עושים סרטים | לרכישה באינדיבוק
עושים סרטים

עושים סרטים

שנת הוצאה: 2012
מס' עמודים: 248
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 38
- 79
- 38

מה מביא במאי לבחור בתסריט מסוים? כיצד יגרום לשחקניו להישאר רעננים ואמינים, טייק אחר טייק, באותה סצנה עצמה? איך מתנהלים ביום צילום – שכולל יותר ממאה ניצבים ושלוש מוניות מתנגשות – במרכז היהלומים של ניו יורק? מה נדרש כדי לרָצות את הבוסים באולפנים? מהחזרה הראשונה ועד להקרנה הסופית, עושים סרטים הוא מעשה ידי אמן, כתוב בבהירות, בשטף ובפתיחות אישית מפתיעה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “עושים סרטים”

בקרוב…

הקדמה

 

שאלתי פעם את אקירה קורוסווה למה קבע את הפריים באחד השוטים בסרט ראן כפי שקבע. תשובתו היתה שאם היה מסיט את המצלמה סנטימטר אחד שמאלה, היה מתגלה לעין מפעל של סוני, ואם היה מסיט אותה סנטימטר אחד ימינה, היינו רואים את שדה התעופה – שניהם לא התאימו לסרט התקופתי. רק האדם שעשה את הסרט יודע מה עמד מאחורי הבחירות שתוצאתן ניכרת בכל פרט ביצירה. הן יכלו לנבוע מסיבות שונות ומשונות, החל מאילוצי תקציב וכלה בהשראה אלוהית.

 

העבודה שנדרשת בעשייה הקולנועית היא נושא הספר הזה. תשובתו של קורוסווה מיטיבה להגדיר את האמת הפשוטה, ולכן רוב הסרטים שאדבר עליהם הם אלה שביימתי אני. בהם לפחות אני יודע היטב ממה נבעה כל החלטה יצירתית.

 

אין דרך נכונה או דרך לא נכונה לביים סרט. אני כותב רק על איך שאני עובד. אם אתם תלמידים, אמצו הכול, אמצו רק מה שבא לכם וּותרו על השאר או ותרו על הכל. אחדים מהקוראים אולי ימצאו כאן פיצוי על כל הפעמים שצוות קולנוע תקע אותם בפקק תנועה או צילם בשכונה שלהם במשך כל הלילה. זה לא נראה כך, אבל אנחנו יודעים היטב את אשר אנחנו עושים, ועבודה רצינית מתנהלת גם כשלכאורה אנחנו מסתובבים באפס מעשה. לכל הקוראים האחרים, אנסה לספר כמיטב יכולתי איך סרטים נעשים. זהו תהליך מורכב מבחינה טכנית וגם רגשית. זוהי אמנות. זה מוצר כלכלי. זה שברון לב וכיף גדול. זוהי דרך חיים נפלאה.

 

אזהרה בנוגע למה שלא תמצאו כאן: אין גילויים אישיים, לבד מרגשות שצמחו מתוך העבודה עצמה. אין רכילות על שון קונרי או על מרלון ברנדו. לרוב אני אוהב את האנשים שעובדים לצדי בתהליך שהנו בהכרח אינטימי מאוד. ולכן אני מכבד את החולשות ואת הגחמות שלהם, כמו שבוודאי הם מכבדים את שלי.

 

לסיום עלי לבקש את סליחת הקוראים. כשהתחלתי לעשות סרטים, התפקידים היחידים בצוות שניתנו לנשים היו כנערות תסריט או במחלקת עריכה. כתוצאה מכך התרגלתי לחשוב על צוותי הסרטה בלשון זכר. רבים מאוד מסרטיי כללו כוחות משטרה בטרם נשים נטלו בהם חלק משמעותי, ולכן גם השחקנים בסרטיי היו לרוב גברים. סרטי הראשון לדוגמה, נקרא שנים-עשר גברים זועמים, (במקור 12 Angry Men, ובעברית שנים-עשר המושבעים). באותם הימים נשים היו פטורות ממינויים לחבר המושבעים רק מחמת היותן נשים. הכינויים בלשון זכר שמשמשים אותי מתייחסים כמעט תמיד גם לגברים וגם לנשים. מרבית העוסקים בקולנוע היום הם אנשים שגדלו בעולם שוויוני בהרבה מזה שבו גדלתי אני. כולי תקווה שלא אצטרך לחזור ולהתנצל על כך שוב.

סידני לומט, אחד הבמאים המוערכים ביותר בעולם, שסרטיו היו מועמדים לכחמישים פרסי אוסקר, פורש בפנינו אוטוביוגרפיה מקצועית ויוצר מדריך מושלם למרכיבי העשייה הקולנועית: אמנות, מיומנות ועסקים. עם ארבעים שנות ניסיון בבימוי סרטים, ממסע ארוך אל תוך הלילה ועד אחר צהריים של פורענות ורשת שידור – וכוכבים כקתרין הפבורן, פול ניומן, מרלון ברנדו ואל פאצ'ינו – משרטט לומט את פניה המורכבים של העשייה הקולנועית, ומראה איך עבודה דקדקנית והחלטות מהותיות שמתקבלות לעתים בחלקיק שנייה – הופכות בסופו של דבר לשעתיים קסומות על מסך הקולנוע. "הקולנוע היה מקום טוב יותר לו נדרש כל במאי לשתף קולנוענים נוספים בתהליך יצירתו. התמזל מזלנו וסידני לומט, אחד הבמאים הגדולים של ארצות הברית, הוא היוצר שחולק אתנו את תפיסת עולמו ונקודת מבטו." סטיבן שפילברג.

X