צ'חלה וחזקל | לרכישה באינדיבוק
צ'חלה וחזקל

צ'חלה וחזקל

שנת הוצאה: 2010
מס' עמודים: 266
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 63

כשנה לאחר חתונתם נקלעים למשבר חיי הנישואים של יחזקאל ורחל, זוג ירושלמי צעיר שנישא בנישואי שידוך. יחזקאל מפוטר מעבודתו ומצבם הכלכלי מחמיר. קשיי התקשורת ביניהם הולכים וגוברים והם מסתגרים כל אחד בחדרו ובעולמו. דווקא אז, כאשר נדמה כי נישואיהם קרובים לקצם, רחל נכנסת להיריון. האם יצליחו לבטל את המרחק הנקרע ביניהם לפני הולדת בתם הבכורה? לעזרתם באים עובדיה ומזל, הרב והרבנית האחראים לשידוך, אבל גם הם נמצאים על ספו של משבר אישי, שהולך ומתעצם ככל שמתקרב חג הפסח ועמו מעמד הסיום הדרמטי של הסיפור.

צַ'חלָה וחֶזקֵל, הרומן הראשון של הסופר והמשורר אלמוג בֶּהַר, הוא יצירה שאפתנית הפורצת דרכים חדשות בספרות הישראלית. גיבוריו – צעירים מסורתיים ממוצא מזרחי – אינם גיבורים שכיחים בספרות הישראלית. מקומו – בשכונות העניות של ירושלים, בין סמטאות השוק לבתי הכנסת הקטנים המטים לנפול – אינו מקום שהספרות הזאת מרבה לבקר בו. עולמו הרוחני הוא עולמם של הפיוט, המדרש וההלכה. כך, בלשון המאחדת בין ישן לחדש בעברית ובספרות העברית, מבקש אלמוג בֶּהַר לא רק לתאר את עולמם הרגשי והרעיוני של גיבוריו, אלא גם לבחון אותו בהקשר היסטורי, פוליטי וספרותי רחב.

צַ'חלָה וחֶזְקֵל הוא ספרו הרביעי של אלמוג בֶּהַר (יליד 1978), מן הבולטים במשוררים ובסופרים הישראלים הצעירים, זוכה פרס ברנשטיין לשירה לשנת 2010. קדמו לו קובץ הסיפורים "אַנַא מִן אַל-יַהוּד" (2008) ושני ספרי שירה, "צמאון בארות" (2008) ו"חוט מושך מן הלשון" (2009

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “צ'חלה וחזקל”

העוברית

 

            היתה העוברית שטה בגופה של צ'חלה, ופיה ובטנה פתוחים אל אמה אך לבה כבר פועם לבדו ועיניה רואות מעבר שקיפות בטן ההיריון. והיתה הולכת העוברית עם צ'חלה ברחוב ומבחינה בְּעוּברים בבטנן של כל הנשים האחרות, רואה אצל זאת תאומים חבוקים, בן ובת, שכמעט אינם נעים בצפיפות הבטן, ואצל זאת עוּבר בן חודש ימים, עוד לא הכריע בין זכר לנקבה, וזאת עוברית נאה לה, וזאת עוברה אינו נעים ואין מראיתו ממראית בני אדם אלא ממראית חיות השדה, וזאת עוד ביצית שבגופה מחכה לזרע להפוך עובר ובינתיים היא חולמת חלומות. ובין העוברים חולפים קולות דקים כשל חיות הים והם קוראים זה לזה מִבּטָנים, מחליפים ביניהם סימנים של שמחה וזוכרים ברוחם זמנים שהיו עשויים שני חלקים שהתחברו וצמחו.

 

 

ועכשיו שאנחנו מתבוננים בעוברית צ'חלה ישנה, ואף העוברית בבטנה ישנה, ושתיהן חולמות. צ'חלה רואה בחלומה בּטָנים פתוחות ומהן יוצאים תינוקות ללא חבל טבור ומתחילים לשוטט בעולם ולדבר בשפות רבות שאינן מוכרות, רק מעלות הד רחוק. ואילו בחלומה של העוברית האמהות מסירות מעליהן הבטנים ומניחות אותן על בעליהן, חותמות הבעות על פניהן ויוצאות לשוחח זו עם זו, גם הן בשפות שאינן מוכרות, אך גם אינן מעלות הד, בעוד הגברים מתחילים לכאוב, זועקים את בוא הצירים, את בוא פתיחת הגוף, וכל גופם נמלא זיעה קרה ואינם יודעים נפשם. רצים זה אל זה אילמים, רק זעקות בפיהם, עיניהם שטות ומחפשות את הנשים, להחזיר להן הבטנים, וכל גבר במוצאוֹ אישה, גם אם אינה אשתו, מנסה למשוך מעליו הבטן ולהלבישה על אותה אישה, אך הבטנים שוב אינן יורדות, ובכי רב עולה בגברים המחפשים במחשבתם חור בגופם דרכו יצאו הם ויישארו התינוקות בתוכם.

