עכשיו, 75, שירה, 2000-2015 | לרכישה באינדיבוק
עכשיו, 75, שירה, 2000-2015

עכשיו, 75, שירה, 2000-2015

שנת הוצאה: 2015
מס' עמודים: 272
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 80

 

כרך 'עכשיו' 75 מוקדש כולו לשירה עברית שנתפרסמה בשני העשורים הראשונים של המאה הנוכחית. כל השירים המופיעים כאן נדפסו בכירכי 'עכשיו' באותן השנים (2000-2015), וכן בספרי הוצאת 'עכשיו' שיצאו לאור גם הם באותה התקופה.

אמנם שום כתב־עת — וגם לא זה שלנו עם כל חשיבותו — איננו רשאי לקבוע כי פירסם את כל היוצרים הפועלים בתחום־הספרות הרלוואנטי, אך בכל מיקרה מתפרסמים כאן שמונים או תשעים אחוזים מִקֶּרֶב כל משוררינו הממשיים — וזאת תוך הבלטה של כמה וכמה כישרונות צעירים וחדשים ודאיים. לפיכך בוודאי ניכר כאן הישג ייצוגי ניכר ומכובד.

אמנם ברור לי כי הנוסח הניאומודרניסטי, שמשמעו עומק סמאנטי הַרחֵק מרדידותה של הגראפומניה המיגדרית הרוֹוַחת, מאפיין לא רק יוצרים המרוכזים בביטאונים מודרניסטים וניאומודרניסטים מובהקים כגון 'עכשיו', 'דְחָק', 'עמדה' ו'הבה להבא', אלא גם כמעט כל משורר רציני כיום. בין כך ובין כך, אין לי ספק כי בכרך הנוכחי היצלחנו לייצג את המפה העכשווית של השירה העברית ברובה הממשי בהתאם למסורת שלנו: הרי מיפוי מדויק של חשיבויות ממלכת הטכסטים העבריים, שהוכח תמיד כנכון גם אם רק כעבור זמן־מה, היה תמיד ממאפייניו המרכזיים של 'עכשיו'.

                                               גבריאל מוקד, מתוך "דבר העורך"

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    מוקד לא מפסיק להפתיע!

הוסף חוות דעת

 

 

לחצו על התמונה לרשימת המשתתפים המלאה עטיפה אחורית,  עכשיו 75

מאיה בז'רנו

שתי אפשרויות לחצות את השבת

 

לַחֲצוֹת אֶת הַיּוֹם בְּאַרְבַּת הַזְּמַן

לַחֲצוֹת אֶת הַיּוֹם בְּאַרְבַּת הַזְּמַן —

צַד אֶחָד אֶל צַד שֵׁנִי סָמוּךְ —

עֶבְרֵי זְמַן מַקִּיפִים וְסִירַת נֶפֶשׁ גּוּפָהּ שָׁטָה בֵּינֵיהֶם.

חֶרֶב אוֹר הַהוֹלֶכֶת וְנִרְשֶׁמֶת בְּתוֹדַעְתָּהּ לַחֲתֹךְ לִבְחֹר בַּחַיִּים,

לִבְחֹר בַּחַיִּים הַנִּשָּׂאִים בְּמַעֲלֶה אֶל קְצֵה גֹּבַהּ

 

וְהַיּוֹם כְּגֶרֶם מַעֲלוֹת, וְכָל מַעֲלֶה פְּעִימָה זוֹהֶרֶת

וְאֹפֶק הַמַּיִם בּוֹ נִפְתָּח לָאֵינְסוֹף שֶׁמֵּעֵבֶר לְקָצֵהוּ וְטַעֲמוֹ

שֶׁמֵּפִיג בְּדִידוּתָהּ וּכְאֵבֶיהָ, פּוֹקֵחַ זִכְרוֹנָהּ לִמְחוֹזוֹת חֲדָשִׁים וְטוֹבִים

וְהִיא שׁוֹמֶטֶת אֶת צִדּוֹ הָאַחֵר הַשּׁוֹמֵם וְהַתָּפֵל שֶׁל הַיּוֹם,

אַרְבַּת הַזְּמַן הַנּוֹטָה לַחֲצוֹת אֶת הַיּוֹם —

מִנֶּגֶד הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי, הַזּוֹהֵר. לְאָן יְכוֹלָה הִיא הָאַרְבָּה לִפְנוֹת?

