עיני האח הנצחי | לרכישה באינדיבוק
עיני האח הנצחי

עיני האח הנצחי

שנת הוצאה: 01/2015
מס' עמודים: 96
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 45
- 20
- 20

 

שטפן צוויג, הסופר בעל אלף הפנים, כתב יותר משישים יצירות ספרותיות. בין הנדירות ביופיין ובסגנונן היא "עיני האח הנצחי" – אגדה מהודו הקדם בודהיסטית.

השחקנים הם: מלך, עַם, מרחב על–זמני, בלתי מוגדר – ולפיכך גם עכשווי. הגיבור הוא לוחם ששמו ויראטא הנקלע לעבודה בשירות המלוכה. דרכו של ויראטא היא אפית, אך מסלולו לא רגיל והתפניות בו מהופכות: חייל – שופט – אסיר – נזיר – אדם פשוט. ויראטא מחפש יותר מכול את חירותו הנפשית ואת השחרור מכל אשמה.

כל שלבי הנובלה נושאים מטענים קיומיים, פילוסופיים, עדינים. האנרגיה הספרותית נמצאת – בדומה לעלילה – בכוח ובשקט שמעבר למילים. “עיני האח הנצחי“ הוא טקסט חריג, “לילי“. קריאתו באיטיות עשויה להעניק הנאה שלווה ומסתורית, לעורר שאלות, וכמו ביצירות מופת מודרניות, לגלות אמת חמקמקה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “עיני האח הנצחי”

בקרוב…

טרם השנים שהתהלך בהן בודהה הנשגב על פני

האדמה ונסך בתלמידיו את ההארה שבהכרה, חי

בארצם של הבּירוואגים, בימי אחד ממלכי רַג'פּוּטָה,

אדם מורם מעם ושמו ויראטא; הכול כינוהו "ברק

החרב", על שהיה לוחם ללא חת וצייד שחִציו מעולם

לא החטיאו, שרומחו לא כשל, ושזרועו היתה מכה

כרעם בהניפו את חרבו. מצחו קָרַן אור, עיניו השיבו

בכנות על שאלתם של האנשים: מעולם לא נראתה

ידו נקפצת לאגרוף של רֶשע, מעולם לא נשמע קולו

בזעקה של זעם. בנאמנות שירת את מלכו, ועבדיו

שירתו אותו ביראת כבוד, ובכל ארץ חמשת פלגי

הנהר לא נודע צדיק ממנו: המאמינים האדוקים קדו

כשעברו על פני ביתו, והילדים חייכו אל כוכבי עיניו

כל אימת שפגשו בו.

והנה באה רעה על מלכו. אחיה של אשת המלך,

אשר מוּנה למשול על חצי המלכות, חמד את המלכות

כולה, ופיתה במתנות־סתר את מיטב לוחמי המלך

שישרתוהו. ועוד דיבר על לב הכוהנים שיביאו לו

את האנפות הקדושות של האגם, האנפות שהן סמל

השלטון של שושלת הבּירוואגים זה אלפי שנים.

אחר כך כינס האויב בשדה את הפילים ואת האנפות,

אסף את הממורמרים מן ההרים לצבא מלחמה,

ויצא לעלות על העיר. המלך הורה לצלצל בפעמוני

הנחושת מבוקר עד ערב ולתקוע בשופרי השנהב; עם

רדת הלילה הדליקו משׂואות בראשי המגדלים ושרפו

בהן קשקשי דגים מגורדים כדי שיבערו לאות מצוקה

באור צהוב תחת הכוכבים. אבל רק מעטים נאספו,

כי הידיעה על גְנֵבת האנפות הקדושות הפילה דכדוך

על המפקדים וריפתה את ידיהם: ראש הלוחמים

ושומר הפילים, שהיו המנוסים שבמצביאים, כבר

עברו אל מחנה האויב, והמלך הזנוח חיפש לשווא

ידידים (שכן היה שליט נוקשה, מחמיר בדין, ומכביד

את עולו על נתיניו). איש מהקצינים המנוסים

וממצביאי המערכה לא הופיע לפני ארמונו, רק המון

אובד עצות של צמיתים ועבדים.

במצוקתו נזכר המלך בוויראטא, ששלח לו

הודעת נאמנות עם הישמע התקיעה הראשונה

בשופרי השנהב. הוא ציווה להכין את אפיריון עץ

ההָבנֶה ולשאתו אל ביתו של ויראטא

שטפן צוויג

 

“אני מברך את כל ידידי: ולוואי ויזכו הם לראות את עלות השחר לאחר הלילה הארוך. אני, שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם.“
כך כתב שטפן צוויג במכתב ההתאבדות שלו
ושל אשתו ממקום גלותם בברזיל.

 

צוויג היה אבטיפוס כמעט מוגזם של תקופתו, שכן חייו היו ייצוג מיקרוקוסמי של גדולתו ואסונותיו של העם היהודי במאה העשרים באירופה. צוויג, יהודי שנולד בווינה ב-1881, נהפך לפציפיסט בעקבות מלחמת העולם הראשונה, והיה לסופר המצליח והמפורסם ביותר בגרמניה. אך אז הגיעו שנות השלושים. צעדיו הוצרו וספריו נאסרו לפרסום. הוא נאלץ לגלות ללונדון והוסיף לנדוד שנים, חי בארצות הברית, בארגנטינה ובפרגוואי והתיישב בברזיל, ארץ שאהב, אך לא הצליח להכות בה שורש. הוא התאבד בפברואר 1942, חודש ימים לאחר ועידת ואנזה, שעליה אולי לא שמע.

צוויג היה סופר פורה שכתב עשרות ספרים בסגנונות מגוונים, והושפע רבות מהתיאוריה הפסיכואנליטית של ידידו זיגמונד פרויד. בעשורים האחרונים הוא זוכה לעדנה. הוצאת תשע נשמות מתכננת להוציא לאור את כל הנובלות הקצרות פרי עטו, ואף רואה בדמותו השראה לרבגוניות ספרותית.

 

X