פנצילין ועוד סיפורים | לרכישה באינדיבוק
פנצילין ועוד סיפורים

פנצילין ועוד סיפורים

שנת הוצאה: 2009
מס' עמודים: 176
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 30

"פניצילין ועוד סיפורים" הינו קובץ סיפורים מקוריים ומרגשים, שבמרכזם נשים המתמודדות על עצמאותן בתוך משפחתן. חלק מהסיפורים מבוססים על זיכרונות דרך עיני ילדה תמימה, אבל במבט מפוכח של אישה בוגרת שנושאת עמה את נטל השנים, וחלקם דמיוניים לחלוטין אך שואבים מנוף ילדות הכותבת ומן הבעיות שאפיינו את החברה הישראלית בשנות החמישים ועד היום: קונפליקטים בין עולים וותיקיםיחסים בין יהודים וערביםחילוניים ודתיים אשכנזים וספרדים. יחסים טעונים בין דורות וחברה משתנה וצומחת. הנשים שבסיפורים הן נשים חזקות ודעתניות שאינן פוחדות לצאת נגד סביבתן.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “פנצילין ועוד סיפורים”

ביקורות נבחרות

טוריה של יוסיפיה פורת ב- ynet

 

קישור לאתר של יוסיפיה פורת

 

ביקורת מעכבר העיר

מלכת הכנרת

כל הדרך מהמשרד, ישבה צביה בפנים חמוצות. דחוקה בקצה הספסל, בין פני הירח המחוטטות של מר אגסי לבין אחותה רחל, שניהלה שיחה ערנית עם דני הנהג. טוב שיום שישי היום, חשבה, ויהיו לי יומיים של חופש. כשיצאו מהרכב נעצה צביה את מבטה ברחל.

"אז מה, את הולכת להלשין עלי עכשיו?" כיווצה את שפתיה ושני קווים נחרצו מעל אפה.

"לספר לאבא זה לא נקרא להלשין!" ענתה רחל והחישה את צעדיה. צביה דלקה אחריה.

"אה, לא? אז מה זה?" כעסה צביה. רחל הביטה בה.

"את צריכה להפסיק לעשות שטויות! אני כבר לא יודעת מה לעשות איתך," הטיחה בה בזקירת סנטר. הפוני שלה, קווצות שיער דלילות שכיסו את מצחה, התארך וכיסה את גבותיה.

"מה צריך לעשות איתי? מה אבא יודע חוץ מלהחטיף לי?" רשפה צביה.

"אבל, בעצם, מה זה אכפת לך, את תמשיכי להיות ה'גוֹלְדֵנֶה קִינְד' (ילדת זהב) שלהם, ואני אמשיך לקבל מכות!" בראשה היא כבר שמעה את השריקה של החגורה המונפת והרגישה את הכאב הצורב על עורה.

"ואפשר לחשוב, מה כבר עשיתי?"

"מה עשית?" רחל נעצרה לרגע. "זייפת! שיקרת! סימנת וי על כל המספרים, חתמת כאילו בדקת!"

"מה את עושה ממני שקרנית? הרי בסוף הכל היה בסדר, אז בשביל מה כל הבדיקה הזאת?" ניסתה צביה.

"ביקשו ממך לבדוק, נכון? סמכו עלייך! מדובר פה בכסף. בכסף של אנשים! מה היית עושה אם באמת היו שגיאות?" כעסה גבר והיא הרימה את קולה.

"תאמיני לי, יש לך מזל שאני גיליתי את זה!"

צביה שתקה. היא הייתה בת ארבע עשרה. רחל הייתה מבוגרת ממנה בחמש שנים. הייתה זו רחל שהמליצה עליה בפני הממונים עליה. "היא אולי צעירה, אבל נבונה ובוגרת לגילה!" אמרה רחל בהציגה אותה לפניהם. צביה לבשה את חצאית השבת הכחולה שלה עם הקפלים הקטנים מסביב, שהגיעה לה עד הקרסוליים. גם את השיער אספה לבננה מאחור, כדי שלא תיראה כמו ילדה. רחל הייתה מאוכזבת עכשיו. "חשבתי שאת יותר אחראית," אמרה, "ובכלל, עדיף שאבא ישמע על כך ממני ולא משמריהו, שיכול לפטר אותך על המקום," הסבירה בהיגיון.

