קיצורי דרך הביתה | לרכישה באינדיבוק
קיצורי דרך הביתה

קיצורי דרך הביתה

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 123
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 25
- 25

אוסף של 99 סיפורים קצרצרים מאת מאלכס אפשטיין. בסגנונו הייחודי בורא אפשטיין עולמות מיניאטוריים, לעתים פנטסטיים ולעתים ריאליסטיים, ותמיד פיוטיים מאין כמותם. מהדורת הדפוס של הספר ראתה אור בהוצאת ידיעות ספרים.

מתוך הספר:

נניח שמעבר לקיר עומדת האישה שבה אתה עומד להתאהב. נניח שמעבר לקיר עומד הגבר שבו את עומדת להתאהב. נניח רגע להסתברות של המקרה שבו אפילו פסנתר יכול לעבור דרך קיר, כי לא את קבוע האהבה אנו מבקשים למצוא כאן, וגם לא את שתי טביעות האצבע הזהות, ולא את שני פתיתי השלג הזהים, ואפילו לא את שני המנופים שהוזמנו באותו בוקר לאותו רחוב כדי להעלות שני פסנתרים לשתי דירות שונות באותו בניין וכולי – עכשיו, נניח שאין קיר.

מתוך הביקורות על קיצורי דרך הביתה: ״זו התייחסות לספרות כסוג של כישוף מעודן, המפעיל נימים מסתוריים בנפש הכותב או הקוראים, וביתר שאת במרחב הלא ממופה שבין הכותב לבין הקוראים.״ / מאשה צור גלוזמן, הארץ.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “קיצורי דרך הביתה”

ביקורות נבחרות

מוסף ספרים של הארץ

 

ביקורת על הספר בעכבר העיר

 

על הספר באתר הקוראת

על כוחה של הספרות הרוסית

סבתא רבתא שלי סגרה פעם ספר של טולסטוי כל כך חזק, עד שיצא מדפי הספר ניצוץ, והניצוץ נתפס בווילון, וניצתה שריפה וכל בית הקיץ שלנו עלה באש. לא ירשתי את הכישרון הזה של סבתי, אבל פעם ניסיתי לכתוב סיפור שבו הכול מתרחש בהילוך לאחור: בית הקיץ עולה באש, הווילון בוער, ניצוץ נתפס בדפי אנה קרנינה וכולי; סבתא רבתא סגרה את הספר כל כך חזק עד שהאש כבתה.

 

עוד על שיבתו של אודיסאוס

הוא מעולם לא סיפר לה שפעם התעורר מעל האוקיינוס בלי שמץ של זיכרון מיהו. כשנחת כיוון לזמן המקום את שעון היד שענד על יד ימינו (אף שלא חש שהוא איטר יד ימין), עבר את ביקורת הגבולות, והחל אוסף מידע על חייו: שמו בדרכון מתחת לתצלום הלא מעודכן, פניו הלא מגולחות שהשתקפו במראת השירותים, כתובתו במדריך הטלפונים, המתנות לילדיו במזוודה (הוא ניסה, לשווא, לפתוח את האריזות כך שיהיה אפשר לסגור אותן שוב), הסיגריה שלא הצליח לסיים על המדרכה מחוץ לטרמינל, הנוף הגשום מחלון המונית הביתה. קולו היה זר לו, אבל הוא עשה כמיטב יכולתו שלא יישבר כשפתח את דלת הדירה במפתח שמצא בכיס מעילו ואמר: "הגעתי" – לרגע דמיין בתקווה שלא התגשמה שאין שם איש, ותהיה לו עוד שהות להכירם – "זה אני."

 

טבע דומם

בסתיו 1890 התיישב זיגמונד פרויד בחורשה של עצים בשלכת והחל מקלף באולר תפוח. בתוך התפוח – הוא חתך מהצד חתיכה דקה והציץ פנימה – היה עוד תפוח, קטן יותר, אדמדם ועסיסי, עם כמה כתמים כהים יותר של ריקבון. אין דבר פלאי יותר (ומבעית יותר) ממטאפורה שאתה מחזיק בידך. פרויד מיהר להשליך את התפוח אל היער, ולא הזכירו אלא באחד הסיפורים שסיפר לפני השינה לבתו, אנה, שנולדה ב-1895 – כמה חודשים אחרי שגילה את הלא-מודע. ייתכן מאוד שהפרי התגלגל גם לאחד מהחלומות שאנה פרויד סיפרה לאביה כשהיתה בת חמש-עשרה, אבל גם אם כך, פרויד, שעדיין לא השלים באותה תקופה עם העובדה שבתו מגלה עניין בכתביו, השמיט את התפוח שבתוכו תפוח מדיווחיו על טבע הנפש.

אלכס אפשטיין נולד בסנט פטרבורג בשנת 1971 ועלה לישראל בגיל שמונה. בשנת 2002 זכה בפרס ראש הממשלה לספרות. הוא מחברם של שלושה רומנים ושישה קבצי סיפורים קצרים. בין ספריו: לכחול אין דרום, עם עובד, 2005; לקסם הבא אזדקק לכנפיים, כרמל, 2012; מחשב אהבה מחדש, אינדיבוק, 2013. סיפוריו הקצרצרים תורגמו לשפות רבות ופורסמו בכתבי עת בארץ ובעולם. ספריו ראו אור גם בארצות הברית, רוסיה, וברזיל.

X