נקטרינות | לרכישה באינדיבוק
נקטרינות

נקטרינות

שנת הוצאה: 11/2014
מס' עמודים: 45
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 13
- 13

נוגה, אשת יהודה מתה. הוא שוקע בדיכאון, יוצא לדייטים כושלים ולבו דווה. על זה הסיפור. אלא שבדומה לגורל נוגה, סוף כל ספר למות. מהם, שגוועים בקול ענות חלושה, מהם שמתפוצצים בפרצוף.בעברית עכשווית, תורנית ומליצית, בפרגמנטים מרוכזים ובמקצב ג'ז אקספרימנטלי, הספר צועד עם יהודה במסדרונות חייו, ובעוד הגיבור ממשיך במסעו בנובלה והם חיו , נקטרינות מתפרק ונעלם.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “נקטרינות”

בקרוב…

כשנוגה מתה עמד יהודה מול רחמים במכולת ונשבע שלא יתחתן שוב. רחמים מצמץ בעיניו והנהן. הוא לא הבין את משמעות השבועה והמוות. רחמים אדם עם פיגור. יהודה אוהב אותו.
גמלוניותו ועיניו הירוקות מזכירות לו את נוגה.
*

אחר כך כוס הקפה עם הכיתוב "צימר במצפה" נשמטה מידו של יהודה כמו פיל שמידרדר מגבעה, והתנפצה בפורטיסימו גדול. הוא הסתכל במדרון חייו, אמר, "השלם גדול מסך חלקיו," וקרא לחיים לטאטא את השברים.
*

אל תירא, יהודה, אל תירא, כי גור אריה הלוא אתה, ניחם יהודה את עצמו בזמן הלוויה. אבל הדמעות זלגו מעיניו כרביבים. גם חיבוק ישראל אביו, שהוגש כתשורה לא אופיינית, לא עזר לדלל את דמעותיו לכדי תרופה הומיאופתית שמרפא בצידה. לא הקדיש על הקבר ולא השבעה שבעקבותיו הקהו כהוא זה את הכאב.
*

הלוויה הייתה מכובדת. הגיעו הרבה חברים, גם כאלה שלא ראה שנים. אפילו חבר מגולני, שיהודה היה בטוח שהוא בחו"ל, הגיע במיוחד מהצפון כדי לנחם. שלא לדבר על יורם שבא וישב לצידו במשך כל השבעה. הרב ספד ומרדכי ביטל תורה בשביל חסד של אמת. גם חברותיה של נוגה באו לנחם והביטו בו כבצב מים – כבד ואיטי, אבל בלי בית.
*

נוגה נפטרה מסרטן במעי הגס. הוא היה מפושט, מהיר ומכוער. בתוך ארבעה חודשים מרגע הגילוי היא חדלה להיות. גופה תאב החיים הידלדל כנילוס בשנות בצורת, ומקורות חנהּ יבשו. רק פני המלאך שלה לא נפגעו. הם כחשו אמנם, אך יופיים לא הועם. היא דמתה לציפור המבקשת לעוף ואינה יכולה. דא עקא שלבסוף המריאה לעולם האמת. שם, היה בטוח, שמורה לה העלייה השישית בתורה, כיאה למכובדת.
*

יהודה לא רפורמי, והעלייה השישית היא מטאפורה כמובן. אותה אחת שהשתמשו בה הוריו כשעלו לארץ מרוסיה בסוף שנות השבעים וביקשו לשוות לעצמם נופך חלוצי. מבחינתו הקשר עם נוגה היווה את עצמות התקשרותו בארץ הקודש, מתוקף היותה דור שישי במולדת. הוא כבש את הארץ בכך שנישא לה. רק חסר שתניב פירות. לא היו להם ילדים.
*

