על ספסל בטשרניחובסקי | לרכישה באינדיבוק
על ספסל בטשרניחובסקי

על ספסל בטשרניחובסקי

שנת הוצאה: 2010
מס' עמודים: 80
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 33

רענן בן-טובים, תושב תל-אביב, מקבץ בספר ביכורים זה שירים על-אודות מחזור חיים של אהבה קשת-עורף, מטלטלת מראשית ועד סופה, החל מרגע ההתאהבות וכלה בסופה של האהבה ושוך הסערה הרגשית; והכל בתוך נופה האורבני והמטריד של תל-אביב הממהרת.

ברגישות רבה מצליח המשורר למפות את נגיעות האושר במרחב השגרה, יחד עם הכאב המתגלה בפער שבין הגופים האנושיים, הנבדלים זה מזה. המארג המורכב של תחושות השותפים לאותה הבערה, נטווה בידו הערה של המשורר, והוא מצליח להעביר מכלול שלם של רגשות מתפרצים, הקשורים למעשה האהבה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “על ספסל בטשרניחובסקי”

ביקורות נבחרות

מתוך דבר הוצאת עקד על הספר וההקדמה מאת פרופ' שלמה ג. שוהם לקריאה לחץ כאן

 

המבט הרענן של בן-טובים, שושנה ויג

 

רומנטיקה תל-אביבית, אבי אליאס, עתון 77, גליון 359, טבת-שבט תשע"ב, ינואר-פברואר 2012 בעמוד 6

 

לקסיקון הספרות העברית החדשה

***

 

 

 

בְּיוֹם חוֹרֶף גָּרוּעַ בִּמְיֻחָד,

 

כְּשֶׁאַתְּ לֹא תִּהְיִי כָּאן לְהַחֲזִיק אֶת צַמְרוֹת הָעֵצִים,

 

יִסְטוּ עֲנָנִים כְּבֵדִים מִמַּסְלוּלָם, יִתְנַגְּשׁוּ,

 

זֶה בָּזֶה, וְיַצִיתוּ אֶת הַשָּׁמַיִם הַמֻפְתָּעִים,

 

כְּשֶׁאֶרֶץ תֵּחָשֵׂף, לְרֶגַע אֶחָד

 

קָצָר, כְּשֶׁהָעִיר תֵּחַתֵךְ וְאָז תִּכְבֶּה

 

בְּבַת-אַחַת, כְּשֶׁכָּל הַמְּתָגִים

 

שֶׁבָּעוֹלָם

 

יִקְפְּצוּ – רַק אָז, אוּלַי,

 

אָבִין

 

כֵּיצַד תָּגִיחַ הַנְּהָמָה, מֵעֵבֶר לְפִיתּוּל

 

הָרוּחַ, הַצּוֹרַחַת בִּי

 

אֶת הֵעָדְרֵךְ.

 

 

 

 

 

אחרינו המבול

 

 

 

בְּעִיר קְפוּאָה תִּהְיִי לִי

 

חַדְרוֹן

 

מֻסָּק כַּהֲלָכָה.

 

 

 

הֶבֶל הַפֶּה יִקְפָּא בַּחוּץ,

 

בִּפְנִים

 

נַהְבִּיל עַד שֶׁיֻפְשְׁרוּ כָּל הַקַּרְחוֹנִים.

 

 

 

בְּעוֹלָם מוּצָף נִהְיֶה אָנוּ

 

תֵּבָה מְגוֹנֶנֶת.

 

אַתְּ שׁוֹמַעַת? אַחֲרֵינוּ הַמַבּוּל. אַחֲרֵינוּ הַמַבּוּל.

 

 

 

 

 

מבע

 

 

 

רַק אֶתְמוֹל נִפְגַשְׁנוּ, וְהִנֵּה

 

גּוֹרֵס אֲנִי אוֹתָךְ בְּעֵינַי,

 

אֵלּוּ הַחַקְרָנִיּוֹת,

 

מוֹצְצוֹת הַלְּשַׁד מֵהִתְרַגְּשׁוּת פְּשׁוּטָה

 

שֶׁל פְּגִישָׁה,

 

שֶׁאֵין עִמָּהּ דָּבָר מַכְרִיחַ לְחָרֵף תְּכוּנוֹת,

 

לְפַנְצֵט הִתְרַשְּׁמוּת,

 

לְהַדְלִיק אֶת הַבָּשָׂר הַחַי,

 

לְאַבְּסְצֵסוֹ,

 

וּבְכָל זֹאת: הִנֵּה אַתְּ

 

גְּרוּסָה וּמְפֻזֶּרֶת בְּכָל פִּנוֹת הַחֶדֶר, מְנֻתַּחַת

 

בְּמַבָּע חוֹדֵר, שְׁבוּרָה לִרְסִיסִים

 

מִתְלַקְּטִים לִתְמוּנָה מְנֻּפֶּצֶת,

 

שְׁמְּאַחָה עַכְשָׁו, כְּחַדְרָנִית מוֹתַחַת מַצָּעִים מְשֻּׁמָּשִׁים,

 

מִסְגֶּרֶת, מִתְרַקֶמֶת כִּסְבַךְ מִתְחַדֵּשׁ,

 

כּוֹלֵאת אוֹתָךְ

 

מְצֻלֶּקֶת,

 

וַאֲנִי

 

מְיַפֶּה בָּךְ אֶת כָּל הַשֵּׁדִים. 

