צ'רלי בממלכת השוקולד | לרכישה באינדיבוק
צ'רלי בממלכת השוקולד

צ'רלי בממלכת השוקולד

שנת הוצאה: 2014
מס' עמודים: --
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 54

מפﬠל השוקולד המפורסם של וילי ווֹנקה פתוח סוף-סוף!

אבל רק חמישה ילדים בני מזל יורשו לבקר בו. והזוכים הם גרגוריוס שלוּק הגרגרן, ורוּקה באלי המפונקת, ויוֹלטה בלוני לﬠסנית המסטיק, מייק טיווי המכור לטלוויזיה, וצ´רלי באקט הﬠני וטוב הלב.

אילו הפתﬠות מחכות להם בממלכת השוקולד? ומה יגלו בסופה של ההרפתקה?

רואלד דאל לוקח את קוראיו לביקור בלתי נשכח בממלכת ממתקים חלומית, ביצירת מופת שנונה וﬠוקצנית שהיתה לקלאסיקה של ספרות הילדים המודרנית.

לרגל יובל למהדורה הראשונה של הספר, מוגש לקוראים הצﬠירים והמבוגרים תרגום חדש ומﬠודכן מאת אורי בלסם. מלווה באיוריו הנודﬠים של קוונטין בלייק.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “צ'רלי בממלכת השוקולד”

1 | נעים מאוד, צ'רלי

 

