פיתויים | לרכישה באינדיבוק
פיתויים

פיתויים

שנת הוצאה: 2012
מס' עמודים: 82
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 24.9
- 24.9

ספורים ששמעתי, חלקם נועזים יותר, חלקם פחות.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “פיתויים”

בקרוב…

סטאז'ר במדעי החיים

 

שמי אריאל, סטאז'ר במשרד עורכי דין גדול בעיר. למרות גילי המופלג- 29. אני מרגיש כמו תרנגול שמח וטוב לב, וכל פרגית חולפת מקפיצה לי את הכרבולת. לפעמים אני מתנהג כמו בוגר תיכון ולא כמו עורך דין בוגר ואחראי. קחו את אתמול , למשל. עליתי למשרד במעלית המקרטעת שלנו, והנה עומדת מולי אשה בשלה עגלגלת חמוקיים.

אטיות המעלית אפשרה לי לפצוח בפלרטוט- "וואו , איזה בושם טוב, תסרוקת מדהימה, את נשואה? חבל , תודיעי לי כשתתגרשי הא?"

הבחורה לא היססה, היא משכה אותי אחריה לכיוון השירותים , והצמידה את חמוקיה העגלגלים לאברי החדים, לאחר כחצי שעה של קוצ'י מוצ'י , ביקשתי סליחה, "אני חייב לחזור למשרד"

"עזוב, יש דברים יותר חשובים מעבודה" לחששה העגלגלה "אתה חייב לקחת זמן לפלפל ולמלח של החיים בלעדיהם אין טעם"

זה נשמע טוב, אבל הרגשתי שבע, לכן נפרדתי ממנה ושבתי למשרד.

כשנכנסתי ראיתי את הביג בוס עומד מולי בפה פתוח. ידעתי מה הוא עומד להגיד והקדמתי תרופה למכה- "אז מה קרה? אז איחרתי פעם אחת, סוף העולם? למה אתה פותח עלי פה ככה?"

הבוס לא סגר פיו אלא הניף ראשו והתעטש בעוצמה- "מה אתה נובח " הוא שאל מופתע "כל מה שעליך להגיד זה לבריאות, מה השטויות שקשקשת?"

"לבריאות" מלמלתי במבוכה. והלכתי למקומי.

הבוס נכנס לחדרו ואני שמתי לב שהמזכירה נועצת בי מבט מוזר-

"הי מה את מסתכלת עלי ככה? מה כבר עשיתי? את לא תגידי לי מתי להגיע, אני נותן פה את ההוראות ולא את, ומותר לי להגיע מתי שאני רוצה, ומי את שתסתכלי עלי ככה?"

בטי התרגזה- "מה קרה לך היום, מאז שנכנסת אתה כל הזמן צווח. אתה בלתי נסבל, מי הסתכל עליך בכלל?"

למחרת , כשפגשתי את עגולת החמוקיים במעלית, לא הסכמתי לחזור איתה על התעלול. הסברתי לה שהאחור שלי גורם לי לריב עם כל העולם, וספרתי על מאורעות אתמול.

"זה הכל בראש לך" היא אמרה לי "אם לא היית חש אשמה, אם המצפון לא היה מייסר אותך לא היית מתקיף כך. הרי הבוס רק התעטש והמזכירה רק בהתה, אבל אתה פירשת הכל כהתקפה וחשת צורך להתגונן. בו נעשה זאת שוב, הפעם בראש נקי. בלי להרגיש אשם."

השתכנעתי. אני מת על נשים בוגרות ממני שיש להם סטאז' במדעי החיים.

הפעם עשיתי זאת בראש נקי, בלי שהמצפון ישתתף במסיבה.

כשנכנסתי למשרד, הבוס עמד מולי בפה פעור- "לבריאות" אמרתי לו, אבל זו הייתה טעות. הוא צרח-

"מה האיחורים הקבועים האלה? וערימת התיקים על השולחן שלך? אתה לא עומד בקצב ילד, לך תחפש משרד אחר להתמחות בו"

הוא נכנס לחדרו ואני עמדתי המום מול הודעת הפטורים.

"מה את בוהה בי ככה? מה כבר עשיתי?" שאלתי את המזכירה המעצבנת שהביטה וחייכה.

"לא עשית כלום. הבוס עשה, איתי, כרגע, ותמיד אחרי שאנחנו עושים את זה הוא נורא עצבני, אני מצטערת שהוא הוציא את זה דווקא עליך, נכנסת ברגע הלא מתאים"

זהו, אני מחפש משרד חדש להתמחות בו, אם אפשר עם מעלית מהירה ולא מקרטעת.

בקרוב…

X