תחילה לא מיהרו להביא, וכשנכשלו ופנו לטיפולי פוריות התגלתה המחלה. באותה תקופה יהודה עבד בסטארט־אפ מבטיח כמתכנת. הוא בחר לפרוש ולסעוד את נוגה. הוא לא הלין על כך, שכן התכנות הפך מייגע והטיפול היה מפלט. במובן הזה, הוא היה אסיר תודה לה בחשאי. וכן, אסירות התודה הזינה את רגשי האשם שלו. בזמן האשפוז, כשישנה והוא ישב משועמם, נתן דרור לספקולציות מורבידיות: כמה זמן היא תחזיק מעמד?
לאכזבתו, נוגה קרסה לתוך עצמה כחור שחור חודש תמים לפני התחזית (בתורת הקוואנטים המדען הוא תמיד חלק מהניסוי, האשים את עצמו.)
*

הוא נותר עם תכנית שנגוזה. הם לא ביקרו בחוף הים. ובכותל.
*

מנגד, עד השבת האחרונה לחייה היא הדליקה נרות כשהוא לצידה, והוא שר לה "אשת חיל."
*

(גבר בשנות העשרים לחייו, דומה לאלן דלון רק בהיר ממנו, המתנשא עד לרום הטלוויזיה התלויה בחדר האשפוז, מזמר לאשתו ולשתי זקנות את "אשת חיל" בניגון רוסי, ומעורר בזקנות געגועים לז'ק ברל ובנוגה את הרצון שישתוק.)
*

ככלל, יחסה אל בעלה התאפיין בהיכרותה אותו על בוריו ובנוסחה סודית של ניסיון נשי, כפי שמופיעה במסכת שבת דף קמ: אל תאכלי הרבה בפני בעלך, אל תתפני לפניו ואל תפליצי.
*

את השילוש הקדוש הזה הקפידה לבצע באדיקות דתית.
*

הסוגה של הכרת בעלה הפכה לתמה כמעט מדעית ששכללה כל העת, עד שיכלה לחזות בדייקנות (למעט סטיות תקן מתבקשות) כיצד יגיב לכל "פיפס" שתעשה. לדוגמה, כשפיתה אותה לראשונה לדבר עברה בטרם נישאו, דייקה עד לרמת הרטט הבלתי רצוני בלחיו הימנית. עם זאת, לא צפתה את האדמומיות בלחייה ואת נשימתה הכבדה.
*

הם היו בני 17, ויצאו לטיול עם ורדה ושמעון, שקיווה שיצא כיחיד ויחזור כזוג. לקראת ערב, יהודה משך את נוגה לשביל צדדי כדי לראות את השקיעה מהמצפה שליד מודיעין עילית. ואז, אחרי שהתפלל מנחה ביחיד, אמרה נוגה בעיניים בורקות שהוא הזכיר לה שרף. הוא ענה שהיא מזכירה את כנסת ישראל. שפתותיהם מיהרו להצטופף, אך בטרם חבק לה היא מיהרה לדלג מטה, והותירה אותו להביט מזרחה, אל עבר ארץ ישראל השלמה, ולחלום על יישובה.
*

רק כעבור חצי שנה, כשיהודה נעתר להצעת גיא אחיה וויתר על מסלול הביינישים לטובת ניסיון גיבוש לסיירת מטכ"ל, שבו והתנשקו. את הגיבוש עצמו כשל בשלב הפסיכולוג, מסיבה לא נודעת.

רן אהוד רוזנבלום, חוזר בתשובה יליד 1971 נצר למשפחת רבנים, משלב בספריו הווי ישראלי תורני ודמיון פרוע.
ספריו מצטיינים בזרימה של מבע, מקצב שירי וצמצום תלמודי.
יצאו לאור:
2011 מיתת נשיקה בהוצאת פרדס
2013 איש יושב לבד
2014 והם חיו
2014 נקטרינות
2015 להוציא את החושך לאור
2015 טוב סיפורים ועוד סיפור
חמשת האחרונים ראו אור בהוצאה עצמית ובמדיה הדיגיטלית בלבד

X