סיכוי לאהבה | לרכישה באינדיבוק
סיכוי לאהבה

סיכוי לאהבה

שנת הוצאה: 12/14
מס' עמודים: 125
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 35
- 35

איילה מתקלחת אחרי הטיסה המתישה ללוס אנג'לס, שאליה הגיעה לחופשה עם חברה טובה. בעודה מתעטפת במגבת ומנערת את תלתליה השחורים, גבר כחול עיניים וזהוב שיער פותח את הדלת…

איתן התלהב מאיילה כבר בערב הראשון שלה בארצות הברית, שבו הוא לקח אותה לסיבוב על אופנועו. הוא מופתע מסירובה להיפגש עימו אחרי החופשה.
הסיבות שתמיד מגנטו אליו נשים – מראהו המצודד והיותו טייס לא משפיעות כלל על איילה.

איילה, שלבה נשבר בגלל הערותיה של אמו של חבר לשעבר, החליטה שתצא רק עם בחורים יוצאי אתיופיה, כמוה. היא מתלבטת אם לשנות את החלטתה כשהיא מבינה שהיא נמשכת לאיתן כפי שלא נמשכה לאף גבר מעולם.

 

ספריה הקודמים של שלי סול, "התאהבות מסוכנת" ולילה חד פעמי", ראו אור בהוצאת שלגי.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “סיכוי לאהבה”

בקרוב…

1

 

"וואו, איזה תיק קטן הבאת! התיק שלי הרבה יותר גדול," סקרה טלי במבט משתאה את תיקה של איילה.

הן נפרדו מהוריה של טלי, שלקחו אותן לשדה התעופה, ונכנסו לבדן לטרמינל מבעד לדלתות השקופות שנעו חרש לצדדים ונפתחו לקראתן. איילה נעצרה לרגע כשנזכרה בפעם האחרונה שהיתה כאן, כשליוותה את אחיה טל שטס לניו-יורק. ועכשיו אני זו שטסה! היא עצרה לכמה שניות, חייכה חיוך רחב, הביטה בעמודים הגדולים, במדרגות הנעות ובשלטי ההכוונה, והזדרזה להשיג את טלי שהתקדמה בלעדיה.

"אל תסתכלי ימינה, תמשיכי ללכת ואל תסתכלי ימינה!" אמרה לה לפתע טלי בשקט, והאיצה את צעדיה.

"איילה? זאת את?" היא שמעה לפתע קול גברי מוכר וקפאה על מקומה. טלי עצרה בעקבותיה, ובאופן אינסטינקטיבי התקרבה אליה.

"אוי, לא! קיוויתי שהוא לא יבחין בך. תזכרי שאנחנו כמעט על המטוס. שום דבר לא יפגע בך ולא יקלקל לנו את החופש הזה!" הספיקה טלי לסנן במהירות.

הקול הגברי נשמע שוב, והפעם רם יותר. "איילה, וואו, זאת באמת את עם כרטיס טיסה ביד! לאן את טסה?"

יניב. איילה הרגישה גל של בחילה חולף בה, והתחשק לה לסתום את האוזניים בשתי הידיים.

"אנחנו בדרך לארצות הברית, ולפי כיוון ההליכה שלך אני יכולה להיות ממש מאושרת כי בטוח לא נפגוש אותך שם!" טלי התיזה את תשובתה בקול כל כך רם, שכמה אנשים סובבו את ראשיהם בסקרנות. תוך כדי כך היא משכה בנחישות את איילה, והמשיכה ללכת.

"אל תסתובבי! הוא בטוח מסתכל עלייך, ולא מגיע לו שתסתכלי עליו." בניגוד לדבריה המתריסים הקודמים טלי דיברה עכשיו ממש בשקט, כשהיא מתקדמת בצעדים נמרצים. "אנחנו טסות לחופש, ואין שום סיכוי שמצב הרוח שלנו יתקלקל עכשיו בגלל השרץ הזה והאמא הפרימיטיבית שלו. אמרת שאת רוצה להספיק לקנות בושם, נכון?"

