סודות באחוזת השושנים | לרכישה באינדיבוק
סודות באחוזת השושנים

סודות באחוזת השושנים

שנת הוצאה: 08/2015
מס' עמודים: 576
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 35

 

"אחוזת השושנים" ניצבת על גבעה בלב פרדסים בפאתי נס ציונה, שוממה ועזובה מזה עשרות שנים. כשימיה היפים ועטורי התהילה כבר מאחוריה וכשהמקום מיועד להריסה כדי לפנות מקום למיזם נדל"ני שאפתני, רק אישה אחת נאבקת כדי להציל את האחוזה מגורלה הקטלני.

יומן נושן חושף את עברה המפואר של האחוזה ושל יושביה ומגלה אט-אט את סודותיה האפלים. ככל שמעמיקה ד"ר אלקיים בחקירתה על אודות מייסדי האחוזה, כך היא מסתבכת בעולם של סודות ושקרים. חייה משתנים ללא היכר, עתידה המקצועי והמוניטין שלה נמצאים בסכנה. באופן בלתי צפוי היא מקבלת עזרה מיואב לנדאו, בעל הנכס. אך האם היא יכולה לבטוח בו ובמניעיו? האם ד"ר אלקיים תצליח לפתור את כל סודות הבית לפני שיעצרו אותה ולרפא את הכאב האצור בין כתליו? האם תוכל לרפא את פצעי העבר שלה עצמה?

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    אני זוכרת את הקושי להתחבר, אף פעם לא הייתי חובבת היסטוריה גדולה.
    אבל הקליפה הזו שהתחילה להתקלף ולגלות לי עוד ועוד סודות הייתה ממכרת.
    אין ספק שזה ספר כזה שאת נוצרת בלב שלך לאורך זמן, אחד כזה שתמיד ישאר במקום השמור.

    בספר הזה טמונה אהבה משמתפתחת אבל גם כבוד, אמונה, התרגשות.
    אהבתי את החיבור והקפיצות הנוסטלגיות לעבר הרחוק.. אבל כל השאר הוא סוד גדול.

    אני סימנתי עליו √ אבל גם ♥

  2. :

    ****זמן התמוגגות-סודות באחוזת השושנים******
    לילה טוב יקירות שלי.
    ראשית הרשו לי לומר לגברת הילה את פשוט גאונה!!!!!
    עוד יצירת מופת שמה שעושה אותה זו הכתיבה המופלאה. נורא קשה להסביר במילים את הקסם של הספר הזה, אבל יש לו קסם עצום.
    התחלתי את הספר בערב ראש השנה וסיימתי אותו בזה הרגע.
    כל כך נהניתי, לא יכולתי לעזוב אותו פשוט, ומזל שהיו ארוחות חג באמצע ש"אילצו" אותי ,לעשות הפסקות להניחו בצד עד לפעם הבאה…
    הספר כתוב בצורה מעולה, השפה אוי השפה התמוגגתי, והתוכן, אוי התוכן!
    אני לא יכולתי לעזוב את הספר בכלל ובטוחני שכך גם אתן.
    זהו ממש ספר חובה לכולנו .
    לא פעם מצאתי את עצמי בוכה מהתרגשות מהסיפור שכה נגע ללבי.
    ספר שנון, מצטיין בדמויות עשירות ומלאות חן, ובדיאלוגים מתוחכמים
    ממליצה לכם לקרוא את הספר.
    אלו. אלו בדיוק הספרים שמזכירים לי בכל פעם מחדש למה אני כל כך אוהבת לקרוא.
    חיי השגרה המתוקים עם רגעי השמחה הקטנים שלהם, לצד רגעי העצב האינסופיים וטרגדיות קורעות לב. ספר באמת באמת יוצא דופן, עדין ועצוב כל כך, ושוב – בלתי נשכח.
    ספר שנשאר איתך – מובטח שהסיום יעלה דמעות בעיניכם.
    הנאה מרובה צפויה לכן באחריות.

