סיפורי חיים, מבט אחורה וקדימה | לרכישה באינדיבוק
סיפורי חיים, מבט אחורה וקדימה

סיפורי חיים, מבט אחורה וקדימה

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 362
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 30

במבט אחורה וקדימה נפרשת בפני הקורא דרכו, השקפת עולמו, הישגיו וחלומותיו של ד"ר בכור צבי אמינוף. בספר נסקרים תשעה דורות של משפחת אמינוף, ומתוארים קורותיהם של בני המשפחה במאת השנים האחרונות: החיים בסמרקנד שבאוזבקיסטן, תלאות העלייה מברית-המועצות לארץ-ישראל, הקליטה בארץ הקודש והחיים בה. כל זאת מזווית הראייה האישית והאותנטית של ד"ר אמינוף.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “סיפורי חיים, מבט אחורה וקדימה”

בקרוב…

דור ראשון:

רבי אמיני זרד

בזיכרונות של זקני משפחת אמינוף נשארה דמותו של סבא אמין. היה לו זקן, כנראה ג'ינג'י, וכינויו היה אמיני זרד (זרד צהוב בבוכרית). נראה שעל שמו הפרטי, אמין, אנחנו נקראים משפחת אמינוף. סבא אמין הגיע לסמרקנד מטורקיסטן, והיה כנראה אביו של הרב יעקב אמינוף השוחט. מי היו אבותינו לפניו, בדורות קדומים יותר, לא ידוע לנו וכעת כבר לא ניתן לברר.

בני משפחת שימעונוף טוענים שהם צאצאים של רבי שמעון, אחיו של רבי אמיני זרד.

 

דור שני במשפחת אמינוף:

הרב השוחט יעקב אמינוף

כשעליתי ארצה, בשנת 1982, קיבלתי במתנה מגבריאל אמינוף, אחיו של סבי, כמה סידורים קטנים. על הכריכה הפנימית של כל סידור היה כתוב משהו בכתביד. כשבגרו ילדיי הם הצליחו לקרוא את הכתוב. מסתבר שמדובר בדברים שכתב רבי אמינוף גבריאל בכתב רש"י בשפה הבוכרית. היה כתוב שם גם על יום פטירתו של סבא שלו, הרב השוחט יעקב אמינוף.

 


סיפרו לנו שהרב יעקב אמינוף הותקף בעת שחיטה עלידי פרה או שור, וכתוצאה מכך נחבל. הוראותיו לדור ההמשך היו להיות רבנים אבל לא להיות שוחטים. וכך אכן היה. במשפחת אמינוף יש רבנים ואין שוחט.

הרב יעקב אמינוף נפטר בתאריך כ"א בניסן, תר"ל (1870). הוא קבור בעיר סמרקנד.

 

דור שלישי במשפחת אמינוף:

סבא רבא יצחק אמינוף סמרקנדי (סבא רבא של אמא אסנת),

בן הרב השוחט יעקב אמינוף, בן הרבי אמיני זרד

 

סבא רבא שלי, הרב דוד אמינוף, היה הרב הראשי של העיר סמרקנד, ובמהלך השנים גם אב ביתהדין בירושלים. הוא היה בנם הבכור של רבי יצחק אמינוף ושל הרבנית קלמאק. רבי יצחק אמינוף היה בנם של הרב השוחט יעקב אמינוף ושל הרבנית אוזבק, והרב השוחט יעקב אמינוף היה כאמור בנו של אמין או בכינויו אמיני זרד. אני, אמינוף בכור צבי, דור שביעי אחריו. מדובר סך הכול על תשעה דורות שמוכרים לנו, כולל ילדיי ונכדיי.

הרב השוחט יעקב אמינוף, לפי מה שהיה כתוב על כריכה של סידור שקיבלתי מגבריאל אמינוף אח של סבי, נפטר בתאריך כ"א בניסן, תר"ל (1870). אחיו של הרב השוחט יעקב אמינוף היה רבי יהודה "קצב" אמינוף. צאצאיו של רבי יהודה "קצב" אמינוף נקראים היום יצחקוב, ורובם מתגוררים כעת באור יהודה. הרב יצחק אמינוף ביקר בארץ הקודש בשנת 1908 ורצה להישאר פה, אבל מסמרקנד הגיעו שמועות שרכושו לא חולק בין בניו, ולכן היה עליו לחזור לסמרקנד. הרבנית קלמאק היתה אחותו של רבי אברהם עולמו ארנבייב, השופט הראשי של אסיה התיכונה דאז. כן, השורשים של משפחתנו מגיעים גם עד למשפחת ארנבייב הגדולה.

לרבי יצחק אמינוף היו חמישה בנים: דוד, שלמה, בנימין, רחמים ואברהם חיים, ושתי בנות: יוכבד  וצבייה. צבייה נולדה מאשתו השנייה. צבייה נישאה לניסים בנגי, מורה ידוע ובקי בתורה וביהדות, והם למעשה סבה וסבתה של בת דודתי מרגריטה.

