פיסוק של נעלמים | לרכישה באינדיבוק
פיסוק של נעלמים

פיסוק של נעלמים

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 124
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 65

לנסות ולדמיין את הימים שלאחר אחרית הימים – לרוב המאמץ הזה מסתכם באיורים של הרס וחורבן של ההווה. אבל לא ההווה הוא שנחרב. היצור שאמור היה לדמיין אותו הוא שעבר ממנו. ראשית העניק הבורא צלם או ניצוץ לאדם, כלומר, העניק לו את אופן ההסתכלות שלו עצמו בבריאה. מעילתו של האדם, הסירוב להביט בה כפי שהיה עליו להביט, יצרו עולם שהאדם אינו חיוני לו, ובאותה מידה יכול להיכחד. יורשיו של האדם, בעלי החיים השקועים במעגלים של הזנה ומין, בחוקים של הבשר, יכולים רק לתהות על הסדר הגדול, לבקש אחר ההתכוונות בבסיס הבריאה. יש להם יתרונות – הזמן לטובתם, הם מבינים את הזמן טוב יותר מבני האדם. אבל חסרונם הגדול הוא שאינם יכולים להכיר את הסדר וההתכוונות כפי שנועדו להיות מוכרים מלכתחילה. וכך, הרצון להסביר את הקיים, את הבריאה, לאחר שהאמצעי הדרוש לכך, הניצוץ האלוהי, נגוז, מסתכם באוסף דימויים המוגבלים על ידי אותם חוקים של בשר.

אבל אין פירוש הדבר אובדן כוחה של הספרות. להיפך. הזמן, כתנאי לכל תיאור של המציאות, אינו קווי. הוא אינו רצף של אירועים הסדורים על ציר בעל כיוון אחד. אלא הוא בלתי נחלק. בעבור התבונה האמיתית הוא משולל עבר, הווה ועתיד. ומבחינות רבות איננו קיים כלל. לכן המבט האנושי, וקולו של המספר, עוד יכולים לשכון בחרכים של היקום המוצג בפיסוק של נעלמים, בנופי אחרית הימים שלו, לשרות בהם כאירוע חי, כעבודת אבל, כנבואה.

עבודתו השירית של כהנא אם כן כפולה – הוא משרטט אנטומיה של הסתכלות בבריאה, שהאנושי דרוש לה, אבל נפקד ממנה בכל עת שהוא נדרש; ובה בעת מעבד את החרדה מפני המציאות הזו לכדי יצירות ספרות קצרות, רבות עוצמה, המפתות אותנו לחזור ולהתבונן בעצמנו, כפי שאנחנו, כפי שבחרנו להיות.

שמעון אדף

 פיסוק של נעלמים הוא קובץ המכיל יצירות ספרות קצרות, חלקן שיריות וחלקן פרוזאיות. מכיוון שברוב היצירות נעדר האדם ותודעתו נאלץ הקורא להישיר לראשונה מבט אל מציאות אשר לכאורה איננו שייך לה. מבחינה זו ספרו של כהנא מגיע בדיוק בזמן. זמן בו אנו בוחנים את השפעתנו המאסיבית בעולם, את הנזק שגרמנו ושאנו ממשיכים לגרום כתוצאה מפעילות ישירה או עקיפה. נזק מצטבר שמאלץ אותנו לנתח את מעשינו המושפעים מהמוסר האנושי ומחוקי הטבע הטמונים בנו ולתהות על מקומנו ותפקידנו בעולם. האם צלם האל נועד להחריב את עצמו?

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “פיסוק של נעלמים”

התבהרות

 

קרני השמש רמזו לערפל להתפזר.
בעודו מתפשט ונעלם, סיפר סיפור מטושטש ואיטי
.
עלים שקופים מעוצמת האור, תלויים על בלימה
.
חיפושית מתנדנדת על עלה חום
.
נחש שוקל את סיכוייו להכיש אותה
.
"מה זה הריח המוזר הזה?" שאלה החיפושית בקול את עצמה.
"ריח של זן שלם שנגמר…" פלט הנחש והסגיר מחבואו.
"לי זה פשוט מריח כמו מחר," סיננה החיפושיתוברחה.