  3. :

    ספר מושלם !! כתיבה ברמה גבוהה, בשפה עשירה ! העלילה סוחפת ומרתקת מהעמוד הראשון ועד לאחרון, תענוג צרוף !
    ממליצה בחום !

  4. :

    ספר מדהים !! לא פחות ממושלם !! כתוב בשפה עשירה, קולח וסוחף, עלילה מופלאה, סיפור אהבה יפיפה לצד סיפור היסטורי מדהים לא פחות.
    ממליצה בחום !

  5. :

    אהבתי לקרוא על אהבת הארץ
    ועל סאגה משפחתית
    ספר מקסים ומומלץ 🙂

  6. :

    רומן עכשווי – היסטורי, מושך את העין ואת הלב. כתוב בצורה רהוטה ומושלמת.
    הסופרת הצליחה לשלב את הקטעים ההיסטוריים המעניינים בצורה מתאימה ולמתוח אותנו עד הסוף. ספר מעולה, מתאים לכולם ובמיוחד לאוהבי היסטוריה ארצישראלית. מחכה בלי סבלנות לעוד ספרים שלה. 'סודות באחוזת השושנים' – אחד הספרים הטובים שקראתי בשנה האחרונה.

  7. :

    ספר של סודות והפתעות גדולות, אי אפשר להניח מהיד כשמתחוללת הסערה

  8. :

    "סודות באחוזת השושנים"/ הילה ארוון.

    בראשית דברי אציין כי זהו אחד הספרים העבריים הטובים ביותר שקראתי בשנה החולפת!
    זהו סיפור מרגש שמכיל גם סיפור אהבה מיוחד ולא שגרתי.
    הדמות הנשית – רומי , היא חזקה דעתנית, מלומדת , לא מתפשרת וללא ספק היא זו המניעה את העלילה .

    "אחוזת השושנים" היא אחוזה אפופת מסתורין וגדושה בהיסטוריה.
    לו רק הכתלים יכלו לפצוע פה ולגולל את שראו ואת שהתרחש בתוכם ….

    התום ,התמימות והכנות עם חלוף הזמן שינו את פניהם ללא היכר והפכו לשקרים שגוררים איתם שלל אסונות וכאב.

    לאחוזה סודות רבים המשוועים לפיצוח בבחינת רב הנסתר על הנגלה.
    האניגמה המוזרה שאותה צוות החוקרים נדרש לפענח היא מדוע האחוזה שטומנת בתוכה עושר רב ננטשה בפתאומיות ונאטמה .

    חידות נוספות נותרו פתוחות ומשועות לפתרון.
    אנו הקוראים צפויים לעבור מסע מטלטל בחסות ד"ר רומי אלקיים החוקרת ויואב מ"לנדאו אחזקות" שהוא בעל הקרקע הרוצה להרוס את האחוזה, בעוד שרומי נאבקת להצילה מדחפוריו.
    המסע שנעבור הוא ללא ספק מרתק ומעשיר .
    תוך כדי המסע כול הסודות יחשפו .
    נלמד דרכו מה מחירן של הבטחות כאלו הנאמרות בלהט הרגע ובחסות האש היוקדת של האהבה.
    נלמד על זיכרונות העבר שפותחים את הפצעים המדממים ולא נותנים להם מנוח.
    נלמד שוב על הטבע האנושי שמעדיף את טעמם הנפלא של חיים גדושי תענוגות ועתירי מזומנים על חיי שגרה אפורים וצנועים בחסות האהבה.
    נלמד על דרכיו המסתוריות של הגורל ועל יצר הנקמה .

    הספר מעניק תמורה נפלאה לקורא.
    הוא כמו פרח שנפתח לאט לאט ומגלה את הסודות הצפונים בו.
    כול רגש המתואר בספר מופיע בצורה טוטאלית!
    שנאה טוטלית ואהבה טוטלית. אין תחום אפור ואין פושר .
    מרגע שהתחלת לקלף את הקירות ולחשוף את הרבדים "באחוזת השושנים" אתה נהפך שבוי -והאבסורד הוא שאתה נהנה מכול רגע ! להיות אסיר באחוזה מסתורית מעולם לא היה מרתק יותר.

