלי עם "עולם המהפכה", נגמר גם החשק של אלה שהיה להם חשק לחולל מהפכות ולשנות את העולם. האנשים הטובים פנו לעשות לביתם, כמו כולם, לצוף בזרם. אני, שהייתי בריב גדול אתם עוד קודם לכן, החלטתי אז, למרות הכול, שלא יהיה זה הוגן להרים ידיים ולהחליט שאין מה לעשות לפני שאבדוק היטב, אחקור ואלמד ממקורות מדעיים רציניים, האם אין דרכים לעשות פוליטיקה אחרת, כזו שתתאים לערכים ולשאיפות של אנשים כמוני.

בסיומו של מסע הלימודים הזה גיליתי שיש אלטרנטיבות, שאפשר אחרת, שיש כלים אחרים יעילים לאין שיעור מן הכלים העתיקים, הפרימיטיביים והבלתי מתאימים למטרתם מראש, שכל המפלגות הקיימות חושבות שאין להם תחליף בדמוקרטיה. האפשרות להשתמש בכלים החדשים פתוחה בפני כל מי שירצה לנסותם, גם אם אין לו או לה אמצעים מיוחדים, כסף או כוח. כאן אני בא לחלוק אתכם את הממצאים שרכשתי וגיליתי בתחומי המדע החברתי הרלוונטי, אותם התאמתי לצרכים ולערכים של ארגון פוליטי שרוצה להשפיע על המציאות, אך אינו רוצה להיהפך לעוד מפלגה מושחתת.

במקצועי אני יועץ ארגוני, כלומר יועץ ומדריך בתחום יחסי אנוש בארגון. הִתְקשרותו של יועץ ארגוני עם לקוח מבוססת על חוזה עבודה המחייב אותו לדעת מה הלקוח רוצה. אני מבקש אפוא כאן, בפתיחה, להתייחס לקורא כאל לקוח, ולתאם ציפיות עם מי שייקח לידיו את הספר הזה. ההדרכה הכלולה בו נועדה לענות על הציפיות של קוראים, שאילו ניסחו אותן הן היו נראות כך:

  • אנחנו רוצים שבתנועה הפוליטית שלנו ישררו תנאים, שיעודדו הגינות אנושית ביחסינו ההדדיים וידחו או יקשו על כוחנות, תכססנות, מניפולציות בזולת, ניצול לרעה של כריזמה, השפעה באמצעות יכולת לדבר יפה (כישרון רטורי), וכל שאר ה"טריקים" של השפעה המשמשים בפוליטיקה המקובלת.
  • אנחנו רוצים, שהתנועה הפוליטית שלנו תהיה לא רק דמוקרטית באמת, אלא גם שוויונית, שתהיה התאגדות של אנשים חופשיים ושווים למען מטרות פוליטיות משותפות. אנחנו דורשים, שהתהליכים הארגוניים ימנעו, עד כמה שאפשר, חלוקה בלתי שוויונית של כוח ארגוני. אנחנו שואפים לכך שכל חבר, כל אחד ואחת בינינו, ירגיש, יאמין, ויידע איך לממש את אמונתו בכך שיש בידיו כוח ממשי להשפיע על החלטות שמחליטים בשם התנועה כולה. אנחנו דוחים באותה מידה את הפיתוי להיות "בוסים" של אחרים ולהיות "חיילים מן השורה". אנחנו רוצים להיות שותפים שווים.
  • אנחנו, כגוף פוליטי, דורשים יעילות ארגונית; רוצים להיות יעילים ופרודוקטיביים, כאשר נפעל לשנות את המציאות הפוליטית בסביבתנו,
  • בהיקף שנבחר: סביבה קרובה, מוסד, עיר, או מדינה. אין לנו עניין להשקיע את הזמן והאנרגיה העומדים לרשותנו בפעילות שאין סיכוי שתחולל שינוי ממשי. איננו מחפשים פעילות חברתית כזו של מועדון שבו שרים בציבור: "אני ואתה נשנה את העולם", או כמו בתנועת נוער.
  • אנחנו דורשים "איכות חיים" בחיינו הפוליטיים. אנחנו רוצים לצאת מן הישיבות והפעולות המשותפות בהרגשה טובה של אחווה ורצון, ולא סחוטים, פגועים, מתוחים, כועסים או מתוסכלים. אנחנו דורשים, שהחיים הארגוניים שלנו יפחיתו, עד כמה שאפשר, את הסכנה שחברים בינינו ירגישו שאין מקשיבים להם באמת, שמפחיתים מערכם, שמשתמשים בהם או שמזלזלים בדעתם וברגשותיהם.
  • אנחנו רוצים ומוכנים ללמוד כל מה שנדרש על מנת שנצליח לחולל שינויים ולהשפיע, כוללפיתוח כישורים בתחומים כמו הבנה עצמית, הבנה הדדית, קבלת החלטות, פתרון בעיות וסכסוכים, חשיבה עצמאית, ויכולת לזהות השפעה מנצלת ומדכאה הפוגעת בחירות המחשבה והמעשה של כל אחד מאתנו.

