ראש וראש | לרכישה באינדיבוק
ראש וראש

ראש וראש

שנת הוצאה: 2015
מס' עמודים: 152
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 70

 "שיר במדינה אחת נשמע כבכי במדינה אחרת" (פתגם אתיופי)

 

"ראש וראש" פורש את תרבותם המרתקת של עולי אתיופיה ומפגשה עם המנטליות הישראלית. בספר מפורטים רבים מתחומי החיים שהיו נחלתם של היהודים באתיופיה והשינויים שהם עברו במהלך השתלבותם בתרבות הישראלית. כל זאת לצד סיפורים אישיים שאסף דניאל בלטה, איוריו המקסימים של שלומי צ'רקה וברוח החדשנות המאפיינת את הספרים בסדרת "עשן ואמיץ".

 

"הספר 'ראש וראש' מצטרף לרשימה חשובה ונכבדה של ספרים המתעדים את תרבות יהודי התפוצות לאחר שהגיעו לישראל. דניאל בלטה לקח על עצמו לתעד, לשמר ולהנגיש את התרבות האתיופית. ב'ראש וראש' אנו מתוודעים לתרבות עתיקה, גאה, שצמחה באווירה כפרית ובסביבה מסורתית, שבה הזקן הוא החכם, והעידון אינו חולשה אלא מעלה. המפגש של התרבות הזו עם התרבות הישראלית העירונית, המיוזעת והגסה לעיתים, כרוך בהרבה כאבודורש משני הצדדים סובלנות והקשבה. העבודה החכמה והמפוכחת של בלטה מלמדת אותנו לא רק מיהם בני העדה האתיופית, אלא מי אנו כולנוהישראלים."

רוביק רוזנטל, לשונאי וסופר ישראלי, אתר "הזירה הלשונית".

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    צוות עשן ואמיץ כל הכבוד על הספר החדש מאוד מעניין ישר כח מתנה טובה לחג פסח אין אלכם

  2. :

    ספר מאיר עיניים, צבעוני ומרתק, פותח צוהר לתרבות המדהימה הנמצאת מתחת לאפינו. מקסים מקסים מקסים!

  3. :

    ספר מקסים וחשוב שהקהל יכיר את התרבות הזאת

  4. :

    ספר חובה לכל בית בישראל .

הוסף חוות דעת

פתח דבר

I

פעם, באחת הערים בישראל, עמדתי בתור על מנת לחדש את רישיון הנהיגה שלי. השעה הייתה תשע בבוקר והמקום היה הומה אדם. חלקם התבקשו על ידי השומר שלא להיכנס פנימה ולהמתין בסבלנות.

עדיין, כל אחד ניסה את מזלו וביקש להקדים את כניסתו. נשלפו סיבות שונות ומשונות מדוע הם ממהרים יותר מכולם ולמה להם מגיע להיכנס ראשונים, אך השומר ניסה בכל כוחו להסביר שאין אפשרות לכך, מכיוון שהמקום מלא. הרוחות התלהטו והצעקות הלכו והתגברו.

ואני, לא יכולתי לצעוק או לנסות להתפרץ, מפני שגדלתי במקום שבו סבלנות רבה היא ערך עליון – כפי שאומר הפתגם האתיופי, "הסבלנות תוביל אותך למחוז חפצך". בתוך תוכי חשבתי לעצמי, מה עליי לעשות? האם להתפרץ כמו כולם ולהיכנס או להמתין עד שהשומר יזמין אותי, כמו באתיופיה…

חלפו ארבעים דקות, ובינתיים, נוכחתי כי אנשים שהגיעו אחריי כבר נכנסו, סידרו את ענייניהם ויצאו. קול אחד בתוכי התריס וקרא: "אתה פראייר, כמה נאיבי אתה יכול להיות? היכנס כמו כולם!"

קול שני הורה לי: "המתן בסבלנות ואל תתפרץ. למרות שייקח קצת זמן, כך תרגיש הכי טוב עם עצמך. זכור כיצד חונכת".

הייתי מבולבל ולא ידעתי לאיזה מן הקולות עליי להקשיב. הקול שקרא לי להיכנס היה חזק ומשכנע יותר, ובסופו של דבר גבר על הקול השני. נכנסתי כמו כולם ובאותו הרגע זה הרגיש טוב. הפעם "זרמתי" עם הלך הרוח ולא הייתי יוצא דופן, כמו בפעמים קודמות. יחד עם זאת, עמוק בתוכי הרגשתי שלאט לאט אני מכרסם ופוגע בתרבות ממנה צמחתי.

