קפקא ואני | לרכישה באינדיבוק
קפקא ואני

קפקא ואני

שנת הוצאה: 2014
מס' עמודים: 100
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 65

מבצע מיוחד!
מי שרוכש את הספר "קפקא ואני" בפורמט מודפס, יקבל את הספר הדיגיטלי החדש של חני שטרנברג "אפשר לקרוא לזה אושר", בחינם.
הספר יגיע ישירות למייל שלכם בתום הרכישה.
לעמוד הספר "אפשר לקרוא לזה אושר" לחצו כאן

"קפקא ואני" הוא ספר פרוזה המורכב מסיפורים קצרים, קטעי פרוזה קצרים וארוכים. הקטעים הקצרים הראשונים נכתבו בהשראת  "ספר האי נחת" של פרננדו פסואה. בספר שני סיפורים המתארים שני מפגשים שונים עם פרנץ קפקא ועל צורתו הסופית ועל שמו החליטה שטרנברג בזמן שבו נודע לה שיש לה קרבת משפחה (אם כי רחוקה) לדורה דיאמנט  אהובתו של קפקא, שאחיה היה נשוי לקרובת משפחה מצד אביה שנמנתה כמו משפחתה של דיאמנט על חסידות גור.

לצד ספר הפרוזה ייצא לאור גם ספר שירה דיגיטאלי. השירים נכתבו בשנים 2007-2013  והם עוסקים  בשאלות של זהות, משמעות, ובמתח שבין הכתיבה לחיים.   שני הכותרים האלו הם הראשונים הרואים אור בהוצאת "מקף" בסדרת המקור מלבד כתב העת לו מלאו כבר 4 גיליונות.

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    מוצר מו"לי מעניין, תובנות ופיוטיות

הוסף חוות דעת

אוטוביוגרפיה חדשה

 

לאחרונה הולך ומתחזק בי הרצון להשתחרר, להיחלץ מסיפור חיי, לחבר לעצמי אוטוביוגרפיה חדשה, אחרת, שונה לגמרי מזו שהייתה לי, אך אף על פי שערכתי כבר כמה וכמה ניסיונות,  הדבר לא עלה בידי.  

 

לכן החלטתי עכשיו, כמין ניסיון אחרון, נואש, לכתוב במכוּון פרטים הפוכים לגמרי, מנוגדים לקורות חיי. מכאן שהביוגרפיה החדשה שאכתוב ל א תתרחש  על יד הים. ולא מפני שאינני אוהבת את הים, אלא מפני שאני רוצה להתרחק ככל האפשר מהחיים שחָייתי. אם כן היא תתרחש במדבר. בעיירה שחונה. בבתים קטנים.  בודדים. 

 

המספרת תהיה בתו של בעל הפאבּ המקומי. היא תתאר את הדמויות הסובבות אותה מנקודת מבט של ילדה, שתוסיף הומור לאירועים העצובים. עיסוקו של האב יאפשר לה לשלב בסיפור דמות של שיכור. בהשפעת האלכוהול האמת העירומה שאיש לא רוצה לשמוע תגיח מפיו עקומה, מרוסקת.  

 

האב, מכל מקום, יהיה הדמות החלשה במשפחה, שכּן עליי לשמור על עקרון ההיפוך. האֵם יכולה להיות סופרת, אבל זה יהיה קצת לא אמין, כי בתקופה שבּהּ מתרחש סיפורי, תקופה המקבילה לתקופת ילדותי, לא גרה בסביבתי שום סופרת. בסביבה שבּהּ אני גדלתי,  רוב הנשים היו עקרות בית כמו אמי.

 

הָאֵם תוכל, אפוא, לכתוב יומן נְטול יוּמרות ספרותיות. זאת תהיה הקלה גדולה בעבור שתינו, שכן במקרה כזה גם היא וגם אני לא נצטרך להמציא מיני דמויות ראשיות ומשניות ועלילות, אלא נוכל להסתפק בקטעים קצרים שיתווספו זה אל זה כמו שמיכת טלאים.

 

הקטעים יוכלו להיות מציאותיים או בדויים, לא משנה, שכן גם את מאורעות חייהם של הוריי, ממש כמו את שלי, בדו במידה רבה אנשים אחרים, או לכל הפחות גרמו לכך שיזרמו בנתיב מסוים, בלי להיוועץ בהם או בי.

 

זהו זה. לעת עתה אני מסיימת, אם כי אינני יכולה עוד להתעלם מכך, ששוב, בלי שהרגשתי, צצה ועלתה מבין השורות האוטוביוגרפיה הישנה שלי. אינני יכולה להתעלם מכך ששוב נתפסתי בה כמו דג בחכה, מפרפּרת.