 

כָּל הַזְּמַן חוֹצָה דֶּרֶךְ לִשְׁנַיִם וְחֵרֶף בְּחִירָתָהּ בְּמַעֲלֶה

הִיא נוֹשֵׂאת עִמָּהּ אֶת כֹּבֶד הֶעָבָר הַיּוֹרֵד, הַמְנַשֵּׁל אוֹתָהּ מִכָּל חֶמְדַּת הַחַיִּים.

 

וּשְׁנֵי עֶבְרֵי דַּרְכָּהּ, שְׁתֵּי בָּבוּאוֹת מְצִיאוּת

וְכָל מָה שֶׁיֵּשׁ בְּאֶחָד נִמְצָא בַּשֵּׁנִי, אֲבָל שְׁנֵי הֲפָכִים הֵם —

הִיא טוֹעֶמֶת כָּל אֶחָד מֵהֶם בִּלְשׁוֹן הַתּוֹדָעָה

טְעִימָה שֶׁל חֲלַל בֵּיתָהּ. טַעַן שֻׁלְחָנָּהּ, צִנַּת הָאֲרִיחִים הַחֲשׂוּפִים

בִּצְעָדִים יְחֵפִים, נוּרָתָהּ הַיְשָׁנָה, טַעַם שִׁדָּתָהּ וּמַסְרֵקָהּ טַעַם מֵרְאֶיהָ

בַּמַּרְאָה; וְהֵם תְּפֵלִים נוֹרָא וְשׁוֹמְמִים וַעֲזוּבִים וּסְתָמִיִּים…

וּשְׂעָרָהּ נִגָּר כְּמַשֶּׁהוּ דָּלוּחַ עַל שְׁתֵּי אָזְנֶיהָ הַחֲלוּלוֹת

 

מִכָּל מַה שֶׁלָּמְדָה… וְהִיא תִּבְחַר בְּעֶבְרָהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל אַרְבַּת הַזְּמַן —

הַכֹּל שָׁם שׁוֹלֵחַ וּמוֹרֶה לָהּ הָלְאָה, אֶל מֶרְחַקִּים וּמַעֲמַקִּים

וְאוֹתָם דְּבָרִים מֻנָּחִים גַּם שָׁם: הַשִּׁדָּה וְהַשֻּׁלְחָן וְהַכֻּרְסָא

הַסְּפָרִים וּמַרְאֵה הַנּוֹף שֶׁבַּמִרְפֶּסֶת וּבָבוּאָתָהּ בַּמַּרְאָה הִיא שְׁלֵמָה וְשֶׁלָּהּ

שֶׁלָּהּ וְשְׁלֵמָה, שׁוֹקֶקֶת וּכְמֵהָה…

וְהִיא כּוֹבֶשֶׁת הַיַּבָּשׁוֹת שֶׁל רוּחַ, תְּחַכֶּה לָהּ וְתַעֲמֹד בִּקְצֵה הַיּוֹם.

שַׁבָּת וְשִׂמְחַת הַדֶּרֶךְ בְּאַרְבַּת הַזְּמַן מוֹשֶׁכֶת וְנִמְשֶׁכֶת

מִכָּל מַה שֶׁסּוֹבֵב אוֹתָהּ בָּעֵבֶר שֶׁל הָאוֹר כִּי בּוֹ בָּחֲרָה תּוֹדַעְתָּהּ,

אוֹ שֶׁמָּא נִבְחֲרָה לַחֲצוֹת אֶת הַיּוֹם הַזֶּה

 

בְּלִי שֶׁמֶץ מַאֲמָץ וּמַאֲוַיִּים מְיֻחָדִים אוֹ בַּקָּשׁוֹת, נִשֵּׂאת

קַלָּה כְּשִׁכְחָה שֶׁל מַשֶּׁהוּ נִכְבָּד וְנִסְתָּר שֶׁנִּמְצָא בְּתוֹכָהּ

לְלֹא כֹּבֶד, כִּי מַהוּתוֹ כַּאֲוִיר זַךְ וְטָהוֹר, מַהוּת שֶׁל יֶדַע טִבְעִי —

לְהַחֲזִיק אֶת הַחַיִּים גַּם אִם בָּרוּר

שֶׁיִּגָּמְרוּ יוֹם אֶחָד.