"חבל שאת לא משתחררת, כמוני. זה היה יכול להיות מעולה אילו היית ממשיכה איתי לטיול בדרום אמריקה," אמרה טלי, בעודה מריחה מה’פאריסיאן’ של איב סאן לורן שאיילה התיזה באחת מהחנויות הפטורות ממכס. "איזה בושם טוב!" היא התפעלה, "את קונה אותו?"

"כן, הוא באמת טוב," אמרה איילה, וכשהלכו לעבר הקופה הוסיפה, "אני לא משתחררת, אבל אני שמחה מאוד שאתחיל ללמוד במקביל לתפקיד החדש. נמאס לי מהתיאומים עם הטייסים בחיל אוויר, הם תמיד חושבים שהם טובים יותר מכל אחד שלובש מדים ירוקים."

"למה שלא תעזבי את כל זה ותסעי איתי? את לא חייבת להיות כל הזמן כזאת מצטיינת ורצינית. את בת עשרים ושש, מותר לך לבלות וליהנות קצת!" אמרה טלי באימפולסיביות האופיינית לה.

איילה חייכה ואמרה, "אני לא רוצה לטייל טיול ארוך, אני עדיין מרגישה שאני צריכה להבטיח את העתיד שלי, להתקדם לתפקיד טוב בצבא ולהתחיל ללמוד. אחר כך אולי אקח חופש ארוך ואטייל."

"טוב, יש לי חודש לנסות לשכנע אותך לבוא לדרום אמריקה בכל זאת!" ענתה לה טלי, והן החלו ללכת לכיוון שער היציאה למטוס.

"אכפת לך שאשב ליד החלון?" שאלה איילה, "את הרי יודעת שאף פעם לא המראתי, וכשנחתתי בפעם האחרונה הייתי בערך בת שעתיים, וזה היה במטוס הרקולס. לא ראיתי את הנוף בזמן הטיסה," היא הוסיפה בחיוך.

"היית צריכה לקבל טיסות חינם לכל החיים," ענתה לה טלי בעודן מכניסות את התיק הקטן שכל אחת לקחה לטיסה לתא שמעל מושבי הנוסעים.

"אבל נולדתי בטיסה סודית צבאית ולא בטיסה מסחרית. את יודעת מה זה לטוס בהרקולס? לפי התיאורים של ההורים והאחים שלי עדיף לשלם על טיסה בבואינג מאשר לטוס חינם בהרקולס," ענתה לה איילה.

הן התיישבו בכסאותיהן, מתרווחות עליהם ומתכוננות לטיסה הארוכה. המטוס החל בנסיעה על המסלול ואז בבת אחת המריא. איילה חייכה בשמחה והביטה מהחלון על שדה התעופה המתרחק, על תל אביב וקו חוף הים שלה שחלפו במהרה מתחתיה. עכשיו אני באמת בחופש! היא חשבה בסיפוק.

יוסי התעורר בבהלה כשהרגיש שמישהו מתיישב לידו על הספה.

"איפה עופר?" שאל איתן ממעמקי הספה, "חשבתי שאתם חורשים למבחן."

"למדנו עד לפני שעה, אבל עופר כל כך מתרגש מההגעה של אחותו ששלחתי אותו כבר לשדה התעופה."

"אז מתי הם יגיעו לכאן?" שאל איתן, ראשו נשען לאחור על משענת הספה. הוא חייך למראהו של יוסי המפהק, שהתמתח ורכן לעבר השולחן, והחל לדפדף בדפים שהונחו עליו.

"הן צריכות לנחות רק בעוד שעה-" החל יוסי לענות אך נקטע על ידי איתן.

"מה זאת אומרת הן? חשבתי שעופר נסע להביא רק את אחותו," זקר איתן את גבותיו בהפתעה והרים את ראשו מהמשענת הנוחה, כדי להיטיב לראות את יוסי.

"טלי מגיעה עם החברה הכי טובה שלה מהצבא, איילה. אנחנו נעבור לישון איתך כאן בסלון והן ישנו בחדר שלנו. עופר הזמין גם להן חדר בלאס וגאס. הוא לא סיפר לטלי על הנסיעה, הוא התלבט אם הן ירצו בכלל לנסוע, ורק היום החליט להזמין גם להן חדר ולהפתיע את טלי לכבוד השחרור מהצבא," אמר יוסי.

