ס.י.ק.ר.ט החשיפה | לרכישה באינדיבוק
ס.י.ק.ר.ט החשיפה

ס.י.ק.ר.ט החשיפה

שנת הוצאה: 05/2015
מס' עמודים: 210
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 59
- 39
סוף סוף הוא כאן: החלק השלישי בטירוליגה הלוהטת "ס.י.ק.ר.ט"
הדבר היחיד שקייסי רצתה מעולם הוא את ויל, אהבת חייה. אבל כאשר ויל מגלה שהיא חברה בס.י.ק.ר.ט — ארגון מחתרתי המסייע לנשים לחוות את הפנטזיות המיניות הכי קיצוניות שלהן – הוא מנתק מגע. ואז קייסי, שבורת לב, נקראת להושיט יד למועמדת האחרונה לס.י.ק.ר.ט, להוציא את המיניות שלה לאור.
ל´ מארי אדליין הוא שם העט של ליסה גבריאל, יוצרת ומפיקה ברדיו ובטלוויזיה ועיתונאית וכתבת של "ניו יורק טיימס מגזין", "וושינגטון פוסט" ו"גלאמור". הטרילוגיה רבת־המכר ס.י.ק.ר.ט ראתה אור ביותר מ־30 מדינות.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “ס.י.ק.ר.ט החשיפה”

