פתאום דפיקה בדלת | לרכישה באינדיבוק
פתאום דפיקה בדלת

פתאום דפיקה בדלת

שנת הוצאה: 2010
מס' עמודים: 179
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 67.20

"תראה, אני מנסה להתפלמס. שום תראה, רוטן המזוקן ודורך את האקדח, או סיפור או כדור בראש. אני מבין שאין ברירה.
שני אנשים יושבים בחדר, אני מתחיל, פתאום נשמעת דפיקה בדלת.
המזוקן מזדקף. לרגע נדמה לי שהסיפור תפס אותו, אבל הוא לא. הוא מקשיב למשהו אחר. מישהו באמת דופק בדלת."

פתאום דפיקה בדלת הוא קובץ הסיפורים החמישי של אתגר קרת.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “פתאום דפיקה בדלת”

צ'יזוס כרייסט

 

תהיתם פעם מהי המלה האחרונה השכיחה ביותר בפיהם של העומדים למות מוות אלים? אוניברסיטת אם-איי-טי ערכה מחקר מקיף בסוגיה בקרב קהילות הטרוגניות בצפון אמריקה וגילתה שהמלה היא לא אחרת מ"פאק". 8% מהעומדים למות אומרים "וואט דה פאק", 6% נוספים אומרים רק "פאק", ויש עוד 2.8% שאומרים "פאק יו", אף כי במקרה שלהם, כמובן, "יו" היא המלה האחרונה, גם אם ה"פאק" מקרינה עליה באופן בלתי מעורער. ומה אומר ג'רמי קליינמן רגע לפני שהוא מזדכה על נשמתו באפסנאות של מעלה? הוא אומר "בלי גבינה". ג'רמי אומר את זה כי הוא בדיוק מזמין משהו במסעדת צ'יזבורגרים בשם צ'יזוס כרייסט. אין להם סתם המבורגר בתפריט, אז ג'רמי, שמקפיד על כשרות, מבקש צ'יזבורגר בלי גבינה. אחראית המשמרת במסעדה לא עושה מזה עניין. הרבה לקוחות כבר ביקשו את זה ממנה בעבר. כל כך הרבה, שהיא כבר חשה צורך לדווח על כך בסדרת אי-מיילים מפורטים למנכ"ל רשת צ'יזוס כרייסט שיושב באטלנטה. היא ביקשה שיוסיף לתפריט גם אפשרות של המבורגר פשוט. "הרבה אנשים מבקשים את זה ממני, וכרגע הם נאלצים להזמין צ'יזבורגר בלי גבינה. זאת אפשרות מתחכמת ומעט מביכה. היא מביכה גם בשבילי וגם, אם יורשה לי, בשביל הרשת כולה. לי זה גורם להרגיש טכנוקרטית, וללקוחות – שהרשת היא גוף מסורבל שאותו הם חייבים לתחמן כדי להשיג את מבוקשם". המנכ"ל לא ענה על האי-מיילים שלה, והעובדה שלא ענה היתה מבחינתה אפילו יותר מביכה ומשפילה מכל אותן פעמים שהזמינו ממנה צ'יזבורגר בלי גבינה. כשעובד מסור פונה למעסיקו ומשתף אותו בבעיה, ועוד בעיה מקצועית הקשורה למקום העבודה, המינימום שהמעסיק מחויב לעשות זה להכיר בקיומו. המנכ"ל היה יכול לכתוב לה שזה בטיפול או שהוא מעריך את פנייתה אבל לצערו לא יוכל לשנות את התפריט, או עוד מיליון תשובות קש מהסוג הזה. אבל הוא לא. הוא לא כתב כלום. וזה גרם לה להרגיש כמו אוויר. בדיוק כמו בערב ההוא בניו הייבן, כשהחבר שלה ניק התחיל עם המלצרית בזמן שהיא עצמה ישבה לידו על הבר. היא בכתה אז וניק אפילו לא הבין למה. ועוד באותו לילה היא ארזה את הדברים שלה ועזבה. חברים משותפים התקשרו אליה כמה שבועות אחר כך וסיפרו לה שניק התאבד. על פניו הם לא האשימו אותה במה שקרה, אבל היה משהו באופן שסיפרו לה את זה, משהו נוזף, היא אפילו לא יכלה להגדיר מה. בכל מקרה, כשהמנכ"ל לא ענה לה, היא שקלה להתפטר. אבל הסיפור הזה עם ניק גרם לה לא לעשות את זה, וזה לא שהיא חשבה שמנכ"ל צ'יזוס כרייסט יתאבד אם ישמע שמנהלת משמרת באיזה סניף מסריח בצפון-מזרח היבשת התפטרה בגלל שלא ענה לה, אבל בכל זאת. האמת היא שאם המנכ"ל היה שומע שהתפטרה בגללו הוא היה מתאבד. האמת היא שאם המנכ"ל היה שומע שעקב תופעת הציד הבלתי-חוקי באפריקה האריה הלבן הפך לחיה נכחדת הוא היה מתאבד. הוא היה מתאבד גם אם היה שומע משהו פעוט ותמים הרבה יותר, למשל שמחר עומד לרדת גשם. המנכ"ל של רשת הצ'יזבורגר צ'יזוס כרייסט סבל מדיכאון קליני קשה. עמיתיו לעבודה ידעו את זה אבל דאגו לא להפיץ את העובדה הכואבת הזאת, גם בגלל שכיבדו את פרטיותו אבל גם בגלל שהיא היתה יכולה להפיל את המניה ברגע. הרי מה מוכרת