קולות מן החדר | לרכישה באינדיבוק
קולות מן החדר

קולות מן החדר

שנת הוצאה: 2010
מס' עמודים: 192
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 50

יורם הנו פסיכולוג המטפל בשלל דמויות ססגוניות, כשכל אחת מהן נושאת בתוכה כאב עמוק. שמואלה, אשתו, מאזינה בהיחבא לשיחותיו, ותוך כדי כך מתגלה לקורא תמונת נישואיה המורכבים, יחסיה עם אמה ניצולת השואה, ועם אביה שנטש אותה. בכאב וברגש נוגעים הן יורם והן שמואלה, בנבכי נפשם, ונחשפים לאמיתות קשות על חייהם. כל מטופלת מציבה בפניהם מראה ומאלצת אותם להתמודד עם סודות, חרטות, אכזבות ותקוות, אותם הסתירו בפינות העמוקות של לבם. "קולות מן החדר" הוא רומן על החיים, על סודות אפלים, על פחדים ובדידות. הוא רומן על מציאות, דימיון ומה שביניהם. "קולות מן החדר" הוא מסעה של שמואלה בתוך עולמה החצוי, אך הוא גם מסעם של רבים נוספים בין שבילי החיים.

 

הספר "קולות מן החדר" הנו פנינה פסיכולוגית מבריקה, כתוב ברגישות ונקרא בנשימה אחת. הספר מספר על פסיכולוג, המטפל בשלל דמויות ססגוניות, אשר כל אחת מהן מעוררת בו רגשות אחרים, תוך שהוא מתמודד עם משבר מעברו,  על אשתו שמואלה, דור שני לשואה, אשר מאזינה באופן סמוי מאחורי הדלת לטיפולים הנעשים בחדר, ומנסה תוך כדי כך להתמודד עם הקשיים בחיי הנישואים שלהם, עם מערכת היחסים הקשה בין בעלה לבין בנם היחיד, ועם חייה כבת לאם ניצולת שואה.

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “קולות מן החדר”

בקרוב…

שרה

 

שרה ישבה לפני, במבט קפוא. היא הגיעה לטיפול לפני כחצי שנה, ומאז נראה לי שמצבה הלך והחמיר. משקלה הלך ופחת, מבטה נהיה חסר מיקוד, ולא חל שיפור בבעיה הקשה שלה.

 

לא נראה כי הטיפול מתקדם לאן שהוא. רשמתי לעצמי לנסות לשוחח איתה בפעם הבאה על המוקד העיקרי של הבעיה, אם כי ידעתי מראש שמאד יתכן ומסלול השיחה לא יהיה כמתוכנן. זה קרה בכל פעם, אני הייתי מתכנן את מהלך הפגישה, ולשרה היו תוכניות משלה. סיכמתי עם עצמי שבכל מקרה אנסה ללכת לפי התוכנית שלי. מאז שאני זוכר את עצמי, הייתי אדם שהולך לפי תוכנית מוגדרת מראש. לא תמיד זה עלה בידי, לצערי, אבל תמיד ניסיתי.

 

 

כמה צפוי, ממש לא להאמין, כמו תמיד הוא חושב שהוא יכול לנהל את הכל, את החיים של אחרים, להחליט בשבילם מה טוב ומה לא טוב, מה לעשות ומה לאלעשות, מה לומר ומתי לשתוק, בעיקר לשתוק, זה הכי טוב בשבילך,שמואלה, גם אוויל מחריש לחכם יחשב.     

 

 

שרה הגיעה לפגישה, כמתוכנן, ביום שלישי בשעה שש בערב. ראיתי מייד על הפנים שלה שקרה משהו לא טוב, וחששתי מהגרוע מכל. באמת פיתחתי סוג של רגש כלפיה, מעין רחמים מהולים בסקרנות רבה.   אי אפשר יהיה לחשוד בי שאמשך לאשה כזו, שקיימה יחסים עם כל מי שרק רצה בעיר, אך בכל זאת הרגשתי משהו. גם הפעם היא התיישבה על הכסא מולי ושאלה אם באופן חריג ארשה לה לעשן במהלך הפגישה, ואני הסכמתי. שרה פתחה ואמרה ביובש:

 

"זה קרה שוב"

 

ואני, אפילו לא ניסיתי להסתיר את אכזבתי, ושאלתי בטון קשה:

 

"היה גם מין?"

 

שרה הנהנה בראשה באיטיות.

 

"מי זה היה הפעם?"

 

"סתם מישהו שפגשתי בפאב", היא ענתה, והביטה בי.

 

"אתה חושב שאני חסרת תקנה", היא קבעה, ולא ידעתי אם יאוש אני שומע בקולה או בדיחות הדעת.

 

"לא הייתי אומר חסרת תקנה, הייתי אומר שיש לנו כאן בעיה גדולה".

 

"לנו?"

 

"לך, כמובן, אבל אני אמור לעזור לך לפתור אותה."

 

 

 

יורם תראה, אנחנו לא מבלים יחד, זמן איכות קראת לזה בהרצאה ההיא, אל תפטור אותי עכשיו בלא כלום, מה אתה אומר? מה זה, אני איכרה לדעתך? מה זה לחרוש בימות החמה ולאכול בימות הגשמים, סדין לבן כמו ביום הכלולות שמתי היום, אם זה לא נקרא "לחרוש בימות החמה" רק אלוהים יודע מה כן , תראה יורם גם כותונת לילה חדשה אמא שלי קנתה לי, אני אכן אותה הגברת בשינוי האדרת, זה טוב שינויים, לא יורם?  

צביה גולן, סופרת, תושבת נהריה, ילידת 1957, אם לארבעה וסבתא צעירה מאד לשלושה עשר נכדים.

"קולות מן החדר" הוא ספרה השני.

ספריה: "כביסה מלוכלכת", 2008, "חטאים קטנים", 2011, "תהומות", 2013.

X