בקרוב…

קאסי

האם ייתכן שעבר רק שבוע? שבוע מאז שלבשתי את קומבינזון התחרה השחור־לבן עם התחתונים התואמים? הצמדתי את האוזן לדלת והקשבתי לו עולה במדרגות שתיים־שתיים. הכרחתי את עצמי לספור עד חמש אחרי שהוא דפק חרש על הדלת, וניסיתי ככל יכולתי לא להראות עד כמה אני מתרגשת לקראתו. הצלחתי להגיע רק עד שלוש שניות, ומיד פתחתי את הדלת.
והנה עמד מולי ויל, בידיו זר של פרחים קמלים, שללא ספק נסחבו מהמסעדה.
"בשבילך," הוא אמר, החזיק את הפרחים מתחת לאף שלי ואז זרק אותם מעבר לראשי אל הרצפה שמאחורי. "ובשבילי," הוא אמר, הרים אותי בידיים ולקח אותי אל המיטה.
הוא השליך אותי על כיסוי המיטה. צווחתי בעונג כשהוא הרים את הקומבינזון שלי אל מעל החזה ונישק לי את הבטן. ואז השתחררתי. הטעם של העור שלי לבדו הצית אותו, עורר בו רעב עצום, מחוספס, שבו־זמנית ייסר וריגש אותי. הקול שבקע מגרונו בזמן שהוא פשט מעלי את הקומבינזון והשליך אותו הצדה… אני עדיין יכולה לשמוע אותו.
"את אמיתית?" הוא שאל וחפן את שדַי בידיו.
"אה, חשבתי לעשות ניתוח פלסטי, אבל אני פשוט לא מהבחורות האלה, אתה יודע?" אמרתי, מעבירה בתנועה עצלה את האצבעות בשערו הכהה הסמיך.
אבל לא היתה לו שום כוונה לתת לבדיחה שלי להסיח את דעתו. כבר לא היינו "סתם חברים". היינו זוג. והוא התמקד כל כולו בי, בגוף שלי, בשיער שלי, בעור שלי. הייתי ים עצום, והנחתי לתשוקה לשטוף אותי. הדם געש בי, עורר רעידות קלות ברגלי וכמיהה מייסרת במקומות שבהם הוא ודאי תכף ייגע. הוא הסיר את התחתונים שלי וזרק אותם מעל ראשי. הם פגעו בחלון ונשמטו לרצפה. הוא בחן את הגוף שלי כאילו מדובר בסעודת מלכים, ולא ידע מה לנשק קודם. ידיו ידעו איפה להיות, בייחוד אצבעותיו, בזמן שליטפו את עיקול האגן שלי והגיעו סוף־סוף למקום שבו חיכיתי לו רטובה.
"אני כל כך רוצה אותך," הוא אמר, כף ידו החמה על עורי, ואצבע אחת חודרת פנימה.
היו עוד מילים, אבל אני לא זוכרת אותן. עיני היו עצומות, דם געש באוזני. הציפייה שלי היתה עצומה כל כך, שהנפתי את הידיים גבוה מעל הראש, מציגה בפניו את מתנת גופי, רק כדי לראות מה הוא יעשה בו. ובו ברגע הוא הפך אותי על הבטן, הרים אותי, נעץ את שיניו בפלח ישבן אחד שלי, לא מאוד חזק אבל בעוצמה שמאשרת את הבעלות שלו עלי. שמעתי אותו מתפשט במהירות. ואז ידיו לחצו על מותני והוא קימר אותי עוד, פתח אותי אליו, זרועותי פשוטות לצדדים, הלחי שלי מונחת על כרית. הזקפה שלו גיששה לידי. התפתלתי כדי להחדיר אותו פנימה. עכשיו כבר השתוקקתי אליו בלהט, שיזיין אותי כבר. הייתי מיוחמת כמו חיה, ואצבעותי הפכו לטפרים שנאחזים בשמיכה. ידיו התקדמו במורד הגב שלי, מלטפות את העור שלנגד עיניו.
"אוי, אלוהים, ויל."
אני לא יכולה להסביר את הרעב הזה בדיוק כמו שאני לא יכולה להסביר את השובע שהתחלתי להרגיש, כשהוא התחיל לחדור אלי. כף היד שלו נאחזה באגן שלי כי היה ברור שמיד ניטלטל שנינו בטירוף. אני זוכרת קודם כול את הרגע המושלם והאיטי הזה שבו הוא החליק פנימה, ואז את הכאב הנפלא כשהוא יצא החוצה. שוב ושוב הוא נדחף פנימה. התחלתי להתאים את הזיון שלו לאנקות שלי, או את האנקות שלי לקצב שלו — קשה לדעת. הירכיים שלי נפשקו עוד ועוד, הגב הוסיף להתקער. אצבעותיו נלחצו אל מותני. סובבתי את הראש אחורה והסתכלתי על פניו, שהיו נחושים ונדהמים. אני חושבת שרציתי להוציא אותו בכוח מהטרנס שלו, כי ברור למה אמרתי לו את זה. ברור למה אמרתי לו שיכה אותי. הוא עצר לרגע.