 

 

 

אילנה יֹפֶה

טַסְמַלְיָה

 

טַסְמַלְיָה, אֵיךְ לוֹמַר, אֶרֶץ עֲנֻגָּה חוֹמֶדֶת בְּשַׂר

יְרִיבֶיהָ. מַלְכַּת הַשְּׁבָטִים הָאֲרוּרִים וְהַנּוֹעָזִים

לִמְרֹד, אִי שָׁלֵם רְצוּף זִכְרוֹנוֹת שֶׁל טֶרֶם עֵת

אוֹ זִכְרוֹנוֹת שֶׁל טֶרֶם טַסְמַלְיָה.

 

לִכְתֹּב אֶת טַסְמַלְיָה בְּטֶרֶם הֵגִיחָה לָעוֹלָם

מִסֶּלַע קָדוּם כְּמוֹ אַגָּדָה. הַטַּסְמָלִים, עַם נוֹעָז

וְחָשׁוּךְ, צְמֵא דָּם אֲבָל גַּם צְמֵא דַּעַת, וְהַכֹּל

בְּלֵב כִּכָּרוֹת שְׁזוּרוֹת פִּרְחֵי הִיבִּיסְקוּס נוֹשָׁנִים,

רֵיחָנִיִּים, לִקְטֹף מַהֲמוֹרוֹת, לִלְקֹט אַבְנֵי נֶגֶף.

 

מַשֶּׁהוּ אַחֵר מְחַפֵּשׂ אֶת טַסְמַלְיָה. עִנּוּגִים

שׁוֹצְפִים נִזְכָּרִים, מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה, אֲבָל זָהָב

מָלֵא רְחוֹבוֹתֶיהָ. רַבַּת יֹפִי, כְּלִילַת חוּצוֹת,

רִקְמָה נְדִירָה. וְאֵיךְ בַּעֲבוּר נָזִיד אָרוּר לִשְׁקֹעַ

וְלָצוּף, לִטְבֹּעַ אֲנִי בַּאֲנִי.

 

יָרֵחַ בּוֹחֵשׁ בְּבִטְנֵנוּ, חַלּוֹנוֹת הַחֹשֶׁךְ קְרֵבִים,

זָהָב עָף בָּרְחוֹבוֹת כְּמוֹ רוּחַ, לִפְרֹט עַל נִבְלֵי זָהָב,

קַשְּׁתוֹת זָהָב, שְׁבָטִים עֵירֻמִּים בְּגַן מָאֳצָל,

 

לִהְיוֹת בֵּן טַסְמַלְיָה, לְגוֹנֵן עַל נִבְכֵי עַצְמִי חוֹרְתִים

מַשֶּׁהוּ, נְשָׁמָה נוֹפֶשֶׁת רוּחֵי אֲנִי מִחוּץ לֶהֱיוֹת

טַסְמַלְיָה. רוֹאִים בִּמְהֻדָּרִים אָפְקֵי כָּחֹל מִסְתַּבְּרִים

מִשּׁוּם הֱיוֹתִי, אֲבָל לֹא.

 

בְּמָקוֹם אַחֵר טַסְמַלְיָה נִהְיֵית רוּחַ זָהָב מוּפֶזֶת,

בְּמָקוֹם אַחֵר טַסְמַלְיָה שֵׁם מִשְׂחָק מֻפְלָא מְשֻׁרְבָּב

אֶל כֵּס מֶלֶךְ רָם, אֲבָל פֹּה, עַפְרוֹת זָהָב, טַסְמַלְיָה,

כְּמוֹ דְּבָרִים שֶׁגּוֹנְחִים בִּי.

