סוף איכילוב | לרכישה באינדיבוק
סוף איכילוב

סוף איכילוב

שנת הוצאה: 08/2014
מס' עמודים: 180
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 27
- 27

משה, סניטר מזדקן בבית החולים איכילוב, מסתיר מזה עשרות שנים IQ של גאון – ושלד נורא בארון. משמרת לילה תמימה אחת מצליחה לשבש את כל עולמו, לחשוף את סודו ולשלוח אותו לחיקה של אחת האחיות במחלקה פנימית קטלנית.
זהו מסע הזוי אל מאחורי הקלעים של איכילוב, בין רופאים מהגיהנום, אחיות שחיות בו, גנבי תיקים ערמומיים, פועלי ניקיון חרוצים מדי, אנשי ביטחון חסרי ביטחון וחולים ש… האמת, מגיע להם.
הספר מבוסס על הרפתקאותיו ונסיונו האישי של הסופר, שהתחתן עם האחות אותה הכיר בדיוק בדרך המסופרת כאן. קריאת חובה לכל מי שאי פעם ביקר בבית חולים – או מתכנן לקפוץ לביקור.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “סוף איכילוב”

בקרוב…

יש שני סוגים של אנשים בעולם: אלה שהיו בחדר המיון, ואלה שיהיו בחדר המיון.

משה

moshe

בן 51. נמוך למדי. עצוב למדי.
ותק של 25 שנה כסניטר באיכילוב.
איי קיו: 148.
גר לבד. ללא אישה, ילדים, או תחביבים ראויים לציון.

