עמוד שניים ליום | לרכישה באינדיבוק
עמוד שניים ליום

עמוד שניים ליום

שנת הוצאה: 2011
מס' עמודים: 289
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 50

"צדוק עלון כותב שירה ופרוזה הגותיים. ביצירתו בא לידי ביטוי הקשר בין הפילוסופיה לחיים והיא סובבת סביב שני אספקטים בלתי נפרדים של המציאות האנושית: השמחה על הקיום מחד גיסא, והצער על חלופיות ההוויה מאידך גיסא.

"עמוד-שניים ליום", ספר הפרוזה הראשון שלו, אורז בין כריכותיו טקסט הגותי היונק ממשנתו של שפינוזה ושוזר את עולמו הפילוסופי בהגיגי המחבר. רעיונותיו של שפינוזה מחלחלים לחיי היומיום ומלחלחים אותם: בעיות היומיום הפשוטות, האנושיות, מוצגות מצד אחד כבעיות ארציות שהזמן גרמן, ומן הצד האחר – כִזכות, כחוויה שיש בה כדי להעניק למציאות בת החלוף מגע של נצח.

מוטיבים הגותיים אודות זמן וחידלון, חמלה ואחווה, טבע ורוח, וזיכרון ושכחה הם בליבו של הספר.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “עמוד שניים ליום”

ביקורות נבחרות

לבלוג של צדוק עלון

 

הפרק החותם את הספר בבלוג של רן יגיל

פרק ראשון:

יעקב, בדרכו לערוך קניות, שמע את קולות הציפורים. כיוון שמחשבותיו לא נסבו על חיפוש אחר פתרון לבעיות מהיומיום, הוא נזכר בסיפורים שקרא בילדותו. בסיפורים אלה הוזכרו קולות הציפורים תמיד כדבר שירה, וגם אם עניין השירה לא הוזכר בהם במפורש, הרי מנימת הסיפור היה עולה כי ציוץ הציפורים שירה הוא.

האומנם הציפורים שרות? חשב יעקב לעצמו. אולי הן מדברות? אולי הן מחוות את דעתן בסיפור? אינני יודע, אולי הן סתם מצייצות, לעצמן או לזולתן.

יעקב שאל את עצמו אם אנחנו מחווים דעה בשיר או בסיפור.

האם זה חשוב? הרהר. זה חשוב, השיב לעצמו, כי אם נדע אם חוות דעתנו היא שיר או סיפור אולי נוכל ללמוד מכך על מהלכם של הדברים – שהרי השירה מציבה את ממד חד-פעמיות הקיום בלב הדברים, ואילו סיפור יכול שיתרכז יותר בממד קיום החד-פעמיות בלא שיהיה בו מן הצורב של חד-פעמיות הקיום. ואולם האם ייתכן שסיפור טוב – אם יכיל בתוכו את הצער על חד-פעמיות הקיום – יוכל להיחשב כשיר?

יעקב הרגיש שהוא הולך ומסתבך בשאלה שספק אם יש עוד מישהו בעולם שמוטרד ממנה. וכיוון שכך, שאל את עצמו שאלות שזה זמן רב מצאו להן משכן בנפשו: האם נמצא אדם שהלוך מחשבותיו כשלי הוא? האם תזמן לי המציאות פגישה עם אדם כמותי? ואם התממשה מציאות של ישות נצחית ואינסופית המתייצבת מולנו כל יום ויום בדמותו של הטבע – מדוע לא אפגוש אדם כמותי?

אני מסתבך שוב, חשב יעקב, ולפיכך חיפש בעיה מחיי היומיום, בעיה מוחשית שיוכל לעסוק בחיפוש אחר פתרונה. הוא חשב על כמה בעיות, ולבסוף בחר לעסוק בבירור השאלה אילו מוצרים עליו להביא הביתה מחנות הכולבו. הוא החל מרכז בלבו את רשימת הקניות שעליו לבצע, ושמח שהעיסוק ברשימה זימן לו בעיה ממשית לעסוק בה, בעיה שבהגעה אל פתרונה ניתן לחוש סיפוק או הקלה על שנסגר מעגל או על שיושרו ההדורים.

