קרח ואש | לרכישה באינדיבוק
קרח ואש

קרח ואש

שנת הוצאה: 05/2016
מס' עמודים: 288
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 62
- 25

הצטרפו להמוני המעריצים שהפכו את סדרת לוחמי הפרא לרב־מכר עולמי. הרפתקאות מותחות, חתולי פרא נועזים, עולם חדש של פנטזיה.

לב־אש הוא כבר לוחם בשבט הרעם, אבל הסכנה עדיין אורבת ביער, והיא קרובה מתמיד.

החורף הקר עומד בפתח. חתולי שבט הנהר נעשים חסרי מנוחה, ושבט הרוח החלש נאלץ להתמודד עם איומים מכל עבר. קרב קשה עומד לפרוץ ביער, ולב-אש ניצב באומץ מול הסכנות שבחוץ, אבל גם מול בגידה קשה בתוך השבט שלו.

לארין האנטר יש אינספור נפשות חתוליות שכותבות יחד בזמן שחתולים אמיתיים מנמנמים על הטיוטות של כתב היד. כל אחת מהן היתה רוצה להיות חתול אחר בסדרה: רוח־עז – כי הוא כל הזמן רץ ביער ואף פעם לא מתעייף; פרווה־פחמית – כי טיפוסים רשעים הם יותר מעניינים; כף־עורבני – כי כיף להיות עם כוחות מיוחדים; כסופת־זנב – כי היא מבינה את החתולים האחרים, כולל – ובמיוחד! – את כף־שְחוֹר העוקצני. אבל בסופו של דבר כולן היו רוצות להיות כף־בזלת בצעירותה – מגושמת טיפה, מתלהבת, ונורא מתרגשת מכל דבר!

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “קרח ואש”

"המשך נפלא, גדוש מתח, אקשן והרפתקאות, לספר הראשון בסדרה. רוצו לקרוא אותו!"
קירקוס רוויו

פרולוג

 

