קשת שחורה | לרכישה באינדיבוק
קשת שחורה

קשת שחורה

שנת הוצאה: 2016
מס' עמודים: 344
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 69
- 37

תיאה קאנינג היא צעירה דעתנית שחייה נקלעו למשבר עמוק שבעקבותיו החליטה ללמוד משפטים. לוי בלאק, עורך הדין הפלילי הלוהט ביותר בבוסטון וגבר שובר לבבות המבוגר ממנה בשלוש-עשרה שנה, עוזר לה להתגבר על המשבר, וביחד, שני הזרים הגמורים  נסחפים במערבולת מדהימה של שכרון חושים מוחלט שכמוה לא ידעו מימיהם.

השניים מתחייבים זה לזה שמדובר בסטוץ ותו-לא, שאחריו לא ישובו להיפגש עוד. אבל למציאות יש תוכניות אחרות לגמרי בשבילם.

עד מהרה מתברר כי לשניים יש יותר סודות מכפי שנדמה, ולא מעט שלדים בארון שיטלטלו את עולמם באופן לבלי שוב.

 

תשוקה בלתי-נשלטת, מתח עוצר-נשימה ותעתועי גורל מניעים את רכבת ההרים של קשת שחורה עד לסוף שלא תוכלו לשכוח גם אם תנסו.

 

ברב-המכר המסעיר שלה, שכבש וממשיך לכבוש מאות אלפי קוראים ברחבי העולם, בוחנת ג'. ג'. מקאבוי שאלות מפתח כמו: האם סקס נטול מחויבות יכול להוליד אהבת אמת? האם אהבה ממבט ראשון וממגע ראשון קיימת רק בסרטים? האם אהבת אמת אכן יכולה להתגבר על מכשולים בלתי-אפשריים, או שאכן, כל התרחישים האלה קורים רק בסרטים? מה מותר ומה אסור במערכת יחסים מורכבת במיוחד בת-זמננו? וכמה קוביות בבטן בדיוק יש ללוי בלאק?

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “קשת שחורה”

עבר והווה
הווה
לוי
זה הולך להיות השבוע הכי גרוע של החיים שלי. בלי ספק בכלל. אחרי השבוע שהיה לי עכשיו, ידעתי שאין שום דבר בעולם שיוכל להתעלות על זה. פגשתי את אשת חלומותיי, וזיינתי אותה בכל רחבי העיר. איך אפשר להתעלות על זה?
דגדג לי באצבעות להתקשר אליה עכשיו, או לקפוץ למקום העבודה שלה, אבל עשינו עסק: זה היה אמור להיות רק סטוץ של שבוע. וכשהשבוע הזה הגיע לסופו, הסכמנו שכל אחד מאיתנו ימשיך בדרכו.

למה עשינו כזה עסק מטומטם ודפוק?
נאנחתי ושרבטתי את שמי על הלוח בכיתה לכבוד השיות התמימות החדשות. תמיד מפתיע אותי לגלות שרובן גמרו תיכון בכלל, והעובדה שהן התקבלו לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד גורמת לי לתהות מי שילם למי וכמה בדיוק.
רוב תלמידי המשפטים – בסדר, כולם – קראו לי אל דיאבלו, השטן. אפילו אלה שהצליחו לעבור את הקורס שלי. אבל לא משנה מה הם חשבו עליי, כמעט כולם פנו לקבל עבודה במשרד שלי בתום הלימודים. זה גרם לי להאמין שכולם מזוכיסטים. לימדתי אותם מצוין.
“בואו תיכנסו, שבו איפה שאתם רוצים,” קידמתי את פניהם בכניסה לכיתה.
רשמתי על הלוח יותר מעשרים ספרים, ואז שמעתי מקהלה של לחישות מהדהדת בחדר. זה לא עצר בעדי והמשכתי בשלי.
“מי שלא קרא אף אחד מהספרים ברשימה הזאת, שיצא החוצה. אתם תיכשלו, וברגע שתיכשלו לא תהיה לכם תקווה. לא מעניין אותי אם אמא שלכם הייתה חולה, אם הבית שלכם נשרף, ואפילו לא אם נחטפתם על־ידי חייזרים לפלנטה אחרת. אם אתם רוצים לעבור את הקורס הזה, ואם אתם רוצים להיות עורכי דין, לא מספיק לעבוד בשביל זה. אתם צריכים לדמם בשביל זה,” אמרתי והנחתי את הגיר.