 

 

 

 

 

***

 

נִכְנָסְיוֹצֵא מִבֵּין חֲדָרִים,

 

עוֹלֶה בִּפְרוֹזְדוֹרִים מִשְׁתַּחְלֵלִיבִּמְהִירוּת

 

עַל-פִּי דְּפוּסֵי פְּתִיחָהסְגִירָה שֶׁל דְּלָתוֹת

 

נֶחְבָּטלִדְפָנוֹת מִתְאוֹשֵׁשְׁוְשׁוּבְיוֹצֵא

 

יָמִינָהשְׂמֹאלָהלְמַעְלָהלְמַטָּה

 

וְחוֹזֵר חֲלִילָה, כְּעַכְבָּר מְסֻּמָּם וַעֲתוּק נְשִׁימָה

 

כְּאוֹגֵר נֶאֱבָק עַל חַיָּיו שֶׁבְּתוֹכְגַּלְגֶּלֶת

 

מְבַצֵּעַ

 

אִמּוּן אֵירוֹבִּי לְשְׁרִירֵי הָרֶגֶשׁ.

 

 

 

וְכּוּלָה נְשִׁיקָה.


 

תמורה

 

 

 

אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת מִלִּים, וּבִתְמוּרָה

 

מַעֲנִיקָה שְׁתִיקָה. אַתְּ

 

לֹא פָּרָלֵלִית, אַתְּ

 

נְבֵלָה.

 

אֲנִי יוֹדֵעַ, חָרִיף מִדַּי, אַז אֲעַדֵּן:

 

אַתְּ זוֹנָה, פָּשׁוּט זוֹנָה, אֵיך?

 

חָרִיף לָךְ? טוֹב!

 

עַכְשָׁו,

 

הִפְכִי אֶת הַתְּחוּשָׁה.

 

 

 

 

 

מבע חוזר

 

 

 

וּבְמַבָּע חוֹזֵר אַתְּ נִרְאֵית לִי אַחֶרֶת,

 

מְפֻתֶּלֶת – עֲדַיִן, אֲבָל

 

בְּדַרְכִּי,

 

מִישִׁיבָה עַל מְדוֹכָה, עַתָּה

 

עַל אָבְנַיִם, נָלוֹשׁ וְנוֹצָר, שוּב

 

לְחֶרְפָּתִי.

 

הַאֲדָמָה לֹא שְׁקֵטָה הַיּוֹם –

 

תַּחֲזִית מֵטֵאוֹרוֹלוֹגִית הִנְחִיתָה גְּשָׁמִים.

 

פְּצִיעוּת רְגָבִים מַעֲלָה אֲרוּכָה עַד

 

תַּחֲזִית סֵיסְמוֹגְרָפִית, שֶׁתַּכֶּה גַּלִים.

 

הֵם יַעֲלוּ, כִּדְרָקוֹן יוֹרֵק אֵשׁ,

 

וַחֲרוֹן אַפּוֹ יַחֲרִיף אֶת חֶרְפָּתִי,

 

וְאֶת כָּל זֹאת

 

שֶל מַבָּע חוֹזֵר, אַתְּ

 

לֹא תֵּדְעִי – לְתוּגָתִי.

 

אַתְּ לֹא תַּרְגִישִׁי, לַמְרוֹת הַהַגָּשָׁה הַמוֹפְתִית,

 

שֶׁתִּהְיֶה מְהוּמַת עוֹלָם וּמְלוֹאִי, בְּגִינֵךְ,

 

שֶׁכֵּן, הַשֵּׁדִים שַׁיָּכִים רַק לִי,

 

וְלָךְ –

 

שֵׁדִים פְּרָטִיִּים לְהַנְעִים אֶת חֶרְפָּתֵךְ.

רענן בן-טובים, משורר תושב תל-אביב, עוסק בתחומי המשפטים, הקולנוע, הצילום האמנותי, הכתיבה הספרותית והשירה. יוצר חברתי. מפרסם ויוצר בבמות שונות.

אתר המשורר http://www.raananbt.022.co.il

X