עלי שלכת שבורים | לרכישה באינדיבוק
עלי שלכת שבורים

עלי שלכת שבורים

שנת הוצאה: 2014
מס' עמודים: 252
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 28
- 59
- 28

עלי שלכת שבורים הוא רומן מרתק על  משולש אהבים – סיפורם של ג'ף, רבקה ואיב.

ג'ף, עוזב את עיירת מגוריו בדרום ארצות הברית ומגיע לעיר ניו יורק לאחר מריבה קשה עם אביו. האב, מכור לטיפה המרה, מגלה באופן בלתי מובן, רגשות שנאה לאמו, לו ולאחותו. בדרך של שיגרה הוא מכה ומקלל אותם. גילויי האלימות מצד האב גורמים בעיקר לפגיעה נפשית בפם, אחותו של ג'ף.  על אף מצבה הנפשי המעורער של אחותו בוחר ג'ף לעזוב   ולהותיר את אחותו ואימו לשיגיונותיו של האב. כשהוא מגיע לכרך הגדול הוא מתיידד עם אהרון שהוא צעיר חרדי, המסייע לו  במציאת עבודה ודירה. לימים מתוודע ג'ף לרבקה, נערה יפה וחכמה, אחותו הצעירה של אהרון, שמתאהבת בו עד כלות. סוד אהבתה של הנערה מבית חרדי לבחור הנוצרי מתגלה, והגילוי המסעיר את הקהילה החרדית מערער את עולמה הסדור להפליא של הנערה התמימה. רבקה מצידה, בניגוד למוסכמות, מנסה נואשות להגשים את אהבתה, ללא הצלחה, בעיקר משום  שג'ף מתאהב באחרת.

איב, ברוקרית מצליחה,  יפה וזוהרת, הינה משאת נפשו של כל גבר. איב וג'ף מתאהבים ונישאים. לאחר  מותו של אביו שב ג'ף לעיירת הולדתו לסייע בהחלמתה של אחותו, שם מתגלה לו האמת סביב שנאת האב למשפחתו. הגילוי יוצר שרשרת אירועים מרתקים, מפתיעים ומרגשים.

וכשנדמה שהסדר שב אל חייהם של גיבורי העלילה מתרחש הפיגוע במגדלי  התאומים…

מחבר הספר, אלי חי יליד ירושלים, הוא רומנטיקן מטבעו, והאהבה היא הנושא המרכזי בספריו. ספרו הראשון ימים חסרים זכה לשבחים רבים.

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    ספר מושך ומעניין. חוויית קריאה נעימה

הוסף חוות דעת

בקרוב…

החום הכבד שעלה מן החולות הלוהטים התיש את עצי הדקל הרבים שהתפזרו לאורך הרחוב השומם, והם שמטו את ענפיהם מטה, נכנעים לכוחות הטבע. אפילו העננה הקטנה שמעל חדלה מתנועתה. נדמה שגם כוחה התפוגג בשל השמש היוקדת. האוויר נח על מקומו, ממאן ליצור ולו משב רוח קל שיקל במעט את השהות תחת כיפת השמים.

גיף פרמר שירך את דרכו במעלה הרחוב השומם לעבר תחנת האוטובוס. לאחר שעשה כברת דרך קצרה חש בכאב חד מפלח את כף רגלו הימנית. לא, הוא לא היה יחף, נעלי הבד שנעל, לא היה בהן למנוע מהחום היוקד לחדור לבשרו ולחרוך באטיות את כפות רגליו. השמש הקופחת לא חסה גם עליו. היא שלחה קרני אש בוערות, וגיף חש את חומה הקטלני בכל איבר מאיבריו. לחייו האדימו, והזיעה שנטפה מהן נמהלה באבק הדקיק שכיסה את פניו. הוא מיהר לשלוף בקבוק מים מתוך תיק הצד שלו, וחכך בדעתו האם ראוי שישטוף את פניו או שמא עדיף שישתה את המים. המים כבר לא צוננים כפי שהיו עת יצא מהבית, ואף על פי כן הוא גמע מהם בשקיקה, עד שכילה את תכולת הבקבוק.

הוא השקיף סביב בניסיון נואש למצוא מחסה מן החום המתיש. עיניו בחנו ביסודיות את היישוב הקטן שנראה ריק מיושביו. הוא פסל את האפשרות לשוב לביתו, וזאת על אף שידע שהאוטובוס אשר לו המתין יגיע רק בעוד שעה. מה יעשה בינתיים? היכן ימצא מקלט מהחום הנורא שנחת על העיירה המדברית אילוי והותיר את יושביה ספונים בבתיהם?

