קול 1 + קול 2 | לרכישה באינדיבוק
קול 1 + קול 2

קול 1 + קול 2

שנת הוצאה: 2012, 2013
מס' עמודים: 96, 106
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 80

עכשיו – שתי חוברות במחיר מיוחד!

האמנות, השירה, יכולות להפוך למרחב, לקול. התרחשות סמויה, עולה ונפתחת, הופכת באופן חד פעמי, למופע. כך יכולות השירה, האמנות להיות למעין אמצעי לראיית לילה, להרחבת גבולות המבט, לאחיזה בלא נראה. הן הופכות למרכז טרנספורמטיבי עבור החיים בכללותם. הרחבת ספקטרום תודעתית אמנותית זו, יכולה אז להיות מופנית אל השפה ואל המציאות החוץ לשונית כאחת.

קול רוצה להפוך במה לפעילות יוצרת, הדולה מתוך מעמקים, כדי להשקות את "פני השטח" של התרבות והחיים. במה למחקר יוצר בתחום השפה האמנותית, מתוך התכוונות מלאת קשב אל "אחר" שאינו רק מילה או קו. במה לקולות שונים החותרים בכיוון זה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “קול 1 + קול 2”

קול ›› כתב עת לשירה, אמנות וחשיבה, סרטון

 

 

 

פרופ. רפי וייכרט (מתוך ערב ההשקה לגליון השני)

"יש כאן בגליון זה של "קול" קולות צעירים ושונים בפוליפוניה. זוהי עבודה צנועה, בהתפתחות, תוך כדי תנועה. יש כאן ניסיון דינאמי, אמיץ  וערני מאוד. העבודה הגראפית מצוינת, מאפשרת לעמוד אל מול השירים באופן נקי." 

המשורר יונתן ברג (מתוך ערב ההשקה לגליון השני של "קול")

כתב העת מציג פוזיציה מובחנת ביחס לשירה ולתרבות העברית. הוא מציע קול מופשט יותר ואומץ לשינוי. הדבר הראשון שעולה מכתב העת הוא האימה. אני חושב שאחרי שהיא מוכלת מגיע הרגע שבו ניתן לדבר באופן חרישי. יש כאן קול שמוכן להסתכן בכך שגבולות הגזרה שלו יהיו מטושטשים.

 

הכוכב הגדול של הגליון הוא המבט. מכל שיר מביט משהו. המבט מכניס פנימה את האימה ומוציא החוצה מקום שמאמין בשינוי. כתב העת חשוב כל כך כי הוא נותן ביטוי לקול של דיבור מופשט, קול שמאמין בשינוי תמידי. הדרך היחידה שהשירה העברית תוכל לזוז היא שתהיה לה גם קול כזה כמו של כתב העת "קול".   

 

מתוך:

רשימות מתוך שפה שקרמה גוף

אמיר אור

 

לקרוא לדברים בשמם

אני כותב וכל גופי לוהט. המחשבה יוקדת. בוקר, והמלים מתעוררות לאיטן, עולות מן המראות, מתלהקות, מציצות בך. מבטך מתבהר עליהן, והן הולכות וקלות, תוססות, ניתזות – בועות מרצדות של תמונות מחשבה, כדורי בדולח זעירים של חזיונות קיום. ריח גשם, עיני חיה, משפט מספר, לחן. מלים זעירות ומלים מרווחות, מלים שמתרוצצות במחילות הגוף, מלים עמלניות כמו נמלים בקן. בוקר, והאור חותך בקפליהן, תוחם את ממלכתן.

לקרוא לדברים בשמם הוא לקרוא אליך את הדברים. הבט בהם – והינם; הסר עינך – יימוגו. ערב, אני אומר, ויהי ערב. אבל הדברים יכולים להיות הרבה יותר שבירים ממה שנדמה. מלים של בין לבין משילות לאט את צורתן, לובשות זו את זו, מתכסות צללים: ִמלות דמדומים אפלוליות, ממולמלות, פרומות שוליים. מלים שהן נוף או זמן. מלים שאינן מסתיימות, שממשיכות להיוולד ולהיוולד. מלים כאותות, כדיבורו של העולם.

בלילה המלים נוזלות. מלים של לילה הן יצורי חלום: מלה הופכת כהרף עין למרֶאה, ושבה ומופיעה כמלה אחרת. משפט אינו מסתיים בנקודה, אלא נפער פתאום: מלה כלשהי הפכה לחוף, לָפנים של מישהו, לחום בשיפולי הבטן. מלים של לילה חופשיות להיות מלים. מלים הן מאורעות, חיים, עולם.

מתוך :

סדאם חוסיין – מחזה מסתורין

יונתן לוי

תמונה א' בונקר. סדאם, וכפילים א', ב' וג'.

סדאם: אמרו לי כפילים, מהו בשבילכם סדאם?

כפיל א': סדאם הוא בשבילי אהיל הסוכך ביני לאור האל ומפיצו, עדין יותר, לכל העם.

סדאם: אמת דיברת על אורי ועל עדינותי. על כן אאיר גם עליך בעדנה: מחר תשב על כסאי בכנס המפלגה. ומה הוא סדאם עבורך?

כפיל ב': סדאם הוא הים סדאם הוא המזח סדאם הוא עיר הנמל. סדאם הוא הסערה בים המטלטלת את נושאות המטוסים וגם המגדלור האחד שמצילם. סדאם הוא סיבה ותוצאה.

סדאם: ומכיוון שסדאם נדיב עמך היום זכית לדבר עליו גדולות. ביום העצמאות הבא של המולדת אתה תישא את נאומי.

כפיל ב': (מרכין ראש)

כדי להבין את הרקע ל"קול", צריך להבין איזה קרע יש בחשיבה העכשווית. יש לנו שני צדדים קוטביים. מצד אחד יש חשיבה רצינית ורדיקלית, בעלת נטייה אקדמית, אך לגביה כל נגיעה ברוח, נצבעת ישר בצבעים של מיסטיקה, מיסטיקה של השפה, סוג מסוים של חוסר רציונאליות, או ניו-אייג'יות. הניו אייג' הוא הצד השני. המתח בין שניהם לא מאפשר למעשה עיסוק רציני מתוך הרוח בשאלות של תרבות. או שיש עיסוק יותר מדי "אווירתי", או שהוא מצד שני, יותר מדי אקדמי. באמצע יש חור.

       (צבי שיר, מתוך ראיון אינטרנטי לרגל צאתה של החוברת הראשונה  של "קול").

 

 

"קול" נוצר מתוך הרצון ליצור מרחב של דיון, שיחה, מסביב לשירה, חשיבה, יצירה. אני מרגיש שהדיון היום בשאלות של אמנות, חברה, רוח, הגיע למבוי סתום בהרבה מובנים. אנחנו עדים בשנים האחרונות לתהליכים של "מדבור תרבותי", שמבקשים מאיתנו להוביל את החשיבה אל מעבר לסף מסוים של הכרה. אחד הדברים ש"קול" ירצה לעשות, זה לנסות באמת לחשוב את הסף הזה, את שני הצדדים של הסף, את המעבר של הסף הזה.

       (יפתח בן אהרון, מתוך ראיון אינטרנטי לרגל יציאת החוברת הראשונה של "קול")

X