לנו הבורסה אם לא תקווה בלתי מבוססת לעתיד ורוד? ומנכ"ל שסובל מדיכאון קליני הוא לא בדיוק השגריר האידיאלי להעברת מסר כזה. מנכ"ל צ'יזוס כרייסט, שהפנים לגמרי את הבעייתיות האישית והציבורית של מצבו הנפשי, ניסה להיעזר בטיפול תרופתי. הטיפול התרופתי לא עזר בכלל. התרופות שקיבל ניתנו לו על ידי רופא עיראקי גולה שקיבל מעמד של פליט בארצות הברית אחרי שמשפחתו הופצצה בטעות על ידי מטוס אף-16 שניסה להתנקש בחייהם של בניו של סדאם חוסיין. אשתו, אביו ושני בניו הקטנים נהרגו, ורק בתו הבכורה סוהא נותרה בחיים. בראיון לסי-אן-אן אמר הרופא שלמרות הטרגדיה האישית שלו הוא איננו כועס על העם האמריקאי. אבל האמת היא שהוא כן כעס. יותר מכעס, הוא רתח מזעם על העם האמריקאי, אבל הבין שאם הוא רוצה גרין קארד הוא יהיה חייב לשקר בעניין הזה. בזמן ששיקר חשב על בני משפחתו המתים ועל בתו החיה. הוא האמין שחינוך בארצות הברית ייטיב עמה ושכשהוא משקר הוא בעצם עושה את זה בשבילה. כמה שהוא טעה. בתו הבכורה נכנסה להריון בגיל חמש-עשרה מאיזה ווייט טראש שמן שלמד כיתה מעליה וסירב להכיר בילד. עקב סיבוך בהריון התינוק שנולד סבל מפיגור שכלי. ובארצות הברית, כמו ברוב המקומות בעולם, כשאת אם חד-הורית בת חמש-עשרה לילד מפגר, הגורל שלך בעצם נחתם. בטח יש איזה סרט גרוע שטוען שזה לא ככה, שאת יכולה למצוא אהבה ולפתח קריירה ומה לא. אבל זה רק סרט. בחיים, מרגע שהודיעו לה שהילד שלה סובל מפיגור שכלי, זה היה כאילו שלט ניאון עם הכיתוב "גיים אובר" היבהב באוויר מעל הראש שלה. אולי אם אבא שלה היה אומר את האמת בסי-אן-אן והם לא היו באים לשם, הגורל שלה היה אחר. גם ניק, אם לא היה מתחיל עם המחומצנת ההיא בבר, המצב שלו ושל מנהלת הסניף היה טוב יותר. ואם מנכ"ל רשת צ'יזוס כרייסט היה מקבל טיפול תרופתי הולם, מצבו היה פשוט מעולה. ואם האיש המטורף ההוא במסעדת הצ'יזבורגרים לא היה דוקר את ג'רמי קליינמן, מצבו של ג'רמי היה חי, שזה, לדעת רבים, הרבה יותר טוב מהמצב המת שבו מצא את עצמו כעת. המוות שלו לא היה מיידי. הוא התנשף, רצה לומר משהו, אבל מנהלת הסניף שאחזה בידו ביקשה ממנו לא לדבר, לשמור את הכוחות שלו. הוא לא דיבר, הוא ניסה לשמור את הכוחות שלו. ניסה ולא הצליח. יש תיאוריה כזאת, גם היא מאוניברסיטת אם-איי-טי, אני חושב, על אפקט הפרפר: פרפר מרפרף בכנפיו באחד מחופי ברזיל, וכתוצאה מכך בצדו האחר של העולם תתחולל סופת טורנדו. הטורנדו נמצא בדוגמה המקורית. היה אפשר להמציא גם דוגמה אחרת, שבה רפרוף כנפי הפרפר מביא גשמי ברכה, אבל המדענים שפיתחו את התיאוריה בחרו בטורנדו. וזה לא בגלל שגם הם, בדיוק כמו מנכ"ל רשת הצ'יזבורגרים צ'יזוס כרייסט, סבלו מדיכאון קליני. זה בגלל שמדענים שמתמחים בהסתברויות יודעים שהסיכוי שמשהו מזיק יקרה גדול פי אלף מזה שיקרה משהו מועיל. "תחזיקי לי את היד", זה מה שג'רמי קליינמן רצה לומר לאחראית המשמרת בזמן שהחיים דלפו ממנו כמו משקית שוקו מנוקבת, "תחזיקי ואל תעזבי, לא משנה מה". אבל הוא לא אמר את זה, כי היא ביקשה ממנו לא לדבר. הוא לא אמר את זה כי לא היה צורך – היא החזיקה את כף ידו המזיעה עד שמת. עוד הרבה אחרי זה בעצם. היא החזיקה לו את היד עד שהאנשים מהאמבולנס שאלו אותה אם היא אשתו. שלושה ימים אחרי זה היא קיבלה אי-מייל ממנכ"ל הרשת. האירוע הזה בסניף גרם לו להחליט למכור את הרשת ולפרוש. ההחלטה הוציאה אותו מהדיכאון במידה מספקת כדי להתחיל לענות על אי-מיילים. הוא ענה עליהם מהמחשב הנייד שלו על חוף ים מקסים בברזיל. באי-מייל הארוך שכתב הוא ציין שהיא צודקת לגמרי ושיעביר את פנייתה המנומקת להנהלה החדשה. בזמן שלחץ על כפתור ה"שלח" נגעה אצבעו בכנפיו של פרפר רדום שנח על לוח המקשים של המחשב הנייד. הפרפר ריפרף בכנפיו. איפשהו, בצדו האחר של העולם, רוחות רעות החלו לנשוב.