"אם לא תספרי, אף אחד לא יֵדע!" הטיחה צביה. פניה היו אדומות מהחום ושיערה לח מזיעה.

על המדרכה, ליד הפתח אל הכניסה האפלה, שהובילה אל המדרגות, פגשו את אסתריקה, בעלת חנות הירקות, ליד שני פחי זבל פעורים ומצחינים. בלילה היו החתולים אורבים לעכברים שיצאו מתוכם ויללותיהם החרידו את הרחוב. אסתריקה תופפה על ארגז עץ, הפכה אותו והניפה אותו למעלה ולצדדים, מרוקנת מתוכו עלי חסה מעולפים, מלפפונים מעוכים ועגבניות מצומקות. "הו, הנה ה'שווסטר'ס בלום'!" (אחיות בלום) הכריזה בחגיגיות. בחצאיתה הפרחונית המתנפנפת, בכפכפי העץ שנקשו על המדרכה ובשיערה שנאסף בתוך מטפחת אדומה, נראתה כרקדנית פלמנקו ספרדייה. שתי האחיות הנידו ראשן לשלום ונבלעו בתוך הכניסה, שאפילו בצהרי היום שררה בה אפלולית וריח טחב. רחל לחצה על מתג החשמל וחדר המדרגות התמלא באור חיוור. הן דילגו במהירות. ג'מילה, השכנה הערבייה שלהם, פתחה את דלתות ביתה לרווחה וצביה הציצה פנימה. כיסאות עגולים ומרופדים היו מסודרים מסביב לקירות, המתינו לגברים השחרחרים, לבושי החליפות ומדיפי ריחות הבשמים, שיגיעו בערב. הם יבעבעו בנרגילות, יפריחו טבעות עשן ויסלסלו בקולם עם אוּם כּולְתום ופריד אל אַטְרש. ג'מילה תעבור ביניהם עם טס נחושת עמוס במטעמים ובכוסות קפה שחור, תצחק במלא פיה ומשמניה ירטטו בתוך בגדיה השחורים.

ג'מילה חייכה אליה וצביה נפנפה לה בידה לשלום.

"השתגעת?" זעפה רחל ומשכה אותה, "תכנסי כבר הביתה!"

בשכונה בה גרו, בין הערבים והעולים החדשים מרומניה, מרוקו ועיראק, היו הוריה הפולנים, ה"ותיקים", וחמשת ילדיהם הצברים, יוצאי דופן.

"לאיזה יופי של מקום הבאת אותנו!" הייתה אמה מתלוננת. "מצד אחד, זונה ערבייה ומצד שני, מואיז המשוגע עם הצעקות שלו עד השמים, ואשתו המטורללת ששופכת דליים של מים על כל אחד שמציץ לתוך חצרה."

רק עם יציאתה לגמלאות, אחרי קריירה בת עשרות שנים בתחום "הפוך" לגמרי, תחום הכספים, הגשימה יוסיפיה פורת, אם לשלשה וסבתא לעשרה נכדים, המתגוררת כיום בנהריה, את חלום הכתיבה. ההחלטה לאזור אומץ ולהוציא ספר התממשה בין השאר בעקבות סדנת כתיבה שהשתתפה בה.

עד כה ראו אור שלשה מספריה:

ספרה הראשון, "פניצילין ועוד סיפורים" יצא בנובמבר 2009 בהוצאת אוריון, הוא קובץ סיפורים מקוריים ומרגשים שבמרכזם נשים המתמודדות על עצמאותן בתוך משפחתן.

ספרה השני – הארונית הקסומה של סבתא –יצא במרץ 2011 בהוצאת רימונים – הוא ספר ילדים לראשית קריאה – העוסק בסיפורן של סבתא דנה והארונית הקסומה שבה סבתא שומרת הפתעות נפלאות הלוקחות את שתיהן למסע בזמן.

ספרה השלישי – "לראות בשדות זרים" – יצא ב 11/2012 בהוצאת אוריון- הוא רומן על אישה ישראלית הנוסעת לבקר את בנה באוסטרליה והוא לקוח מחייה שלה כאם לבן שחי עם משפחתו במלבורן.

סיפורים קצרים מפרי עטה התפרסמו ב-אתר של YNETבמדור יחסים ובכתב העת – "עבריתון".

X