 
שני הישישים הקשישים האלה הם אביו ואמו של מר בָּאקֶט. קוראים להם סבא ג'ו וסבתא ג'וזפינה.
ושני הקשישים הישישים האלה הם אביה ואמה של גברת באקט. קוראים להם סבא ג'ורג' וסבתא ג'ורג'ינה.
זה מר באקט. זאת גברת באקט.
למר ולגברת באקט יש בן קטן, וקוראים לו צ'רלי באקט.
זה צ'רלי.
נעים מאוד. נעים גם לי. ושוב נעים מאוד.
הוא שמח מאוד להכיר אתכם.
כל המשפחה הזאת – ששת המבוגרים (תספרו אותם) וצ'רלי באקט הקטן – גרו יחד בצריפון עץ בקצה של עיר גדולה.
הבית לא היה גדול מספיק לאנשים רבים כל כך, וחייהם לא היו נוחים כלל וכלל. בכל הבית היו שני חדרים בלבד ורק מיטה אחת. את המיטה קיבלו ארבעת הסבים כי הם היו זקנים ותשושים כל כך. תשושים עד כדי כך שלא יצאו ממנה אף פעם.
סבא ג'ו וסבתא ג'וזפינה שכבו בצד אחד, סבא ג'ורג' וסבתא ג'ורג'ינה בצד האחר.
מר וגברת באקט וצ'רלי באקט הקטן ישנו בחדר האחר, על מזרנים שהונחו על הרצפה.
בקיץ זה לא היה נורא כל כך, אבל בחורף רוחות פרצים קרות נשבו כל הלילה מעל הרצפה וזה היה איום ונורא.
קניית בית טוב יותר או אפילו מיטה נוספת לישון בה לא באו בחשבון. הם היו עניים מדי.
מר באקט היה בן המשפחה היחיד שעבד. הוא עבד במפעל למשחות שיניים. הוא ישב שם כל היום על ספסל והבריג את המכסים הקטנים בקצות השפופרות המלאות. אבל למבריגי מכסים של משחות שיניים לא משלמים הרבה, ולא משנה כמה מהר עבד מר באקט המסכן, הוא לא הצליח להרוויח סכום שיספיק לרכישת חצי מהדברים שמשפחה גדולה כל כך צריכה. הכסף לא הספיק אפילו לקניית מזון ראוי לכולם. הם הרשו לעצמם רק לחם ומרגרינה לארוחת הבוקר, תפוחי אדמה וכרוב מבושלים לארוחת הצהרים, ומרק כרוב לארוחת הערב. בימי ראשון היה המצב טוב יותר. כולם ציפו לימי ראשון בשקיקה, כי אף שהתפריט היה זהה, לכל אחד היה מותר לקבל תוספת.
בני משפחת באקט לא רעבו, כמובן, אבל כל אחד מהם – שני הסבים הקשישים ושתי הסבתות הקשישות, אבא של צ'רלי, אמא של צ'רלי ובמיוחד צ'רלי הקטן ­– כל אחד מהם הסתובב מבוקר ועד ליל עם תחושת ריקנות נוראה בבטן.
הבטן הריקה הציקה לצ'רלי יותר מכולם. ואף שאביו ואמו ויתרו למענו לא פעם על ארוחות הצהרים או הערב שלהם, הכמות עדיין לא הספיקה לנער שצריך לגדול. הוא היה רעב למשהו ממלא ומשביע יותר מכרוב וממרק כרוב. והדבר שהשתוקק לו יותר מכול היה… שוקולד.
בבקרים, כשהלך לבית הספר, ראה צ'רלי טבלאות שוקולד ענקיות נערמות לגובה בחלונות הראווה, והוא היה עוצר ולוטש עיניים, לוחץ את אפו אל הזכוכית ומזיל ריר בלי שליטה. פעמים רבות הוא היה רואה ילדים אחרים שולפים מכיסיהם חטיפים של שוקולד רך ונוגסים בגרגרנות, וזה, כמובן, היה עינוי של ממש.
רק פעם בשנה, ביום הולדתו, זכה צ'רלי באקט לטעום שוקולד. כל המשפחה חסכה במיוחד למטרה הזאת, וכאשר הגיע היום הגדול, תמיד העניקו לצ'רלי חפיסת שוקולד קטנה שיוכל לאכול לגמרי לבד. ובכל פעם שקיבל את השוקולד באחד מאותם בוקרי יומולדת נפלאים, הוא הניח אותו בקופסת עץ קטנה שהיתה לו, ושמר עליו כאילו היה מטיל זהב טהור. [איור עמ' 5] בימים הבאים הוא הרשה לעצמו רק להסתכל בו, אבל לא לגעת. לבסוף, כשכבר לא היה יכול לשאת זאת יותר, הוא היה מקלף פיסה קטנטנה של נייר עטיפה, חושף פינה קטנטנה של שוקולד ונוגס נגיסה קטנטנה – בדיוק במידה שתאפשר לטעם המתוק הנהדר להתפשט לאט על הלשון. למחרת הוא היה מכרסם עוד נגיסה קטנטנה וכן הלאה, וכן הלאה. כך הצליח צ'רלי ליהנות מחפיסת שוקולד של יום הולדת בשווי עשרה סנטים במשך יותר מחודש ימים.
אבל עוד לא סיפרתי לכם על מה שעינה את צ'רלי הקטן, אוהב השוקולד, יותר מכול. מה שבעיניו היה גרוע בהרבה מהצפייה בטבלאות השוקולד בחלונות הראווה או בילדים אחרים שמכרסמים חטיפים של שוקולד רך מול עיניו. זה היה עינוי נורא מכל מה שתוכלו לדמיין:
באותה עיר ממש, למעשה בטווח ראייה מהבית שצ'רלי גר בו, היה מפעל ענקי לשוקולד.
דמיינו לעצמכם!
וזה גם לא היה סתם מפעל ענקי לשוקולד. זה היה מפעל השוקולד הגדול והמפורסם ביותר בעולם! זה היה מפעל ווֹנקָה, שנקרא על שם בעליו, וילי וונקה, ממציא ויצרן השוקולד הדגול ביותר שהיה אי פעם. ואיזה מקום אדיר ונפלא זה היה! שערי ברזל עצומים הוליכו אליו, חומה גבוהה הקיפה אותו, ארובותיו שיהקו עשן, וזמזומים מוזרים עלו ממעמקיו. מחוץ לחומות, במרחק קילומטר לכל כיוון, התבשם האוויר בניחוח כבד ועשיר של שוקולד נמס.
פעמיים ביום, בדרכו אל בית הספר ובחזרה, היה על צ'רלי באקט הקטן לעבור ממש מחוץ לשעריו של המפעל. ובכל פעם שעבר שם הוא החל ללכת לאט, לאט מאוד, לנשום עמוק ולשאוף את ריח השוקולד הנפלא הממלא את האוויר.
אוי, כמה הוא אהב את הריח הזה!
אוי-אוי, כמה הוא קיווה להיכנס פעם לתוך המפעל ולגלות איך הוא נראה מבפנים!

רואלד דאל (באנגלית: Roald Dahl;‏ 13 בספטמבר 1916 – 23 בנובמבר 1990) היה סופר אנגלי.

