עתה בני חורין | לרכישה באינדיבוק
עתה בני חורין

עתה בני חורין

שנת הוצאה: 09/2014
מס' עמודים: 270
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 62

עתה בני חורין
סיפור שמתחיל בסוף ומסתיים בלידה
רומן על מפעל תרופות והאנשים אשר בתוכו בנווה דקל של תחילת המאה העשרים ואחת.
רומן על יציאה לחופשי ועל המחיר שנדרש מכל אחד הפוסע בדרך זו

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “עתה בני חורין”

בקרוב…

דבר המספר
בבואי לפרוס בפניכם קורות ספר זה, לא אסתיר את התלאות הרבות אשר מצאוני עד להוצאתו לאוויר העולם.
מכתבי הסירוב הסתומים שנשלחו אלי עודם שמורים על שולחני, והם עדיי לעוגמת הנפש שהתנסיתי בה. ימי חיי חמישים ומעט שנה וטעם מר זה של החמצה- לא חוויתי כמותו. נדמה שלא פסחתי ולו על אחד ממוסדות ההוצאה לאור שנתברכה בהם ארצנו. זכיתי ללא מעט מכתבי תשובה קצרים עד כאב, שחשפו טפח מִצפונות לבם של מקבלי ההחלטות- והסתירו טפחיים. לא הרפיתי. לאחר בירור עיקש מול המוסדות הסרבניים התגבשו המסקנות כדלהלן:
קצר מדי עבור רומן

א ר ו ך מ ד י ע ב ו ר נ ו ב ל ה
מקדים את זמנו!
מיושן וארכאי
אינו מתיישב עם דעת הקהל…
או נקלע לתזמון אומלל בו תעשיית הספרים קורסת ואינה יכולה להתפנות לאחד מאותם ספרים שבכוחם לחלץ אותה מהמשבר האמור
בעליה של הוצאת ספרים קטנטונת הגדיל לטעון- שללא קשר לטיבה של היצירה, איש לא יעז לפרסם כתב יד המציג באור שלילי את מעלליה של חברת הענק הגדולה והנוראה, המרוממת והמשפילה, שביכולתה למוטט במחי יד כל בעל עסק הקורא תיגר על שמה הטוב.

אבוד, מחוסר תקווה- כגיבורו של הרומן שלפניכם- אך עדיין לא אומר נואש, פניתי כמוצא אחרון אל הסיבה והמסובב, אל חברת הענק, בידיים מושטות לשלום. אולי דווקא היא תדע להעריך יצירה משובחת ונשכנית מנקודת מבטו של גולית שאינו חושש מאיש. הצגתי בפניה את כתב היד במלואו, וביקשתי לשמוע את תגובתה. לאחר דין ודברים קצרצר, וכדי לצאת כשידה על העליונה, מסרה לידיי חברת הענק באמצעות פרקליטיה הצעה מפתה להוצאת הספר לאור תחת חסותה- לזה לא פיללתי- ובתנאי שאערוך כמה שינויים קלים ואהפוך את מפלצת האבן לאנושית יותר מחד ולבעלת מניעים טהורים יותר מאידך.
אני מציג בפניכם כעת את "עתה בני חורין" במתכונתו החדשה, לאחר השינויים הקלים שנאלצתי להכניס בין דפיו, בכדי לגאול אותו סופסוף גאולה שלמה.
דעו לכם, קוראי, גם אם איבדתי בעיניכם מעט מן הישרה ומשיעור הקומה של זה המתיימר להיות איש המעלה הראשונה הנאמן למאורעות העבר, הריני להבטיחכם כי זה המסמך המוצג לפניכם עדיין מבוסס ביסודו על אמיתות, וחוויית הקריאה של כל מאן דהו לא תיפגם ולו במעט. אדרבה, אילולא הייתי מוחל על כבודי, מסופקני אם ספר זה היה יוצא לאוויר העולם אי פעם, ונמנעת הייתה ממני חוויית סיפר מיומנה ומכם חוויית קריאה מיוחדת במינה, שלא תישכח במהרה.