 

 

מוטציות

 

 

הרוחשעטה בדממה מוחלטת על פני המדרון, צוברת תאוצה לקראת קרחת
היער, אוספת בדרכה עננה מופתעתשל ברחשים. פעם היתה שורקת
כשהיתה
חולפת כאן, אך לא עוד, חלפה בשקט מוחלט, לכן הופתעו הברחשים
ונשאבו
אל תוך קרחת היער
.
דוב קוטב התקשה להבין למה עדיין חם כל כך, לשונו משורבבת
, מתנשף
בכבדות, לא מבין מהיכן יגייס כוחות לרדוף אחרי אייל הצפון
. הרוח היבשה
שהתפזרה בקרחת היער פתאום נחתה עליו ועוררה בו שאט נפש, הוא
פער את
לועו והרימו אל השמש, מנסה לנהום, אך לא מצא כוח להוציא
אפילו צליל
בסיסי. הוא מוטט עצמו על העשב והחליט להמתין ללילה הצונן
. אולי אז
ימצא כוחות מחודשים לצאת לחיפוש אחר מזון
.
הוא ניסה להיזכר מתי בפעם האחרונה ראה שלג
.
זה היה אחרי לידת שני בניו, קצת לפני שאמם גירשה אותו
.
הם היו מרגיזים אותו מאוד כל הזמן, מפריעים לו ומטרידים את
מנוחתו,
חושבים רק על אוכל. לוקחים את מה ששייך לו. כשניסה ללמד
אותם שיעור,
אמא שלהם החליטה שהוא חייב לעבור אל מעבר להר האור
.
מאז יצא לדרך ולא הביט לאחור. ככל שהתרחק גם ידע שאסור לו
,
הם, מן הסתם, גדלו והתחזקו, ולא יהססו להרוג אותו אם יחזור
. בצדק, אם היה
יכול, היה עושה להם את אותו דבר. נזכר איך כשהיו עוד
עיוורים, מיד אחרי
לידתם, שקל לאכול אותם, רק הפחד מזעם האם מנע זאת ממנו
.
הוא נזכר בלילה שהזאבים תקפו אותו, בדיוק הלך על שש כדי לא
לשבור
את הקרח הדק, ולכן התקשה לברוח מהם. הוא נדרש לכל שארית כוחותיו
כדילסכל את תוכניתם.גועל נפש,רק הזיכרון האפור של טעם בשר הזאב
שלעס ולעס באותולילה נורא כמעט גורם לו להקיא, לא שיש מה, הבטן
ריקה כבר מעל ירח שלם. איך הואמתגעגע לטעמם השומני והנהדר של
כלבי הים המתוקים.
הדבר האחרון שאכל היהפטריות אפורות וצמוקות שמצא על נקיק טחוב .
הם מילאו את קיבתו אבל הובילו ללילה של כיווצי בטן קשים
וחלום אחד שבו
ראה את העתיד
.
דב שחור עם ראש של ניבתן, עיניים של צלופח ושיניים של
אורקה, טבל את
חוטמו בתוך גווייה של חיה ענקית. שמש שחורה בלעה את כל
הכוכבים, חיות
רבות התגודדו סביב הגווייה העצומה ותלשו את בשרה בשיניהם
. שני דובים
לבנים מתוקים רבו ביניהם על מעיה של החיה
.
החלום חזר על עצמו מאז כל לילה. פעם היה מתעורר כמה פעמים
בכל
לילה מכל הרעשים מסביב, ינשוףשיצא לצוד, סדקים בקרח
, לווייתן שעולה
לנשום, אבל עכשיו הדממה היתה תמידית והשינה לא הופרעה
על-ידי דבר,
וכך כל לילה היה כלוא בעתיד השחור שבולע לתוכו את כל שאריות
האור.
עיניה של החיה הענקית נפערו והיא אמרה
:
"הדממה הזו היא תולדה של אֵבל. אבל גדול של הבורא. הואהעביר את
הניצוץ רק אליהם. והם, הם הכחידו את עצמם. עכשיו נותר עולם
ללא ניצוץ.
ברור שכולם ברואים שלו, אבל אף אחד מן השורדים לא בצלמו
. ההזדהות
אבדה. הבורא מביט בעולם ומתקשה למצוא את עצמו. הדממה הזו
היא לא
הפסקת התעשייה. לא מותם של הכבישים הסואנים. לא הפסקת
הפטפטת. לא
סופה של הטכנולוגיה. הדממה הזו נגזרת מחוסר עניין.השאלה
הנשאלת: אם
הוא איבד עניין, אז מי מפקח
?"

גלעד כהנא – מוסיקאי, סופר וקולאז'יסט. סולן להקת ג'ירפות וThe walking man –. בימים אלו עובד ביחד עם תמיר מוסקט על פרויקט חדש "לא כוחות".

זהו ספרו השלישי, קדמו לו: תכנון להתאוששות מאסון (כתר 2003) ומנוף מצביע אל הים (הקיבוץ המאוחד 2009). 

X