פוך זה גם לקיץ | לרכישה באינדיבוק
פוך זה גם לקיץ

פוך זה גם לקיץ

שנת הוצאה: 2008
מס' עמודים: 88
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 58

פוך זה גם לקיץ" הוא פרי ביכוריה של ורד סופרת חדשה ורעננה, אשר מביאה זווית ראיה חדשה ואישית על חיי הצעירים הישראליים המבלים בהודו, תוך שילוב ההוויה והחוויה ההודית מול הראיה הישראלית ודרך החיים הישראלית, כאשר הכל מתובל בשנינות ואירוניה חברתית קלה דרך עיניה של המחברת עצמה ודרך עיניהם של חבריה למסע אשר מייצגים דעות שונות.

רומן טיולים אשר נודד בין הודו לישראל ומראה את הדומה והשונה בין הודו לישראל בקלילות ושעשוע דרך חוויותיה האישיות של הסופרת ועל הדרך האישית והמסע האישי שעוברת המחברת שבסופו היא רואה את העולם בפרספקטיבה שונה וחדשה

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “פוך זה גם לקיץ”

ביקורות נבחרות

יאיר שכטר באתר – נענע10

2. צ'לו להודו

תמיד ידעתי שאני רוצה לעשות עם אמא טיול גדול, תקופה של חודש או יותר.. בעיקר חשבתי על זה כשחזרתי מנפאל, ידעתי שטרק האגמים הקפואים יכול להלום אותה (תרתי משמע). כל הזמן חשבתי שאני אעשה את זה כשאהיה בת 30, 35 מסודרת, מבוססת. לא יודעת מה קרה שאיכשהו הבנתי שכמה שאני מתבגרת גם אמא מתבגרת (וכל עוד זה ב' ולא פ' אז כדאי לנצל את ההזדמנות) ועכשיו היא בת 50 ובכושר סבבה אבל עוד 5 שנים זה כבר 55 ועוד 10 היא תהיה בת 60 (חשבון פשוט). אני לא יכולה לדעת מה יקרה מחר אז בטח ובטח שלא עוד כמה שנים..הגעתי למסקנה שאם אני רוצה לממש את ההבטחה הזו שהבטחתי לעצמי אז כדאי לעשות אותה כמה שיותר מהר. זה מסוג ההחלטות שלא דוחים.

ביוני יש לאמא יומולדת אז החלטתי לקחת אותה להודו כמתנה.

הודעתי לאחותי שהיא אחראית על נטשה (החתולה שלי) בזמן היעדרותי, חלק מהאחריות הובהר לה, זה ליטוף לפחות שעתיים ביום. בנוסף בקשתי מבעלת הדירה שלי, תמר, להאכיל את ארקדי בזמן שלא אהיה. ארקדי הוא חתול רחוב, המכונה גם בפי אנשים חסרי טקט "אשפתול". בתחילה הוא היה בא מדי יום לשחק עם נטשה וקראתי לו "החבר של נטשה", לא רציתי לתת לו שם. שם זה מחייב, ברגע שאתה נותן למישהו שם יש לך אחריות מסוימת עליו ולא כ"כ התאים לי. אך מכיוון שהוא בא בוקר וערב החלטתי לתת לו שם בכל זאת, החלטתי לקרוא לו ארקדי – אם כבר חבר של נטשה אז עד הסוף. תמר הסכימה להאכיל אותו ואני הייתי שקטה. הזמנתי כרטיסים שבוע לפני פסח. ובאמת ב – 18 לאפריל אבא שלי ואחי הסיעו אותנו לשדה"ת.

הסתובבנו בטרמינל החדש, לא ברורה לי ההתלהבות הגדולה, סה"כ מקום להמתין בו, לא מרגש במיוחד. אחרי קניה של סיגריות ושוקולד (השוקולד זה לעבודה, אחרי שאישרו לי כ"כ הרבה זמן חופש הם ראויים לו) הלכנו לשער ההמתנה והמתנו. כשקראו לנו לעלות למטוס התרגשנו ועלינו בשמחה גדולה.