בצר לו, עשה מעשה לא יאה ואפילו מסוכן. הוא ניצל את

 

העובדה שהבית הסמוך לתחנה נראה ריק מאדם, קפץ מעל הגדר, השתרע מתחת לעץ וחלץ את נעליו. הוא נשא את רגלו הימנית מעלה ובחן אותה בקפידה. כף הרגל הייתה אדומה, ושלפוחית גדולה התנוססה במרכזה. הוא קם ממקומו ודידה אל הברז הסמוך. הוא קיווה שהמים ישככו את הכאב, אך מיד הסיט את רגלו אחורנית, זרם המים החם שניתך בעוצמה רק הרע את מצבה של כף רגלו הדואבת.

זה מה שחסר לי עכשיו, חשב באכזבה. אולי אדחה את הנסיעה למועד אחר, טוב יותר? הלוא כך ביקשה פאם. מה ביקשה? התחננה, בכתה ומה לא! כמעט הכול עשתה בניסיון להניא אותו מלעזוב את הבית ולהשאיר אותה ואת אמם חשופות לשיגיונותיו של אב אכזר, חסר דעת ומעורער בנפשו.

פאם הייתה אחותו היחידה. למרות שכבר הייתה בת עשרים ושש ומבוגרת ממנו בשלוש שנים, נראתה כמו נערה. היא הייתה גוצה ושמנמנה, גופה לבן כסיד ופניה סמוקות ומנומשות. עיניה התכולות בלטו על רקע גבות עבות ושער אדמוני מקורזל. לבושה המרושל ופניה הלא מטופחות גרמו לכך שהבחורים המועטים שבעיירה התרחקו ממנה, ואפילו מחזר אחד לא דפק על דלתם. אביהם התעלל בה והפך את חייה לגיהינום, בעוד אמם עמדה מנגד בלא יכולת להושיעה. המעט שהיה לה, היה הוא עצמו, ועכשיו גם הוא רוצה ללכת.

זה שנים התאווה לעזוב את העיירה הנידחת שבלב אריזונה, אבל החשש להשאיר את אמו ואחותו בגפן, תחת קורת גג אחת עם אב משוגע, הניא אותו מלעשות כן. אך גם חשש זה לא מנע ממנו להמשיך לחלום על היום שבו יעזוב את הבית ויבנה לעצמו חיים אחרים, חדשים, במקום אחר, הרחק מהמקום שבו נולד והתבגר.

גיף עיסה בעדינות את כפות רגליו, ובעודו עושה כן נזכר בשתי הפעמים הקודמות שבהן ברח מהבית. הפעם הראשונה הייתה כשהיה בן שתיים עשרה בלבד. זה קרה במהלכה של מריבה קולנית בה חבט אביו בפניה של אמו. כשראה את אמו מתגוללת על הרצפה, הדם

 

נוזל משפתיה, לא ידע את נפשו מרוב כעס. אחוז אמוק הסתער על האב, שנראה משועשע מכל העניין, והלם בו באגרופיו הקטנים. עתה האדימו פני האב מכעס ועיניו ירקו אש. הוא ניער מעליו את בנו, סטר על לחיו, בעט בבטנו והמטיר עליו את אוסף הגידופים הרגילים: ״אתה ילד מרושע, אתה! לידתך ולידת אחותך בחטא נעשו – חטא שחטאה אמך הכופרת. אלמלא חטא זה, לא הייתם כאן, מנוולים קטנים. הלוואי שלא נולדתם בכלל!״

גיף נעלב עד עומקי נשמתו, אך למרות הכאב החד בגופו קם על רגליו, יצא מהבית ופתח בריצה מטורפת לשום מקום. לא היה אכפת לו מה יעלה בגורלו, העיקר להתרחק מהבית המקולל. לאחר שרץ כרבע שעה נעצר על מקומו. לאכזבתו, הבחין שאיש לא בא בעקבותיו. לאף אחד לא אכפת ממנו, אפילו לא לאמו. אולי גם היא מתחרטת על לידתו? אולי גם היא מאמינה שאלמלא הוא, חייה היו טובים יותר? הייתכן שהוא ואחותו הם המקור לכל תחלואי המשפחה? מעט מדי גילויי חיבה הרעיפה עליו אמו במהלך חייו. אמנם לא תיעבה אותו כמו אביו, אבל גם לא הפגינה כלפיו גילויי אהבה של ממש. לפעמים בהתה בו באדישות, כאילו לא היה בנה אלא ילד זר. האם גם היא תולה בו את האשמה לחטאים שאביו מייחס לה? ואם כן, מהו אותו חטא שחטאה כשילדה אותו ואת אחותו? הייתכן שחטא זה הוא שהביאם לעולם? במשך שעות חלפו בראשו אין־ספור שאלות, עד שהשמש שקעה ועלטה כבדה האפילה את היישוב. רק אז חזר הביתה, הסתגר בחדרו ונשא את כאביו בשקט עד שנרדם.