    הספר כתוב היטב , אוצר המילים בו גבוה ומכובד ,עושה חסד לכתיבה בשפה העברית במיטבה.
    הספר נכתב כסיפור בתוך סיפור או יותר נכון במקרה הזה יומן ומשלב אלמנטים מספרי מתח ואלמנטים מרומן היסטורי .
    (לי אישית אפילו הייתה תחושה שמופיעים כאן גם כמה אלמנטים הלקוחים מטרגדיה יוונית- אבל אל תיבהלו –לכול אדם קיים עולם אסוציאציות פרטי וייחודי משלו).
    וכמובן מעל לכול ניוודע לכמה סיפורי אהבה , בחלקם אפילו כמה סיפורי אהבה שעל הנייר מצטיירים כבלתי אפשריים כמו שכולנו אוהבים .

    העלילה הראשית מתרחשת "באחוזת השושנים" ,בפרדסים, בבית האריזה ובשטחים הפתוחים שמסביבה.
    העלילה מדלגת בין קורותיהם של כארבעה דורות ומתארת את סיפור האחוזה החל מראשית המאה הקודמת.
    הילה בכתיבתה ובציון העובדות העניקה לנו חלון להיסטוריה המפוארת של יישוב הארץ החל מחידוש ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל בתקופת העליות בראשית המאה ,הקשיים של החלוצים , אזכור לתקופת המחתרות היהודיות שקדמו לצה"ל ואפילו ישנה תזכורת למלחמות צה"ל בעידן הנוכחי ולמחיר הדמים הגבוה שאנו משלמים.

    הילה ארוון הטיבה לתאר את ההיסטוריה הארצישראלית של אותם התקופות , הכול נכתב במינון ובדיוק כך שבמידה ויש כאן קוראים שנרתעים מסיפורים היסטוריים – הסירו דאגה מליבכם , אתם לא תתאכזבו ! אתם לא הולכים לשקוע בדפי ספרי ההיסטוריה , אתם הולכים להישאב בקלילות להשתלשלות האירועים בסיפור ולחוות את האווירה.

    בקיצור,
    אם נשארתם איתי עד לשורות האלו- אתם חייבים לקחת עותק של הספר ותבינו בדיוק על מה אני מדברת….
    ללא ספק 5 כוכבים נוצצים ובהירים .

    קריאה מהנה 🙂

הוסף חוות דעת

שידת כתיבה מעץ, אכולה בקצותיה, משכה את תשומת לבה של רומי. היא עמדה לצד החלון הפתוח. להבדיל מיתר הרהיטים, נותרה השידה חשופה לאורך כל השנים ופגעי הזמן אכן נתנו בה את אותותיהם. רומי קרבה אליה. על המכתבה הבחינה בעט נובע, בקסת דיו מסוגננת ובסופג דיו מוכתם משימוש מרובה. הם היו מכוסים בשכבת אבק. ערימת ניירות מצהיבה ופרועת מראה נחה לצדם. רומי רכנה אל הדפים. בתחילה חשבה שמדובר בכתמי צבע, אך ככל שהעמיקה להביט בהם הבינה כי מדובר במילים ומשפטים. היא נשפה בעדינות על הנייר, רסיסי אבק התעופפו באוויר וחשפו כמה פסקאות. בראש המכתב צוינה המילה תרצ"ב.

קול צעדים נשמע מאחוריה. היא שלחה מבט אל פתח החדר, שלומית נכנסה פנימה.

"יש מצלמה." היא התקדמה לעברה ונופפה במצלמה, "מה מצאת, ד"ר אלקיים?"

"אני לא יודעת. אני צריכה קצת אור."