שער ראשון

זֶה לֹא הַהֹוֶה הַהוֹפֵךְ לְעָתִיד

זֶה הַהֹוֶה הַהוֹפֵךְ לְעָבָר

יעקב מהרהר על אלה שצוברים עוצמה רק מכוח

השלטת כוחניות על זולתם, וגם אני

יעקב היה שופט, והוא היה מודע לעובדה כי לחלק רב מהציבור יראת כבוד אליו, שכן הסמכותיות האופפת מקצוע זה מניעה את הזולת לחשוב כי השופט טוב יותר מהם וכי בידיו כלים לדעת מי צודק.

לעתים בשבתו על כס המשפט היה יעקב תמה לעצמו – הנה נתבע זה יש לו טיעונים טובים כל כך להשתמש בהם, והוא מעדיף טיעונים טובים פחות, מדוע? אולי חושש הוא שמא הטיעון טוב כל כך עד שעלול הוא להתפרש כמניפולציה. אולי חושש הוא שמא הצגת האמת תיתפס כהצגה ומכאן כמסווה למשהו. אולי משום כך – המשיך יעקב במחשבתו – נתבע או תובע החוששים שמא הצגת האמת שלהם תיתפס כהצגה וכהסוואה נוטים לעתים להתבלבל ולהעדיף טיעונים פחות טובים על פני טובים יותר.

לא פעם ראה יעקב לנגד עיניו כיצד הצדדים מנסים להונות אותו. קשה ביותר היה לו לראות כי הנשפטים מנסים להוליכו שולל ובה בעת משוכנעים כי אינם עושים זאת. לעתים עשו זאת בדרך זולה, ולעתים עשו זאת בדרך מתוחכמת כל כך, עד שהיה עליו לשאול את עצמו אם באמת מנסים הם להונות אותו. הם מטעים את עצמם שהם אינם מנסים להטעות אותי, חשב. ייתכן שהם מנסים להגיע לתחושה של סיפוק כדי שיוכלו להירדם בלילה. ואולי הם עושים זאת כדי להשליט את הכוחניות שלהם על הזולת כמטרה בפני עצמה וכדי לפאר את עצמם ולהתהדר בכך אצל קרוביהם?

את אלה שצוברים לעצמם את כוחם רק מכוח השלטת כוחניות על זולתם – את אלה הכיר יעקב, והללו נדמו בעיניו ל… ל…

לְמָה? לְמָה נדמו בעיניו?

גם אני אינני יכול להגיד לכם לְמָה דומים בעינַי הללו שאת מודעותם העצמית הם שואבים מהשלטת כוחניותם על זולתם.

אולי אין הדברים ברורים די הצורך. לא נורא. הם גורמים לי לזכור שמכל קרן שמש ניתן להגיע אל השמש, ואני חושב שהנה כל יום, גם אם הוא קודר ואפרורי, מבטא את עצם היות הימים בכלל, ומכאן אני מגיע למחשבה כי כל עניין, גם אם אינו ברור כל צורכו, מבטא את עניין ההיות, ולכן ניתן להסתפק בעניין-שניים ליום – לא יותר.

אני מספר על יעקב משום שלא רציתי לספר על עצמי

כשהיו ילדיו קטנים היו דאגות פוקדות את יעקב. הדאגות פקדוהו עד כדי כך שלא היה לו אכפת לסגל לעצמו אמונות טפלות, ובלבד שיישמר שלום ילדיו. בכל פעם שהיה אחד מהם חולה והיו לוקחים אותו לרופא, הכריח יעקב את עצמו לפחוד. אם לא אפחד שמא רע יהיה, אולי באמת יהיה רע? היה חושב לעצמו, ועל כן פחד שלא לפחד. כך אמנם הפך אצלו העניין לאמונה טפלה, אבל הדבר לא הטרידו, שכן אם למען שלום יקיריו מוכן אדם לעשות הכול – מדוע לא יאמין באמונות טפלות?

למען האמת, אני מוכרח להודות שגם אני חושב כמו יעקב. אני מעריך מאוד את יעקב על יכולתו להיות בעל אמונות טפלות למען שלום יקיריו.

אבל למה לי לדבר על יעקב אם יכול אני לספר על עצמי? אני מספר לכם על יעקב שכן לא רציתי לספר לכם על עצמי.

