ספר רע - ידען לפושע המאורגן | לרכישה באינדיבוק
ספר רע – ידען לפושע המאורגן

ספר רע – ידען לפושע המאורגן

שנת הוצאה: 1978
מס' עמודים: 168
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 23

מאיר עוזיאל

(1945-?!!)

עד גיל 14 כתב שמונה פרקים אוטוביוגרפיים, פרק מידי שנה, בשם ״מה עשיתי בחופש הגדול״ זכור הפרק מתשט״ז, שבו התעלה על עצמו, וקיבל כמעט-טוב. בגיל 14 גרם לפירוד בין הוריו, מטעמים של נוחות אישית, ועבר לקיבוץ בכדי לבחון את הסוציאליזם. הסוציאליזם נתברר כתורה רופפת למדי, אשר כמעט התמוטטה כשפגש אותה הסופר. הוא עזב את המשק לאחר תום שירותו הצבאי, ואכן- כיום התאושש המשק ועלה על דרך המלך.

מתוך קנאה, יוהרה, עזות מצח, ורדיפת-בצע, לא הסתפק במקצועו (גרפיקאי) אלא התחיל פתאום לכתוב, והוא פרסם מדור סאטירי שבועי בכל יום שישי ב״מעריב״ בו הוא מתלוצץ על חשבון אחרים, פוגע בזולת, ומלבין פני חברו ברבים, מפיץ את דעותיו המסוכנות ברבים, ומשחית את נפש הנוער. את סוקרטס הרעילו על פחות מזה, אבל הסופר לא לומד משגיאות אחרים, וממשיך לכתוב, להופיע בטלויזיה וברדיו, ובכלל להיות נפוץ מידי.

משום שהוא חתם, בקלות דעת, חוזה לכתוב ספר זה, הוא כתב ספר זה, ומקווה לקנות את מקומות בכותל המזרח של אנשי השם והתהילה, או לפחות – שאתם תהנו מהספר.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “ספר רע – ידען לפושע המאורגן”