רומי הרימה את הנייר בעדינות מהמכתבה ושתיהן קרבו אל החלון כדי להטיב את הקריאה. הדיו היה דהוי כמעט לחלוטין. אי אפשר היה לזהות את המילים הכתובות בדף. הדבר היחיד שקפץ לנגד עיניה של רומי היה חתימתו של כותב המכתב.

"אפרים לנדאו," אמרה ומבטה עלה אל שלומית.

"הנה לך הוכחה שלנדאו גרו כאן אחרונים," ציינה שלומית, "לפחות עכשיו אנחנו יודעים שאבות אבותיו של יואב לנדאו אכן גרו כאן, למרות שכרגע לא ברור איך הגיע המקום לידיהם."

"אם זה כמו אצל הצאצא שלהם, אז בטח לא בדרכים כשרות," אמרה רומי בעודה מנסה לזהות את הכתוב.

 

"דעה כל כך מגובשת על אדם שאת בקושי מכירה?"

קול של גבר זר נשמע מפתח החדר והקפיא אותן במקומן. הן סבו להביט בדובר. שלומית לטשה בה מבט מודאג ומלא מבוכה.

יואב לנדאו עמד שם ולא נראה פגוע במיוחד מדבריה. למעשה, רומי ראתה את השעשוע בעיניו. אולי ההגינות המינימלית דרשה שתובך מכך שנתפסה על ידו מדברת בגנותו, אך היא לא הרגישה כך. לא כשמדובר בו. היא הניחה בעדינות את המכתב בחזרה על המכתבה העתיקה ופנתה לעברו.

"אם היית טורח לקרוא את כתבי האישום שהגשתי נגד 'לנדאו נכסים' בשנים האחרונות, אז לא היית מופתע כל כך."

היא התייצבה מולו ובכך חסמה את הכניסה לחדר בגופה. הוא היה גבוה ממנה בראש, דבר שלא הבחינה בו כשעמדה מולו במשרד, כששולחנו הפריד ביניהם. מבטו של יואב ירד אליה.

"יש לי אנשים שעושים את זה בשבילי," השיב בנינוחות ועיניו עלו אל שלומית שעמדה נטועה במקומה ועקבה אחר המתרחש.

הוא שלח אליה חיוך מלא קסם ושלומית השיבה לו חיוך. רומי העיפה מבט לאחור וראתה איך עוזרת המחקר המבריקה שלה מסמיקה ונועצת בו מבט. ממש כמו מבטו של עגל רגע לפני השחיטה, חשבה רומי.

"רוצה לספר לי מה מעשייך כאן?" רומי נעמדה בטווח הראייה שלו, בתקווה שזה יוציא את שלומית מהכישוף שהטילה עליה נוכחותו.

מבטו חזר אל רומי באטיות, "באתי לראות את הנכס שלי."

רומי הרימה גבה ספקנית, "הרי רצית למחוק אותו מעל פני האדמה, מה קרה שהוא מעניין אותך פתאום?"

"רק רציתי לוודא שלא תעשי לו נזק." הוא פסע פנימה, חולף על פניה ההמומות.

"חשבתי שיש לך אנשים שיכולים לבדוק את המקום בשבילך." היא פסעה אחריו.

הוא נעצר במרכז חדר ההסבה הגדול ועיניו בחנו את שולחן האוכל הנאה.

"בשיחתנו הקודמת שאלת אותי מתי הייתי כאן לאחרונה." מבטו מצא את שלה, "אני כאן בגללך, דוקטור. זה היה הרעיון שלך."

תשובתו הרגיזה אותה. הוא לגלג עליה.

"למה אתה כאן באמת?" שאלה בקוצר רוח.

הוא חייך לאטו. אשת האקדמיה עמדה כעת מולו עם מבט נחוש על פניה לסלקו משם, מפתיעה אותו בהתנהגותה הבוטה.

"סקרנות." יואב שמע את עצמו אומר ונגע בקנקן התה העדין שנח על השולחן, מבחין בדאגה לגורלו של הכלי הנאה הניבטת מעיניה.

