קרא לי אמא | לרכישה באינדיבוק
קרא לי אמא

קרא לי אמא

שנת הוצאה: 2009
מס' עמודים: 128
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 45
- 64
- 45

הספר מספר סיפור חיים, סיפורו של בן (שם בדוי). הסיפור מדגים אתה תיאוריה של השינוי בהתפתחות, ואת השיטה הייחודית בתנועה שפיתחתי לעבודה עם ילדים הסובלים מהפרעות קשות בהתפתחות.

הסיפור הוא סיפור הגדילה של בן, סיפור פרטי שלו, הוא שיצר אותו במוחו ובנפשו, ואני שהייתי שותפה לגדילה שלו, עם עוד מטפלים בשיטתי.
למרות שזה סיפור אמיתי, הוא גם מיתוס. הוא מייצג את הדוגמא לדרך בה מתפתח האדם ואיך נבנית הנפש, דרך משחקי ילדים שאיתם הם גדלים, כי המשחק הוא תנאי לגדילה.
כלים הטיפוליים שבונים את הדרך להתפתחות לשינוי משמשים כלי לריפוי הסובלים מהפרעות קשות בהתפתחות ולעיתים למטופלים פסיכוטיים ומשותקים גם כן.
כשהטיפול נעשה בתרופות, ניתן לטפל בכלים התפתחותיים עם מטופלים הסובלים מהפרעות התפתחותיות קשות במיוחד. לדעתי טיפול תרופתי אינו אלא משמש כתחליף ליחס פטרוני הרואה במטופל תינוק שאינו מסוגל להיעזר בהבנה מילולית של קשייו ובעיותיו. גם במקרים קשים המטופל זקוק לסיוע להבנה שלו של קשייו תוך בחירה ביכולת שלו להחליט עבור עצמו כל פעם מחדש. בסיוע הכלי ההתפתחותי שניתן לו עם הטיפול, טיפול כזה אינו זהה לאינטואקטליזציה כי הסדר שהשפה מאפשרת ליצור, פותחת אפשרויות של הבנה ושינוי. הפוטנציאל לטרנספורמציה של המילים חיוני למאמץ לשנות את הדרך שהמטופל מבין וחווה בה את עצמו. הטיפול בעיקרו גם מבחינה תיאורטית, גם מבחינה קלינית, מתמקד בהבנת חוויות קדם מילוליות הראשוניות, וכוחו בשפה- בהכרה מילולית ליצור את השינוי.
השיטה מתמקדת בלא לתקן את מה שחסר לתפקוד שלם, אלא להסתמך על מה שיש. הדרך להגיע למקום הזה, זו האפשרות ללמוד את השפה של הילד שהיא שפת התנועה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “קרא לי אמא”

Dear Mr. Dreyer,

Many thanks for sending me the announcement of the publication of Yael Ophir's book.
I will tell colleagues about this important publication.

With best regards,

Thomas Ogden

תומאס אוגדן הוא סופר שכתב את הספר "הקצה הפרימיטיבי של החוויה"

מכתב המלצה מפי אנדראה קליין

הקדמה

בחברה שלנו מתייחסים לאוטיזם כאל תופעה בלתי מובנת. במחקרים המדעיים והרפואיים לא הגיעו לפשר הסיבה לאוטיזם. המאפיין העיקרי בהתנהגותו של האוטיסט הנו חוסר הקשר עם הזולת ועם הסביבה שבה הוא חי, ומידת אי הקשר היא הקובעת את דרגת ההפרעה. לילדים אוטיסטיים אין דימוי גוף (זו המודעות שמביאה להבנה שהגוף הוא שלי), שהוא הבסיס להכרת האני, והם חסרים תגובה תקשורתית-נורמטיבית לחלל ולסביבה. טעות מקובלת היא ההסתכלות על ילדים אלה כעל ״מפגרים״. הילד האוטיסט שונה מילר מפגר בכך שהפיגור שלו אינו אחיד. ילדים אוטיסטיים לא מעטים מצטיינים בתחומים מסוימים באופן מעורר פליאה.

האוטיזם הנו הפרעה ראשונית שאינה מאפשרת להגיב לסביבה ולזולת, ומקורה בליקוי בהתפתחות של מערכת החושים. על חלק מהחושים מגיבים האוטיסטים ברגישות גבוהה מן הרגיל, ולחושים אחרים הם מגיבים ברגישות מופחתת או ללא רגישות כלל. אצל כל ילד יש ביטוי תגובתי שונה בכל אחד מהחושים. ילדים בעלי התפתחות תקינה נולדים עם מערכות חושים בעלות פוטנציאל התפתחותי תקין. במהלך הילדות המוקדמת מתפתחות מערכות החושים באמצעות הסביבה לכלל בשלות, ובשלות זו היא התנאי ההכרחי להמשך ההתפתחות כולה. דרך התגובות המושכלות לסביבה ולזולת, כלומר דרך החוויה הפיזית, אנחנו מגיעים למשמעות הרגשית שהיא מרכיב מרכזי בהתפתחות. זו הדרך שבה מתפתחת הנפש של היחיד והאני שלו,

ילד עם אוטיזם חסר יכולת להבין שלאחר יש עולם פנימי עם מחשבות, רגשות ורצונות משלו. הילדים האוטיסטיים שלומדים לפי שיטה כלשהי מגיעים ליכולת תפקודית וללמידה (גם לדיבור), אך אינם מגיעים לאוטונומיה ולעצמאות בהתפתחות ה״אני״ כפי שהן קיימות אצל ילד רגיל. הם אינם מצליחים לחוות את האחר כאדם ולדעת שהוא לא צפוי. כל הורה רוצה שילדו יהיה נורמטיבי ושהתפתחותו תהיה תקינה. כאשר זה לא קורה וילדם מאובחן כאוטיסט, התחושה שההורים מתארים היא שחרב עליהם עולמם.