שלגיה וכנופית הגמדים

לימים, כשחקרו הקרימינולוגים את עברה של שלגיה, נזכרו שבילדותה היתה חיוורת באופן יוצא מגדר הנורמל.
לא מן הנמנע, שהמאורע הראשון שדחף אותה לעבריינות היה שאמה מתה עליה בילדותה ואביה, מלך רכרוכי ביותר, אבל יודע מה זה טוב, נשא לו לאשה את מלכת-המים.
מלכת-המים חשבה את עצמה לחתיכה גדולה, ויום יום היתה עומדת עירומה לפני הראי, מלטפת את עצמה, וכל זה לפני שלגיה הקטנה, ושואלת תוך נאקות ונהמות תאווה: "ראי ראי, היש סקסית ממני בכל העיר?״
והראי, היה עונה בקול אדיר ונוטף ריר: "לא בוב'לה את הכי סקסית בעיר, את משגעת לכולם את השכל, מתי אפשר להפגש איתך פעם לבד בין הסדינים?״
ועכשיו נספר לכם, אחת ולתמיד, את האמת על הראי הזה, כי וודאי שאלתם את עצמכם לא פעם בילדותכם, מה זה ראי שמדבר? למה התכוון הסופר בקשקוש זה?
ושמח אני לבשר לכם, ילדים מקולקלים, שלידי החוקרים התגלגלה מהדורה לא מצונזרת ובה מוסר הערפל מעל פרשת הראי.
היה זה ראי חד כיווני, מסתבר. מצידו האחד היה ראי, ומצידו השני הוא היה שקוף כמו חלון, ובעוד המלכה מתלבטת מול הראי, מכרו המשרתים כרטיסים לחרמני הסביבה שעמדו מצידו השני, וכששאלה המלכה את השאלה היומית, פרצו הגברים בקריאה הנצחית.
באווירה כזו, ילדים, גדלה והתפתחה שלגיה הקטנה. האם לפלא יהיה הדבר בעיניכם שכאשר הגיעה הקטנה לגיל שש-עשרה החלה להסתובב בלי חזייה, ובחצאית פיצפונת ולעשות עיניים לכל הגברים.
וכך יום אחד, כששאלה המלכה מול הראי: "ראי ראי היש סקסית ממני?" לא נשמע כל קול, כי שלגיה עינטזה בארמון, וכל המבטים נלטשו לעברה, וכשחזרה המלכה על שאלתה שנית: "ראי ראי, אה… מה העניינים, חבר'ה אני כבר לא סקסית בשבילכם?״
נשמעה קריאה אדירה: "לא סבתא, שלגיה שמה אותך בכיס״.
הדבר הרגיז מאוד את המלכה, וגם הכנסותיה ירדו פלאים, כי רק מעט מציצנים באו לראי, וכולם ניסו להתחיל עם שלגיה.
קראה המלכה למיקו, שהיה סוחר סמים, סרסור, פורץ, ואף נהג בלי רשיון, ואמרה לו ככה: "אתה מוכן לעשות לי טובה, מיקו מותק?״
"למה לא, מלכה, מה שאת רוצה – מיקו עושה, בתנאי שמה שמיקו רוצה מלכה עושה, הא מלכה? הא?" עשתה המלכה מה שמיקו רוצה, ואחר כך לחשה לו באוזן:
"שלגיה הזאתי, כזאת גועלית, הייתי רוצה שהיא תמות״.
לקח מיקו את שלגיה לפרדס אפל, בדרך עברו השניים ליד ישיבה, הציץ מיקו לישיבה, הציץ וחזר בתשובה, ושלגיה כשלה הרחק הרחק הרחק אל תוך הפרדס האפל.
המשך הסידרה בשבוע הבא.
השבוע הבא
תקציר הפרקים הקודמים: שלגיה היא נסיכה שחיה בארמון עם אם חורגת השואלת יום יום ראי פלאים שברשותה: "היש יפה ממני?". בכל יום עונה לה הראי "את היפה מכולן". אבל יום אחד אומר לה הראי "שלגיה יפה ממך". המלכה הרעה מטילה על הצייד לקחת את שלגיה ליער ולחסל אותה שם. לפני שהוא מבצע את זממו מתחרט הצייד.
שלגיה יצאה מצידו השני של הפרדס. שם, בשולי עיירת פיתוח עמד אזבסטון מט ליפול.
ובכן, קוראים יקרים שוב לפנינו מקרה מזעזע על נערה דחוייה שגדלה בסביבה מושחתת, אמא מתה בילדותה, האם החורגת מעוניינת רק בעצמה, ואביה עסוק בקאריירה שלו כמלך. ולבסוף הסיפור המזעזע הזה על הרוצח השכיר שאמה שלחה אליה.
האם לא ברור כבר עתה ששלגיה התפתחה להיות טיפוס א-סוציאלי, המאשימה את החברה, ורוצה להתנקם בה? האם לא צפוי שתצמח כאן אשיות ממורמרת, עבריינית, אלימה, ומעוותת.

האם יכולה היתה להתפתח אישיות אחרת בתנאים כאלה?
ושלגיה כשלה לתוך האזבסטון, זחלה לתוך אחת משבע המיטות שעמדו שם בצפיפות נוראה, בתנאי תת-דיור, ונרדמה.
כשחזרו דיירי הצריף, שבעה צעירים נמוכי-קומה העובדים קשה במשמרת לילה, וראו קטינה שוכבת באחת המיטות לא חיכו הרבה, הם התנפלו עליה מייד ואנסו אותה אונס קבוצתי. אבל שלגייה רק פקחה עיין אחת אחרי השביעי ואמרה, "או.קי אני מקווה שגמרתם חבר'ה, כי אני רוצה לישון. אני ממש מתה מעייפות," והתהפכה לצד השני.
הצעירים הקשוחים שחשבו שהם כבר ראו כל מה שאפשר בשטח הקשיחות, נדהמו מול קשיחותה של שלגיה. שניים מה התעלפו, וחמשת הנותרים פנו אליה וגמגמו: "הי בואי הנה, אנחנו כבר ראינו הרבה, אבל דבר כזה עוד לא שמענו. את יותר קשוחה מאיתנו. אולי תסכימי להיות המנהיגה שלנו.״

"נדבר בבוקר", אמרה שלגיה, וכולם הלכו לישון.

