נשקתי לחושך | לרכישה באינדיבוק
נשקתי לחושך

נשקתי לחושך

שנת הוצאה: 10/2014
מס' עמודים: 91
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 20
- 44
- 20

"נָשַׁקְתִּי לַחֹשֶךְ / כִּי הַחֹשֶךְ הוֹלֵךְ לְמֵרָחוֹק", כותבת ארלט מינצר באחד הספרים היותר מרגשים שנראו פה לאחרונה; מבעד לחושך שנוגע בחייה המשוררת נושקת את העולם – את אהובה, את מטופליה, את האח שהתאבד, את קורבנות המלחמה ושורה ארוכה של דמויות שהיא פוערת לפנינו. ב"נשקתי לחושך" כתיבת השיר עצמה היא נשיקה המגיעה למרחוק גם מבעד לחושך של הזולת ושלנו, הקוראים. זוהי שירה רוגשת לא פחות משהיא מרגישה. שירה הזועקת את זעקתה ויהי מה.

 

אֵימָה גְדוֹלָה וְזַרְחָן, וּבְנִי אִיסְמָעִיל הַשּׁוֹאֵל אוֹתִי

אֵיפֹה אַבָּא?

הוּא יָצָא לְהָבִיא עֵצִים לְהָכִין תֵּה…

מָתַי יַחְזֹר?

יוֹרִים בַּחוּץ, אוּלַי לֹא יַחְזֹר.

 

בין כשהיא כותבת במבנים פואטיים מהודקים ובין בכתיבה חופשית היא מיטיבה ליצור סיטואציות ודיאלוגים דרמטיים, ולהנכיח בעברית חיה מאוד את דמויותיה לעינינו כמו בסצנה של מחזה. בקלילות סגנונית היא חוזרת ומקפלת עלילה שלמה בסונט אחד. רבים מאלה הם שירי פרסונה, אבל הפרסונות שלה אינן דמיוניות, אלא מוכרות לה מקרוב, מבפנים. רוב הדמויות האלה הן מטופליה, והיא מדברת מפיהם מכוח האמפתיה. אולם האמפתיה הזו אינה עוצרת במעגל התרפויטי אלא נמשכת אל אחרים שהרעידו מיתר בלבה – מאלכסנדר פן, ועד אביבה אורי, מצלָּם בשוק של דלהי ועד מרלין מונרו.

הנושא המובהק הוא מצב האדם – החל במצוקות הנפש, עבור ברעב קיומי וכלה בעוול הפוליטי. אנחנו קוראים בעיתון על הרס בתים, אלמנות מלחמה, הלומי קרב, והרוגים – וחוזרים לחיינו. אבל ארלט מינצר מוצאת את האנושי גם בידיעות הלקוניות האלה ונותנת לו קול עז מבע. גם שיריה הפוליטיים אינם שונים משאר שירי הפרסונה שלה: יסודם בכשרונה להרגיש.

"אֲנִי בְּדַרְכִּי / אֶל הַגֶּשֶׁר. אִם בַּדֶּרֶךְ לְשָׁם / אָדָם אֶחָד יְחַיֵּךְ אֵלַי, / לֹא אֶקְפֹּץ", אומרת אחת מדמויותיה בספר הביכורים החזק הזה, וקשה שלא לחוש שהשיר עצמו אינו אלא חיוכה של המשוררת כנגד הסבל, אל החיים.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “נשקתי לחושך”

בקרוב…

חייט

לָמָּה הֵן בָּרְחוּ לִי? מַה יֵּשׁ לָהֶן

לְחַפֵּשׂ שָׁם בַּחוּץ?

נָכוֹן, תָּקַעְתִּי בָּהֶן סִכּוֹת, וְעוֹד סִכּוֹת,

לֹא שָׁמַעְתִּי אוֹתָן צוֹרְחוֹת.

עוֹד מְעַט יַחְשִׁיךְ,

כְּלָבִים מְשׁוֹטְטִים יִקְרְעוּ אֶת בְּשָׂרָן.

בֻּבּוֹת טִפְּשׁוֹת, בֻּבּוֹת זוֹנוֹת!

עֲרֻמּוֹת, פְּרוּעוֹת,

כָּל כָּךְ מִשְׁתּוֹקְקוֹת.

