ספר הקיץ | לרכישה באינדיבוק
ספר הקיץ

ספר הקיץ

שנת הוצאה: 03/2015
מס' עמודים: 148
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 59

אמנית קשישה ונכדתה בת השש מבלות יחד את הקיץ באי קטנטן לחופי פינלנד. שתיהן לומדות בהדרגה להתאים את עצמן זו לזו, על הפחדים, הגחמות והכמיהה לעצמאות של כל אחת מהן, ואהבה עזה אך מאופקת מתעוררת – אהבה שמקיפה לא רק את תושבי האי בתקופת הקיץ אלא את האי עצמו, על סלעיו הטחובים, עצי האשוח סחופי הרוחות והים הלא צפוי שסביבו.

"ספר הקיץ" הוא רומן יפהפה וחכם, שופע הומור, מלא שמחה והרפתקאות קטנות. רוחה של טובה ינסון ונhסיון חייה משתקפים היטב בספר זה, שהיה האהוב עליה מבין כל היצירות שכתבה למבוגרים.

"רומן מלא הומור מעודן וחוכמה, חוויית קריאה נפלאה
ומרוממת רוח." דיילי טלגרף

"טובה ינסון ניחנה בגאונות. זהו רומן נפלא, יפהפה וחכם,
והוא גם מצחיק מאוד." פיליפ פולמן

         

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “ספר הקיץ”

זו הייתה שעת בוקר מוקדמת של יום חם מאוד ביולי, אחרי לילה גשום. הסלע החשוף העלה אדים, אבל הטחב והבקיעים היו ספוגי לחות וכל הצבעים העמיקו. בצללי הבוקר הפכה הצמחייה לרגלי המרפסת ליער גשם שופע עלים ופרחים זדוניים, והיה עליה להיזהר לא לשבור אותם בעודה מחפשת. היא כיסתה את פיה בידה וגיששה בפחד מתמיד שמא תאבד את שיווי המשקל.

"מה את עושה?" שאלה סופיה הקטנה.

"שום דבר," ענתה סבתהּ. "כלומר," הוסיפה בכעס, "אני מחפשת את השיניים התותבות שלי."

הילדה ירדה מהמרפסת ושאלה בנימה עניינית: "איפה הן נפלו לך?"

"כאן," השיבה. "עמדתי בדיוק שם והן נפלו איפשהו בין האדמוניות."

הן חיפשו

יחד. "תני לי לחפש," אמרה סופיה. "את לא עומדת על הרגליים. זוזי." היא התכופפה מתחת לגג הפורח של הגינה וזחלה בין הגבעולים הירוקים. כאן למטה, על האדמה השחורה הרכה, הכול היה יפה ומסתורי. והנה השיניים מונחות שם, בלבן וּורוד, מלוא הפה שיניים זקנות.

"מצאתי!" צעקה הילדה והזדקפה. "תכניסי אותן לפֶּה!"
"אבל אסור לך להסתכל," אמרה סבתא, "זה עניין פרטי."
סופיה החזיקה את השיניים מאחורי הגב.
"אני רוצה להסתכל," אמרה.

וסבתהּ הכניסה את השיניים לפיה בצליל נקישה. תנועותיה היו מיומנות, ולמען האמת זה לא היה סיפור גדול.

"מתי תמותי?" שאלה הילדה.
וסבתא השיבה: "בקרוב. אבל זה לא נוגע לך בכלל."
"למה?" שאלה הנכדה.
היא לא ענתה, רק טיפסה על הסלע והמשיכה לעבר הנקיק.
"אסור ללכת לשם!" צעקה סופיה.

הזקנה ענתה לה בלגלוג: "אני יודעת. לשתינו אסור ללכת לנקיק, אבל עכשיו בכל זאת נלך כי אבא שלך ישן והוא לא יודע על זה."

הן פסעו על הסלע. הטחב היה חלקלק, השמש כבר טיפסה כברת דרך בשמים ועכשיו הכול העלה אדים. האי כולו נמלא ערפל זוהר והיה יפה להפליא.

"יחפרו לך בור?" שאלה הילדה בחביבות.
"כן," ענתה. "בור גדול." והוסיפה בערמומיות: "גדול כל-כך שיהיה מקום לכולנו."
"למה?" שאלה הילדה.
הן הוסיפו להתקדם לעבר הכֵּף.
"אף פעם לא הלכתי רחוק כל-כך," אמרה סופיה. "ואת?"
"לא," ענתה סבתהּ.

הן הלכו עד הקצה, במקום שבו הצוק ירד אל המים במדרגות אבן משחירות שהלכו ונעלמו בתוך החשכה. כל צעד בדרך למטה אל החושך היה מתוחם בגדילי אצות ירוקים-בהירים, שנסחפו אנה ואנה עם תנודות המים.

"אני רוצה לשחות," אמרה הילדה. היא ציפתה להתנגדות אך זו לא באה. היא התפשטה, לאט-לאט ובחשש. אי-אפשר לסמוך על מי שפשוט נותן לכול לקרות. היא טבלה את רגליה במים ואמרה: "הם קרים."

"מובן שהם קרים," השיבה האישה הזקנה שמחשבותיה נדדו למקום אחר. "לְמה ציפית?"

הילדה החליקה פנימה עד שהמים הגיעו למותניה וחיכתה בדריכות.

"שׂחי," אמרה סבתהּ. "הרי את יודעת לשחות."

זה עמוק, חשבה סופיה, סבתא שכחה שאף פעם לא שחיתי במים עמוקים בלי שמישהו ילווה אותי. ולכן שבה ועלתה, התיישבה על הסלע והכריזה: "נראה שהיום יהיה יום יפה."

השמש טיפסה גבוה בשמים. האי כולו והים זהרו. האוויר היה קליל ביותר.

"אני יודעת לצלול," אמרה סופיה. "את יודעת מה מרגישים כשצוללים?"

סבתהּ השיבה: "מובן שאני יודעת. מרפים מהכול, לוקחים תנופה ופשוט צוללים. אשכולות האצות מלטפים את הרגליים, האצות חומות והמים צלולים, בהירים יותר למעלה ומלאים בועות. את גולשת, עוצרת את הנשימה וגולשת ומתהפכת ועולה כלפי מעלה, מניחה לגופך להתרומם ולנשוף את האוויר החוצה, ואז את צפה, פשוט צפה."

"וכל הזמן העיניים פקוחות," אמרה סופיה.
"כמובן. אף אחד לא צולל בעיניים עצומות."

"את מאמינה שאני יודעת לצלול גם אם לא אראה לך?" שאלה הילדה.

"כן, בהחלט," השיבה סבתא. "עכשיו תתלבשי כדי שנספיק להגיע הביתה לפני שהוא יתעורר."

עייפות ראשונה החלה להשתלט עליה. כשנגיע הביתה, חשבה, כשנחזור, אני חושבת שאתפוס תנומה. ואני מוכרחה לזכור להגיד לו שהילדה הזאת עדיין מפחדת ממים עמוקים.

הסופרת והאמנית טובה ינסון (2001-1914) ידועה בעיקר כיוצרת סיפורי המומינים, שתורגמו לשלושים וחמש שפות. "ספר הקיץ" הוא אחד מעשרה רומנים שכתבה למבוגרים. הספר נחשב לקלסיקה מודרנית בכל ארצות סקנדינביה.

X