רבי יצחק אמינוף בן יעקב היה סוחר ידוע ועשיר, שעבד עם סוחרים מרוסיה, מפולין, מסין ומהודו. אלה הפרטים שנשארו בזיכרוני משיחות שניהלתי עם סבתי איסתם.

לסבא רבא יצחק אמינוף היה כנראה אח בשם רבי יוסף חוג'י אמינוף. לא ידוע לי מי הם צאצאיו.

הרב יצחק אמינוף הלך לעולמו בסמרקנד בתאריך ל' בחשוון תרע"א (1911), ואשתו מרת קלמאק בת מרגית נפטרה בתאריך י' בניסן (השנה לא ידועה לי). 

 

 

דור רביעי של משפחת אמינוף:

חמשת בניו של רבי יצחק סמרקנדי

דוד, שלמה, בנימין, רחמיםואברהםחיים

 

סבא רבא הרב דוד אמינוף, בן יצחק סמרקנדי

(סבא של אמא שלי אסנת, אבא של סבתי איסתם)

    

הרב דוד אמינוף נחשב לרב הראשי של העיר סמרקנד. הוא היה בעל קול יפה, חזן ודרשן מעולה. האגדה אומרת שבימי שבת, כשהרב דוד אמינוף התפלל ודרש בבית הכנסת "גומז", בית הכנסת הראשי של שכונת מחלה, לא רק בית הכנסת היה מלא. גם ברחובות הסמוכים לבית הכנסת עמדו אנשים ושמעו תפילות ודרשות. אפילו מוסלמים הקשיבו לדבריו.

בחצרו של הרב דוד אמינוף היה "כולל". הוא לימד שם ילדים, והיה מספק לתלמידיו אוכל ולבוש מכספו. בבעלותו של הרב דוד אמינוף היתה גם חנות. תלמידיו, רבנים דגולים כרב אברהם חיים לודייב (אבא של ד"ר לודייב) שעל שמו קרוי אחד הרחובות הראשיים של פתחתקווה, וכרב זבולון לבייב (סבא של לב לבייב), נשלחו עלידי סטלין לבית הסוהר משום שלימדו תורה.

על סבתי איסתם ואחותה חפציה, שתי בנותיהם של הרב דוד אמינוף ואשתו רבקה, אספר בהמשך. מאשתו הראשונה רבקה, הבת של הרב יהודה "קצב" אמינוף, לא זכה דוד אמינוף לבנים. לכן, לפי דברי סבתי איסתם, הרביץ לעצמו הרב בחזה, בכה ושאל מי יגיד עליו קדיש כשילך לעולמו. לבסוף נשא בגיל ארבעים את בתיה, אלמנה יפהפייה בת 26, בתו של יהודי בשם אמיני פוזייל (סבם של בני משפחת היהלומנים פוזיילוב). לרבנית בתיה בת מלכה היו שלושה ילדים מבעלה הקודם שנפטר: בורכו (ברכה) שנישאה בבגרותה ליוסף קרואול (שומר) מלייב, בכורי הגבאי ומלכיאל, שהיה לימים שופט בבית המשפט בדושנבה.

הרבנית רבקה, אשתו הראשונה של הרב דוד אמינוף, חלתה מרוב צער על כך שבעלה נשא אישה שנייה, והלכה לעולמה. היא היתה כאמור בת למשפחת אמינוף הקצבים. אחיה הקצבים באו לדבר עם כבוד הרב ולא נותרה לו ברירה, הוא לקח אתו את אשתו הצעירה והם ברחו לשכריסיבז. לרב דוד אמינוף ולאשתו בתיה נולדו ארבעה ילדים: בתשבע, בןציון, אבאחי ושרה.

בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים ברח הרב דוד אמינוף עם בני משפחתו לארץ ישראל. שלוש הבנות המבוגרות, איסתם, חפציה ובתשבע, כבר היו נשואות ונשארו בסמרקנד. הרב יצא לדרך באופן פתאומי עם אשתו בתיה, עם חמותו מלכה ועם שלושה מילדיו. בןציון היה אז בן 17, אבאחי בן 5 ושרה בת 3. פגשתי בארץ זקן שסיפר על סבא רבא הרב דוד אמינוף. הוא סיפר שהוא ובני משפחתו יצאו לדרך והשאירו הכול בביתם, וגם את הבית לא מכרו. הרב מסר לזקן הזה את מפתחות הבית, וביקש ממנו שלא ישכח לחלוב את הפרות כדי שלא יסבלו מגודש של חלב. זו היתה יציאה פתאומית ממש כמו יציאת מצריים.

הם שכרו מלווה פרסי מוסלמי. לפי סיפוריו של בןציון, כשהם הגיעו להרי פרס אמר להם המלווה שהוא התכוון לרצוח אותם בדרך, אבל משום שאכל לחם ומלח בביתו של הרב הוא לא יכול לעשות זאת. הוא נטל את כל שהיה בידיהם והשאיר רק שק שהיה על גבו של בןציון.

