רעם אילם | לרכישה באינדיבוק
רעם אילם

רעם אילם

שנת הוצאה: 06/2016
מס' עמודים: 256
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 69
- 30

רעם הוא בחור אילם שמתעורר יום אחד לצד גופתה המדממת של בחורה שהוא מעולם לא ראה, במקום שהוא לא מכיר. הוא מגלה כי תשע שנים חלפו מחייו, אך הוא אינו זוכר דבר ממה שקרה בהן. כשהוא נרדף על ידי עבר אפל ומאיים, רעם האילם נמלט מהחוק ויוצא למסע הרפתקני, קצבי ומותח בעקבות האמת, בעקבות הזיכרון ובעקבות אהבת חייו.

 

רעם אילם הוא פרויקט ייחודי, שבו משלב האמן יהודה ניב את כישרונותיו המגוונים ליצירה אחת. את הספר מלווה אלבום מוזיקלי המבוסס על פרקי הספר ומציג את הסיפור מנקודת מבטה של דמות אפלה המתגלה לאורך העלילה. בספר מופיעים ציורים שאף הם פרי יצירתו של המחבר.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “רעם אילם”

בקרוב…

פרק 1: הסוף

 

ריח של דם. טעם של חלודה בפה. אני גורר את עצמי בשארית כוחותיי מתוך השלולית האדומה, יודע שכלום כבר לא יחזור להיות כמו שהיה. התאורה מעומעמת והרצפה מלאה בקרעי בגדים ושטרות שרופים וספוגים בנוזלי גוף. אזור מלחמה, זירת פשע — תקראו לזה איך שתרצו. המקום פשוט נראה רע. אני מנסה להגיע אל הדלת בזחילה, כשאני משאיר מאחוריי שביל מרוח בדם, מלא בשברי זכוכיות.

המחוג בשעון עוצר מלכת. מרווחי הזמן בין תקתוק לתקתוק הולכים וגדלים. הזמן, הדבר היחידי שחשבתי שעוד נותר לי, גם הוא כנראה נגמר. הגרגירים בשעון החול של חיי עומדים להסתיים. אבל הגרגיר האחרון נשאר תקוע כמו עצם בגרון ומסרב ליפול, אלו הם אותם כוחות אחרונים בהם אני נאבק להישאר בחיים. היצר הבסיסי ביותר של כל יצור בעל לב פועם, הרצון לשרוד, לעמוד מעל כל אותן הגופות של אלה שלא הצליחו. לחייך למלאך המוות בפנים ולדעת שאני האחרון שיישאר.

יותר מדי דם ליום אחד — היום הכי ארוך בחיי, היום שבו הבנתי שאפילו מפלצת כמוני יכולה להרגיש כאב, הרגשה נפלאה. לא רבים מבינים את זה, אבל רק הכאב יכול להזכיר לך שאתה חי.

אני מתחיל להרגיש את זה. זאת הרגשה מעניינת, מעין סוג של צמרמורת קרירה מלווה בעקצוצים בכל הגוף. כבר כמעט אין יותר רגש בקצות האצבעות. אני רוצה רק לצרוח מרוב כאב. הלוואי ויכולתי.

אני רואה אותה. היא מביטה בי במבט של אכזבה. אני מבין שזה אולי הסוף, וברגע שבו עיניי יוכנעו וייעצמו יש סיכוי גדול מאוד שלא אראה עוד אור יום, יש סיכוי שלא אזכה לעוד לילות לבנים. הלילה, החשיכה, הרוע שמסתתר שם, הרוע שמסתתר בנו. האדם הוא הטורף המסוכן ביותר שידע הטבע, הטעות הכי גדולה של האבולוציה. אנחנו נמשיך להרוס להחריב ולטמא אפילו אם זה יהיה הדבר האחרון שנעשה. קחו אותי, לדוגמה. עכשיו, כשאני שוכב על ערש הדוויי, אני לא יכול לחשוב על כל מה שעשיתי. הרבה דם נשפך לי על הידיים, הרבה דם נשפך לי על המצפון.

קוראים לי רעם וכאן הסיפור שלי נגמר, או מתחיל. הכי טוב להתחיל מהסוף. רק כך אתה יכול באמת להביט אחורה ולדעת מה תרמת לעולם. רק כאשר כל חייך מבזיקים לפניך, אתה יכול לבחור את הרגעים הכי חשובים שאתה רוצה לשתף עם העולם. כך גם לא תוכל להיענש על כל הדברים הרעים שעשית. אולי רק בעולם הבא, למי שמאמין בשטות הזאת. אבל את זה תיאלצו לגלות בעצמכם. חבל שברוב המקרים זה כבר מאוחר מדי. פעם אחרונה שבדקתי, אנשים מתים לא מדברים.

אני לא דיברתי כל חיי. אבל זה לא אומר שלא חייתי. אני חייתי אפילו יותר מדי בשביל אדם אחד, אפילו שהחיים שלי נגמרו בטרם עת. וכן, אני אילם, או יותר נכון הייתי.

יהודה ניב הוא אמן, סופר ויזם.

הוא גם מנהל את "ניב עימוד ספרים", חברה בתחום שירותי הגרפיקה להוצאות לאור ולסופרים עצמאיים.

X