הטיסה עברה סבבה – אני יכולה ללכת לישון בתחילת הטיסה ולהתעורר בסופה, אבל גם זה רק בתנאי שיעירו אותי כשמגיעים. שינה תודה לאל, זה כשרון טבעי אצלי. יש כאלה שניחנו ביכולת ציור, ריקוד, שירה, אני ניחנתי בשינה – אני חושבת שזה אחד מהכישורים המועילים ביותר, הרי בינינו מי ששנתו נודדת (ואפשר להבין אותה אם זה להודו או נפאל) מתקשה להראות יכולות מרהיבות בכישורים שהוזכרו מעלה.

נחתנו בדלהי. רצינו לקחת מונית משדה"ת למיין בזאר לגסט האוס שנקרא הארי ראמה. בהארי ראמה לקחנו חדר שנחשב מושקע ב 230 רופי ללילה.

דלהי מגעילה! זאת עיר מסריחה צפופה ומזוהמת. אין מה לעשות בה, אין מה לראות ובטח שאין מה לקנות. והחום! אלוהים ישמור מהחום. אי אפשר לזוז. אמא נכנסה לדיכאון.

רצתה לחזור הביתה. האמת לא היה לי כ"כ כוח לנחם אותה. היא ידעה למה היא באה, התרעתי בפניה מראש שדלהי זה עזה. לי אין סבלנות לעודד מישהו כשאין הצדקה.

אני מהבלתי מעודדים. לא צריך להיסחף ולהיכנס לתסכולים מכל דבר, ניסיתי להזדהות עם צערה אך ללא הצלחה. כשאין מקום לצער ההזדהות היא בלתי אפשרית.

יום אחרי שהגענו חטפתי קלקול קיבה. ממש מיותר לדעתי. מילא לחטוף אדם עשיר, לחטוף מטוס נוסעים וגם צריך סיבה לחטיפה למשל מניעים אידיאולוגים חטיפה למען כופר, אבל לחטוף קלקול קיבה מי ייתן משהו תמורתו? וחמור מכך, למה שמישהו יחטוף אותו?! רב הנזק מן התועלת. במקרים שהוזכרו מעלה החטוף סובל, במקרה זה גם החוטף סובל מה שנקרא חרב פיפיות – רק שפה זה לא נגמר בפיפי…

הרגשתי על הפנים (להבדיל מלפנים שלא ברור מי הגאון שהמציא מושג כזה זוועתי) אז נשארתי בחדר. הייתי חייבת לישון קצת. אמא עלתה למסעדה למעלה וכשחזרה ספרה לי שפגשה בנות נחמדות ששמן חגית, ענבל וסיוון והן הביאו לי כדורים לבטן.

בהודו לפני שאתה מכיר אדם אתה יודע מה מצב המעיים שלו, איך העיכול, כמה פעמים ביום הוא מבלה בשירותים, גם כן מושג מבלה. כמו שאומרים שמו הולך לפניו אז במקרה הזה שלשולו הולך לפניו.

לא רציתי לקחת את הכדורים. כאב זה כמו וינקר, תכליתו לאותת.

כשכואב לנו זה מה שמאותת לגוף שמשהו לא בסדר. אין סיבה להכניס אובייקטים זרים לגוף כשאין באמת סיבה מוצדקת. הגוף צריך לנקות את עצמו . לא רצוי לקחת משהו שימנע במקרה זה, את השלשולים, כי זה לא מעביר את הבעיה – זה רק משאיר אותה בבטן. אני מאמינה שהגוף שלי יודע מה טוב עבורו, ואם הוא רוצה לנקות עצמו אני לא אמנע זאת ממנו.

אחרי עוד זמן מה של מנוחה עליתי עם אמא למעלה למסעדה של ההארי ראמה. ישבנו ושתיתי סודה (אמנם גועל נפש טהור אבל זה טוב לקיבה). סיוון, חגית וענבל גם היו שם והן אכן הותירו בי רושם חיובי.