הוא הרים את אחד הספלים הדקיקים, ונתן לו לשקשק בין אצבעותיו במכוון. הוא ידע שהוא לא יצטרך לספור עד שלוש כדי שד"ר אלקיים תעוט עליו כלביאה המגנה על גוריה ותשלוף מידו את הספל השברירי.

"אני רוצה להזכיר לך," היא הניחה את הספל בעדינות מרבית בחזרה במקומו "שלמרות שאתה בעל המקום, למועצה לשימור אתרים יש את כל הסמכויות לפעול באחוזה ולהחליט בהתאם לשיקול דעתה ואינך יכול להתערב בעניינינו."

"את צודקת כמובן ואין לי שום כוונה להתערב בפעילות שלך כאן."

"יפה." היא החוותה בידה אל עבר היציאה מהחדר, "ועכשיו אני צריכה לחזור לעבודה. אין לי זמן לפטפוטים. אני מבטיחה לך שהאחוזה בידיים טובות."

הוא התלווה אליה ללא התנגדות ורומי שמחה שהמפגש הבלתי צפוי שלהם מסתיים כפי שרצתה. לנדאו הגיע כדי לסמן את הטריטוריה שלו ולהצהיר שעל פיו יישק דבר, אך היא הראתה לו שלא תיכנע בקלות.

"רק תרשי לי לומר לך משהו אחד לפני שאני הולך." הוא נעצר בכניסה לחדר והיא נאלצה לעמוד במקומה. "אמנם למועצה יש באופן זמני צו המקנה לה את הסמכות לקבל החלטות בפן המקצועי בנוגע לאחוזה, אבל אני רוצה להזכיר לך שמבחינה משפטית את לא יכולה להוציא מכאן שום דבר מבלי רשותי, לא לבדיקה ולא לצילום." הוא חייך כמו חתול צ'יישר, "אני בטוח שאת מבינה מה המשמעות של זה."

"צו המניעה מאפשר לנו להיות כאן ואף לבחון את הפריטים במעבדה שלנו," התקוממה רומי.

"כבר לא." יואב שלף מכיס פנימי במעילו מכתב מקופל לשניים והעניק לה אותו, "השופט ערך כאן כמה שינויים הבוקר."

רומי נטלה ממנו את המסמך בשאט נפש. היא פתחה את המסמך וגילתה כי היה זה תיקון לצו המניעה מאתמול שהוציא עורך הדין של המועצה. התיקונים התייחסו להגבלות שהוטלו עליהם בכל הנוגע להוצאת חפצים וריהוט מהאחוזה ומשטחיה. לפי הצו המתוקן אם היא תרצה להעביר את הציוד למעבדה לבדיקה, היא תצטרך אישור בכתב מלנדאו.

שלומית קרבה אליה להציץ בתוכן המסמך, "מה זה אומר, ד"ר אלקיים?"

"זה אומר שאין לנו דרך להוציא מכאן ציוד או ריהוט, ללא אישורו בכתב של השותף הנכבד שלנו," הסבירה רומי.

יואב לא האמין למשמע אוזניו, ד"ר אלקיים לא נראתה לו טיפוס תבוסתני. הוא המתין למכת המחץ שלה וזאת אכן מיהרה להגיע.

"אבל," רומי פנתה אליו והותירה את המסמך בידיה של שלומית, "כל שימור המבנה והאחריות עליו לשבוע הקרוב, הם בסמכות המועצה, בהוראת בית המשפט, ובהתאם לזה עד שאנחנו לא נסיים לבדוק פה כל סנטימטר, אנחנו לא נצא. גם אם זה אומר שנבקש הארכה לצו מניעת ההריסה." עתה היה תורה לחייך בשחצנות, "ואתה יודע מה המשמעות של זה, לנדאו, נכון?"

יואב חייך ברוח טובה ורכן לעברה כממתיק סוד.

"אני חושב שכדאי לשנינו להסתדר טוב אחד עם השני. אחרת שנינו יוצאים מופסדים."

