ספר הדאו | לרכישה באינדיבוק
ספר הדאו

ספר הדאו

שנת הוצאה: 07/2007
מס' עמודים: 159
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 84
- 25

"ספר הדרך והסגולה" המיוחס ללאו דזה הוא ספר הספרים של הקאנון הדאואיסטי ואחת משתי אבני היסוד של התרבות הסינית, לצד ה"מאמרות" שערכו תלמידי קונפוציוס. הספר היה מקור השראה לתנועות דתיות וחברתיות, להוגים, משוררים, ציירים, אלכימאים ומבקשי אלמוות.

הוא נולד בתקופה שבה הפילוסופיה הסינית היתה פורייה במיוחד, והנושא העיקרי שלה היה דאו – הדרך שבה צריך הפרט לנהל את ענייניו והשליט את מדינתו. אבל למחבר הספר שלפנינו היה חזון מטאפיזי שחרג הרבה מעבר למה שבני דורו הבינו במושג "דרך". הדאו בשבילו היה חץ שמצביע על מה שאין לדבר עליו, הוויה שנולדת מן הריק, חוק טבע עליון, מושא ההזדהות של המיסטיקן.

מחפירות שנערכו בסין בשלהי המאה העשרים עולה שלאו דזה לא היה לבד. "ספר הדרך והסגולה" – המוגש כאן בתרגום עברי מחודש – הוא אולי הביטוי המופלא והשלם ביותר של התובנה הזאת, החובקת עולם; אבל דומה שהיא מפעמת גם בכתבים האחרים, שתורגמו כאן בפעם הראשונה לעברית: "המעשה הפנימי", "האחד הגדול הוליד את המים" ו"אל מקור הדרך".

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “ספר הדאו”

ריאיון עם דן דאור ז"ל, מתרגם הספר, ב-ynet.

סקירה על הספר במוסף הספרים של הארץ.

דֶּרֶךְ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא דֶּרֶךְ
אֵינוֹ דֶּרֶךְ הַקָּבוּעַ;
שֵׁם שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא שֵׁם
אֵינוֹ שֵׁם הַקָּבוּעַ.
בְּאֵין לוֹ שֵׁם – הוּא רֵאשִׁיתָם שֶׁל רִבּוֹא הַדְּבָרִים,
בַּאֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ שֵׁם – הוּא אִמָּם.
עַל כֵּן:
לְעוֹלָם – בְּאֵין כָּל רָצוֹן, תִּתְבּוֹנֵן בְּנִפְלְאוֹתָיו;
לְעוֹלָם – בַּאֲשֶׁר יֵשׁ רָצוֹן, תִּתְבּוֹנֵן בִּגְבוּלוֹתָיו.
שְׁנַיִם אֵלֶּה אֶחָד הֵם,
וּבְצֵאתָם יִבָּדְלוּ שְׁמוֹתֵיהֶם;
בִּהְיוֹתָם אֶחָד, יִקָּרְאוּ הָאָפֵל.
אֹפֶל לִפְנִים מֵאֹפֶל,
הַשַּׁעַר לְכָל הַנִּפְלָאוֹת.

מתוך המבוא לספר:

המסורת הסינית מייחסת את 'ספר הדרך והסגולה' ללאו דזה, או לאו דאן, שחי במאה השישית לפנה"ס ושימש כארכיבר בארכיון הקיסרי של שושלת ג'ו. החל מהמחצית הראשונה של המאה השלישית לפנה"ס רווחים שני סיפורים, בנוסחים שונים, על לאו דאן ועל חיבור הספר. הסיפורים אמנם אפוקריפיים, והספר, כפי שהוא מוכר לנו כיום, נכתב בערך במחצית הראשונה של המאה השלישית, אבל בכל זאת יש בהם עניין להבנת הספר ומקומו בתרבות הסינית.

