פוסט פורנו מודרניסטית | לרכישה באינדיבוק
פוסט פורנו מודרניסטית

פוסט פורנו מודרניסטית

שנת הוצאה: 2004
מס' עמודים: 292 + צילומים
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 69

פוסט-פורנו-מודרניסטית, ספרה הראשון של אנני ספרינקל, הינו סיור מודרך וחתרני בקו החזית של מחוזות המין. רבע מאה סוערת נפרשת במסמך ייחודי זה, שהוא בעת ובעונה אחת אוטוביוגרפיה מרתקת, היסטוריה של התרבות ומדריך סקס.
 מתאור ילדותה כאלן סטיינברג, יהודייה צנועה מפילדלפיה, ביישנית ומפוחדת מבנים, דרך 25 שנים של עיסוק פרובוקטיבי בזנות כביטוי אמנותי, ועד לטרנספורמציה המוחלטת שלה כמורה רוחנית וכמרפאה במין, אנני ספרינקל מתמסרת לקוראיה בטוטאליות של אהבה, הומור ותום. 
 פוסט-פורנו-מודרניסטית, הוא גם שם מופע-היחידה שלה, המוצג בפני קהל במדינות רבות בעולם. 
אנני ספרינקל היא כוכבת הפורנו הראשונה בעולם בעלת תואר דוקטור. היא כוהנת גדולה של הזנות, אמנית סקס, מורה לחינוך מיני, מנחת סדנאות, אמנית מיצג, סופרת, צלמת ויוצרת סרטים. 
 את עבודת הדוקטורט שלה במיניות האדם עשתה במכון ללימודים מתקדמים של מיניות האדם בסן-פרנסיסקו, בו הוענקו לה נקודות זיכוי על 25 שנות עבודה בזנות.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “פוסט פורנו מודרניסטית”

הוא התעקש שהוא "סתם גבר של חומוס-צ'יפס-סלט".

 

הוא לא רצה משהו מיוחד, "רק מציצה רגילה".

 

הלקוח הכי טוב שבחורה יכולה לחלום עליו.

 