הפעם השנייה שבה עזב את הבית הייתה רצינית יותר. זה קרה יומיים לאחר שמלאו לו שבע־עשרה. הוא זכר היטב את אותו בוקר יום ראשון, כשאמו ואחותו הלכו לכנסייה ואביו עדיין ישן. על פי תכנית שתכנן במשך זמן רב, אסף מעט ממיטלטליו לתוך תרמיל ויצא מהבית. כפי שתכנן, נסע תחילה בטנדר של גיו, הבן של השכנים, עד לעיירה הסמוכה, קסה גרנד, ומשם קיווה להגיע בטרמפים לפיניקס. כך קיווה לשמור לעצמו את הכסף המועט שחסך

 

בעמל במשך חודשים רבים. בעיר הגדולה ימצא בוודאי עבודה, וזו תהיה תחילתה של דרך חדשה. ואכן, דרכו צלחה בתחילה. הטנדר הסיע אותו כמתוכנן עד לקסה גרנד. משם עלה על משאית שהרחיקה עד לסקסטון, מרחק של ארבעים קילומטרים ויותר מביתו. בסקסטון ניסה לתפוס טרמפ, אך לשווא. כעבור שבועיים אזל כספו המועט, והוא נאלץ לשוב כלעומת שבא. מאז לא ניסה לעזוב את הבית, אבל היה משוכנע שבפעם הבאה תצלח דרכו.

״לעזאזל עם הרגל הזאת. למה דווקא עכשיו?״ סינן לעצמו בלחש והמשיך לעסות את כפותיו, עד שהשלפוחית הגדולה התפוצצה ונוזל שקוף וסמיך פרץ ממנה. הכאב היה כה עז, עד כי הרגיש שכף רגלו בוערת. אולי טוב יעשה אם ידחה את הנסיעה? לא כך ציפה לפתוח את המסע, שממילא אמור להיות קשה. לאחר מחשבה קצרה החליט שעליו להמשיך במה שהתחיל. הפעם זה סופי! הוא יעזוב את הישימון הארור הזה ולא יחזור אליו לעולם! טוב, אולי רק עוד פעם אחת, לקחת את אחותו… גם על אמו חשב, אבל ידע שהיא לא תסכים לעזוב את הבית שבו חיה שנים כה רבות. יתרה מכך, מי יודע מה יעלה בגורלה בעוד כמה שנים? האם תחיה עד אז, או שתהיה זקנה וחולה מכדי לנוע בדרכים? למרות שהייתה רק בת ארבעים ותשע נראתה קשישה מכפי גילה. פניה הבהירות והעדינות כבר היו חרושות קמטים, וגיף לא ידע אם תלאות החיים הן שגרמו לכך, או שמש המדבר. עיניה הכחולות היו מכווצות בעצב, ובשערה הבלונדיני זרקו שערות שיבה שהיא לא טרחה לצבוע. בצעירותה הייתה אישה יפה, ובעצם, עד לפני שנים אחדות עדיין הייתה יפה -את זאת זכר גיף היטב. הוא נזכר כיצד הגברים בעיירה קינאו באביו, לפעמים אפילו בגלוי.

״היי גיון, האישה שלך יפה, חתיכה ממש,״ היו אומרים לו, ״ואתה חתיכת טיפש. כל כך טיפש, שאתה מעדיף לשבת על הבר ולשתות במקום להתענג בזרועותיה.״

״הלוואי שאשתי הייתה נראית כמו אשתך,״ צחקו האחרים.

 

״אתם יכולים לקחת אותה לעצמכם,״ השיב האב באטיות, כדרכם של שיכורים, מתבוסס בצחוקו ופיו יורק אדי אלכוהול.

טוב, זה היה מזמן. כבר שנים שהגברים לא מקנאים באביו. גיף הרגיש כיצד לבו נצבט מצער על אמו הקמלה. על אביו לא נתן את דעתו כלל. מצדו, שיתפגר ברחוב! מדוע יהיה אכפת לו מאב שרק צרות הפיל עליו, על אמו ועל אחותו? מדוע יחוס על איש כה טיפש ואנוכי, שהמשקה הוא תכלית חייו? אף אם אביו יקפח את חייו בייסורים, הוא לא יצטער עליו. ההפך הוא הנכון. אולי ירקוד על קברו, כמו שאומרים. מי אשם בכך שהוא נוטש את ביתו? אבא שלו! מי הפך את נעוריו לסיוט? אבא שלו! אז מדוע שלא ישמח במותו?