הראשון מספר על פגישה בין לאו דאן לבין בן זמנו הצעיר ממנו, קונפוציוס. הוא דומה בעיקרו לסיפורים הרבים שרווחו בסין של המאות הרביעית והשלישית על פגישות כאלה בין מתבודדים, תמהונים, דייגים ואיכרים לבין קונפוציוס ותלמידיו, שבהם הם שמים ללעג אותו ואת דיבוריו על "אנושיות" ו"אורח בני-תרבות".

היפה בסיפורים על פגישתם של לאו דאן וקונפוציוס נמצא בספר שנקרא על שם הפילוסוף והמשורר הגדול ג'ואנג-דזה:

קונפוציוס ראה את לאו דאן ודיבר על אנושיות וצדק. אמר לו לאו דאן:

"כשהמוץ מעוור את העיניים, השמים והארץ וארבעת הכיוונים משנים את מקומם; כשהיתושים עוקצים את העור, קשה להירדם עד הבוקר. אך האנושיות והצדק מרגיזים בשממונם את לבי, ואין בלבול גדול מהם. אתה עשה שהעולם לא יאבד את תומו, נוע עם הרוח ועמוד אצל הסגולה; מה לך שתרעיש, כמי שמחפש את בנו האובד ומכה בתוף גדול?

"האנפה אינה לבנה בזכות אמבט מדי יום,
"העורב אינו שחור בזכות מרחץ בדיו,

"תומם של השחור והלבן אינו ראוי להיות עניין לפלפול, ואילו נקודת השקפה של תהילה ושבחים אינה ראויה שירחיבו ממנה. כשהנחלים יבשים והדגים מוטלים יחד בחרבה, הם מרטיבים זה את זה בהבלם ומלחלחים זה את זה ברוקם; מוטב שישכחו זה את זה בנהרות ובאגמים."

 

קונפוציוס חזר לביתו ושלושה ימים לא פצה פיו. שאלוהו תלמידיו: "אדוננו, ראית את לאו דאן, התוכל לאמוד שיעורו?" אמר להם קונפוציוס: "היום סוף-סוף ראיתי את הדרקון; הדרקון בהצטנפו כולו גוף, בהיפרשו כולו קווים; רוכב על אד עננים וניזון מהיין והיאנג. פי נפער ולא יכולתי לשוב ולסוגרו; ואיך אוכל לאמוד שיעורו של לאו דאן?"
(ג'ואנג דזה, 44).

 

קונפוציוס חזר לביתו ושלושה ימים לא פצה פיו. שאלוהו תלמידיו: "אדוננו, ראית את לאו דאן, התוכל לאמוד שיעורו?" אמר להם קונפוציוס: "היום סוף-סוף ראיתי את הדרקון; הדרקון בהצטנפו כולו גוף, בהיפרשו כולו קווים; רוכב על אד עננים וניזון מהיין והיאנג. פי נפער ולא יכולתי לשוב ולסוגרו; ואיך אוכל לאמוד שיעורו של לאו דאן?"
(ג'ואנג דזה, 44).

שניים מהמוטיבים המשותפים לכל אלה, שנקראו לימים דאואיסטים, מופיעים בסיפור זה – הדחייה מוחלטת של מוסר נלמד, וגימוד התרבות נוכח הטבע. הדרכים השונות שמציעים הפילוסופים לתיקון קלקלותיו של העולם לא יביאו אלא לתעייה נוספת, ואין לאדם תקנה אלא בחזרה אל טבעו האמיתי, כחלק מהעולם הלא-אנושי.

הסיפור השני מוכר למדי. שבע ימים ואכזבות עוזב לאו דאן את ארצו ורכוב על תאו הוא מגיע לגבול המערבי. שומר הגבול מכיר אותו ואינו מניח לו לעבור עד שיכתוב את 'ספר הדרך והסגולה' ('דאו דה ג'ינג' או, בשמו האחר, ה'לאו דזה').

X