הקלקול אמנם לא היה מסוג הדברים שאדם מבקש לעצמו אבל דבר אחד טוב הוא כן גרם.. אמא שכחה מעובדת היותה בדיכאון מדלהי ויצאה מהתסכולים שהיו לה, היא נכנסה במקום זאת לדאגה לי. מה שמראה שכשמעמידים דברים בפרופורציות הכל מסתדר.

יום למחרת נסענו שלושתנו אמא, אני והקלקול שלי לאגרה. לקחנו טוריסט באס (יען אוטובוס תיירים). לא היו תיירים ישראלים באוטובוס ולמעשה לא היו תיירים בכלל. נסענו עם קבוצה של הודים עשירים. לא ברור לי למה, אבל בדרך כלל כשאני פוגשת אנשים עשירים במיוחד אני לא מתחברת ועוד לפני שיש לי דיבור איתם נוצרת לי כבר דעה שלילית עליהם. ראוי לציין שהם באמת היו פלצנים ותפסו מעצמם. זה הזכיר לי נסיעה שנסעתי לא מזמן יחסית מחיפה לירושלים עם עובדים של הפרקליטות. היינו בטיול יחידה (אחלה טיול ראוי לציין) ולקחתי איתם טרמפ חזור. הקשבתי לשיחה בין הנשים וזו הייתה שיחה מזעזעת במיוחד. אחת מהן ספרה לחברתה: "איך כואב לי הלב על אמא שלי… עוזרת הבית שלה התפטרה" . החברה שואלת "למה, מה קרה?" אז הראשונה מספרת "חשדנו בה שהיא גנבה תכשיטים מהבית והתעמתנו מולה אז היא נעלבה ועזבה" החברה שאלה "והיא באמת גנבה?"

– "לא בסוף מצאנו אותם בארון – היא פשוט ניקתה שם והם נדחפו פנימה.. לא חשבתי שהיא תנקה שם… אוי.." נאנחה "אני פשוט מרחמת על אמא שלי.. איפה אשר למצוא עוזרות טובות היום?"

חשבתי שזאת בדיחה. איזה ביזיון! באמת מסכנה האימא, מי ינקה את הבית?!

ומה עם העוזרת שהואשמה על לא עוול בכפה?.. אהה זה בעצם לא חשוב. למה להטריד את עצמנו בזוטות. ובכלל אני מתנגדת למושג עוזרת, הרי היא עושה הכל – עזרה פירושה מתן סיוע, זה אומר שיש את האדם העיקרי שעושה והוא מקבל סיוע נוסף. במקרה של עוזרת היא היחידה שעושה ובטח שלא מקבלת עזרה משום גורם.

הגענו לאגרה. לטאג' מאהל. הטאג' מאהל בהחלט מרשים. קבר כזה עושה לך חשק למות. הסימטריה בהחלט ראויה לציון, המבנה מפואר וגם שאר השטח מטופח כהלכה. התלהבות גדולה לא הייתה לי. אמנם אחד משבעת פלאי עולם, אבל אני מודה שראיתי מקומות יפים יותר.

התחלנו לחזור רק לקראת 1 בלילה (לפנות בוקר כל אחד שיגדיר את זה איך שבא לו). נרדמתי באוטובוס והתעוררתי בשל נסיעה עצירה, עצירה, נסיעה הפקקים! אלוהים ישמור הפקקים! איזה עומס בכבישים. בגלל זה אני בעד אופנוע. באופנוע יש לך שליטה מלאה על הקצב שלך. אתה לא תלוי באחרים. רוצה לעצור אתה לא מפריע, רוצה לנסוע הדרך תמיד פנויה למענך.

המחברת היא ירושלמית מבריקה ושנונה בעלת השקפת עולם ייחודית ושונה, בוגרת תואר שני במזה"ת באוינברסיטת ת"א. זהו ספרה הראשון אך לא האחרון שבו היא מתארת בצורה משעשעת ואירונית את חוויותיה בהודו.

הספר מביא את ניחוחות הודו גם לאלה שלא ביקרו בה, ויוצר געגועים לאלה שחוו אותה.

המחברת כתבה ספר ילדים וכן בלוג בקפה דה מארקר.

X