מִשּׁוּם מָקוֹם נוֹעָד לִהְיוֹת דָּבָר שֶׁל מַצָּב לְלֹא אֲנִי.

 

 

 

יהודה ויזן

 

*

יֵשׁ חַיּוֹת מוּזָרוֹת בַּיַּעַר וּגְדוֹלוֹת.

וּמִי שֶׁלֹּא גְּדוֹלָה

לֹא יוֹדַעַת מָה עוֹשָׂה חַיָּה קְטַנָּה בַּיַּעַר

וּמִי שֶׁלֹּא קְטַנָּה

לֹא יוֹדַעַת כַּמָּה גָּדוֹל הַיַּעַר

וּמִי שֶׁלֹּא בַּיַּעַר

לֹא יוֹדֵעַ כַּמָּה מוּזָרוֹת חַיּוֹת הַיַּעַר

וּמַה גָּדְלָן הַנָּכוֹן

 

 

עמוס אדלהייט

ים ניצנים

 

יַם נִצָּנִים הַמְאַיֵּם לְבָלְעֵנִי

הַחִזָּיוֹן הַנִּשְׂגָּב מִמָּלוֹן דִּיפְּלוֹמָט יָם תֵּל־אָבִיב הוֹמֶה אָדָם וָאֳנִיּוֹת

צָפוֹנָה מִזֶּה סִידְנִי־עָלִי עַל מִתְרַחֲצָיו

הָעֵירֻמִּים וְטַנְטוּרָה־אִיִּים סַלְעִיּים רוֹחֲצִים בַּכָּחֹל הֶעָמֹק

חוֹף אַכְזִיב רוֹחֵשׁ

בָּשָׂר הִתְרַחֲשׁוּת טֶרֶם עַתְלִית

הַכַּרְמֶל הַנִּשָּׂא חוֹתֵר אֶל הַיָּם

בַּמִּישׁוֹר הַיָּחִיד הָרָץ לִקְרָאתֵנוּ

בְּמִישׁוֹר עֲתִידֵנוּ הָרַךְ כְּחוֹל הַיָּמִים

לֹבֶן מִתְפַּרְפֵּר נִרְמָס בְּרַגְלֵנוּ חֹם עֲתִידֵנוּ

נִמְתָּח מֵרֹאשׁ נִקְרָתֵנוּ וְעַד גִּיבְּרַלְטָר.

 

 

עודד כרמלי

הלוויין היפה

 

הַלַּוְיָן הַיָּפֶה נוֹשֵׂא אֶת הַפֶּה שֵׁלֹּא דִּבֵּר אוֹתָנוּ כָּאן

הָאֵלֶם מְמַהֵר הַחֵרֶם מְמֻכָּן וְהַקַּבְּצָן שֶׁנִּגַּשׁ מְסַפֵּר

סִפּוּרֵי קַבְּצָנִים אֲבָל הַמֵּצַח הַזֶּה לֹא יִשְׁקַע לְרַקָּה

בִּגְלַל סִפּוּר. דַּבֵּר בָּרוּר, קַבְּצָן, בּוֹאֲךָ קַבְּצָנִים נִגָּשִׁים

דַּבֵּר מַדָּע חָמוּר וְאַל תָּקֵל בִּדְגֵשִׁים הַכֹּל דְּגֵשִׁים

וְכָל כָּחֹל סְגֻלִּי וְלָעִנְיָן כִּי שֶׁלְּךְ לֹא יִהְיֶה שֶׁלִּי

כִּי הַלַּוְיָן לְעוֹלָם נוֹשֵׂא אֶת אוֹתָהּ הַיָּד אוֹתוֹ הַפֶּה

בִּזְמַן שֶׁהַתּוֹר כָּאן מִתְאָרֵךְ וְהוֹלֵךְ וְנֶעֱרָם בְּאָדָם.

 

 

אריק א.