אני פקיד זוטר באחד מהבנקים המסחריים הרבים בירושלים, ופעם רציתי להיות רופא, ורציתי בזאת לא כמטרה אלא כאמצעי, ומאוחר יותר רציתי להיות שופט, אבל כאמצעי ולא כמטרה, אך בסוף דחקוני החיים לבנק המסחרי הזה בירושלים. זאת לאחר שהתייצבתי במצב שבו כבר למעלה מכמה שנים אני מסיים בעוד רבע שעה את התואר הראשון בכלכלה ובמנהל עסקים. והנה עתה מה שנותר לי הוא לספר לכם על יעקב השופט, שאני מעריך את יכולתו להאמין באמונות טפלות למען שלום יקיריו, ועל אשתו ועל ארבעת ילדיו, שהוא אוהבם עד כדי כך שלעתים עוברת בלבו מחשבה שאהבתו מלאה חששות כמי שחושש למזוג משקה לכוס שמא תתמלא עד מעל גדותיה ויגלוש המשקה.

עכשיו, בדרכו לחנות הכולבו, חושב יעקב שאהבתו כוללת בתוכה ידיעה בדבר אובדנה. ובלילות – בלילות היה מחפש את קִרבתה של אשתו, כי מעשה האהבה היה נוסך בו רוגע. וגם אם הדבר לא היה משחררו מן הידיעה בדבר האובדן, הייתה התחושה העזה של סיפוק, התחושה כי כך צריכים הדברים להיות ולא אחרת, התחושה כי היצר ההולך ומתעצם הופך לדבר ממשי ביותר – התחושה הזאת הייתה מעמעמת במידת מה את הידיעה בדבר האובדן.

וכמה רצון היה בו לגרום אושר לאשתו. יעקב נזכר בפעם הראשונה שבה הובילהּ לכך שתסכים כי יגרום לה אושר, וכולו נמלא התרגשות. נערים צעירים היו, תלמידים בשנתם הראשונה, הוא במשפטים והיא בביולוגיה. גופה העירום ועדינותה, ומעל לכול הסכמתה כי יגרום לה אושר, כל אלה גרמו לו הנאה עילאית, עד כי חש באותה עת כי נמצאה התכלית להווייתו. תקופה ארוכה לאחר שנישאו רק ההתמזגות וההשתקעות באשתו יכלו להעניק לו תחושה של סיפוק, ורק כך היה יכול להירגע ולשקוע בשינה.

כמה עייף אני עכשיו, חשב יעקב לעצמו. אני יודע שאסור לי להתייחס אל ההווה כאילו הוא כבר עבר, אבל לעתים, כמו עכשיו, אני עייף, ואין בכוחי להפוך את ההווה להיות נצחי בזיכרונותַי, ועל כן אני מתייחס להווה כאילו כבר עבר.

אם אישן מעט, תפליג רוחי אל מחוזות העבר עד שיהפוך העבר להווה ותפוג לה עייפות הגוף ותיעשה נפשי רעננה, חשב, ומה טובה השינה שהיא באה להוסיף את זיכרון היום שחלף אל תוך זיכרון כל הימים שחלפו, ולהכשירנו לספוג לתוכנו את זיכרון היום שיבוא.

יעקב, בחנות הכולבו, שומע את נגן הסקסופון ומבין

שלפעמים משהו משתבש כשאתה נעשה מודע לכך

יעקב נכנס לחנות הכולבו. ברקע נשמעה נגינה רגועה של סקסופון שהשתלבה יפה עם תנועת הקונים. הוא שוטט בין המוצרים הרבים המוצעים לשרת אותנו, ועתה היה נדמה לו שהוא שומע נימה של עצב במנגינה, כאילו אומר נגן הסקסופון – את כל הרצון שלי אני משקיע במנגינה הזאת; אני מוציא מריאותַי את האוויר החם ביותר, והכול בכוח הרצון הטוב שלי להיטיב עם האנושות, אבל כל מה שמצאה האנושות לנכון לעשות עם הרצון הטוב שלי הוא לשים אותי כמנגינת רקע לאנשים שבאים לקנות מוצרים לביתם בחנות הכולבו הזאת.

נגן הסקסופון סבור שמישהו עושה שימוש לא נכון ברצון הטוב שלו, שמישהו הערים עליו, ולכן הוא עצוב, חשב יעקב, ופתאום צצה בלבו מחשבה על עצמו – אולי גם עלי הערימו, תהה.