להיות זונה זה דבר שיכול להיות חוויה פשוט נהדרת אם נפלת על בחור נחמד שמכבד אותך. את הלקוח הקבוע שלי, סמואל, ממש אהבתי. במשך עשרים שנה נפגשנו בקביעות. זו מערכת היחסים הכי ארוכה שהיתה לי. 
   פגשתי את סמואל לראשונה בזמן שערכתי קניות, כשבהיתי בטבעת טופז מעושן באחת מהחנויות האלה של תכשיטים/מצלמות/מתנות, במערב רחוב שלושים וארבע. הוא היה בשנות החמישים לחייו ובעל החנות. אני הייתי בת שמונה-עשרה ובדיוק הגעתי לניו-יורק. פלירטטנו קשות, ולבסוף החלטנו לעשות עסקת בארטר – טבעת טופז מעושן אחת תמורת מציצה במשרד (בזמנו זה נראה עסק טוב, אבל אחר-כך התברר לי שהטבעת היתה שווה רק חצי מציצה).
   קניתי בחנות של סמואל במשך כמה שנים. ככה השגתי מצלמה, מגדיל-תמונות, טוסטר-אובן, צמיד זהב, ועוד הרבה מותגים יוקרתיים. הוא גם הכיר לי המון חנויות נהדרות באזור, בהן יכולתי לעשות עסקאות בארטר עם חבריו וקרוביו.
   סמואל תמיד היה הנחמד והמנומס מכל הבחורים שפגשתי. כשעסקיו התרחבו ובמשרד כבר לא היתה פרטיות רבה, הרשיתי לו לבוא לדירתי. לעתים נדירות אני מרשה ללקוחות לבוא אלי הביתה, אבל חיבבתי אותו ובטחתי בו. בהתחלה הוא שילם 100$ לחצי-חצי (חצי מציצה וחצי זיון). אבל במהלך השנים, בגלל האינפלציה, המחיר שלי עלה ל-300$. סמואל נראה כמו מיליון דולר, תמיד לבוש היטב בחולצות עם מונוגרמה רקומה, חליפות יקרות, עניבה ונעליים יוקרתיות. שיערו היה סמיך ולבן כענן, פניו נאים וגופו שרירי ממשחק טניס ארבע פעמים בשבוע. הוא היה יהודי מאוד, עם  חזה וגב שעירים וחיוך מתוק. הוא גדל בבית-יתומים, מעולם לא למד באוניברסיטה, התחתן בגיל צעיר, נכנס לעסקי המצלמות ודי הצליח. 
   סמואל נחלץ לעזרתי בכמה מקרי חירום. ב-1981 הוא נתן לי כסף לתשלום פיקדון לדירה שרציתי. ב-1984, כשהגשתי דו"ח למס-הכנסה, הוא שלח אלי את רואה החשבון הכי טוב שלו, שעבור שירותיו היקרים יכולתי לשלם בעסקת-חליפין. הוא נתן לי עצות מהימנות מדי פעם, ותמיד נדמה היה שהוא מתקשר בדיוק בזמן שאני זקוקה נואשות למזומנים או למכשיר אלקטרוני מסוים.
הסקס עם סמואל אף פעם לא היה עול, אלא תמיד מהנה. הוא כמעט תמיד הדליק אותי. נכון לעכשיו, הוא מוצץ הפטמות הטוב ביותר שנתקלתי בו אי-פעם, והאדם היחיד שהצליח להביא אותי לאורגזמת-פטמות. הוא מעריץ שדיים גדולים, וזו בטח הסיבה העיקרית שהמשיך לבוא אלי (תרתי משמע) במשך עשרים שנה.
   הוא לא התעניין מי יודע מה בכוס שלי או בשלל גיוונים מיניים. כל פעם שניסיתי לעשות משהו טיפ-טיפה שונה או קצת אחרת מהרגיל, הוא התעקש שהוא "סתם גבר של חומוס-צ'יפס-סלט". הוא לא רצה משהו מיוחד, רק מציצה רגילה וקצת פנימה-החוצה. אני חייבת להודות שהיה נחמד לא להיאלץ להיות יצירתית כדי לגרום לו לבוא שוב. בכל אופן, השתדלתי שהמציצה תהיה ארוכה.
   סמואל היה מהלקוחות האלה, שגורמים לך להתגאות בעובדה שאת זונה. הוא היה מגיע היישר מהמשרד, כולו מתוח ולחוץ, ויכולתי לראות בבירור שהוא נרגע ושוכח את כל הצרות שלו במהלך הפגישה. הוא סיפר לי שאני הענקתי לו את הרגעים האקסטטיים, המאושרים והשלווים ביותר בחייו עלי-אדמות. זה הגיע לו והוא היה מלא הערכה על כך. עם סמואל היה לי סיפוק גדול מהעבודה ומהכשרון שלי.
   כשנפגשנו לראשונה הוא סיפר לי סיפורים על הילדים הקטנים שלו. ואחר-כך על סיום התיכון, החתונה שלהם, על הנכדים; ואז על הגירושים, בעיות האלכוהול והסמים שלהם. בבוקר קיץ אחד חלפתי על פני אחת מהחנויות שלו וראיתי את בנו עומד בכניסה. הוא נראה בדיוק כמו סמואל אבל בן מחצית מגילו ואפילו עוד יותר נאה. רציתי לרוץ אליו, לחבק אותו ולהגיד לו "הי! אני אנני, ואני יודעת עליך הכול מאז שהיית כזה קטן. כבר שמונה-עשרה שנה שאני הזונה של אבא שלך. וואוו, אני מרגישה כאילו אנחנו קרובי משפחה". אבל התאפקתי.
   היתה תקופה שסמואל הפסיד המון כסף והעסקים היו בכי רע. הוא שאל: "אם אפשוט-רגל, האם עדיין תיפגשי איתי?". נאלצתי לענות משהו בסגנון: "אתה אף פעם לא תפשוט רגל, אז אפילו על תחשוב על זה". האמת היא שלמרות שנהניתי לפגוש אותו לעתים קרובות, ואפילו אהבתי אותו, ידעתי שלא אפגש איתו אם הוא לא משלם. פשוט לא היה לנו הרבה במשותף. 
   כיום הוא בן שבעים ואני דואגת לו. היו לו בעיות עם הלב בזמן האחרון. אני חושבת לפעמים, שאם סמואל ימות, אף אחד לא ייצור איתי קשר כדי להודיע לי את זה. אני כנראה אדע מזה רק חודשיים-שלושה אחר-כך, כי אני אף פעם לא התקשרתי אליו – תמיד רק הוא אלי. לא יזמינו אותי ללוויה, זה ברור, למרות שמאוד הייתי רוצה להשתתף בה. אחרי הכול, היינו ביחד עשרים שנה. עצם המחשבה על זה חונקת את גרוני. אם אני אמות קודם, ברור שסמואל יהיה אורח רצוי בלוויה שלי, אבל אני לא חושבת שהוא ירצה להיראות בה. הוא אדם פרטי מאוד.
   למרות שאני מקווה שהוא אף פעם לא יקרא את זה, אני רוצה להצהיר פומבית, רשמית ובכנות מרבית שהיחסים בינינו הם יחסים מושלמים, מתגמלים הדדית ומספקים, ולהעניק לו את פרס הלקוח הכי טוב שבחורה יכולה לחלום עליו. 
אני הולכת לצחצח מעט את טבעת הטופז הישנה. 

אנני ספרינקל היא כוכבת הפורנו הראשונה בעולם בעלת תואר דוקטור. היא כוהנת גדולה של הזנות, אמנית סקס, מורה לחינוך מיני, מנחת סדנאות, אמנית מיצג, סופרת, צלמת ויוצרת סרטים.

X