 

II

אישה מהעבודה פנתה אליי בחיוך וביקשה שאנחש את גילה. התחלתי לענות לה, כי אני מעריך שהיא בת חמישים ושתיים. עוד לפני שסיימתי לענות, היא צעקה עליי: "אתה לא מתבייש?! מה, 'חמישים ו…?', נפלת על הראש?"

חשבתי לעצמי: "מה כבר עשיתי?"

מסתבר שהאישה הייתה בת 43, ואני נתתי לה בהערכתי תשע שנים יותר. בתרבות שלנו, ככל שאתה מבוגר יותר, אתה נחשב ליותר חכם, מכובד וחשוב. לא ידעתי שלהיות או להיראות מבוגר זה פשע, וכי עליי "לנחש" גיל אחר.

 

III

בתחנת אגד בנתניה עמד לידי מישהו שאינני מכיר. התכוונתי לשאול אותו על זמני האוטובוס, אך לפני כן התעניינתי בשלומו, כפי שמקובל בתרבות שלי. עוד כשפניתי אליו בברכת "בוקר טוב", האיש שאל אותי בפרצוף חמוץ, "מאיפה אנחנו מכירים? אני מכיר אותך מאיפה שהוא?"

עניתי לו שאני מתנצל על כך שהעזתי לדרוש בשלומו.

 

===========================

 

מקרים רבים כמו אלו שמתוארים לעיל קרו לי במהלך חיי בישראל והטרידו אותי פעמים רבות. תמיד שאלתי את עצמי מהו הדבר הנכון לעשות ולומר, ומהו הדבר שעליי להימנע ממנו. במשך השנים, נשאלתי על ידי מכרים בישראל שאלות רבות, המעידות על חוסר ידע והבנה של המקום והתרבות מהם הגעתי, למשל: "האם היו לכם בתים באתיופיה או שהייתם חיים על עצים? למה אתם מתנשקים כל כך הרבה כאשר אתם נפגשים? האם היה לכם שם אוכל?"

הדילמות האישיות שליוו אותי באופן יומיומי במפגש עם החברה הישראלית וחוסר ההבנה של רבים בחברה את תרבות יהודי אתיופיה, הן הסיבות שהביאו אותי להישאר נאמן ומחובר לתרבות שממנה ינקתי. זה גם מה שעודד אותי לעשות את המאמץ על מנת להביא תרבות זו לידיעת הציבור בישראל ולבני העדה שגדלו והתחנכו כאן, וגם לדאוג שהמורשת החשובה הזו תישאר לנצח.

צמד ספרי "עשן ואמיץ", המקרבים את הציבור לתרבות הפתגמים האתיופית זכה להצלחה גדולה – דבר שאני מחשיב כהישג גדול מבחינת הפצת תרבות העדה האתיופית. להרגשתי, ספר זה "ראש וראש", הינו גולת הכותרת של ספריי עד כה, ומהווה את שיאו של מפעל חיי האישי.

באחד מספריי מובא פתגם שאומר "שיר במדינה אחת נשמע כבכי למדינה אחרת". אני רוצה להאמין כי בעבודתי אני מסייע לשירים של מדינה אחת להישמע כשירים גם במדינה האחרת.

דניאל בלטה, 2015

דניאל בלטה הינו איש חינוך, חוקר עצמאי של תרבות והיסטוריית יהודיאתיופיה ומרצה מבוקש בתחומים אלו. זהו ספרו החמישי, לאחר סדרת ספרי"עשן ואמיץ", "שיחון רפואי" שיצאו לאור בעברית והספר "המסע הנורא" שיצאלאור באמהרית.

 דניאל הינו זוכה פרס שרת הקליטה ליוצרים עולים לשנת 2012 על ספרו "עשן ואמיץ" ותרומתו ביצירת גשר בין תרבויות בחברה הישראלית.

בלטה מעביר הרצאות מרתקות בנושא היסטוריית יהדות אתיופיה, חוויות ורשמים מעלייתו לישראל דרך סודן בשנת 1984. ההרצאות מתאימות למוסדות חינוך, ערבי העשרה בחברות, גופי ציבור וכדומה, ומותאמות לגילאי המשתתפים.

לפרטים: 054-6314141

 

X