כשהיה קטן, היה משוכנע שאביו הוא לכל הפחות גיון ויין, גיבור הקולנוע המיתולוגי האמריקאי. הוא היה בוקר קשוח וחסון, הליכתו זקופה וגאה ובסוסיו נהג ביד רמה. אך יותר מכך היה אב למופת, שהקדיש את מרבית זמנו ומרצו לילדיו ולרעייתו. כעבור שנים אחדות כל זה השתנה. האב הפך לשתיין מרושע שהלם בילדיו ואשתו ללא רחם, והאלכוהול כילה את רוחו וגופו.

איש עצל היה אביו. רוב הזמן לא עבד, וכך נפל נטל הפרנסה על אמו החלשה, שעבדה במתפרה מבוקר עד ערב. האב רבץ כל היום בבר ושתה לשוכרה, ובערב היה גורר עצמו הביתה. לעתים נפל בדרך ונרדם ברחוב. אז היה יוצא גיף במצוות אמו לחפש את השיכור, וכשמצא אותו, נשא אותו על כתפיו וגרר אותו עד למיטתו. את עיקר תסכולו הוציא אביו על אמו ועל פאם. בעבר אפילו נהג להכותן עד זוב דם. בילדותו לא עלה בידו של גיף להושיע את השתיים. בתחילה היה מתבונן באב המשתולל, ורק לאחר שנרגע מעט היה מסתער עליו בידיו הקטנות ומנסה למנוע ממנו להכותן. אביו היה מנער אותו מעליו כאילו היה בובת סמרטוטים, מטיל אותו באכזריות על הרצפה וממשיך להלום באמו ובאחותו. כשגדל והפך לנער חסון כבר היה בכוחו לרסן

 

את אביו, ואכן, כשהיה בבית חדל האב מאלימותו. הוא הסתפק בקללות עד שהתעייף ונרדם.

 

שם: אלי חי

 

גיל: 62

 

סטטוס: נשוי + שלשה

 

מגורים: 4 ירושלים.

 

 

 

מאין שאבת את ההשראה לכתיבתך (לספר הזה)? העולם החרדי ומנהגיו מאוד מרתקים אותי והספר הוא מעין חדירה לתוך העולם הזה.

 

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? כשנה

 

כיצד התחלת לכתוב ? מה היה הטריגר ?  הרעיון והעלילה היו כל הזמן בראשי כך שהליך הכתיבה היה  פשוט וקל.

 

האם חלק מהסיטואציות בספר קשורות להתרחשויות במציאות שלך ? לא.

 

אילו ספרים קראת לאחרונה? רוב הספרים שאני קראתי לאחרונה קשורים לסופרים חדשים שזה להם הספר הראשון. אולי כהזדהות איתם. הכלב היהודי היה האחרון שבהם.

 

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? אין סופר מיוחד שכתיבתו הרשימה אותי במיוחד ואיני מושפע מכתיבתם של אחרים.

 

אילו ספרים קראת בילדותך? ספרי מתח כמו השביעייה הסודית,  החמישייה, דני דין, חסמבה וכיוצא בזה.

 

אילו שלושה ספרים תיקח/י איתך לאי בודד? תהילה של שי עגנון, הנערה עם קעקוע דרקון  שלא קראתי ואני סקרן של סטיג לרסון, מפריח היונים של אלי עמיר.

 

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? זהו ספר שני הספר הראשון ימים חסרים.

 

ספר/י קצת על הספר שכתבת: זהו סיפור אהבה של רבקה נערה מבית חרדי לג'ף בחור נוצרי המתגורר בשכירות במרתף הבניין. סיפור אהבתה מסתבך לאחר שביקורה בביתו של ג'ף נחשף ורבקה הופכת להיות נרדפת בתוך הקהילה בא היא חיה. היא נאלצת לברוח ומוצאת מקלט אצל דודתו של אביה החיה בישראל. ג'ף לעומתה מתאהב באיב, ברוקרית זוהרת נישא לה וחי חיי אושר עד למועד בו נעשה הפיגוע במגדלי התאומים. לאחר הפיגוע העלילה משנה כיוון ומתבררים עובדות מדהימות המטלטלות את חייהם של גיבורי העלילה.

 

האם את/ה כותב/ת בימים אלה ספר נוסף או מתכוון/ת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? אני כותב ספר נוסף שהוא ספר מתח. איני בטוח שאוציא אותו לאור.

 

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? לכתוב להנאתו.

 

X