בֻּבּוֹת שֶׁלִּי, בָּנוֹת שֶׁלִּי,

חִזְרוּ אֵלַי! לֹא אַכְאִיב עוֹד.

בִּגְדֵי כְּלוּלוֹת אֶתְפֹּר לָכֶן,

אֲלַטֵּף אֶת גֵּוְכֶן הַלָּבָן,

אֲפַנֵּק, אַשְׁקֶה בְּיַיִן אָדֹם,

אֲמַלֵּא אֶת נִקְבֵיכֶן עַד שֶׁתֵּאָנְחוּ

עוֹד, עוֹד! נִשְׁתּוֹלֵל, נִרְקֹד.

אֵיפֹה אַתֶּן בֻּבּוֹת זוֹנוֹת?

 

 

שני קוטג'

שְׁנֵי קוֹטֶג', אֶחָד שֶׁמֶן סוֹיָה,

חֲבִילַת טִיטוּלִים, נֵס קָפֶה.

מֵאֲחוֹרֵי הַקֻּפָּה אֲנִי בִּלְתִּי נִרְאֵית.

וְטוֹב שֶׁכָּךְ.

קִילוֹ עַגְבָנִיּוֹת, עֶשֶׂר פִּתּוֹת.

בָּאוֹטוֹבּוּס הַבַּיְתָה

אֵינִי מְרִימָה אֶת עֵינַי,

שֶׁמָּא אֶפְגֹּש עֵינַיִם

מְלֵאוֹת בְּכִעוּרִי.

בְּכָל זֹאת, אֲנִי מַאֲמִינָה בְּאֹשֶר נִצְחִי.

בַּקְבּוּק חֹמֶץ, קֻפְסַת טוּנָה.

הִתְאַהַבְתִּי בְּזַ'אק, פּוֹעֵל זָר,

נֶאֱחַזְתִּי בּוֹ בְּכָל כֹּחִי —

גַּם אֲנִי זָרָה. רוֹצָה

אַהֲבָה, טַבַּעַת וְיֶלֶד.

אֲבָל זַ'אק בָּרַח לְאַחֶרֶת,

רָצָה רַק כֶּסֶף וְאַשְׁרָה.

שִׁשִּׁיַּת מַיִם, מַגַּשׁ בֵּיצִים.

רַק הַקֻּפָּה תָּמִיד נִשְׁאֶרֶת.

כְּשֶׁאֲנִי נוֹגַעַת בָּהּ, הִיא נִפְתַּחַת

וְשָׁרָה לִי.

 

 

נולי

הַכַּלְבָּה שֶׁלָּהּ מֵתָה.

וּמִי יֹאהַב אוֹתָהּ?

קָרְאָה בְּסֵפֶר, שֶׁאֲנָקוֹנְדָה

לוֹפֶתֶת אֶת טַרְפָּהּ בְּגוּפָהּ הָאָרֹךְ

עַד שֶׁהוּא נֶחְנָק.

נוּלִי חוֹנֶקֶת אֶת עַצְמָהּ

בְּאֹכֶל. יוֹשֶׁבֶת עַל הַשָּׁטִיחַ

שֶׁל הַכַּלְבָּה, וְאוֹכֶלֶת מֵהַבּוֹנְזוֹ שֶׁלָּהּ.

כְּשֶׁמַּחְשִׁיךְ, הִיא קוֹשֶׁרֶת אֶת הָרְצוּעָה

לְצַוָּארָהּ, וְיוֹצֵאת.

הוֹלֶכֶת בַּמַּסְלוּל הָרָגִיל. אוּלַי

יִמְצָא אוֹתָהּ מִישֶׁהוּ,

אוּלַי יִקַּח אוֹתָהּ.

ארלט מינצר נולדה בעירק ועלתה ארצה בגיל שש. למדה משחק ב"בית־צבי", והופיעה בתיאטרון ובקולנוע. מאוחר יותר עזבה את המשחק, והשלימה לימודי דוקטורט בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. מינצר עובדת כפסיכולוגית קלינית ומרצה לפסיכולוגיה, וספר השירים מוקדש למטופליה. היא חברה ב'קבוצת השירה של יום רביעי' ופרסמה משיריה ב'הליקון', 'יקום תרבות', 'ליריקה' ועוד. לאחרונה חזרה גם לשחק.

X