רואלד דאל נולד בקארדיף שבוויילס להורים ממוצא נורבגי. בהיותו בן שלוש מתה אחותו בת השבע ממחלה בתוספתן ובגיל ארבע התייתם מאביו שמת מדלקת ריאות בהיותו בן 57. בגיל שמונה נשלח לפנימיה בחוף הדרום מערבי של אנגליה, שלימים תיארם כזוועתית, בעלת משמעת קשה ביותר, בה אסור היה לדבר במסדרונות, אסור היה להיות בלתי מסודרים, אסור היה לדבר במעונות, אסור היה לרוץ במסדרונות ועוד חוקים רבים, כאשר הפרת החוק הייתה גוררת זימון למנהל ומכות אכזריות במקל.

בגיל שלוש עשרה עבר לפנימיה בדרבישייר אותה תיאר לימים בתיאורים זוועתיים עוד יותר והשווה אותה לימים לאינקוויזיציה הספרדית. בפנימיה זו הייתה ענישה לא רק על ידי המנהל עד זוב דם (תוך שהקורבן נדרש לנקות את דמו לאחריה) אלא גם ענישה סאדיסטית על ידי התלמידים המבוגרים. דאל לא הצטיין בכתיבה בבית הספר וקיבל הערות בתעודותיו על חוסר יכולותיו להעלות את מחשבותיו על הכתב, על היות אוצר המילים שלו מוגבל, ועל מיעוט רעיונותיו.‏

דאל סירב ללמוד באוניברסיטה, ונסע לאחר בית הספר לעבודה במזרח אפריקה בחברת הנפט "של". במהלך שנים אלה סייר באפריקה, והכיר את בעלי החיים השונים, אותם ברבות הימים יתאר בספריו.

מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוכשר כטייס בחיל האוויר הבריטי. בשנת 1940 מטוסו של דאל נאלץ לנחות נחיתת חירום, והתרסק מעל סלע ענק. דאל נפצע קשה, והיה מאושפז ששה חודשים. כתוצאה מתאונה זו סבל מכאבים בגבו עד מותו. עם חזרתו לשירות ב-1941 נשלח ליוון, ומשם לכרתים למצרים ולארץ ישראל, אולם כתוצאה מפציעתו ב 1940, נאלץ לעזוב הטיס, ונשלח לבריטניה ולאחרי כן לשגרירות בריטניה בארצות הברית. בשנת 1942 פנה אליו הסופר פורסטר וביקש לכתוב סיפור קצר על התרסקות מטוסו. דאל הבטיח לפורסטר כי על מנת לסייע בידו בכתיבה יעלה את עובדות התאונה על הכתב, ושלח לפורסטר סיכום קצר. פורסטר התרשם כל כך מהסיכום עד שהחליט לשלוח אותו ללא עריכה לפרסום, ופרסום זה הפך בן לילה את דאל לסופר.‏

התגורר בארצות הברית מתחילת שנות החמישים ועד 1960. היה נשוי לשחקנית האמריקאית פטרישה ניל ונולדו להם חמישה ילדים. בתו הבכורה אוליביה מתה בגיל שבע-וחצי מחצבת, ובנו תיאו נפגע קשה בתאונה.

היה ידוע בדעותיו האנטי-ישראליות ואף האנטישמיות. במלחמת לבנון הראשונה אמר כי מנחם בגין ואריאל שרון ניתנים להשוואה לאדולף היטלר והרמן גרינג, התבטא במקומות אחרים על כך שמעולם לא ראה יהודים בקו הקדמי במלחמה, ואף שיהודים מעוררים תמיד שנאה, והיטלר לא בחר אותם באופן סתמי.

לאחר סיפורו הקצר הראשון ב 1942 חדל דאל מלכתוב סיפורים המבוססים על סיפרים אמיתיים והחל בכתיבה של סיפורים דמיוניים. אחד מסיפוריו הקצרים הראשונים של דאל ב 1943, היה סיפור ילדים על הגרמלינים (יצורים קטנים שליהם סיפר כי הם ולא האויב אחראים לפגיעות במטוסים). סיפור זה היה בן לילה להצלחה. חברת הסרטים המצוירים דיסני החלה אף כי לא סיימה עריכת סרט ארוך על בסיסו, ודאל החל התיידד בעקבותיו עם נשיא ארצות הברית פרנקלין דלנו רוזוולט ואשתו אלינור רוזוולט שאף הקריאה הסיפור לנכדיה.