יעקב הניח למחשבתו לשוטט בין המדפים, והוא נתון למנגינה של נגן הסקסופון. היכן הניח נגן הסקסופון את הרצון הטוב במנגינה? שאל את עצמו, ולקח, נוסף על כמה מוצרי יסוד שהיו בעגלתו, שקית חלב אחת. הוא חשב שסיים בכך את הקניות, אך כשהגיע לקופות תקפה אותו חרדה. האם שקית חלב אחת תספיק? הוא ניתח את המצב במהירות (יעקב היה נוהג למהר כאשר רצה שמצב של אי-נעימות יתחלף במצב של נעימות): רוב הסיכויים הם ששקית אחת תספיק, הרי בניו כבר עזבו את הבית, ולו ולאשתו אין צורך להוסיף עכשיו – רק לשם הביטחון – עוד שקית חלב, כי ממילא יוכל לשוב שנית לחנות הכולבו. אלא שהחרדה גברה. יצורים ביולוגיים אנו, כך חשב, יצורים ביולוגיים, ולכן כדאי שאקח עמי עוד שקית חלב.

כשהרהוריםאלה בלבו ביקש יעקב לגשת שוב למקרר שבו מונחות שקיות החלב, אבל לפתע וללא סיבה גלויה היה נדמה לו כי הנה זיהה במנגינה את הרצון הטוב של נגן הסקסופון, ומחשבה חדשה הציפה את תודעתו. אין אנו רק יצורים ביולוגיים, חשב, ומחשבה זו החליפה את חרדתו מכך שהוא יצור ביולוגי בתחושה מרגיעה שאין הוא רק יצור ביולוגי. ייתכן כי מעשה היצירה הוא הבעה של הכרת תודה על שאיננו רק יצורים ביולוגיים, ולכן לו היה עכשיו נגן הסקסופון לידי, העמיק חשוֹב, הייתי אומר לו שהרצון הטוב שלו לא הלך לאיבוד בחלל החנות, הרהר ונשימתו נתרחבה. אך בדרך אל הקופות, כשבידו שקית חלב נוספת, והוא מבקש לאמת שכרטיס האשראי ברשותו ולא נשכח באיזה מקום, נפלו עיניו על מלפפון אחד שצורתו מוזרה ושונה משל רעיו, והוא חש כיצד מתגנבת אליו שאלה מטרידה חדשה: אם אין אנו רק יצורים ביולוגיים, מי יֵדַע מה עוד אנו?

יעקב מיהר להתרכז בצעדיו הבאים לכיוון היציאה. בצאתו ושקיות המוצרים בידיו, חשב על המלפפון השונה מאחיו, על הנגן, על הסקסופון, על הנגינה, על המנגינה, על הפן הביולוגי בהווייתנו ועל שקית החלב הנוספת שלקח, ומחשבותיו הביאוהו מן החלב אל הפרה החיה לתומה. כשאני שותה חלב משהו מן הרוגע של הפרה בא לתוכי, חשב, אבל לפעמים משהו משתבש. נדמה לי שזה מפני שנעשיתי מודע לכך.

צדוק עלון כותב שירה, סיפורת וסקירות ספרות. יצירות פרי עטו התפרסמו בבמות הספרותיות של העיתונות היומית ושל כתבי עת מודפסים ומקוונים.

כתיבתו של עלון הגותית, והיא עוסקת בקשר שבין הפילוסופיה לחיים ובקשר שבין ההתבוננות בחיים לחיים עצמם. בספריו באים לידיביטוי שני אספקטים של המציאות האנושית השלובים זה בזה: עצם הקיום והשמחה המתלווה לידיעה זו, וחד-פעמיות הקיום והצער על כך.

עלון, נשוי ואב לשלוש בנות, נולד בירושלים בשנת 1954. לאחר השירות הצבאי השלים לימודידוקטורט בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית.

ספריו:

"בהמולת היום והלילה אני שוכח וזוכר", עורך: יעקב בסר, "עתון 77", 2007
"עמוד שניים ליום", עורכת: גל קוסטוריצה, "עמדה", 2011
"אנסה הקולמוס ואראה", "עמדה", 2012

X