"אה, טוב, אז עוד מעט תהיה פה התרגשות רבה. לא תוכל ללמוד כשהם יגיעו משדה התעופה. שב, תלמד, רק אשתה קפה ואצא לחוף מאליבו," איתן קם מהספה והלך למטבח.

איילה התבוננה מחלון המטוס על הים שמתחתיה. היא נזכרה לפתע בדבריו של אחיה, שעימו שוחחה בטלפון כמה ימים לפני הטיסה, "כשתהיי בניו-יורק תראי איזה הבדל זה להיות אתיופי כאן, בארצות הברית, לעומת להיות אתיופי בישראל. האוכל שלנו הופך בשנים האחרונות לטרנדי מאוד, כי הוא בריא, ואף אחד לא עושה עניין מהריח של התבלינים, ובטח לא מכך שהגענו מאתיופיה."

איילה הסתכלה בחיבה על טלי שכבר נמנמה לצידה. טלי ומשפחתה קיבלו אותה בטבעיות, ולא התייחסו לעובדת היותה בת ליוצאי אתיופיה, כמו שקרה לה כשהגיעה לביתו של יניב. יניב! איך, מכל האנשים שהכירה בחייה, דווקא הוא צץ פתאום בשדה התעופה רגע לפני הטיסה. היא חשה בצורך פתאומי לבלוע את רוקה, נרתעת מהמחשבה על מי שחשבה לאהבת חייה עד לפני שנה וחצי.

היא נפרדה מיניב כאשר הבינה שאימו לא תקבל אותה ככלה. כמה תמים היה יניב שאמר לה שאימו תסתגל. אחרי כמה ביקורים בביתו, כשאיילה ראתה שהוא לא עונה לאימו על הערותיה כלפיה אלא בעיקר נמצא לצד אביו, והם משוחחים על כדורגל, היא נפרדה ממנו בקושי רב. זו לא היתה רק אמא שלו, בעצם היו עוד דברים שבגללם לא התאמנו, היא חשבה, מביטה החוצה מחלון המטוס, אבל לא ראיתי את זה, ורק כשהיא התחילה עם ההערות שלה הבנתי שמשהו שם בכלל לא מסתדר.

היא התרוממה מעט מהכסא, והסתכלה סביב על שאר הנוסעים במטוס. אני מרגישה ישראלית לגמרי, למרות שאני מבינה אמהרית, וחוץ ממני כל בני המשפחה שלי נולדו באתיופיה. עד היום אני מצטמררת מהמבטים המתפעלים מהדרגות שיש לי על הכתף, כשאני יודעת שאנשים מופתעים מהדרגות האלו רק בגלל צבע העור שלי. היא היתה רגילה כל חייה לכך שהדבר הראשון שעל פיו נשפטה היה צבע העור שלה, למרות שהיתה תלמידה מצטיינת בתיכון וחיילת וקצינה מצטיינת בצבא. היא התמקמה שוב בכסא, זקפה את כתפיה והתמתחה על המשענת. כשאחזור מהחופשה אתחיל להשקיע יותר במציאת קשר עם בחור יוצא אתיופיה, כמוני, היא החליטה בליבה.

איתן טייל כבר יומיים לבד בלוס אנג’לס. הוא אמנם נהנה לראות את העיר המפורסמת, אבל מזג האוויר האפרורי נמאס עליו, והוא ציפה לנסיעה המתוכננת ללאס וגאס עם יוסי ועופר, וכפי שהתברר לו עתה, גם עם טלי ואיילה. הוא נפרד מיוסי, ירד בחזרה לרחוב, חבש את הקסדה והחל בנסיעה לכיוון מאליבו. היה לו קצת קשה להרגיש כגלגל חמישי בתוך זוגיותם ההרמונית של יוסי ועופר, למרות ששמח על החברות הזאת עבור חברו, ועתה הוא שמח שבקרוב יגיעו האחות של עופר וחברתה.