 

אם אתם, בתור הקורא-הלקוח, מצטרפים לדרישות אלה – הספר הזה מתכוון לענות עליהן אחת לאחת. יש בו דרכים וכלים מעשיים למתן כוח פוליטי להומניסטים. יש בו גם, בחלקו השני, חומר הדרכה לפיתוח הכישורים האישיים של חשיבה עצמאית לצורך התמצאות בעולם החברתי, ופיתוח היכולת להשתחרר מניצול פסיכולוגי ומדיכוי רוחני באמצעות השפעה כמו זו שקודמינו, האידיאליסטים הטהורים שהתקוממו נגד ניצול ודיכוי למינהו – לא העלו כלל על דעתם בטרם הפכו הם- עצמם לקורבנותיה.

עד כה עמדנו, אנחנו ההומניסטים, בפני דילמה בלתי אפשרית: כדי לצבור כוח עלינו להתארגן מבחינה פוליטית. ארגון פוליטי הוא מפלגה, פירמידה של כוח היררכי שאיננה עולה בקנה אחד עם ערכינו ועם התגובות הרגשיות ההומניסטיות שלנו המחייבות הוויית חיים של סולידאריות, שוויון ואחווה, ונרתעות מפני יחסי אנוש המאופיינים בשררה מזה, ציות והליכה בתלם מזה. מלבד זאת, אנחנו יודעים שכוח פוליטי משחית! אנחנו זוכרים את הגורל הנורא – או הגורל העלוב – של מיליוני אידיאליסטים בעלי כוונות טובות וטהורות, שהתארגנו במפלגות ובתנועות פוליטיות ונשרפו עד אפר בלהבות אמונתם, או התפוגגו מבלי שהשיגו דבר ממה שהתכוונו להשיג. כזה היה גורלן של התנועות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות, ודור מאוחר יותר של "השמאל החדש" ותנועות הסטודנטים בארצות המערב, שזרחו ודעכו בשנות השישים של המאה הקודמת; או של התנועות הקיבוציות בישראל.

על כל אלה אנחנו אומרים כאן: רק לא כך! — יש לנו כבר דגם אלטרנטיבי של ארגון פוליטי, שיכול לחלץ אותנו מן המצב הארור הזה, ולתת בידינו אמצעים כדי להיות חזקים ויעילים כתנועה, מבלי לוותר על ערכינו האנושיים ומבלי להישחת בתהליך. מודל זה יאפשר לכם להיות גם מחוזקים, גם שווים ביניכם, וגם בלתי תלויים בשום מנגנון מפלגתי. ה"מתכון" שתמצאו כאן להתארגנות מיועד לאפשר חיים פוליטיים פעילים על פי הערכים שלכם כאן ועכשיו; לקבל החלטות בדרך דמוקרטית, שוויונית ויעילה; לצבור כוח מבלי להישחת בתהליך לקראת שינוי פני החברה והגשמת מטרותיכם המשותפות.