ערב מלחמה

 

בְּהִילוּת נוֹשֶׁפֶת כְּבָר בָּעֹרֶף הֶחָזָק הַלַּח

עֶרֶב מִלְחָמָה

בֵּן הַשֵּׁשׁ בַּחֲלוֹמוֹ עֲדַיִן נֶאֱחָז, גַּם אֲנִי,

אֲבָל אִי וַדָּאוּת פְּנִימָה

מִתְפָּרֶצֶת אֵין הַתְרָאָה

כָּל הָמֻּכָּר נִסְדָּק בְּאַחַת לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה

רַק אַחַת נוֹתֶרֶת — וַדָּאִית וִישִׁירָה —

שְׂפָתַיִם עַל שְׂפָתַיִם, לֵב שׁוֹכֵחַ מִכֹּל,

עֵינַיִם עַל עֵינַיִם, לֵב עוֹלֵץ,

אָלֶף ה בֵּית ה

 

אֲבָל זֶהוּ שִׁיר עֶרֶב מִלְחָמָה

וְשׁוּם פּוֹלִיטִקָה אוֹ שִׁירָה

לֹא תּוּכַל לְתָרֵץ מֶמְשֶׁלֶת תֹּהוּ וָבֹהוּ לֹא תוּכַל לְתָרֵץ

וְשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם הַגָּלוּי אוֹ שֶׁנִּסְתָּר לֹא יוּכַל

לָהּ לָאֲדָמָה הָעַתִּיקָה הָאֲדִישָׁה

הַמְבֻתֶּרֶת בְּתוֹךְ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁלָּנוּ

פּוֹרְחוֹת בְּתוֹךְ הַגּוּף הַסּוֹדִי שֶׁלָּנוּ

מִלְּהָכִיל אֶת אֵימַת הַמָּחָר

 

רַק אֲנַחְנוּ, הַיֶּלֶד וְאִמּוֹ וְהַגֶּבֶר, הַנּוֹתָרִים

נְסוֹבֵב בְּהוּלִים

רְחוֹבוֹתֶיהָ הַקְּטַנִּים יוֹתֵר וְיוֹתֵר שֶׁל עִיר הַפְּלָאוֹת

נַכְנִיס וְנוֹצִיא וְנַכְנִיס לַעֲשׂוֹת מָקוֹם

לְכָל דָּבָר שֶׁיַּזְכִּיר לָנוּ וּבֶגֶד חַם

בְּתַרְמִיל עַל שֶׁכֶם

לְהַתְחִיל אָלֶף בֵּית

 

פרופ' גבריאל מוקד הוא מרצה וחוקר באוניברסיטה, סופר, עורך ומבקר ספרות. הוא נולד בווארשה, שרד את השואה כילד ועלה ארצה. אחרי השלמת הלימודים בבית ובבית ספר תיכון בתל אביב ושירות בצה"ל, השתלם לתואר ראשון ושני בחוגים להיסטוריה, ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב. תֶּזת הדוקטורט שלו באוקספורד נסבּה על הפילוסוף האירי האידיאליסטי הנודע ג'ורג' ברקלי. נושאיו העיקריים במחקר פילוסופי הם תורת ההכרה, פילוסופיה של המדע, אקזיסטנציאליזם ופילוסופיה של אמנות.

גבריאל מוקד הוא עורך ואחד המייסדים (יחד עם יהודה עמיחי, נתן זך והמו"ל הירושלמי ברוך חפץ) של כתב העת "עכשיו" משנת 1958 ואילך, אשר עתה ראה אור גיליון מס' 75 שלו. הוא גם מייסד ועורך של כתב העת הישראלי והיהודי המרכזי בשפה האנגלית: "Jerusalem Review". הוא מחבר של ספרים על קפקא, עגנון ועל הספרות העברית של דור המדינה, וגם ספרים על פילוסופיה של אמנות ועל פילוסופיה בריטית (ספרו על ג'ורג' ברקלי התפרסם על ידי הוצאת הספרים של אוניברסיטת אוקספורד). הוא גם מחבר של פרוזה פילוסופית ושירית הקרויה "ואריאציות".

ספרו שנתפרסם בשנה האחרונה בוחן את תפיסות היהדות של ביאליק, עגנון ואצ"ג.

הוא גם פִּרסם מאות מסות, מאמרים ורשימות על כל הנושאים המנויים לעיל.

 

 

X