תודה לאל שאני מעביר רק קורס אחד.
“אני פרופסור בלאק. ואחרי שניכשנו את העשבים השוטים ונפטרנו מהחלשים…” מילותיי נשארו תלויות באוויר בעודי מסתובב עם פניי אל הכיתה.
ראיתי אותה יושבת בשורה הראשונה. את האישה שלי. לבושה במכנסי ג’ינס כהים והדוקים, ובאחת מהחולצות שלי מתחת לבלייזר שלה. עיניה החומות נפערו לרווחה, ולסתה נשמטה בתדהמה כשהביטה בי מביט בה.
הוצפתי מיד בהבזקים שלה – שוכבת עירומה במיטה שלי כשאני עמוק בתוכה, מכסה בנשיקות את עורה השחום, או מטלטל את גופה המיוזע והלוהט בחדר הכושר, או מזיין אותה במכונית שלי.

פאק. זה לא קורה באמת.
קלטתי פתאום שחמישים זוגות עיניים נעוצות בי עכשיו. כחכחתי בגרוני וניסיתי להמשיך. “אלה מכם שנשארו שמעו מן הסתם את השמועות, ושיהיה ברור – השמועות אמיתיות. עד סוף הקורס אני בטוח שיהיה לכם עוד חומר לתרום לשמועות, אבל כרגע בואו תירשמו וקחו את תוכנית הלימודים.”
היא לא זזה ממקומה. היא נשארה שתולה בכיסא שלה, מבטה מקובע עליי, ונראתה מבועתת כמו שהרגשתי. התלמידים ניגשו אליי בזה אחר זה, אבל היא נשארה לשבת.
לבסוף היא קמה, אספה את החפצים שלה ונעצרה. היא נראתה כאילו היא מנסה להחליט אם לברוח או לא.
תברחי, תיאה! בבקשה, בשם אלוהים, תברחי.
אבל היא לא ברחה, כמובן. היא ניגשה אליי בראש מורכן, חתמה “תיאה קאנינג” ולקחה את תוכנית הלימודים משולחני. צעדתי צעד אחד לאחור. לא הייתי מסוגל לגעת בה… לא אחרי כל מה שעשינו יחד.
זיינתי אחת מהסטודנטיות שלי. שוב ושוב ושוב.
שיט.

תיאה
“מי יכול להתרכז כשהוא תקוע לך ככה בפרצוף?” לחשה אחת הסטודנטיות לחברה שישבה לצדה.
“שמעתי שהוא מה־זה נאצי, אבל הוא אחד מעורכי הדין הטובים במדינה. אם תהיי טובה, אולי אפילו תגיעי להתמחות במשרד שלו. רק המלצה ממנו ואת מסודרת,” לחשה הבלונדינית בתגובה.
ברגע שראיתי אותו, פשוט ידעתי שזה יהיה סמסטר מהגיהינום. שכבתי עם אחד המרצים שלי. שיט, ליקקתי דבש מהחזה שלו! זה לא היה אמור לקרות. זה היה אמור להיות שבוע אחד של סקס מדהים, ואז לא נראה עוד זה את זה בחיים!
הבוקר התגעגעתי אליו, אבל ידעתי שזה נגמר. אני חייבת להתרכז בלימודים ולהתאפס על החיים שלי. הבטחתי לעצמי שאעשה את זה; שלא אתן לשום דבר להפריע לי, אבל הנה אני, בוהה בלוי… ולחשוב שרק לפני יומיים אני… אוי, אלוהים!
אני חייבת לעבור לקורס אחר. אני עוברת קורס.
“העלמה קאנינג,” הוא קרא, ואני כמעט זינקתי לתקרה.
“כן, זאת אני,” מלמלתי והרמתי יד. היה ברור לשנינו שהוא יודע מי אני. הוא אפילו לא העיף בי חצי מבט, ופשוט המשיך לקרוא את השמות האחרים.
לאלוהים יש חתיכת חוש הומור מעוות.

ג'. ג'. מקאבוי היא סופרת צעירה, שנולדה במונטריאול, קנדה, ומתגוררת בווירג'יניה. היא אוהבת מאוד קולנוע והיא גם שפית חובבת.

לכתוב התחילה בקיץ 2013, בתקווה לשעשע את עצמה ולפתח סיפורי מתח שמשלבים רומנטיקה. מה שקרה בפועל היה דבר שטלטל את עולמה. היא לא האמינה שכל כך הרבה אנשים יאהבו את מה שכתבה. מאות אלפי עותקים נמכרו מספרה "Ruthless People", שעדיין לא תורגם לעברית, אבל יתורגם בהמשך.

היא מנהלת בלוג ברשת ויש לה מאות אלפי אוהדים בעולם.

 

X