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

 

קרת נולד לאפרים ואורנה קרת, ניצולי שואה. הוא נשוי לשחקנית שירה גפן (נצר למשפחת דיין ובתו של יהונתן גפן) ואב לילד. קרת הוא בוגר התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב. הוא מתגורר בתל אביב.

 

 

ספרותו

 

ספריו של קרת זוכים להצלחה גדולה ורבים מהם היו לרבי-מכר בישראל ובחו"ל וזכו לפרסים בינלאומיים. רבים רואים את כתיבתו של קרת כמאפיינת דור שלם של כותבים ישראלים צעירים ובמיוחד את הספרות אשר נוצרה בישראל במהלך המחצית השנייה של שנות ה-90 של המאה ה-20. הספר הראשון שפרסם, "צנורות" (1992), כמעט ולא זכה להתייחסות. לאחר מכן פרסם את "געגועי לקיסינג'ר" ומשזה הצליח, החלו להימכר מהדורות רבות של "צנורות" אשר יצא בעקבות זאת במהדורה מעודכנת. עקב הצלחתו של אתגר קרת, פרסמו יוצרים צעירים רבים קובצי סיפורים קצרים שניכרו בהם השפעותיו (כמו למשל "כולם מתים בסוף" של אדם מעוז), אך רק מעטים זכו להצלחה כמו זו של קרת. קרת פרסם ספרים נוספים, ביניהם ספרי קומיקס עם רותו מודן ואסף חנוכה.

 

אתגר קרת הוא מהסופרים העבריים המתורגמים ביותר. ספריו תורגמו ללמעלה משלושים שפות‏[1]. כעשרים מיצירותיו, סיפוריו וספריו תורגמו ויצאו לאור באנגלית, ספרדית, צרפתית, איטלקית, גרמנית, רוסית, נורבגית ושבדית.

 

קרת כתב גם לטלוויזיה, לתיאטרון ולקולנוע. בין היתר כתב בשלוש העונות הראשונות של "החמישייה הקאמרית".

 

קרת מרצה משנת 1995 בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. סיפורו "צפירה", העוסק בניגודים במציאות הישראלית העכשווית, נכלל במסגרת תוכנית הלימודים לבגרות בספרות כמו גם סיפורו "לשבור את החזיר". קרת מפרסם מיצירותיו גם באתר "במה חדשה" המהווה במה ליוצרים חדשים, אף שהפך לסופר בעל מוניטין עוד קודם להקמתו של אתר זה. סרטי גמר של יוצרים צעירים רבים מבוססים על סיפוריו.