 

מחויבות אישית לפתרון של הסכסוך בדרכי שלום

  1. אני מתחייב/ת להיות נאמן/ה לאמונה, שהיריבים שלי הם בני – אדם כמוני, כל אחד מהם יחיד ושונה כמו כל אחד מאיתנו. אינני שולל/ת את זכויות – האדם שלהם ואת הזכויות הפוליטיות שאני תובע לעצמי ולצד שלנו – להיות חופשיים, לחיות בשלום, ולהיות שווים לנו ולאחרים.
  2. אני מתחייב/ת לחתור לפתרון הבעיות בהסכמה שתשים קץ לסכסוך. אינני רוצה ואינני מתכוון להרע לצד השני או להכניע אותו.
  3. אני מתחייב/ת לפתרון כזה של הסכסוך, שיעשה צדק במידה שווה לדרישות הצודקות של הצד השני כמו לדרישות הצודקות שלי.
  4. אני מתחייב/ת לשנות כל עמדה וכל יחס שיש לי כלפי הצד השני, הבעיות ונקודות המחלוקת, אם בתהליך המשא – ומתן הזה יעלו פתרונות טובים יותר, הוגנים יותר וצודקים יותר.

הפסקת התחזקות

אני חוזר לתפקידי כמנחה שלכם, בתהליך פתרון של ניגודים בין-אישיים וסכסוכים, הצפויים להתגלות בקבוצות התנועה הבנויה מ"תאים חיים של התייחסות הדדית" כמאמרו של מרטין בובר, הוגה-הדעות והמורה ההומניסט, שראה בהתייחסות הזאת את הביטוי המהותי של ההוויה האנושית.

כעת אני מבקש לסטות לזמן קצר מן הדיון המעשי בפתרון-סכסוכים בינינו. הסטייה הזאת דרושה כדי להעמיק את ההבנה שלנו במהות המהפכה שהמחוּיָבות לדרך ה-מירקם מחוללת בחיי כל יחיד, וכדי לחזק את הקורא במצב הצפוי לעורר-חרדה וספקות, כאשר מציעים לו/לה דרך חדשה וכולם סביבו, כל העולם למעשה, חושבים אחרת והולכים בדרכים אחרות. לא יכול להיות ספק בכך, שרוב האנשים צפויים להתייחס בביטול לתוכנית המירקם כאל רעיון אוטופי שאינו מתאים ל"טבע האדם". חשוב על כן להצביע על כל יתרון מיידי שהדרך שלנו מעניקה לנו לעומת התרבות הפוליטית הכללית. יתרון עצום כזה יהיה לנו בכל מה שנוגע לפתרון ניגודים וסכסוכים בכל קנה-מידה.

תארו לכם לרגע מה היה קורה, אילו המתווך האמריקני, בעבר או בהווה, היה דורש מן הצדדים, ישראל והפלסטינים, לחתום על מחויבות אישית לפתרון של סכסוך בדרכי שלום. זה אומר, להתחייב שהם רואים באויביהם בני אדם כמוהם, שמגיעות להם אותן הזכויות האנושיות; שהם מתחייבים לחתור לפתרון צודק במקום להילחם כדי לכפות את רצונם בכוח על הצד השני, מתחייבים לא לדבוק בעמדותיהם הישנות אם יתגלו פתרונות טובים יותר, והשאר… הרי על פי ההיגיון הפשוט ברור שללא מחויבות כזאת פתרון הסכסוך בדרכי שלום איננו אפשרי. כל מה שהמסמך שלנו דורש הוא, שאנשים המסכימים להיכנס למו"מ כדי לפתור את הסכסוך בדרכי דו שיח והבנה, במקום בהמשך המלחמה, יתחייבו להפסיק להילחם ויתחילו להתייחס אל אויביהם באנושיות. במציאות, כידוע לכם בוודאי, הצדדים לא נתבקשו אפילו לשקול את הצד הזה של המו"מ – והרי התוצאות ידועות.

