קללת הטקס הסודי | לרכישה באינדיבוק
קללת הטקס הסודי

קללת הטקס הסודי

שנת הוצאה: 2011
מס' עמודים: 208
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 39
- 39

פרדיטה בויד נאלצת להציל את העסק המשפחתי ולהגן על אביה החולה. מה היא יכולה לעשות כשהמשקיע היחידי שמוכן להתגייס לטובתה הוא ג'ארד דיינג'רפילד, בעלה בנפרד?

אי-אז, כשהייתה צעירה ומאוהבת, נישאה פרדיטה בניגוד לרצון אביה. אבל הנישואים מעולם לא מומשו כי כבר בליל הכלולות, היא תפסה את בעלה הטרי במיטה עם אישה אחרת. עכשיו ג'ארד שוב נמצא בחייה… כדי להשתלט על העסק, להתנקם על מה שקרה בעבר… ולקחת בחזרה את אשתו!

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “קללת הטקס הסודי”

בקרוב…

זה היה יום מקסים בתחילת חודש יוני. אחרי אביב קר נורא, בשרו שמים תכולים וחסרי ענן על הקיץ המגיע אל העיר.
החום, האבק והאוויר שנפלט ממבערי המכוניות – עדיין לא הורגשו. במקום זה, רוח קלילה ונעימה שיחקה במחבואים, נשבה והעיפה דגלים וסוככים, והעניקה ללונדון אווירה של חופשה.
למרות הבעיות הכלכליות שהטרידו כרגע את ג'יי.בי. אלקטרוניקס, אור השמש שיפר את מצב רוחה של פרדיטה בויד וצעדיה היו קפיציים כשהלכה לאורך פיקדילי.
היא הייתה גבוהה ורזה, והתנועעה בחינניות טבעית, כך שגברים סובבו ראשיהם אחריה אפילו כשהייתה לבושה כמו עכשיו בחליפת עסקים, וכששערה אסוף בפקעת פשוטה.
מכיוון שחשבה על עצמה כרגילה, עם עיניים במבע טורקיז חיוור ושיער בגוני חיטה בשלים, היא הייתה מופתעת לו הייתה יודעת את הרושם שיצרה.
אפילו מנהל הבנק המבוגר שפגשה מוקדם יותר הבוקר ושסירב להעניק הלוואה לעסק, חייך אליה ונאנח בנוסטלגיה לנעוריו שאבדו.
אחרי שעזבה את הבנק, מנסה להתעשת ולגייס שוב זכר לאופטימיות, היא ביקרה במוסד הסיעודי שבו התאושש אביה מניתוח הלב שעבר לאחרונה.
ג'ון בויד ישב ליד החלון הארוך שנשקף אל הגנים המטופחים.
היא היה איש גבוה, נעים מראה, שזה עתה מלאו לו חמישים וחמש. היה לו שיער מלא בצבע בלונד-אפור ורווח בין שתי שיניו הקדמיות, דבר שהעניק לו הופעה נערית במקצת.
כשחצתה את החדר וניגשה לנשק אותו, הוא שאל, "לא היה לך מזל, אני מבין."
היא התיישבה מולו והנידה ראשה. "אני חוששת שלא. מנהל הבנק היה סימפטי, אבל הוא היה חד משמעי לגבי העובדה שהם לא יכולים להציע לנו הלוואה או להגדיל את מסגרת משיכת היתר שלנו."
ג'ון נאנח. "ובכן, מכיוון שבעמק הסיליקון מצבם גרוע עוד יותר ממצבנו, זאת אומרת שאין לנו ברירה אלא להיכנס למשא ומתן עם סלינג'רס."
"זה לא יהיה קל. הם קשוחים. הם מחזיקים אותנו קצר והם יודעים את זה."
"ובכל זאת, אנחנו לא יכולים לאפשר להם לקבל שליטה אם נוכל להימנע מכך איכשהו. אנחנו צריכים לדאוג שלא יהיו בידיהם יותר מארבעים וחמישה אחוז של המניות."
"אני אעשה כל מה שאוכל."
"תעלי עד לחמישים אחוז, אם לא תהיה ברירה. מתי את הולכת לפגוש אותם?"
"אני אגיע למשרדים שלהם ברחוב בייקר מחר על הבוקר."
"זה טוב, אין לנו זמן לבזבז. את מי תפגשי?"
"נקבעה לי פגישה עם מר קלהון, אחד מהאנשים הבכירים שלהם."
"כן, שמעתי עליו. הוא אגוז קשה לפצוח, לפי כל הדיווחים."
מכיוון שרצתה למחוק את ההבעה המודאגת שעל פני אביה, פרדיטה מיהרה להחליף נושא. "אה, דרך אגב, סאלי אמרה שהיא תקפוץ מאוחר יותר, אם זה מתאים לך."