 

 

סגנון כתיבה

 

כתיבתו של קרת נחשבת על ידי רבים פוסטמודרנית, אבסורדית והומוריסטית. היא עמוסת מליצות, קלישאות, סמלים משומשים וחיקוי של ז'אנרים מוכרים מהתרבות הפופולרית, שקרת עושה בהן שימוש אירוני על פי רוב. בדרך כלל משולבת בכתיבתו עגה ושפה יומיומית. זהו מאפיין כתיבה פוסטמודרני, משום שהוא מערער על ההבחנה בין תרבות גבוהה לנמוכה. השתלשלות האירועים נגללת לפעמים מנקודת מבט של ילד או של משקיף מהצד – דמויותיו נמצאות בדרך כלל בשולי החברה ונכשלות פעם אחר פעם. בכתיבתו מובעים געגועים לתחושה של חוסר מודעות המאפיינת עבר נוסטלגי, שאף על פי שהיה פגום מבחינות רבות, אנשים לא היו מודעים לפגמיו. סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

 

 

קולנוע וטלוויזיה

 

במהלך שנות התשעים היה שותף כתסריטאי של שלוש עונות בתוכנית הסאטירה והמערכונים הישראלית הפופולרית "החמישייה הקאמרית".

 

בשנת 1997 יצא הסרט "בומרנג" של הבמאי אסף שחר, על פי סיפור קצר של קרת. הסרט זכה בפרס ראשון בפסטיבל סרטים ביפן.

 

בשנת 2000 יצא לאקרנים סרט הקולנוע הישראלי "משהו טוטאלי" אשר מבוסס על תסריט אותו קרת כתב.

 

בשנת 2001 יצא לאקרנים סרט הטלוויזיה "אבא'לה" בכיכובו של שמיל בן-ארי אשר מבוסס על תסריט אותו קרת כתב.

 

בשנת 2006 יצא לאקרנים גם הסרט ההוליוודי "חותכי ורידים: סיפור אהבה" (Wristcutters: A Love Story) מסוג קומדיה רומנטית אשר מבוסס על הנובלה של קרת "הקייטנה של קנלר".

 

בשנת 2007 יצא לאקרנים הסרט "מדוזות" – סרט הביכורים של קרת ובת זוגו שירה גפן. הסרט הוצג במסגרת פסטיבל קאן 2007 וזכה בפרס מצלמת הזהב, הנחשב לפרס היוקרתי ביותר המוענק ליוצרים בתחילת דרכם, ובשני פרסים במסגרת "שבוע הביקורת" – אחת התחרויות הנלוות לתחרות המרכזית: פרס הבימוי מטעם איגוד היוצרים הצרפתי ו"פרס המבקרים הצעירים".

 

בשנת 2009 יצא לאקרנים (בארצות הברית ובאוסטרליה) סרט אנימציה מסוג סטופ-מושן בשם 9.99$ הסרט נוצר בהפקה ישראלית-אוסטרלית, התסריט נכתב בידי אתגר קרת והבמאית טאטיה רוזנטל. הסרט מספר על קורותיהם של דרי בניין משותף, ומשלב מספר סיפורים של קרת.

 

הפיק עם דב אלפון את הסרט "מה יש לנו בכיסים", שהתקבל לפסטיבל סאנדנס 2013.

 

 

שירים ומוזיקה

 

שירים פרי עטו של קרת הולחנו והוקלטו על ידי אביתר בנאי, ערן צור והפה והטלפיים.

 

 

הנצחה ופרסים

 

בשנת 1993 זכה בפרס ראשון בפסטיבל עכו על "מבצע אנטבה המחזמר" אשר כתב עם יונתן בר גיורא. הסרט הקצר "מלכה לב אדום" אשר כתב וביים עם רן טל, זכה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע ובמקום ראשון בפסטיבל מינכן. קרת זכה גם בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, ובפרס שר התרבות לקולנוע. כמו כן אתגר קרת הוא אמן נבחר של הקרן למצוינות בתרבות.

 

ב-14 ביולי 2010, יום הבסטיליה, קיבל אתגר קרת את עיטור אביר מסדר האמנויות והספרות על תרומתו המשמעותית לאמנות ולספרות בצרפת וברחבי העולם. העיטור מוענק על ידי שר התרבות והתקשורת בצרפת.

 

בשנת 2012 זכה קרת בפרס ניומן המוענק מטעם אוניברסיטת בר-אילן‏.

 

בשנת 2012, סיים Jakub Szczęsny לבנות עבור אתגר קרת בית בוורשה, בירת פולין, הנקרא "The Keret House" (בית קרת). הבית נמצא בשטח שהיווה בעבר חלק מגטו ורשה. מבנה הבית מיוחד, רוחבו המקסימלי הוא 152 ס"מ והמינימלי הוא 92 סנטימטר בלבד. זהו הבית הצר ביותר בעולם‏.

 

 

 

 

מקור – ויקיפדיה

X