 

***

 

כשהגיע הבוקר נגול סיפורם המזעזע של השבעה. הם היו אחים, כך נתברר. אביהם היה ננס בקרקס, ואימם היתה האשה עם הזקן. ואכן כולם היו מאוד נמוכים, ממש גמדים, ולכולם זקן ארוך.
שבעה אחים בבית אחד, לא פלא ששררו שם צפיפות ותת-תזונה מתמידים. ממשרד הסעד לא רצו להתחשב במצב, הם אמרו שמשפחה מרובת ילדים היא בת שבעה ילדים נורמליים, אבל הגמדים האלה, כולם ביחד, בקושי מהווים שניים וחצי ילדים.
לאחר הפגנות ושביתות רעב, ולאחר שאביהם, הננס הגדול, דפק על שולחנות בכל המשרדים, ולאחר שהפקידות התלוננו שאינן מוכנות עוד לעבוד כל עוד לא נפטרים מהגמד שנכנס ודופק אותן על השולחנות, מצאו את האזבסטון הזה, ומשפחת הגמדים מרובת הילדים עברה לגור בו.
הקרקס נסגר, האב והאם נפטרו, ושבעת הגמדים התפרנסו בדוחק מכל מיני עבודות נמוכות, כגון חיפוש דברים שנפלו מתחת למקרר, צחצוח נעליים, ותיקון פנצ'רים בעגלות של סופרמרקט. חיים קשים, אבל לעומת זאת חסרי-סיפוק.
אבל הם ראו את עתידם בעולם הפשע, כי קינאו בחבריהם, בניו של הלוליין, שהיו פורצים לדירות גג, ולמפעלי צמרת, וחיו טוב.
בתחילה ניסו כוחם בכייסות, אבל לא הגיעו לכיסים. גם חיי המין שלהם היו עלובים, כי רק מעט נערות הסכימו לצאת עם בחור ששני שליש מהגובה שלו הם נעלי פלטפורמה וכשסוף סוף הצליחו להכניס מישהי למיטה, הלכו לאיבוד מתחת לכרית.
"או.קיי. גמדים חמודים", אמרה שלגיה, "אני רואה שאתם חלאת המין האנושי, חלאה קטנה, אבל חלאה, ואני מוכנה להנהיג אתכם. אנחנו נפעל מעתה ביחד, אני אהיה הראש החושב, ואתם תבצעו את הוראותי, בשלב הראשון אנחנו נגבה דמי חסות מצה"ל.״
הכנופיה הלכה מחיל אל חיל. הם השתלטו גם על סחר הסמים, והיו הפושעים הגדולים ביותר בענף, בייחוד בבתי ספר, וביתר-שאת בגני ילדים, שם התערבו בין ההמון מבלי לעורר שימת לב.
האזבסטון הקטן, שהיה תמיד מוזנח, נראה עתה, בפיקוחה של שלגיה כגן פורח, היא הזמינה אדריכל-פנים, ועיצבה את הבית מחדש, ואף הקימה לעצמה משרד עם כל הציוד האלקטרוני, אבל מבחוץ נשאר האזבסטון מטונף כתמיד, בכדי למנוע מתשלום מיסים.
ובכל בוקר כשיצאו הגמדים לשטח אמרו לשלגיה:

"חכי לנו, שלגיה, עד שנחזור, ואל תרשי לאף אחד, לאף-אף אחד, להכנס פנימה, כי האף אחד הזה יכול להיות ממס-הכנסה״.
***

 