להבות כתומות ליחכו את האוויר הקר והעיפו ניצוצות אל תוך שמי הלילה. אור המדורה ריצד על פני שממה של עשב דל ויצר צלליות לשני הדו־רגליים שישבו שם.
במרחק הופיעו שני אורות לבנים, שבישרו על בואה של מפלצת. היא חלפה בשאגה על פני נתיב רעם, שהתרומם גבוה אל השמים, ומילאה את האוויר אדים חמוצים.
בשולי השממה נע חתול שעיניו ברקו בצללים. האוזניים המחודדות נרעדו, ואז השתטחו בתגובה לרעש. חתולים נוספים הגיעו בזה אחר זה אל העשב המטונף. הם נעו בזנבות מונמכים וריחרחו את האוויר בשפתיים מעוקלות.
"מה אם הדו־רגליים יראו אותנו?" לחש אחד מהם.
חתול גדול, שעיניו היו כצלוחיות ענבר ששיקפו את אש המדורה, ענה לו, "הם לא יראו. ראיית הלילה שלהם חלשה." בעודו נע קדימה, האירו הלהבות את הפרווה השחורה־לבנה בכתפיו החזקות. הוא זקר את זנבו לגובה, לשגר מסר של אומץ לשבט שלו.
אבל החתולים האחרים השתופפו נמוך, בצמוד לעשב, ורעדו. זה היה מקום זר ומשונה. רעש המפלצות הלם בפרוות האוזניים הרגישה שלהם, והצחנה החריפה עיקצצה בנחיריהם.
"ירח־רם?" מלכה אפורה נופפה בזנבה באי־נוחות. "למה באנו דווקא לכאן?"
החתול השחור־לבן הסתובב אל החתולה. "סילקו אותנו מכל מקום שבו ניסינו להתיישב, רגל־אפורה. אולי כאן נוכל למצוא מעט שלווה," הוא אמר.
"שלווה? כאן?" חזרה רגל־אפורה באי־אמון. היא משכה את הגור שלה אליה, לגונן עליו מתחת לבטנה. "עם אש ומפלצות? הגורים שלי לא יהיו בטוחים!"
"גם בבית הם לא היו בטוחים," יילל קול אחר. חתול שחור נדחף קדימה, צולע בכבדות על כף רגלו המעוקמת. הוא הישיר מבט אל עיני הענבר של ירח־רם. "לא יכולנו להגן עליהם מפני שבט הצל," הוא סינן. "אפילו לא במחנה שלנו!"
כמה מהחתולים פצחו ביללות דאגה כשנזכרו בקרב הנורא שהביא לגירושם מביתם ברמות שבשולי היער. חניך צעיר ייבב, "אולי ירח־רצוץ ולוחמיו עדיין רודפים אחרינו!"
הזעקה משכה את תשומת לבו של אחד מהדו־רגליים ליד המדורה. הוא נעמד בחוסר יציבות והביט לעבר הצללים.
החתולים דממו בבת אחת, ואילו ירח־רם הנמיך את זנבו. הדו־רגלי צעק לתוך החשיכה והשליך לעברם חפץ כלשהו, שעף מעל ראשיהם והתנפץ בנתיב הרעם מאחוריהם בפרץ של רסיסים חדים כקוצים.
רגל־אפורה עיוותה את פניה כשרסיס שרט את כתפה, אבל נשארה דוממת וכירבלה את גופה סביב הגור המבועת שלה.
"תישארו למטה," סינן ירח־רם.
הדו־רגלי ליד המדורה נשף באיום על הקרקע, ואז התיישב בחזרה.
החתולים חיכו כמה רגעים לפני שירח־רם נעמד שוב.
גם רגל־אפורה נעמדה ועיוותה פנים עם גל הכאב החדש בכתפה. "ירח־רם, אני חוששת לביטחוננו כאן. מה נאכל? אני לא מצליחה להריח טרף משום סוג."
ירח־רם מתח את צווארו והניח את חוטמו בעדינות על ראשה של המלכה. "אני יודע שאת רעבה," הוא אמר. "אבל פה נהיה בטוחים יותר מאשר בשטח הישן שלנו או בשדות וביערות של הדו־רגליים. תביטו במקום הזה! אפילו שבט הצל לא יעקוב אחרינו עד כאן. אין ניחוח של כלבים, והדו־רגליים האלה בקושי עומדים על הרגליים." הוא פנה אל החתול השחור בעל הרגל המעוקמת. "נבול־רגל," הוא פקד, "קח את חד־שפם ותראה אם תצליחו למצוא משהו לאכול. אם יש דו־רגליים, חייבים להיות גם עכברושים."
"עכברושים?" סיננה רגל־אפורה בזמן שנבול־רגל וחתול חום קטן יותר ניתרו לדרכם. "זה לא יותר טוב ממזון עורבים!"
"שקט!" היסתה טריקולורית שעמדה לצדה. "בשר עכברושים עדיף על לגווע ברעב!"
רגל־אפורה הזעיפה פנים וכופפה את ראשה ללקק את הגור מאחורי אוזניו המדובללות.
"רגל־אפורה, אנחנו חייבים למצוא מקום חדש להתיישב בו," הטריקולורית המשיכה ביתר עדינות. "תפרחת־בוקר צריכה לנוח ולאכול. הגורים שלה ייוולדו בקרוב. היא צריכה להיות חזקה."
מבין הצללים הגיחו הדמויות הרזות של נבול־רגל וחד־שפם.
"צדקת, ירח־רם," קרא נבול־רגל. "הכול כאן מלא ניחוחות של עכברושים, ואני חושב שמצאנו מקום שנוכל לחסות בו."
"תראו לנו," הורה ירח־רם וכינס את שאר חברי שבטו בתנועת זנב חדה.
החתולים פסעו בזהירות בשממה בעקבותיו של נבול־רגל. הוא הוביל אותם לעבר נתיב הרעם, שאור המדורה מתח את צללי החתולים על פני רגלי האבן העצומות שלו. מפלצת חלפה בשאגה והקרקע רעדה, אבל אפילו הגור הזעיר ביותר הרגיש את נחיצות הדממה ורעד מבלי ליילל.
"כאן," אמר נבול־רגל ועצר ליד חור עגול בגובה שני חתולים. מנהרה שחורה נטתה אל תוך הקרקע. זרם יציב של מים טיפטף לתוכה.
"המים מתוקים," הוסיף נבול־רגל. "נוכל לשתות אותם."
"כפות הרגליים שלנו יהיו לחות מבוקר עד ערב!" התלוננה רגל־אפורה.
"הייתי בפנים," אמר לה החתול השחור. "יש מקום מרוחק מהזרם. לפחות נהיה בטוחים מפני דו־רגליים ומפלצות."
ירח־רם צעד קדימה וזקר את סנטרו. "שבט הרוח נדד מספיק זמן," הוא הצהיר. "כבר כמעט ירח עבר מאז ששבט הצל סילק אותנו מביתנו. מזג האוויר התקרר, ועוד מעט תגיע עונת הענף העירום. אין לנו ברירה אלא להישאר."
רגל־אפורה הצרה את עיניה, אבל לא אמרה דבר. היא חָברה בדממה אל השבט שלה בזמן שחבריה צעדו בטור, בזה אחר זה, אל תוך המנהרה המוצללת.

ארין האנטר הוא שם עט של מחברות סדרת לוחמי הפרא – קייט קארי, צ'רית' באלדרי, תוי סותרלנד וויקטוריה הולמס.

X