עיר פנימית | לרכישה באינדיבוק
עיר פנימית

עיר פנימית

שנת הוצאה: 2012
מס' עמודים: 104
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 45

במילותיו של עודד פלד, עורך ספר השירה המרתק "עיר פנימית":

"העיר הפנימית של ליאורה בן יצחק היא מפה שבה משורטטות במכחול רגיש ובוטח קואורדינטות מורכבות של נופי נפש, הלכי רוח והרהורי לב.

יצירתה השירית טבועה בחותם הקֶשֶׁב העמוק. המשוררת קשובה למרחב הפנימי שלה ולמרחב החיצוני הסובב אותה, ומיטיבה לתרגם לשפת השיר ניואנסים של התנסויות, מאוויים, זיכרונות ורגשות. הטבע, גם בהקשר הביתי והעירוני שלו [פרחים, עצים, ציפורים, עונות השנה החוזרות ונשנות], מלווה רבות משורות שיר אלה ומתואר בחדוּת, בססגוניות רבה. מרגשים במיוחד הם השירים המתארים את מכאובי מחלתה ואת ההתמודדות הפיזית והמנטלית אתה. "הכאב הפך לדייר משנה," היא כותבת בבוֹטוּת, ובשיר אחר הכאב לובש את דמות הציפור של יאיר הורביץ, הנמצאת "על גשר הנשמה החסרה." נוגעים ללב הם השירים העוסקים בזיכרונות ילדותה וביחסיה עם הוריה שהלכו לעולמם. כאן היא יודעת לטפל בנושאים במינון נכון של תיאור ואמירה תוך התרפקות על העבר שאינה גולשת להתלהמות.

קסם הפשטות והכנות שורה על השירים האלה, המישירים מבט אל הקורא, בגובה העיניים, ומזמינים אותו לחלוק עם המשוררת מסע אל נבכי עולמה העשיר."

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “עיר פנימית”

ביקורות נבחרות

על הספר בבלוג אלי הירש קורא שירה

 

ליאורה בן יצחק באתר של נילי דגן

 

ראיון עם המשוררת בתכנית הרדיו "קול פתוח"

עיר פנימית

עִיר פְּנִימִית מַמְצִיאָה אוֹתִי בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ.

אֲנִי טוֹעָה מִתּוֹךְ פִּזּוּר דַּעַת וַעֲיֵפוּת,

הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ.

אֵינִי יוֹדַעַת אִם אֲנִי נֶעֱלֶמֶת

אוֹ נִבְחֶנֶת בִּיכֹלֶת הִשָּׂרְדוּת,

כְּשֶׁאֲנִי צוֹנַחַת,

פַּחַד מְרַפֵּד אֶת הַמַּכָּה.

לְעוֹלָם לֹא אוּכַל לִלְמֹד מֵהַצִּפֳּרִים,

הַמַּצְפֵּן שֶׁלִּי נִסְדַּק.

נְעוּלָה בְּתוֹךְ סַד

לוֹמֶדֶת לָלֶכֶת.

 

כל אחד צריך בית

אֲנִי גָּרָה בְּבַיִת מִשֶּׁלִּי.

יֵשׁ בָּזֶה נֶחָמָה,

אֵינִי צְרִיכָה לְהִתְרַגֵּל

לְבַעַל בַּיִת חָדָשׁ.

הוֹלֶכֶת בְּקֹשִי, לְעוֹלָם

אֵינִי מִתְרַחֶקֶת מֵהַבַּיִת.

עִם הַמַּזְגָן, הַיָּמִים חוֹזְרִים

עַל עַצְמָם, כּוֹתֶבֶת.

כָּל הַזְּמַן כּוֹתֶבֶת.

אֵינְסוֹף עוֹלָם

גָּר

אִתִּי

וְהַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ פַּעֲמוֹן

 

אפילו מחלות מתות מפחד

אֵינִי מִתְעַמֶּקֶת בְּיוֹם הַמָּחָר.

עוֹד רֶגַע אֶהְיֶה מְחֻבֶּרֶת לַמָּקוֹם

בּוֹ הִבְשַׁלְתִּי לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרִי.

אֲנִי מוֹדָה עַל הַנִּסִּים הַצּוֹמְחִים מִתּוֹכִי.

גַּם כְּשֶׁכּוֹאֵב מוֹרִידָה אֶת הַקְּרוּם הַקָּשֶׁה

וְקוֹרֵאת לוֹ בְּשֵׁם.

אֲפִלּוּ מַחֲלוֹת מֵתוֹת מִפַּחַד.

וַאֲנִי – הַבְּדִידוּת שֶׁתָּמִיד הָיְתָה

שׁוֹאֶבֶת מִלִּים

מִתּוֹךְ מַיִם הַמִּתְקָרְבִים לַמָּקוֹם

שֶׁרָחֲקוּ מִמֶּנּוּ

בָּאֲגַם הַגָּדוֹל שֶׁל הַדְּבָרִים.

ואז הכל משתנה

 

אֶצְלֵנוּ לֹא מַצִּיגִים לְרַאֲוָה

תְּמוּנוֹת מִשְׁפַּחְתִּיּוֹת עַל כּוֹנָנִית

הַסָּלוֹן כְּמוֹ בְּאָמֶרִיקָה.

אֶצְלֵנוּ שׁוֹמְרִים הַכֹּל בַּלֵּב.

וּכְשֶׁזִּכָּרוֹן מִתְפּוֹרֵר,

מַדְבִּיקִים בְּדֶבֶק מְיֻחָד

מְהַכֹּלְבּוֹ.

וְאַחַר כָּךְ אֲנִי מְגַלָּה אֶת הָעִיר הַגְּדוֹלָה,

בָּהּ הַכֹּל וְהַרְבֵּה. וְאֵיךְ יוֹדְעִים

עַד שֶׁמִּתְאַהֲבִים לְתוֹךְ בַּיִת מוּאָר

וְאָז הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה:

אָבִי הָלַךְ וְאִמִּי הָלְכָה אַחֲרָיו

עִם הַסַּרְטָן

וַאֲנִי שׂוֹרֶדֶת עִם רוּחַ, הַדּוֹחֶפֶת

אֶת הַגּוּף קְצָת וּמְאֻשֶּׁרֶת

טִפָּה יוֹתֵר מִתּוֹךְ שֶׁקֶט,

מִתְעוֹרֶרֶת הַשִּׁירָה לְלֹא

זְמַן

וּמָקוֹם

כִּי כָּכָה זֶה עַכְשָׁו אֲנִי מְדַבֶּרֶת

וְרַק זֶה נֶחְשָׁב

ליאורה בן יצחק, ילידת 1950. בת קיבוץ העוגן, צ'לנית בעברה.

מנחה סדנאות לכתיבה יוצרת לילדים, נוער ומבוגרים במסגרות שונות.

בן יצחק מתייחסת בחלק גדול משיריה להתמודדות עם מחלת הטרשת נפוצה, בה חלתה לפני כ- 22 שנים. בשנים האחרונות עברה בן יצחק מהפך בכתיבתה, וזו הפכה להיות פתוחה בגובה העיניים לעיני הקורא.

לספרה "עיר פנימית" קדמו הספרי השירה "כרית סביונים" (כרמל 1995) ו"ידיים חולמות מילים" (כרמל 2004), וכן ספר הילדים "גלה גלגולה" (דני ספרים 1996).

X