בינתיים, בקוטג' התלת מפלסי בצפון, שם גרה האמא החורגת של שלגיה, נתגלגלו העניינים בצורה מעניינת מאוד.
מיקו, שחזר בתשובה, הופיע בטלוויזיה עם ציצית וכיפה. כשסיפר לאמצעי התקשורת על עברו, התברר שהוא לא רצח את שלגיה, כפי שהוא סיפר, וכי היא נמלטה, ואילו הלב שהביא למלכה כהוכחה ששלגיה מתה, היה בכלל הלב של חבר טוב שלו, פושע חסר-לב, שאיכסן את ליבו באינטרסול יחד עם המצפון והכליות, כי הוא לא השתמש בהם.
"אהה.." אמרה המלכה הרעה לעצמה, "אם ככה אני צריכה שוב לעשות הכל בעצמי. אני הולכת לחסל את השלגייה הזו, כי אני לא סובלת את הריח של הזיעה שלה, ושמעתי שהיא גם הציגה את מועמדותה לתחרות מלכת-המים, ואת זה אני לא מוכנה לסבול, כי אני הכי יפה, ואם היא תזכה בכתר אני אמות, ועל זה אמרו, הקם להרגך השכם להרגו״.
ואכן היא השכימה בבוקר, והחלה לעיין בספרי תפריטים לאמהות חורגות.
"או, הנה, זה יפה, זה טוב", היא אמרה לפתע בקול רווי סיפוק שטני תוך צחוק מחלחל ומפחיד, ועוויתות איומות של הפנים שעשו לה קמטים מזעזעים.
הספר היה פתוח בפרק ושמו: תפוחי רעל תוצרת בית. ולהלן ההוראות:

 

תפוחי רעל תוצרת בית

החמרים הדרושים:
1 תפוח
1 ליטר מי-ים מחוף תל-אביב
2 כפות סוכר
פוליטורה
וואקס ופוליש.
אדי 1 ליטר מים מחוף רחצה מוכר עד שיוותר לך בתחתית הסיר סירופ סמיך, המשיכי לזקק עד שהחומר יהיה צמיג, מרחי מעט מן החומר על התפוח, וצפי מיד בסוכר. צבעי בפוליטורה, הבריקי בוואקס פוליש, וזהו.
עכשיו נשאר לך רק לשכנע מישהו לאכול את זה. מוות מובטח תוך עשר דקות – אם לא כספך בחזרה. לילדים מספיקה חצי מנה, נגד עצירות – כפית אחת.
תופעות לוואי: במקרים מסויימים מתעלף הטועם מן הביס הראשון, וחוטף הלם מן המפגש בתרכיז מי חוף תל-אביב. ידועים מספר מקרי הלם כאלו המאושפזים עד עצם היום הזה.
וזה מה שקרה לשלגייה, היא רק הריחה מהתפוח, ונזכרה בנעוריה בחוף שרתון. זיכרון שהכניס אותה למצב של הלם.
הגמדים שחזרו הביתה היו עצובים נורא. קודם כל הם רדפו אחרי המכשפה, והרגו אותה בפותחן קופסאות, אחר כך חזרו ואישפזו את שלגייה, מחוברת לאינפוזיה, במרפסת הסגורה, כל יום ניסו להשקות אותה בירה מפחיות, ולהשמיע לה מוסיקה, וקילפו בשבילה פיסטוקים. אבל שלגייה לא הגיבה.
והגמדים ירדו מדחי אל דחי, כמה מהם אפילו התחילו לעבוד, ומצב הפשע באיזורם היה ממש פשע. ויום אחד עבר בסביבה נסיך רכוב על מוסטאנג לבן, הוא היה מסטול ושתוי, ונהג כשידו האחת כרוכה על כתפי נערה וידו השנייה מחטטת באף.
בגלל הרטט שגרם לו החיטוט באף איבד הנסיך את השליטה על ההגה, עף לתוך החדר בו אושפזה שלגייה, העיף את האינפוזיה לתיקרה ואת המיטה לקומה שלישית, ואילו שלגייה נחתה ישר לתוך זרועותיו והתעוררה.
"שמע בחור, אתה נראה לא רע…" מלמלה בקול סקסי, ואילמלא היה הנסיך שתוי ומסטול היה מבין את הרמז ומבצע בה את זממה.
אבל הוא היה, כזכור, לא בהכרה, אז הוא אמר לה "בואי נתחתן״.
הם התחתנו, ועברו לגור בקוטג' של הוריה, ואחרי שלושה חודשים נולדו להם תאומים גמדים, והם חיים באושר ובעושר, בנפרד זה מזה, עד עצם היום הזה.

מאיר עוזיאל (יליד 1945) הוא עיתונאי, סופר, סאטיריקן ואיש תקשורת וטלוויזיה ישראלי.

X