 

רואה העוברית גם את אביה חזקל הולך ומצעק ומצטעק כך, הולך לאורך רחובות רבים ובטן ההיריון של צ'חלה צמודה אליו והיא בתוכה והוא מנסה למשוך הבטן להסירה, להצמידה לאחת הנשים האחרות העוברות ברחובות, והן כולן מסרבות לו, עד שמגיע הוא לפני החכם עובדיה והחכמה מזל, העומדים בפתח ביתם, ואינו יודע אל בטן מי מהם יצמיד את הבטן, והם שניהם עונים לו, בוא, חזקל, יכול אתה להניח את הבטן עלינו ולנוח, די לך מן הזיעה הממלאת את גופך, מן הפחד, תן לנו הבטן והתינוקת ותחיה נפשך. והעוברית קוראת אל חזקל, לא די לך שאתה מושך כל חוטי נפשה של אִמי בשתיקותיך והליכותיך, עוד רוצה אתה להניח אותי בבית זרים, אמנם חכמים, וללכת, וכי אינך מבקש להתכונן גם אתה להיות אבי שאקרא לו אבא.

 

 

כך חולמות הן זאת בתוך זאת, העוברית וצ'חלה, ושתיהן מוצאות חלומות רבים לשוחח עמם ולשכוח. כשהתעוררה העוברית מחלומה שלה עוד ראתה סוף חלומה של צ'חלה, תינוקות רבים יוצאים מרחמים, ולשונם, כפי שמדמיינת אותה צ'חלה, כלל אינה כלשונם באמת. ניסתה העוברית להכניס מעט מילים משלה לפי התינוקות שרואה אמה, והיתה מנסה לומר לה לחשים מרגיעים, ראיתי את אבא בחלומותי, כבר רוצה הוא להיות לי אב, כבר רוצה הוא להיות לך בעל, אינו כלל כבעל הלבטים שאת מדמיינת כל הימים. בקול כה רם אמרה העוברית דבריה פעם זאת עד שכמעט הצליחה לעורר אביה ואמה.

אלמוג בהר נולד בנתניה ב-1978, גדל ברעננה וכיום מתגורר בירושלים. סופר ומשורר. חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תש"ע. עבד כמורה ומחנך בבית הספר "קדמה" בירושלים ולימד פיוט במסגרות חוץ-אקדמיות ("קהילות שרות"). מרצה לספרות במכללת ספיר, במכללת עלמא ובמכללת דוד ילין. כותב באוניברסיטת תל אביב דוקטורט על פייטנים במאה העשרים ועל הקשרים בין הפיוט לספרות החדשה.

 

סיפורו "אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד" זכה בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ לשנת תשס"ה, תורגם לערבית ופורסם בקהיר בכתב העת אל-הילאל ביוני 2006. המסה האוטוביוגרפית שלו "חלומות באספניה" התפרסמה בספר תהודות זהות (2007). 

 

פרסם ארבעה ספרים. בפברואר 2008 התפרסם קובץ שיריו הראשון, "צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", בהוצאת עם עובד ובמסגרת פרויקט "קסת"; הקובץ זכה בציון לשבח בפסטיבל מטולה 2008 ובפרס רמת גן לשירת ביכורים לשנת 2011. בדצמבר 2008 ראה אור קובץ סיפוריו הראשון, "אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד", בהוצאת "בבל"; הספר היה בין 12 המועמדים לפרס ספיר לשנת 2010. בנובמבר 2009 התפרסם קובץ שיריו השני, "חוט מושך מן הלשון", גם הוא בהוצאת עם עובד; הספר זכה בפרס ברנשטיין לשירה לשנת 2010. בנובמבר 2010 התפרסם הרומן הראשון שלו, "צ'חלה וחזקל", בהוצאת כתר; הספר זכה בפרס אגודת אח"י, והיה בין 12 המועמדים לפרס ספיר 2011.

X