"זה בסדר."
"היא אמרה משהו על כך שהיא רוצה להחזיר לך."
הוא חייך. "יש לה מערכת שח מתקפלת. ובפעם האחרונה ששיחקנו, ניצחתי אותה."
ואז ברצינות: "אני מבין שהיא דואגת לך יפה."
"אתה יכול בכלל לפקפק בזה?"
"לא באמת. לפעמים אני שואל את עצמי איך הסתדרנו בלעדיה אי פעם."
כשסוכנת הבית הקודמת שלהם עזבה כדי להתחתן, סאלי איסטווד, אלמנה אנגלייה מושכת בת ארבעים וחמש, שחזרה מארצות הברית אחרי פטירתו של בעלה האמריקאי, קיבלה על עצמה את המשרה.
בששת החודשים האחרונים סאלי, החרוצה והחמימה, התגלתה כהברקה של ממש. היא נולדה וגדלה בלנקשייר והפכה במהירות לחלק מהמשפחה.
נקישה בדלת הודיעה על הגעת העגלה עם ארוחת הצהריים.
"מוטב שאצא לדרך," פרדיטה אמרה והתכופפה לנשק את לחיו של אביה.
"בהצלחה מחר, ילדה," הוא אמר, נוגע בידה.
ואז, מנסה להסתיר את החרדה שלו, "אני לא מאמין שנוכל להגיע להסדר מיד, אם כי אלוהים יודע שאנחנו זקוקים לפתרון מידי."
"אם יתברר שיש סיכוי להסכם, האם תצטרך להתייעץ קודם עם אלמר?"
"לא. הוא נתן לי ייפוי כוח לעשות מה שצריך כדי להציל את החברה." ואז, במהירות, "אחרי שתפגשי את קלהון, תודיעי לי איך הלכו העניינים?"
"כמובן."
היא ואביה היו תמד קרובים מאוד והיא ידעה כמה שנא להיות מנוטרל מפעולה בגלל מצב הבריאות שלו ועוד בתקופה כל כך מכריעה לגורל העסק.
בפנים רכות ומודאגות היא המשיכה, "אני יודעת שהיית מעדיף לו אתה או מרטין הייתם מנהלים את המשא ומתן, אבל – "
"כאן את טועה, חמדתי," הוא קטע אותה בתקיפות. "יש לך מה שצריך, ואני חושב שהסיכויים שלך להצליח טובים יותר משלי בצורה ניכרת. או של מרטין."
מרטין, שגר איתם בלונדון וניהל את נושא המידע הטכני של החברה, היה בנו היחיד של אלמר ג'אדסון, השותף האמריקאי של ג'ון. מלבד היותו בבת עינו של אביו, מרטין היה גם אהוב במיוחד על ג'ון, שראה בו תחליף לבן שמעולם לא היה לו.
כך שמבחינתו, לומר שהיא תצליח יותר ממנו או ממרטין, זו הייתה מחמאה רצינית.
מרוצה מהבעת האמון שלו, פרדיטה יצאה בחזרה דרך הפארק. מכיוון שהייתה רעבה, היא נכנעה לפיתוי של ספסל פנוי בשמש, והתיישבה לאכול את הסנדוויצ'ים שסאלי ארזה עבורה לפני שתחזור לעבודה.
כשתחזור למשרדי החברה ברחוב קלדר היא תחטוף ספל קפה ואז תתחיל בעבודה של אחר הצהריים.
בזמן שאביה החלים ומרטין היה בנסיעת עסקים דחופה ביפן, פרדיטה הייתה זו שניהלה את החברה.
בו בזמן שהתמודדה עם לחץ העבודה הנוסף, היא גם נאבקה עם ההכנות האחרונות לחתונה שלה עם מרטין, שתתקיים עוד שישה שבועות בלבד.
בתחילת האביב הוא קנה לה טבעת יהלום יפהפייה, והם הודיעו רשמית על ארוסיהם ואז נסחפו אל מערבולת של פעילות.
אבל הדברים הסתדרו סוף-סוף. הם הזמינו את הכנסייה והמסעידים, השמלה שלה נתפרה על ידי קלוד רודין, ואתמול, אחרי שהתייעצה עם אביה, היא עשתה את הסידורים האחרונים לאוהל שיוקם על המדשאה של ביתם בכיכר מקלן.
עכשיו כל שנותר לעשות היה…
רצף המחשבות שלה נקטע בפתאומיות על ידי מראהו של גבר גבוה ובנוי היטב עם שיער שחור שיצא ממונית שהורידה אותו ליד מלון ארונדל בפיקדילי.
פרדיטה ההמומה נעצרה במקומה, ובקושי הבחינה שהולך רגל שבא בעקבותיה והיה צריך לעקוף אותה כדי לא להתנגש בה.
לא! זה לא יכול להיות! היא בוודאי טועה.

בקרוב…

X