זה מעולם לא עלה על דעתי עד אז. אבל היינו במקום אחר, מקום חַיָיתי, והרגשתי חשק לזה. ויל סטר לי על הישבן, הצלפה אחת חטופה ומתוקה — פשוט ככה — ואז שיפשף את המקום בעדינות. אהבתי נורא את התחושה, איך שהעור שלו נגע בעורי והרעיד את הליבה שלי, שהיתה עכשיו הדוקה כל כך סביב הזין ההולם שלו.
"כן. תעשה את זה עוד פעם," ציוויתי, והפנים שלי צמודים עכשיו אל השמיכה, העיניים עצומות. מה קורה לי?
אבל הוא כבר היה שקוע כל כולו בזיון עצמו. הוא נכנס בי כל כך חזק, שלא יכולתי לעשות כלום גם לו רציתי. בלי להבין מה בדיוק אני עושה שלחתי אצבע אל הדגדגן התפוח שלי. רציתי נואשות לגמור — וכשנגעתי במקום הפועם ההוא הרגשתי מיד הרבה יותר טוב. בשלב זה יכולתי רק לאחוז בשמיכה חזק ולשלוח את הישבן לאחור בזמן שכוכבים לבנים ממלאים את שדה הראייה שלי.
"אתה כל כך קשה," אמרתי, ואז זה קרה, הגל החם של האורגזמה שלי גאה מעלי, שולח אותי מעלה מעלה, ואז הפך אותי ונאנחתי, אה, כן, כן, אלוהים, אה, ויל, בדיוק כשהוא אמר, אלוהים, קאסי, אני גומר, והוא יצא בזמן כדי להתרוקן על עמוד השדרה שלי, ושנינו ידענו שמוכרחים להשתמש בקונדומים, אבל אלוהים, בשלב מסוים פשוט אי־אפשר לעצור ולחשוב על דברים כאלה, פשוט אי־אפשר להפסיק, ואולי לא צריך. הוא היה שלי ואני הייתי שלו. אני בחרתי בו, הוא בחר בי. היינו יחד. וידענו שאם יהיו לזה השלכות, נשלים איתן. אחרי כמה שניות של עונג נרעד הוא קרס לצדי, נצמד אלי, משך אותי אליו, התנשם בכבדות וצחק על מזלו הטוב.
"אלוהים… אלוהים… אדירים," הוא לחש, הפה שלו ליד האוזן שלי.
"אני יודעת," אמרתי. עצמתי עיניים והודיתי לאלוהי הסקס על הגבר הזה.
"אז… מאיפה זה בא?" הוא שאל.
"מאיפה מה בא?"
כבר שכחתי שלפני רגע, עם התחת באוויר, ביקשתי מוויל המתוק שלי שירביץ לי.
"הקטע של להרביץ," הוא אמר, עדיין קצר נשימה, אבל עכשיו מתנתק ממני בזהירות ונשכב לצדי.
הסתובבתי כדי להסתכל בו, והיד שלי נשלחה אל האזור האהוב עלי בבטן שלו, שעדיין היה דביק בחומרי האהבה שלנו. חשבתי על גחלי החברוּת בינינו שבערו זמן רב כל כך בלי להתלקח, עד שפעם פחדתי שלעולם לא נצליח לייצר בינינו מספיק להט.
זה כבר לא הדאיג אותי.
"אני לא יודעת," אמרתי ומשכתי בכתפי. "נראה לי ש… התשוקה השתלטה עלי." צחקתי לתוך הכרית. נשמעתי פשוט מגוחכת. "למה אתה שואל?" שאלתי והתרוממתי כדי לנשום בקלות. "זה הפריע לך?"
"ממש לא. פשוט אף פעם לא חשבתי שאת חובבת הצלפות."
"אני לא יודעת אם הייתי מגדירה את עצמי ככה, אבל כן, באותו רגע הרגשתי כאילו… אני לא יודעת… כאילו זה פשוט התבלין הנכון עכשיו."
"אשמח מאוד שנשמור את הטעם הזה גם לפעילויות בעתיד," הוא אמר והרים כף יד רחבה מול פני כדי לתת לי כִּיף, אות סיום לבדיחה צולעת אבל מתוקה.
בדיוק כשחשבתי לעצמי, איזה מזל יש לי שהחבר הכי טוב שלי ויל נמצא כאן לידי במיטה, הוא סובב את ראשי אל פניו ונתן לי נשיקה ארוכה ממושכת.
הפה שלו על הפה שלי — זה מה שאני אזכור בעיקר במשך היום.
"מי ידע שאת כזאת אלילת מין," הוא לחש ואחז בסנטרי.
צחקתי נורא, כי לא היה לו מושג על ס.י.ק.ר.ט.
אבל פחות משבוע לאחר מכן ויל גילה מאיפה בדיוק אלילת המין הזאת למדה את האלילוּת שלה — ואני נשארתי עומדת לבדי, המומה, בסמטה חשוכה ליד "לַטרוֹבְּס". הוא חשב שאני סתם מזדיינת מגעילה, מסריחה מריח של גבר אחר, מעונג של גבר אחר, למעשה שמונה גברים אחרים בלי לספור את ויל: כולם מס.י.ק.ר.ט — תשעה אם סופרים את מארק דְרוּרי, הגבר שגייסתי.
די מהר כבר לא הייתי עוד אלילת מין בעיני ויל, אלא אישה מסוכנת.
די מהר הגבר הזה, שפעם רצה אותי עוד ועוד, ביקש רק לברוח ממני כמה שיותר מהר.

א"מ אדלין הוא שם העט של סופרת רבי המכר האמריקאית, ליסה גבריאל.

X