 

 

 

 

 

סתיו

 

בחוץ סתיו ואני דומה לשמַים ריקים שחולפת בהם להקת ציפורים. הציפורים עם המוחות הציפוריים שלהן יודעות לאן הן עפות, אבל אנחנו  עם המוחות הגדולים והמפוארים שלנו לפעמים לא יודעים כלום.

 

 

 

 

גוליבר והגמדים

 

מנקודת מבטם של הגמדים החוטים שבהם קשרו את גוליבר לחוף עבים ככבלים, אבל מנקודת מבטו של גוליבר הם דקים, והוא יכול להשתחרר מאחיזתם בקלות יחסית. שניהם, גם גוליבר וגם הגמדים, מצויים בתוכי. פעם הוא גובר ופעם הם כמו במלחמה אינסופית. 

 

 

 

 

רובינזון קרוזו

 

גם  רובינזון קרוזו, כמוני, בָּנה מחדש את חייו משאריות שמצא בסביבתו  כמו שציפור בונה לה קן.

 

 

 

 

 

החתולה שלי ואני

 

כשהחתולה שלי מביטה בי מקרוב, אני חושבת שההבדלים בינינו אינם כה גדולים כפי שלעתים אחרות אני מדמה בטעות. אחרי הכול שתינו יתומות. בנוסף לכך שתינו אוהבות מגע וחום ושתינו חסרות אותם לעתים קרובות, ואז אנחנו מייללות, היא בקול,  ואני ללא קול.  פעמים אני חשה אשמה על שבִּייַתי אותה ומנעתי ממנה את חייה הטבעיים, הפראיים, אבל המחשבה, שעוללו זאת גם לי, שבה ומחברת את גורלה לגורלי.

 

 

 

 

חלום 

 

אתמול חלמתי על עמוד בבניין שפתאום התנדנד ונשאר מוטה בדרכו לקרקע. להפתעתי הרַבָּה התברר לי, עוד בחלום, שאני עצמי מוטטתי אותו. הוא היה יפה, צורתו הייתה צורת האות ח',  והוא היה מקושט במיני ערבּסקות אדומות וצהובות ששיוו לו מראה מזרחי.  כנראה נתליתי עליו, או שמלכתחילה לא היה נטוע היטב באדמה. פתאום עלתה בדעתי מחשבה שאולי מדובר בעמוד תומך, ושהבניין כולו עלול ליפול, והמחשבה הזאת הפחידה אותי מאוד. כשהתעוררתי לבי דפק עדיין בחָזקה, ועורי התכסה זיעה, אך למרות זאת התכופפתי, ואחזתי בעמוד שהתמוטט ונטה על צִדו, וחיזקתי  אותו למקומו.

חני פרומן שטרנברג נולדה בנווה שאנן בחיפה להורים ניצולי שואה יוצאי פולין וטרנסילבניה. בנעוריה הייתה חברה בתנועת הנוער המחנות העולים. בצבא שירתה בחיל המודיעין ביחידה  8200 .

אחרי הצבא למדה תנועה ומחול באקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין בירושלים. בשנים 1983 עד 1985 הציגה שתי עבודות כוריאוגרפיות בהן שילבה בין תנועה לבין שירים וקטעי פרוזה שכתבה. אחת העבודות זכתה לביקורת משבחת של המשורר ומבקר המחול חזי לסקלי בעיתון "העיר". ב 1986 בעקבות נישואיה ולידת שני ילדיה, שבה להתגורר בחיפה שם נולד בהמשך בנה הצעיר. שטרנברג עשתה הסבה להוראת ערבית מקצוע בו עסקה לפרנסתה. בשנת 1998 עברה להתגורר עם משפחתה בזיכרון יעקב,  ובשנת 1999 ראה אור ספר שיריה הראשון. בשנת  2005  החלה לכתוב שירה וסיפורים על חפצים אותם הציגה בתערוכות קבוצתיות ובתערוכות יחיד. בשנת 2012  יזמה את כתב העת הספרותי "מקף" אותו היא עורכת ומוציאה לאור יחד עם יואב איתמר. משנת  2013שטרנברג ואיתמר החלו להפעיל את הוצאת מקף הפועלת לצד כתב העת.

 

 

ספריה הקודמים של המחברת: שירי מעבר (שירה, ספריית פועלים, 1999) עונות (פרוזה, ספריית פועלים, 2000) עכשיו הזמן לומר אמת (שירה, גוונים, 2009) קפקא ואני (פרוזה, מקף, 2014).

X