הידע הדרוש כדי לנהל "שיחה לאמיתה" במצב של סכסוך הוא הנותן כוח למי שגישתו אנושית ולא פוליטית. פוליטיקה היא התנהגות אנושית, רק התנהגות אנושית ושום דבר מלבד התנהגות אנושית! – לפיכך, מי שרוצה לשנות או לתקן משהו בחברה, צריך ללמוד ולדעת התנהגות אנושית. הגישה שלנו היא גישה מיודעת כזאת, זה מקור כוחה. לעומת זאת, כדי להצליח בפוליטיקה כוחנית לא צריך ידע. צריך שלפוליטיקאים יהיו התכונות הדרושות להצלחה בתנאיי שחיתות כוחנית. לשליטים דרוש קודם-כל כוח פיזי, כוחות מזוינים המסוגלים להכריע את המתנגדים באלימות. אחר-כך דרוש להם גם כוח השפעה כדי להפחיד ולשסות את ההמון נגד המתנגדים, וכן להבטיח לאוהדים את מה שהם אוהבים. לאלה החותרים לשלטון גם כן לא דרוש ידע אלא דרושה תערובת של תמימות, טיפשות, ערמומיות, כושר הסתגלות, כושר לעשות מניפולציות ("לתחמן"), מידה גדולה של ציניות ביחס ליכולת לשנות משהו מהותי לטובה, חוסר-מעצורים ובעיקר, לאורך כל שלבי הקריירה, מה שקוראים "עור עבה". ניקולו מקיאוולי בתקופת הרנסנס לא חידש הרבה לעומת הקדמונים – שום ידע ספציפי לא נוסף באמנות השלטון והחתירה לשלטון. בארץ, ספר אמיתי מאוד שהוא גם משעשע-סאטירי, על מה ואיך נעשים הדברים בפוליטיקה, הוא ספרו של אחד האנשים החזקים בעבר בממסד השלטוני של מפא"י וההסתדרות – אליהו שפייזר, שאותו ציטטנו כעדות מבפנים (פרק ראשון). אפשר למצוא אצלו את כל ה"ידע" הדרוש כדי להצליח בפוליטיקה. מומלץ.

כוחו של ידע, כל זמן שבני אדם אינם מיישמים אותו, הוא כוח פוליטי רק בפוטנציה, אבל זהו כוח ממשי. מי שיש לו ידע, שואב ממנו כוח פנימי, שיש לו ערך רב עבור אדם הנאבק נגד ה"פתולוגיה של זמננו" כדברי בובר, כמו שנאבקים מרביתם של שואפי-שינוי חברתי. בקשר ל"תהליך השלום" בארץ, הידע שיש לי בפתרון סכסוכים נתן לי כוח-פנימי רב, עזר מאוד לשאת את המציאות ולפעול בה. את הידע הזה אני מבקש להעביר גם לכם. יש בו כדי לתת הרגשה של עוצמה וביטחון פנימי, כאשר הארץ כולה, העולם כולו, הכותרות הענקיות, אמצעי התקשורת, הפרשנים, המומחים הגדולים, המנהיגים – כולם צופים כמרותקים במחזה ה"תהליך המדיני" והמו"מ, מפזרים אזהרות מפני הסכנות שב"תהליך השלום" או תקוות להצלחתו, הכול לפי נטייתם הפוליטית. כך זה נמשך כבר עשרות שנים – בעוד שאני יודע בביטחון ששום דבר לא ייצא מזה. שום דבר לא יכול לצאת מזה – אם אתם מבינים שגם תהליך השלום הוא התנהגות אנושית.

כדי שיתקיים תהליך-שלום, שני הצדדים צריכים להחליט, שהם מעדיפים להגיע להסכם שבהכרח כרוך בוויתורים כלשהם. אם הם רוצים להגיע להסכם בלי לוותר על כלום, הם רוצים לכפות את עמדתם בסכסוך ולסיים אותו בכך שהצד השני ייכנע. משא ומתן על תנאיי כניעה איננו כמובן מו"מ לשלום. מאחר שישראל היא הצד החזק בסכסוך, ומאחר שבכל עשרות השנים האחרונות היא לא יזמה שום מהלך מדיני לקראת פתרון הסכסוך וגם לא דיברה על הצד השני כמו שמדברים על מי שרוצים לעשות איתו שלום, לא יכול היה להיות ספק בכך שהיא מעדיפה את המשך המצב הקיים על הסכם לסיום הסכסוך הכרוך בוויתורים.