2001
מבוא
הערב הוכתר כסיפור הצלחה עוד קודם שהחל.
רוח אביב פייסנית תפסה את צמרות עצי הברוש בהפתעה. הגשם העקשן פסק בהדרגה מאז הבוקר, וחמימות שאינה במקומה עמדה באוויר בהיכון לקראת האורחים. מדובר היה בתחילת פברואר, אמצע שבט, אם כי הערב נותרו השמיים בהירים לחלוטין. נדמה שאלוהי הממטרים גויס גם הוא להצלחת האירוע.
כבר שלוש שנים, מאז התכבד המנכ"ל בהנחת אבן הפינה, פעלו להביא את בניית האולם לידי גמר, וכעת המתין להופעת סיבת היותו- לשמש את מאות העובדים ביום חגם.
עיצומי רשות הטלוויזיה הלאומית, שכבר עמדו על שלושה שבועות, נדחו לבקשת ט.ל.ח למועד אחר, נוח יותר. ניידות שידור השתרכו בכבישי הארץ מאז הבוקר ונפרשו כעת על המדשאות. טכנאי אור, קול ותמונה עסקו בהכנות אחרונות לקראת פתיחת המהדורות בדיווח חגיגי מהשטח. התפאורה עמדה מושלמת; מלצרים עוטי כפפות לבנות סובבו בין המדשאות והציתו את תאבונו של הקהל, אלכוהול משובח זרם ממרתף היינות של החברה, חצה את הכביש המפריד בין המפעל לאולם ונשפך כמים, וברכות להמשך הדרך, מפי הדירקטוריון, המתינו לשלהב את ההמונים. השאיפה להצלחה לעולם אינה נחה, אפילו ביום חגה.

שעת ערב מוקדמת, רחובות נווה דקל התרוקנו מאדם, ה "חנסיס" התמלא בהמון. תושבי עיירת הגבול התבססו בחלקם הגדול על המפעל הטוב והמיטיב, כי אין בית אשר אין בו עובד ט.ל.ח, וכעת- זמן להודות על הפרנסה המצויה בשפע, וליטול חלק בחגיגות התאגיד. לפיכך נתכנסנו אנו פועלי ה- "עולם כמנהגו נוהג", לזכות בפיצוי על מאה שנות עמל רב.
רחובות נווה דקל התרוקנו מאדם. עיירה קטנה, מנומנמת, מאומה מהמולת העיר הגדולה לא דבק בה. מקומות הבילוי הספורים שנפתחו פעלו במתכונת מצומצמת, מתכונת חירום, לרוב כדי להוכיח ליורי הרקטות ששגרת החיים כאן לעולם אינה נפסקת.
התפאורה עמדה מושלמת. ציורי שמן שהוזמנו במיוחד לכבוד שנת המאה, הוצגו בכניסה לאולם והפכו את מלאכת הפועלים האפרורית של המאה שחלפה למעשה גבורה בשחור לבן. מי לא יתרשם מההיסטוריה הפרושה של ט.ל.ח? הנה המפעל, קטן וחמוד, שנוסד בירושלים העותומאנית, ותראו אותו עכשיו בתמונה שלפניכם- איך גדל, הפך למרכז לוגיסטי עצום מידות, מאפיל על העסקים הזעירים וחולש על מרבית האזור המתועש של נווה דקל. תינוק מגודל.
דיילות יפות-מראה הובילו את המוזמנים למושבם בסבר פנים מלכותי. כך יאה לאירוע בו כל עובד רשאי להרגיש עצמו אורח הכבוד, כאילו זה עתה יצא ממצרים אל הארץ המובטחת, בליוויו הצמוד של משה רבנו.
כל המי ומי הגיעו להתרשם מהנס: ראש הממשלה התנצל שאינו יכול להגיע מטעמי ביטחון ושיגר איגרת מצולמת. האבות המייסדים, תהא מנוחתם עדן, כבר מזמן אינם נדרשים להתנצל, היכן שלא יהיו. בכלל, ספק אם שלושת האבות היו מזהים את השותפות שהקימו בפלסטינה בתחילת המאה ה-20. הם לא זכו להתפעל מט.ל.ח שלהם מעלה ארצה את המסוע החשמלי בתחילת שנות השישים, חולשת על שוק התרופות הישראלי מאז תחילת השמונים ומוצגת כנס כלכלי, אבן הראשה של הכלכלה הישראלית ושמש העמים כולם- בימינו אנו. מזוג גמלים טורקיים בניידות מוגבלת של מאה זוז כבר, עד לצי משאיות אספקה חובק עולם, אלפי עובדים בארבע יבשות- אל החמישית בקרוב יגיעו, וכספת אחת שמורה היטב, בעלת קיבולת אינסופית שלעולם לא תדע מהו שובע.
אין זה המקום לפרט כיצד הפכה ט.ל.ח לנזר הבריאה.