הוא עמד קרוב מאוד אליה, כך שיכלה להבין מה כל הנשים מוצאות בו. ובכל זאת כל מה שהתחשק לה לעשות היה לסטור בפניו ולמחוק את חיוכו היהיר.

"אם לא תפריע לי, אני מבטיחה שלא אפריע לך," אמרה.

"את מתכוונת שלא תעשי הכל כדי לטרפד את הקמת פרויקט 'מגדלי השושנים'?"

הוא בטח מעוצבן מאוד שהדחפורים שלו עומדים ללא מעש וכל התוכניות שלו להקים כאן מגדלים מפלצתיים ולהרוויח מיליונים מתעכבים בגללה, חשבה. היא נהנתה מהמחשבה הזו, אבל לא היו לה כוונות להתנכל לו בזדון.

"אין לי שום רצון לגרום לך נזקים," אמרה לו, "אלא רק להגן על אתר היסטורי. ברגע שנסיים את הבדיקות שלנו במקום אני אודיע לך. אם יוחלט לשמר את המבנה, נמצא דרך לעשות זאת, שבה כל הצדדים יהיו מרוצים."

"מקובל עלי, ד"ר," אמר לה ונד בראשו לפרידה.

רומי עקבה במבטה אחריו כשעזב את החדר.

"מי היה מאמין שיואב לנדאו יגיע הנה בכבודו ובעצמו?" קולה של שלומית פרפר בהתרגשות.

באמת כבוד גדול, חשבה רומי.

"צילמת תמונות?" היא סימנה בסנטרה אל עבר המצלמה שהחזיקה שלומית.

"של לנדאו?"

רומי לטשה בה מבט המום. פשוט לא ייאמן מה הייתה ההשפעה שלו על מוחות כה מבריקים. היא יכלה לראות בעיניה של שלומית לבבות מהבהבים כמו בוולנטיין דיי.

"לא של לנדאו," השיבה בחדות, "של האתר."

"אוה…" שלומית השמיעה נחרת צחוק, "צילמתי כמה מבחוץ."

"יופי. עכשיו, לאחר שנפטרנו מההפרעה הזו, אני רוצה להסתכל שוב על המכתב שמצאנו," היא ניגשה אל המכתבה שלצד החלון הפתוח, "אולי הוא ייתן תמונה ברורה יותר לגבי סיבת העזיבה של בעלי הבית. תוכלי בבקשה לעלות למעלה ולראות מה מעכב את מוטי?"

"בוודאי." שלומית השאירה את המצלמה על שולחן האוכל ויצאה.

רומי הציצה מבעד לחלון וראתה את האורח הלא קרוא שלה פוסע רגלית אל עבר שערי האחוזה הפתוחים. מכוניתו חנתה רחוק מהבית, מעבר לחומה. לכן הם לא הבחינו בהגיעו, הוא רצה להפתיע אותם. מעניין מה זומם האיש הזה? תהתה.

לנדאו פתח את דלת הרכב ועצר לרגע. הוא הביט לאחור והבחין בה, כאילו ידע שהיא תעמוד שם ותצפה בו. מן הסתם הוא היה רגיל לעדר של מעריצות שעקבו אחר כל צעד שלו. היא השיבה לו במבט עז ומתריס משלה. שפתיו התעקלו לחיוך בלתי נסבל כשהתיישב מאחורי ההגה. רומי עקבה אחר המכונית המתרחקת וגלגלה את עיניה. מה הוא חושב לעצמו בדיוק? יש לה קצת יותר שכל מזה.

 

 

הילה ארוון,  יצאה לשליחות לגרמניה ובמשך שלוש שנים שקדה על ספר הביכורים שלה. התוצאה היתה מותחן רומנטי, מלאה הפתעות שישאירו אתכם מרותקים עד לעמוד האחרון.
הספר יצא לאור בסיוע תמיכת ההמונים דרך האתר “הדסטארט” וזכה לביקורות נלהבות של קהל הקוראים.

X