דאל לא המשיך לכתוב לילדים, וכתב עד 1961 בעיקר סיפורים למבוגרים שהיו בדרך כלל קצרים ומקבריים.

בשנת 1961 חזר לכתיבת ספרי ילדים בספר ג'יימס והאפרסק הענקי, ומאז פרסם ספרי ילדים רבים. דאל ציין כי אילולא ניסיונו כהורה לא יכל לכתוב ספרי ילדים. לצד זאת דאל ציין גם כי ניתן לכתוב ספרי ילדים בכל נושא ובלבד שיהא הומוריסטי.

ספרי הילדים שכתב דאל הם ספרים שנונים והומוריסטיים. הספרים מתארים ילדים בעלי יכולות יוצאות דופן (החל מילדים בעלי חוכמה חריגה – כמטילדה, והמשך בילדים בעלי אפשרות באצבעם לשנות העולם כבאצבע הקסם). הספרים מתארים עולם בו מרבית המבוגרים הם רשעים ומטומטמים (החל מאותם אנשים הצדים רק לצורך הצייד בדני אלוף העולם, המשך במבוגרים שאינם מאפשרים לילדיהם ללמוד כבמתילדה, או שאינם מעוניינים ומוכנים שילדיהם יגדלו כבתרופת הקסם, או מבוגרים תאבי בצע המעוניינים שילדים קטנים רק יבצעו עבורם עבודות בית אך לא יצאו מביתם ולא יהנו כבג'יימס והאפרסק הענק).

ספריו של דאל מתארים פעמים רבות ילדים בעלי הורה אחד (דני אלוף העולם) או יתומים (העי"ג, ג'יימס והאפרסק הענקי, המכשפות), אשר מסמלים את הטוב ותמים, לעומת המבוגרים המסמלים פעמים רבות את הרשע והטמטום. ספרי הילדים מסתיימים פעמים רבות בעתיד טוב לאותם ילדים תוך שהמבוגרים הסוררים מתים או נעלמים בדרכים מוזרות.

ספרי הילדים של דאל מתארים כמעט תמיד מציאות בה המשפחה כוללת ילדים בעלי תושיה חוכמה ורצון. בספריו של דאל האב תמיד הוא העובד והמפרנס, האם הינה עקרת בית. מרבית ספריו כוללים סטריאוטיפים של דמות המשפחה (האב הניכר לרוב בחוכמה בתושיה ועובד שעות רבות, האם שהינה רגשנית ולעתים היסטרית וכיוצא באלה.). ספרי הילדים מאנישים פעמים רבות חיות, כאשר למרבית החיות אופי טוב ורצון לעזור זו לזו ולילדים.

ספרי הילדים של דאל הם בעלי מבנה קווי של בעיה ההולכת ומחריפה, עד שהיא באה לפתרונה המוצלח בסוף טוב, בו הדמויות הטובות זוכות לגמול והרעות לעונש.

ספרי הילדים כוללים במקורם שימוש בשפה המותאמת לילדים תוך שימוש במצלול (ספרות), בדימוי ובמטפורה.

ביתו של דאל הקרוב ללונדון הפך למוזיאון המיועד בעיקרו לילדים. במוזיאון זה ילדים משחקים הצגות על בסיס ספריו, ולומדים על ילדותו וספריו.‏

ספרי הילדים של דאל לא זכו עד אמצע שנות השבעים להפוך בבריטניה לרבי מכר, ולמעשה הצליחו בתחילה יותר בארצות הברית.‏

כיום ספרי הילדים של דאל הם מבין ספרי הילדים הנימכרים ביותר בבריטניה (שם בסקרי ילדים נמצא כי בקבצות גיל 7-11 ששת ספרי הילדים הפופולריים ביותר היו של דאל ובקבוצות 11-14 ששה מתוך עשרת ספרי הילדים היו של דאל‏). עד שנת 2006 נמכרו חמישים ספריו בכמאה מיליון עותקים‏, כאשר ספרו הפופולרי ביותר הינו צ'ארלי ומפעל השוקולד שנמכר ב 13 מיליון עותקים.

 

 

 

 

מקור – ויקיפדיה

X