אנתרופולוגים סוברים שאיש המאה העשרים ניסה להשיב לעצמו מעט מהביטחון שאבד לו בעולם, באמצעות תרופות ומוצרי טכנולוגיה מתקדמים. חשוב לזכור, כי זו הייתה שעתו של מדע המבוסס ביסודו על אמיתות. וכך, רגלי הסבתות ותרופות הפלא שלהן נדחקו אל מחוץ לתחרות, ותובנות מדעיות נטלו סוף סוף את מקומן של תרופות אליל נחשלות. האנשים, באופן ישיר, הפכו חולים יותר.
ממדי הצמיחה המפלצתיים של ט.ל.ח הפתיעו את המגזר העסקי בכל רבעון מחדש. החברה הסתערה על יעדים גם בזמן האטה כלכלית, והותירה את המתחרים מדשדשים הרחק מאחור ורבים על השאריות. גם התחזיות לעתיד הצטיירו ורודות מאוד ומעלות סומק קל, כשנוסף להשתלטות רבתי על ענף התרופות, שלחה החברה את זרועות התמנון שלה גם לענף מוצרי הטיפוח תחת הסלוגן: "להיות יפה, להיות בריא- זה ט.ל.ח!'
מתקרת אולם האירועים השתלשל גלובוס מחופה קריסטלים, עבודתו של אמן מקומי. כל חלקי העולם שנכבשו תחת מגפיה של ט.ל.ח זהרו באבני יקרות; מזרח תיכון, אירופה, המזרח הרחוק, אמריקה. הגלובוס נצנץ והבליח ולמעט חלקים בודדים, עמומים, שעדיין לא נכבשו, ניתן היה לומר בבטחה- כדור הארץ בידינו.
זה היה מין ערב כזה בו עובדי הדרג הנמוך, עובדי המחסנים ועובדי חדרי הייצור, יכלו להרשות לעצמם לגשת לבכירי ההנהלה, לטפוח על גבם ואף לספר בדיחה בטעם טוב, מבלי שיאלצו להשפיל מבט. לערב אחד הוסרו המחיצות והתאגיד שיתף בחגיגה את כל מרכיביו בדרך שווה.
נעים זמירות ישראל הגיע ממרכז הארץ כדי לכבד את האירוע בשיריו. לא חסכו על שום הוצאה, בזבוזים עד לב שמיים, ולראיה: לסוף הערב תוכנן מופע זיקוקים על מדשאות האולם. אל חשש, מדובר במטחי שמחה.

סוכנו של הזמיר איים שאם מטחי הרקטות לא ייפסקו, המניה הבטוחה לא תוכל להופיע. נדרשה שיחת טלפון אחת ממשרד עורכי הדין של ט.ל.ח, בה פוזרה מעט אבקת קסם אישי, והתרנגולת מטילת ביצי הזהב הידסה להופעה כמתוכנן.

האולם נמלא אורות ומוזמנים. צלמי הווידיאו הונחו לתעד בעין העדשה מלוא חופן חוגגים, זיכרון עד לדורות שעתידים להיוולד על ברכי ההצלחה. החולפים מול פני המצלמה הפריחו את ברכתם להמשך שגשוג וצמיחה, והשיקו כוס לחיים; איציק המנכ"ל ואבנרי פלוס המזכירות הצמודות שלהם, יו"ר הועד דמארי בחליפת משא ומתן רפויה מהרגיל, מנהלי הביניים גדעון וסטפן, האפיפיור רמזי בלוויית יחידת העילית שלו; התאומים, בני הדודה סמיר וחריז, איה ומיה, תמיד יפות, תמיד יחד, מנחם באיחור קל, גם להלוויה שלו יאחר, זה, משולם התימני ורעייתו אילנה, גם היא נצר לשושלת ט.ל.ח, מלכיאל שעדכן את ההוסטל בנוגע לחגיגה, אשר מנהל מחסן A, עאבד, סגנו המצרי, יחד עם משרתי המסוע; אזולאי, אנטולי, סנייק, צ'צ'ני, אלכסנדר ורבים נוספים… יותם בן גינאה המשוונית, או אריתריאה- תלוי מאיפה במפה מסתכלים, ג'אקו והנהגים, צילה הרוקחת הראשית, מנהלת משאבי אנוש רינה עם הקלסר הקבוע בידה- מה יש לה לכתוב בשעת חגיגה?, ולבסוף ניסן ושארית גמלאי החברה שהגיעו ברכב הסעות קטן. ניסן פרק את הממצאים הקדמוניים מהדלת הקדמית בסדר מופתי, חילק מספרי ברזל, ולצליליו של מארש צה"ל הושבו הגמלאים במקומותיהם. עיטורי הגבורה על חזותיהם נצנצו והבליחו, מספרים מעט ממה שמעטים ביקשו לשמוע. כן, כולם התייצבו לאירוע במיטב חליפותיהם, לבד ממורדוך, השם יקום דמו, שלא מצא זמן להתפנות ממשמרת הלילה במפעל.
שערי ט.ל.ח ננעלו הערב על סורג ובריח!