שיטת הטיפול המובאת בספר זה פותחת בפני האוטיסט דרך ליציאה מוחלטת מההפרעה והגעה להתפתחות שלמה ונורמטיבית. ההתמדה בדרך המתוארת כאן יש בה כדי להביא להבראה מלאה מן האוטיזם ולמסלול התפתחות תקין. על פי רוב היכולת החדשה שנוצרת, בעצם מהותה, עוקפת את התהליכים המקובלים של ההתפתחות והלמידה ואז מגיע הילד ליכולות גבוהות יחסית לגילו.

בדפים הבאים מובא סיפורו של בן, ילד שעבר את התהליך הזה. זהו סיפורו האישי, אך עם זאת מהווה המסלול שעבר דגם ליציאה מהאוטיזם ולהגעה להתפתחות נורמטיבית. כל ניסיון לתחום את ההתפתחות הצפויה בזמנים לא יהיה מדויק. בהתפתחות ישנו סדר מסוים, אך אין אפשרות לצפות את הקצב האישי של כל ילד.

כפי שמתאר הנוירולוג אוליבר סאקס, מחבר הספר ״האיש שחשב שאשתו היא כובע״: ״ליקויים, הפרעות, מחלות, במובן זה, יכולים למלא תפקיד פרדוקסאלי ולעורר כוחות רדומים, התפתחויות וצורות חיים, שאלמלא כן אולי לא היינו יכולים לראותם, ואפילו לדמותם. הפרדוקס של המחלה הוא הפוטנציאל ה'יצירתי' שלה. וכך, למרות שאפשר להתחלחל מהתוצאות ההרסניות של הפרעה או מחלה התפתחותית, ניתן לפעמים לראות אותן ביצירתיות – כי אם הן הורסות שבילים מסוימים ודרכים מסוימות, הן עשויות לאלץ את מערכת העצבים לפלס דרכים ושבילים אחרים וכך לכפות עליה צמיחה והתפתחות בלתי צפויות. את הצד האחר הזה של ההתפתחות או המחלה אני רואה בפוטנציה כמעט בכל מטופל – (מתוך הספר ״אנתרופולוג על המאדים״, אוליבר סאקס). הדבר קורה מפני שמעצימים בטיפול את הצד הבריא. באופן פרדוקסאלי, דווקא הדרך להתגבר על ההפרעה, על המעצור ההתפתחותי, היא שמביאה לתהליך של הבראה.

תומם אוגדן, בספרו ״הקצה הפרימיטיבי של החוויה״, כותב: ״תחושת המקצב והחוויה של מגע חושי תורמת לארגון הפסיכולוגי המוקדם ביותר, גם תחושת מקצב וגם מגע עורי על פני השטח נמצאות ביסודם של היחסים המוקדמים ביותר של האדם עם אובייקטים.״

 

סיפורו הפרטי של בן מביא התבוננות בתהליך של התהוות הנפש שלא לפי הסדר ההתפתחותי הרגיל על שלביו – אלא על ידי תהליך התפתחותי ייחודי של ילד אוטיסט שהגיע לבסיס של התפתחות נורמאלית. הגעתי להתוויית תהליך כזה כתוצאה מהתבוננות בדרכי ההתנהגות של ילדים בהתפתחות התנועה, והם ביטוי לדגמים נוירולוגיים קדומים שבהתבסס עליהם מתפתחת הנפש. אני מאמינה שמצאתי את הדרכים שניתן להגיע באמצעותן ליצירת תקשורת הדדית המביאה להתפתחות ולגדילה של הילדים הללו. מכל ילד אני לומדת את הנתיב לתקשורת מחדש, בדרך של יצירה מסעירה.

יעל אופיר, מטפלת בתנועה (ADTR) ומורה מוסמכת לשיטת פלדנקרייז, עבדה במשך עשרים וחמש שנה במחלקה הפסיכיאטרית לילדים בתל השומר,במהלכן פיתחה שיטה ייחודית לעבודה עם ילדים הסובלים מהפרעות קשות בהתפתחות. השיטה הוצגה בפני נציגת מחקר של ה- World Rehabilitation Fund בניו יורק וזכתה להכרה כשיטה ייחודית. שיטת הטיפול הזו הוצגה גם בפני ה-American Dance Therapy Association  וגם בפני ה-National Coalition of art Therapy (NCATA)  בארצות הברית. השיטה מוצגת בקונגרסים בינלאומיים בארץ ובעולם. כעשרים שנה לימדה יעל במכללת לווינסקי במגמה לטיפול במוסיקה ובתנועה.
המועצה למדעים של משרד החינוך אישרה את הוראת השיטה לתואר שני במכללת לווינסקי.
במהלך עבודתה טיפלה בהצלחה רבה בילדים הסובלים מהפרעות התפתחויות קשות ביותר, כגון אוטיזם,
CP, PDD ודיסלקציה, ותרמה לשיפור מצבם עד להבראתם המלאה, כלומר – היותם בעלי בסיס נורמטיבי להתפתחות.  

X