הוא טס אין ספור פעמים לאירופה ולארצות הברית, אבל אף פעם לא נשאר כדי לנוח או לטייל. עד עכשיו. יוסי שכנע אותו לבוא לבקרו בלוס אנג’לס ולהגשים את חלומו הישן, חציית ארצות הברית באופנוע. "זהו, אין לך שום תירוץ! בוא כבר! אני מזכיר לך שפעם היית בן שש-עשרה והיה לך חלום אמיתי, עוד לפני שרצית דירה ברחביה," אמר, כשאיתן סיפר לו שאחרי שנות העבודה ללא חופשה, הוא הגשים את חלומו, ורכש דירה בשכונת רחביה בירושלים.

השבועות האחרונים, שאותם בילה בנסיעה על אופנוע בכל מיני דרכים צדדיות בארצות הברית, היו מהשבועות המאושרים בחייו. הוא הביט על רחובות העיר כשנסע לכיוון מאליבו. הוא אהב את תחושת הרוח על גופו כשנסע על האופנוע. אז ככה מרגיש חופש, חשב בפעם המי יודע כמה מאז שהחל בטיול הזה.

הוא שוטט על רצועת החוף המפורסמת של מאליבו, מתבונן בבחורות הנאות שגדשו אותה. הדירה ברחביה תתפנה בעוד שלושה שבועות ואני בארצות הברית, בחופש, בזכות עקשנותו של יוסי. גם הוא בעוד זמן לא רב יעבור מהצד של החברים הרווקים לצד של הנשואים. בעצם הוא כבר די עבר לצד הזה, גם אם הוא ועופר עוד לא קיימו טקס רשמי. מי היה מאמין שיהיה ליוסי אומץ לצאת כך בגלוי ולחיות עם בן זוג. איזה מזל יש לו שהוא מצא זוגיות יפה והרמונית כל כך עם עופר. הנה אני, בן שלושים ושלוש, כבר שנים נחשב ל’זאב בודד’, כשכל חברי נשואים, ואפילו עם ילד או שניים.

לא חסרו לאיתן מחזרות. הוא היה רגיל לכך כבר מגיל חמש-עשרה, כשהחל להיות מדריך בצופים. אבל הפעם הראשונה והאחרונה שהתאהב קרתה במהלך שירותו הצבאי, כשהכיר את מירב, מדריכת הספורט בבסיס. הוא עדיין נזכר לפעמים באיזו תמימות מסר את ליבו לבחורה שציינה לפני חברתה שהיא עם איתן רק בשל היותו גם חתיך וגם טייס. כשחברתה שאלה אותה, "אבל מה עוד את אוהבת בו? כלומר, חוץ מזה שהוא חתיך וטייס, למה את איתו?" היא ענתה לה, "אהבה לא חשובה פה. הוא מצליחן, והוא תמיד יהיה כזה. אני כבר מדמיינת את החיים שלי, יושבת בבתי קפה עם חברות, הולכת לפחות פעם בשבוע למספרה. מה צריך יותר מזה?"

דבר אחד אפשר להגיד עלי, חשב איתן באירוניה, שלמדתי לזהות טעות ולתקן מהר, כשעוד אפשר. זו תכונה שחשובה מאוד אצל טייסים, הוא חייך. היום אני יודע, שלא כל מי שאתה נמשך אליה נותנת לך את ליבה באמת. חבריו הנשואים ובנות זוגם ניסו לשדך לו במהלך השנים לא אחת נשים מושכות. קשרים אלה תמיד הסתיימו אחרי חודשיים-שלושה, ואחרי זה הנשים המאוכזבות של חבריו אמרו בתסכול שלא יכירו לו יותר את חברותיהן. הוא התבונן סביבו על החוף המפורסם והבין שעברה תקופה ארוכה שבה התנזר ממגע, מריח, מצחוק נשי, ולפתע נחתה עליו תחושת בדידות. עד שתגיע האשה הנכונה, שתרצה אותי, את איתן, לא רק טייס חתיך ומפרנס טוב, אצא ליותר חופשות ואהנה ממה שיש לחיים להציע לרווקים בעלי אמצעים, הוא החליט.

שלי סול היא סופרת ישראלית צעירה. ספריה הקודמים, "התאהבות מסוכנת" ולילה חד פעמי" ראו אור בהוצאת שלגי. בימים אלה היא בתהליך כתיבת ספר נוסף.

X