זהו התנאי האנושי, הפנימי, לתהליך שלום: הרצון והנכונות גם לוותר. שני הצדדים צריכים להחליט שהם מעדיפים לוותר על משהו במקום להמשיך לנהל את הסכסוך הקיים. לתהליך שלום יש גם, על פי עצם הגדרתו של המושג, שני תנאים חיצוניים גלויים: תנאי אחד, שהצדדים יהיו מוכנים לשבת למו"מ ביניהם במקום להילחם. תנאי שני, שינהלו מו"מ על שלום ולא על משהו אחר. מעניין לציין שבמשך שנות דור, עד הסכם אוסלו (1993) ישראל החזיקה בעמדה, שהייתה אפילו מעוגנת בחוק, שאסור לדבר עם אש"ף – ואף על פי כן הכול האמינו שמתנהל תהליך שלום. גם המשא ומתן שהתנהל באוסלו לא היה תהליך שלום, ולא הסתיים בהסכם שלום, אלא בהסכם של הכרה-הדדית והסכם ביניים. תהליך של מו"מ לשלום, לפי הסכם אוסלו, צריך היה להתחיל כעבור חמש שנים.

אבל לפני הסכם אוסלו כמו אחריו עם-ישראל חי את "תהליך השלום" ללא הפוגה. מזכירי-המדינה של ארה"ב טסו הלוך וחזור כמעט "נונ-סטופ" במאמץ להביא את הצדדים להסדר מדיני ביניהם. הנה תזכורת של השמות שבלטו בטלוויזיה ובכותרות העיתונים במשך הדורות והדהדו בנפשות העם בישראל. נעים להיזכר: הנרי קיסינג'ר, סיירוס ואנס, אלכסנדר הייג, ג'ורג' שולץ, ג'יימס בייקר, וורן כריסטופר, מדליין אולברייט, קולין פאוול, קונדוליזה רייס, הילרי קלינטון, ואחרון-אחרון חביב/לא חביב נכון לרגע זה – ג'יימס קרי. בתקופת הנשיא בוש האב ומזכיר המדינה ג'יימס בייקר, החרדות בארץ מפני הצפוי בתהליך המדיני הרקיעו שחקים (ועידת מדריד). הביטחון שלי בכך ששום דבר לא ייצא מזה היה כה גדול, עד שעשיתי משהו ששום פרשן פוליטי לא העז לעשות מעולם. כתבתי מאמר בעיתון תחת הכותרת "מי רוצה להתערב?" והתחייבתי בהן-צדקי לשלם 1000 שקלים צמודים למדד לכל מי שישלח לי 100 שקלים, אם ישראל תיסוג אפילו ממטר רבוע אחד מהשטחים (אז היא שלטה גם ברצועת עזה), בתקופת שלטונה של הממשלה דאז (ממשלת יצחק שמיר) ושלטונו של הנשיא בוש הראשון ("דבר", 19/08/1991).

הבאתי את הסיפור האישי הזה כדוגמה למתן כוח שהידע נותן. זוהי דוגמה לכך שידע מעניק לבעליו הרגשת חוסן פנימי. הייתי מאוד רוצה להעביר לכם, הקוראים, הרגשת חוסן כזאת בזכות הידע על הדרך להתארגנות פוליטית ללא שחיתות כוחנית.

 

אולק נצר שרד כילד את השואה. זה גרם לו שיקדיש עצמו למאבק בדעות-קדומות ובחוסר-אנושיות, כדי שמה שקרה לו לא יקרה עוד לשום ילד ולשום אדם בעולם.

אחר כך שרד את חינוכו המרקסיסטי בקיבוץ של "השומר הצעיר" בארץ. זה גרם לו שיקדיש את עצמו לחקר השחיתות הכוחנית והניצול הפסיכולוגי, כדי שמה שקרה לו לא יקרה עוד לאלה שיקראו את ספרו.

אחר כך שרד, הוא לבדו מכל חבריו למשוריין, טראומה של מלחמה. זה גרם לו לגלות ולאמץ כבסיס למחקרו את הסיבה האמיתית למלחמות, שהיא לוחמים – אנשים הרוצים או המוכנים להרוג אחרים מתוך אמונה שיש להם הצדקה לעשות זאת. תובנה זו הביאה אותו לפיתוח תיאוריה פסיכולוגית של דה-הומניזציה, אותה הציג בספרו "וירוס הקנאות".

 

X