אתם תלמדו לאהוב אותו.
06:23. שירותים ציבוריים

רוח צוננת, שתן חם.
משה אהב את הרגעים האלה, של סיום המשמרת. את הבוקר החדש. את הכבדות בעפעפיים. מעבר לחומה הוא כבר יכול היה לשמוע את מכוניות אנשי הבוקר נחפזות לתפוס חניה. מאחורי גבו שעון הנוכחות התחיל לעבוד.
רק המעליות המנומנמות עוד לא התעוררו לחלוטין, מתענגות על השעה השקטה האחרונה שלהן להיום. כמוהו, גם הן ידעו: הפעם הבאה בה הן ינוחו תהיה בכיוון חצות. הרבה שעות של עליות וירידות. אבל בינתיים עוד היה שקט. יחסית.
רוח צוננת, שתן חם, וניחוחות של אקונומיקה טרייה על חרסינה מצהיבה.
כבר היה כמעט בוקר. כבר כמעט נגמר. כמעט והלכה לעולמה עוד משמרת לילה רגילה, ספוגה בעוד זיכרונות מתים, שילכו וייקברו מאחורי עוד כמותם.
כמובן, חשב משה, שהלילה הזה היה מעט שונה מהאחרים. אולי זה היה הלילה האחרון שלו כאן.
ועדיין הרוח היתה צוננת בריאותיו, רוח ראשונה של סתיו. ועדיין השתן היה חם בצאתו, מקשית דרכו אל המשתנה. התענוגות הקטנים של החיים. הוא עצם עיניו והתמסר לתחושה.
*
"די, חלאס. נגמר", בקע מימינו קולו של סאלים.
ומשה פקח את עיניו. הזרם החמים נרעד קלות, כאילו נזכר במשהו בלתי נעים.
"תן להשתין בשקט, ראבק".
סאלים, בתבונתו, השכיל לא לענות, ולרגע קט אחד לא הופרעה קדושת הזרם החם. כל זאת, כמובן, אם מוציאים מהמשוואה את עובד הניקיון, שיצק בששון אקונומיקה לאסלות שמאחור.
אט אט הלך הזרם וגווע. משה ניער בקפדנות, מנסה לשכנע כל טיפה סוררת לצאת מגופו בטרם יוחזר הציוד למקומו הקבוע. פעם היה מספיק לו לנער פעם אחת. אחר כך, בחלוף השנים, הצטרפו לטקס פעמים נוספות.
הסוגיה הזו הטרידה אותו הרבה לאחרונה. יותר מהשיערות הלבנות, זו היתה העדות הממשית לשנים שהלכו והתקלפו מגופו. היום הוא היה צריך כבר לנער שוב ושוב, לסחוט את הצינור המדולדל, להעמיד פנים שהוא מחזיר אותו לתחתונים – וברגע האחרון להוציא שוב. רק כך הוא הצליח לבלבל את הגוף ולא להרטיב את התחתונים.
"נשאר לך סימן", אמר לו סאלים.
משה העביר יד על כתם הטחינה המתייבש על החולצה שלו. "זה ירד בכביסה", הוא אמר.
"לא זה. סימן אחר", סאלים הצביע על הצוואר שלו.
משה קימט מצחו והביט בראי.
כמו עדות מרשיעה, צועקת, זרח על צווארו סימן מציצה אדום ומתוק למראה. משה נגע בו באצבעותיו, לא מאמין שהמראה אפשרי בכלל.
מילא סאלים, הדון ז'ואן של בית החולים, זה שמשכיב אחיות על ימין ועל שמאל. אצל סאלים זה מובן. הוא הרי צעיר, מקסים, חתיך, ו…צעיר.
אבל משה היה בן 51. והנה, ההיקי הזה כאן. זה בכלל קרה?
ניחוח השתן המעורב באקונומיקה החזיר אותו למציאות.
*
"אתה חושב שנמצא אותה?", הוא העביר נושא.
סאלים צקצק בלשונו.
"אין סיכוי. אם לא מצאנו עד עכשיו…"
בזמנים כתיקונם משה היה מסכים איתו לגמרי. אלא שהלילה הזה היה, כפי שהזכירה לו המציצה המפלילה על צווארו, מיוחד למדי.
25 שנה אני מחפש ולא מצאתי. ואולי הלילה מצאתי? אולי הלילה מצאתי? ואם הלילה אולי ומצאתי, אולי גם את זה עוד נמצא?
הרי לא יתכן שכל זה קרה סתם, הוא חשב לעצמו. לא יתכן שכל השעות האחרונות יחזירו אותו שוב לאותו פח זבל ממנו זחל.
"אני לא מתייאש", הוא שמע את עצמו אומר.
"די! רק אללה יודע לאן היא הלכה", חרץ סאלים, במציאותיות של אחד שיודע דבר או שניים על החיים ועל הארגון בו הוא חי.
זה לא היה הזמן להתחיל לחפש, סאלים ידע, אלא הזמן להתחיל למצוא. אבל הוא יצטרך את שיתוף הפעולה של הזקן בשביל זה. הוא לא היה מודאג. משה הוא הרי אחד מהחבר'ה. נו מה, משה הרי המציא את החבר'ה.
"אבל – ", משה התחיל להגיד משהו, ואז עצר את עצמו. מישהו נכנס אל השירותים.
*
משה זיהה אותו בקלות. זה היה ברוך, אחד החולים שבילו את הלילה במיון. גם עליו עבר לילה מעניין, משה חייך בלי להזיז שריר אחד בפניו.
סאלים ומשה עקבו אחריו בעיניהם, דרך הראי, עד שהוא נעלם בתוך אחד מהתאים. אסור לו להיות כאן עכשיו, בעיקרון, חשב לעצמו משה. אין כניסה לשירותים בזמן שמנקים אותם. אבל למי אכפת בכלל. בטח לא לברוך. בטח לא להם. לא עכשיו, בכל מקרה.
חוץ מזה, המנקה כבר כמעט וסיים. מתוך עשרה תאי שירותים, הוא עבר כבר על כולם. ברוך בחר בקפידה את התא אליו הוא נכנס: האחרון, הרחוק מכולם.
שני הסניטרים רחצו ידיים. סיבנו קלות, ניגבו במגבוני הנייר החדשים, זרקו לפח ועזבו את המקום.
*
ברוך שמע את קולותיהם מתרחקים, נאנח והתחיל לרפד את מושב האסלה בשתי שכבות עבות של נייר טואלט. נקי או לא נקי, זה הרי בית חולים – ומלא חיידקים. ואחרי הלילה שהוא עבר – – – חיידקים הם הדבר האחרון שהוא רצה.
לאט לאט הוא הרשה לעצמו להירגע, בעודו מגלגל מחשבות על התביעה המשפטית שהוא מתכנן. על העיתונות. על הפיצויים. הם עוד ישלמו על זה ביוקר, הוא רעם בתוך מוחו. ביוקר ביוקר, כוסאומו כל הבית חולים המזוין הזה.
אבל התביעה תחכה קצת, הוא ידע. קודם כל – סיגריה. עכשיו, איפה שמתי את הקופסה. אה, מאחורה, בג'ינס. הוא שלף אותה מהכיס והפשיל את המכנסיים בזהירות, בעדינות. התיישב על ריפודי הנייר הנדיבים, הוציא מרלבורו אחת, עצם עיניים ותחב אותה בעדינות לזווית הפה.
הגליל הארומטי נשאר יבש. שמונה שעות כבר לא עישנתי, ברוך חשב לעצמו. שמונה חרא זבל כוסאומו ערס של שעות. סוף סוף זה יקרה.
אבל כשהוא פקח עיניים, הזדקרה מולו מדבקת ה"נא לא לעשן" האדומה-לבנה, שהודבקה היטב על הדלת הפנימית של תא השירותים. במיוחד עבור אנשים כמותו.
*
"אבל איך, איך, איך היא הלכה?!", משה דרש לדעת.
"כשתראה אותה, תשאל אותה".

"כן, היא בטח גם תענה לי".
"היא תענה, היא תענה. כמו שהיא ידעה ללכת – ככה היא תדע גם לדבר".
"אבל איך היא הלכה? איך היא – – – "
ולפתע שניהם נעצרו, משתתקים ובוהים קדימה. הנה היא! כמה מטרים לפניהם, ממש במרכז המסדרון שמוביל מהשירותים החיצוניים אל הלובי הפנימי של הבניין הישן, הנה היא. בכבודה ובעצמה.
"ואללה ואללה".
"ואללה הנה היא".
משב רוח צונן נוסף עבר במסדרון, מאוורר את זיעת הלילה. הנה היא. לרגע הם עמדו מולה, המומים, וחיוך של שביעות רצון – או הקלה – התפשט על שפתיהם.

*
קול של פיצוץ אדיר, קרוב מאוד, החריד את המסדרון מאחוריהם.
ולאחריו זעקת כאב קורעת לב.

 

לירון פיין התחיל את הקריירה שלו כסניטר באיכילוב, ניהל קריאייטיב במשרדי פרסום שונים, וכעת מפתח קריירה בינלאומית כסופר סדרתי באמזון.

X