רעבה לאור | לרכישה באינדיבוק
רעבה לאור

רעבה לאור

שנת הוצאה: 2014
מס' עמודים: 80
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 43.20

במילים בהירות ומדויקות, מעלה יהודית דריגס את רוחות בני משפחתה שאבדו אם בשכחה, או בזמן.
בשיחה עם הוריה, דרך סבתה לנכדה, מחפשת המשוררת את ביתה בכאב וגעגועים, ומוצאת תוך כדי כך את קולה השירי.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “רעבה לאור”

בקרוב…

 

רגשות בסלוטייפ

 

אֶת הַבַּיִת גָּזַרְתִּי.

הִדְבַּקְתִּי חַלּוֹנוֹת מִטְבָּח

בַּצִּפָּרְנַיִם

צִיַּרְתִּי רוּחַ בוִילוֹנוֹת.

 

אַרְמוֹן יַלְדּוּתִי מְרַחֵף

נִתָּן לְקַפֵּל כְּמוֹ הַפְתָּעָה.

כִּמְעַט שַׁלְוָה

בֵּין קִירוֹת הַנְּיָר

 

עוֹלָם דּוֹמֵם.

חרוזי זכוכית

תְּחוּמִים מֵאֲחוֹרֵי

רֶשֶׁת זְבוּבִים

 

אִישׁ אִשָּׁה וְיֶלֶדה

סְבִיב שֻׁלְחַן אֹכֶל

עָשׂוּי מַיִם

לוֹמְדִים לַחֲסֹךְ בִּנְשִׁימוֹת

 

מֵעַל שַׁעַר הַכְּנִיסָה

שֶׁמֶשׁ בַּרְזֵלִּית נֶחְבֶּטֶת.

פְּרָגִים מְקֻפָּלֵי עָלִים

מְליטים פניהם.

 

 

 

נָעִים לִי

בְּעֶדְנַת הָאֲדָמָה.

הִנֵּה, תֵּכֵף יִפְרֹץ מִתּוֹכִי הַדָּם

פְּנִימָה וְהַחוּצָה

 

אני מִתְפּוֹצֶצֶת

מִשְׂתָּרֶגֶת

בּוֹלַעַת בְּרָקִים בתֵאָבוֹן –

חִיצֵי הלַיְלָה מְלֵאי הַבְטָחוֹת.

 

אֵיךְ נִסְפַּגְנוּ כֻּלָּנוּ

בְּאַדְמַת שְׁבִיל הַכְּנִיסָה?

בְּמוֹרַד הַגַּן

יֵאוּשׁ רַב שְׁנָתִי

שׁוֹתֵל אֶת עַצְמוֹ.

 

 

*

 

 

גדלתי הפוך, ילדה לא חשובה.

כשצעקתי אמא, אם צעקתי

למי צעקתי?

כשכתבתי

לך כתבתי

 

אסור לי להרדם שוב

 

לפעמים הייתְ אבא

לפעמים אמא

ואני לא ידעתי במי לבחור.

 

בכל לילה הקמתי לי משפחה

ואם יצאתי החוצה-

היה עולם.

 

התאמנו בלהיות שייכים.

שיחקנו חמש אבנים במרפסת

חלמנו על סיר פלא

תבליני זעם פיזרנו לתוך רוגלך פריכים.

חתכנו סלט , אספנו פירורי לחם.

 

מתחת לכיור המטבח

הלבין עולם האקונומיקה.

 

את מה ניקינו?

 

אסור לי להרדם  שוב

 

 

אני פנלופה

אורגת שירים בימים

ופורמת בלילות.

 

את אוצרותי מחביאה

מאחורי מסך משי בראשי

זר צבעונים נבול בעיני.

 

בלילה, כל לילה

אני סותרת את הזכרונות

ממציאה חדשים

מתוך מסלול קיומי הכפול

מבריחה את עצמי,

מרגישה מופקרת

 

הבטיחו  רגש, יש כבר משהו?

 

אסור לי להרדם שוב

 

*

 

אבא שקוף, גודל קווארטו

כותב שירים בחרוזים.

אני חושבת- מה אבא שלי ביאליק?

אותיות משתוללות, נעכלות בקלות

מכונה מחוררת נייר דקיק.

מאחורי הדלת

רגשות מודבקים בסלוטייפ

 

אסור לי להרדם שוב

 

אני גרה בקלסר הקרטון שלו

דקה כמו צל

נכנסת ויוצאת

על מרכבת אוויר

משוטטת ברחבי הילדות

בנעלי נוצה

חוצה גבול אסור –

הגדר החיה בגינה.

 

העולם – תצוגה נוצצת של אפשרויות.

 

אם ארצה

אעבור לזמן אחר

זה שעוד לא קרה

ועכשיו נקרא עתיד

 

 

יהודית דריגס, ילידת תל-אביב, היא בוגרת כיתת השירה העִברית-ערבית של הליקון (2007) ובוגרת המדרשה ברמת השרון כמטפלת באמנות. ספריה הקודמים: ’דברים שאומרים לים‘ (ספרית פועלים 2000), ’שעת הסדקים‘ (כרמל 2010). שיריה פורסמו בכתבי העת ’שבו‘, ’מטעם‘ ו‘הליקון‘.

X