הם נותרו לבדם, ללא מלווה, והתברר שהם אינם יודעים איפה הם נמצאים. הרב דוד אמינוף החליט לעצור ולהתפלל. פתאום ניגש אליהם קשיש עם זקן ארוך. הקשיש שאל מי הם ולאן הם הולכים. הם ענו לו שהם בדרך לארץ ישראל, והקשיש הדריך אותם. הרב דוד אמינוף ובנו בןציון היו משוכנעים שהקשיש היה אליהו הנביא.

אחרי כשנתיים של נדודים הגיעו הרב דוד אמינוף ובני משפחתו לישראל ונכנסו בשירה לעיר ירושלים. הם התקבלו בכבוד רב, כי כבוד הרב דוד אמינוף כבר ביקר בירושלים פעמיים. בארץ שימש הרב דוד אמינוף אב בית דין.

הרב דוד אמינוף בן יצחק וקלמאק הלך לעולמו בתאריך כ"ד באלול ת"ש (1940) בגיל 70. הבת שלו שרה מספרת שכבוד הרב התפלל בהתלהבות כמה ימים לפני מותו כמו שהתפלל בדרך כלל, שתה מים עם קרח, חלה בדלקת ריאות ונפטר בביתו, בשקט מוחלט.

הרבנית רבקה, אשתו הראשונה, הלכה לעולמה בתאריך ו' בסיוון תרע"ז (1917),  ונקברה בעיר סמרקנד. הרבנית בתיה בת מלכה ואמין פוזייל, אשתו השנייה, הלכה לעולמה בתאריך ז' באלול תשי"ג (1953), ונקברה בהר המנוחות בירושלים ליד קברו של סבא רבא שלמה אמינוף.

הרב דוד אמינוף נקבר בהר הזיתים. משנת 1948 ועד שנת 1967 היה הר הזיתים בידיהם של הירדנים. אחרי מלחמת ששת הימים חיפשו את קברו בניו בןציון ואבאחי אך לא מצאו אותו. הם חשבו שהירדנים סללו מעל הקבר כביש שחוצה את הר הזיתים.

 

סבתא שלי איסתם חלמה כל החיים להגיע ארצה, ולא פעם היתה אומרת לנו: "אני רוצה לראות פעם אחת את הקבר של אבי הרב דוד אמינוף, ואז אני מסכימה להחזיר את נשמתי לבורא עולם". כשעלתה ארצה, בשנת 1979, נפגשה סבתא איסתם עם אחיה בןציון ואבאחי ועם אחותה שרה אחרי כחמישים שנים שבהן לא נפגשו. היא שאלה אותם איפה נמצא הקבר של אביהם והם ענו שהקבר נעלם.

בשנת 2009 החלו עבודות שיקום של הקברים בחלקה הבוכרית בהר הזיתים. תחילה התגלה קברו של רב העדה הבוכרית בשכונת הבוכרים בירושלים דאז, הרב אברהם אמינוף התלמודי. לאחר מכן התגלו גם קבריהם של הרב דוד אמינוף ושל החם שלו, רבי אמיני פוזייל. הקברים האלה נמצאים ממש מול ידאבשלום, מצבה שנמצאת מול הכותל המערבי. על מצבתו של סבא רבא כתוב 'המר"ן דוד אמינוף בן הרב יצחק סמרקנדי'. מעניין שגם על קיר הקבר כתוב 'דוד אמינוף'. סביב קברו של סבא רבא יש אלפי קברים בעלי מצבות שבורות, זה היה חכם במיוחד לכתוב את השם גם על קירות הקבר.

 

הרבנית בתיה, אשתו של הרב דוד אמינוף, נקברה כאמור בהר המנוחות בגבעת שאול, ליד קברו של רבי שלמה אמינוף, אחיו של הרב דוד אמינוף. גם מלכה, אמה של הרבנית, קבורה בסמוך.

ד"ר בכור צבי אמינוף נולד בעיר סמרקנד שבמדינת אוזבקיסטן בברית המועצות בשנת 1946, נשוי ואב לארבעה. קיבל תואר שני בלימודי רפואה בשנת 1970, ותואר שלישי בשנת  1974.

עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1982. התמחה בתחום של רפואה פנימית וגריאטריה. עבד כ-30 שנה במרכז רפואה על שם חיים שיבא, תל השומר. במשך 12 שנים מנהל מחלקה גריאטריה "ד".

ב-15 השנים האחרונות עסק במחקר קליני של אודות הסבל הנגרם ממחלת ה"אלצהימר" וסוף החיים, בפילוסופיה של עושר וסבל אנושי.

מושגים בולטים שתרם לחקר הרפואה:

 Aminoff Suffering Syndrome

Mini Suffering State Examination scale

Entropy Definition of Human Happiness and Suffering

 

פרסם 104 מאמרים וכתבות בעיתונים מדעיים מובילים בעולם, הציג 50 מאמרים בכנסים עולמיים ובינלאומיים, חיבר והוציא לאור שלושה ספרים.

X