לראשונה בחייה משמרת הלילה שוחררה מתורנות. נבדקה אפשרות שעובדי הכפיים יתחלקו לשתי משמרות, ויבלו חציו של הערב בבגדי חג וחציו השני בחלוקי עבודה תחת מרותו של המסוע. מדובר בסך הכול בחציית הכביש המפריד בין האולם למפעל, צעד קטן לעובד, צעד גדול לאנושות, אבל תודה לאל, הרעיון השאפתני נגנז, וכולם הסכינו למחשבה שהמסוע החשמלי יידום ואספקת התרופות תידחה ביום אחד. הלקוחות ודאי יבינו. לא בכל יום חוגגים מאה עגול. לא בכל ערב מסיטים את המשימות השוטפות הצידה וחוגגים את העבודה. הערב זה סוף סוף קורה.

והשתייה כדת אין אונס. אהרון הזמיר זעזע את רחבת הריקודים ונדמה שהרוקעים בדרכם לסמן גבולות חדשים לרצפת האולם. הרחק בקצהו השני של האולם, חצי חרשים, התעקשו ניסן והגמלאים שאפשר גם אחרת. ואמנם, מטח רקטות שרעשו נבלע ברעש התופים, נחת בשדה לא רחוק, מעין שדה חשמלי, וגרם לנפילת המתח באזור והרי לכם תזכורת עצובה לארעיותה של החגיגה. האולם הוחשך ודממה נפלה בכול. איזה ילד עזתי הפריח עפיפון אל על והקפיץ את כל מערכת הביטחון. המסוק שעלה לאוויר שחרר ליתר ביטחון שני טילים ממוקדי מטרה, בגין חשבון שטרם נפרע, ואת הנזק שנגרם לאוכלוסייה לא ניתן היה למצוא בעיתוני הבוקר שאחרי. עפיפון שובב. כעת התעופפו הרקטות מכאן ומשם במין מעגל אכזרי, שהחגים סביבו עייפו מלשאול מה ולמה. נעשו כמה ניסיונות להשבת הטונים השקטים לאזור בעזרת טונות חומרי נפץ. חגיגה של קולות.

האפלה נמשכה. הודות לירח מלא ולט.ל.ח שכבשה חצי עולם בתרופותיה, נהנו הנוכחים מזיו כדור הארץ, שנצנץ והטיל אורו המסובּב מתקרת האולם. גם בשולחן הגמלאים הורגשה תכונה כשחזותיהם הביסו את האפלה ונצנצו בגאווה. האמרגן היה הראשון שהשכיל לנצל את מכת החושך, עלה על הבמה בהיחבא ולחש לאהרון לעבור לגרסת א-קפלה מזרחית שקטה של "יבוא יום". זה היה אחד מאותם הרגעים שנחרטו בלב כל. מגע ישיר בין זמר, קהל ואלוהים. השיר התנגן על אלף שפתיים ונצרב בדנ"א של ט.ל.ח מאז ולתמיד.

לבסוף הופעל מחולל החירום, מתקפת הדציבלים חודשה, הגזרה השתתקה והרעש שב להתנגן, למורת רוחם של הגמלאים שדווקא חיו בשלום עם הדממה.
לקראת סוף הערב נהנו הנוכחים ממטח זיקוקין דינור. נשכרו שירותיו של אחמד קסום, תושב פלשת מאושר, שהגיע עם בנו במכוניתם הקטנה עמוסת חומרי הנפץ. תושבי הרצועה עקבו מחלונות בתיהם, כמו עובדי ט.ל.ח ממדשאות האולם, אחר התפרצות היופי השמימית. אפשר היה לטעות ולחשוב שהגזרה כולה התגייסה בשנת המאה למפגן משותף של אחווה, שלום ורעות, ושמסוקי קרב ומָשגרי טילים, בתפקוד מעט אחר, הם- הם האחראים לחגיגה מאירת העיניים. אבל לא, אף אחד לא טעה וחשב כך, מדובר היה באתנחתה, קצרה וכואבת, מפיקת אור נעים.
העתיד מעולם לא נראה מזוקק יותר. אם תביט נא השמימה ותנסה לספור את הזיקוקים, לא תוכל לספור אותם. ערבים ויהודים, משני צדי הגבול, עקבו אחר מפגן האורות שהתלקח מעל, מתנת ט.ל.ח לעובדיה. השמיים הם הגבול. ארבע יבשות, שלושים מדינות, ככוכבי השמים לרוב. הצטרפו אלי, לא בכל יום נציין מאה עגול. לא בכל ערב נסיט את המשימות השוטפות הצדה ונחגוג את העבודה. הערב זה סוף סוף קורה, אז בואו נתחיל.

 

 

אביחי פלח, בן 37 נשוי לענת, אבא לגוני
סטודנט להוראה
בוגר החוג לכתיבה ולתסריטאות בקמרה אובסקורה
זה לו ספרו הראשון

X