נפש חיה | לרכישה באינדיבוק
נפש חיה

נפש חיה

שנת הוצאה: 2015
מס' עמודים: 295
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 35
- 95
- 35

הספר 'נפש חיה' עוסק בתמצות המהות וביאור הסמליות של בעלי חיים המוזכרים במקרא, על ידי בחינת הכתוב עליהם בפשט, בדרש ובאגדה, כמו גם בעזרת התבוננות ומחקר על מנהגיהם בטבע.

התבוננות מעין זו בבעלי החיים הקיימים ככלל בכדור הארץ, ובמיוחד באלו שמזמן הטקסט המקראי ואשר חולקים עם האדם את עולמו כבר עידנים, מגלה כי הם מסוגלים לשקף את תכונות המין האנושי באופן מעורר השראה.

התמקדות במפגש שהתרחש עם בעל חיים מסוים (בחלום, באופן פיזי או בתמונה) – ביכולתה לעורר לפיקחון רב לגבי מצב אישי בהווה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “נפש חיה”

לכל בספר מופיעים 51 בעלי חיים מרכזיים, לכל אחד מהם מוקדש פרק, פרק אשר נועד לבסס היכרות ולמידה עליו – ומכאן על עצמנו, בכל פרק מובא תחילה המשתמע ממצב מאוזן של בעל החיים ומהותו, ולאחר מכן ביאור הביטוי הפיזי והסימבולי של פגישה עמו בעת חוסר איזון שאופייני לו. מובא כאן הצד ה'מאוזן' בכתוב על השועל
שועל – חכמת חיים

 

השועל הוא יונק בינוני ממשפחת הכלביים, גופו דק וגמיש וזנבו ארוך ועבות, איכויותיו הפיזיות מרחיקות לכת ומאפשרות לו ציד בדרכים רבות. בין השאר באפשרותו לרוץ מהר, לטפס במיומנות על עצים, לשחות מרחק ניכר ולראות היטב, אף כי בשחור לבן. ובכל זאת, הבחירה הטבעית והרווחת שלו בפועל, בצאתו לציד, תהא הסוואה מוחלטת ואז תחבולה אחת מדויקת וערמומית.

 

חז"ל הצביעו על ההבדל היסודי בין סוגי הערמה הנמצאים בשימוש בעולם: "בעוד שערמתו של נחש הכשילה אותו והביאה לו רק קללה ולא ברכה, עמדה לו ערמתו לשועל וניצל בה לחיים פעמים רבות.”

 

שועל הוא בעל חיים נאמן מאד למשפחתו, ועדיין, ללא סתירה, רוב השנה יהא עסוק בעיקר בענייני עצמו ורק מדי פעם ישוב אל המאורה המוכרת ואל חיק זוגתו. שאר הזמן יסתובב חופשי וערני בשדות הפתוחים, בחיפוש הזדמנויות חדשות לפעולה מוצלחת.

 

חיות סתגלנית, עצמאות ודריכות תמידית לקראת הרגע הבא, מהווים אבן יסוד בחכמה המצילה את השועל מצרה. כאשר יש צורך בפיקחות יתרה, בנקיטת 'טריק' כלשהו סגולת השועל היא הנדרשת , ולרוב שכרה בצידה.

 

חכמת חיים היא סגולה הנובעת בעיקר מניסיון בפועל, בשטח, ולא מתוך לימוד תאורטי. במילון היא משויכת ליכולת לנהוג בפיקחות, ובערמה המיועדת למציאת עצה ותחבולה.

 

חכמה זו היא העומדת לצד כל נפש חיה במצבים בהם נדרש פתרון יצירתי, תוך כדי מצב מאתגר – פנימי או חיצוני. 'שועל ותיק' נקרא אדם שניכר שהוא מכיר היטב את נפתולי המציאות ואמון על דרכו בה.

 

בין אם מדובר בניגודי דעות, מצבי מלכוד קיצוניים או שטח רוחני-גשמי הנדמה כחסום, שועל הוא המומחה המראה לכולם את המוצא המחוכם – את הדרך להשגת הרצון ואת הצוהר המיוחל הלאה והחוצה.

 

טורף מנוסה זה, מכיר על בוריו כל שביל בשדות ויודע למצוא במרחב אלכסון נסתר מן העין, זווית שונה אשר לרוב תטה את אחריתו של כל עניין לטובתו.

 

במסורת היהודית השועל הוא סמל ליכולת להשכיל ולהשתמש כראוי בחכמת החיים שנרכשה, שכן לעתים הרשות להטות את המצב לפי רצון אישי נתונה. השועל מופיע לא פעם כדמות מרכזית במשלים ואגדות, 'משלות שועלים' נקרא הדבר במסכת סנהדרין לח/ ב. על רבנים כרבי מאיר בעל הנס ורבי יהודה הנשיא מסופר שבאמתחתם היו לא פחות משלוש מאות משלים שכאלה לכל עניין ומצב.

 

באלגוריות השכל אלו, השועל מגלם תמיד את האחד שמצליח להערים על נתונים ראשוניים, לנתח ולנתב מצבים לפי רצונו, ולצאת ללא פגע. רבים מהמשלים נסובים על שתי דמויות מפתח – האריה והשועל. במשל, האריה מסמל לרוב חכמת דעת ישרה, נוכחות סמכותית, ומראה מרשים מטבעו. השועל מנגד, חכמתו משתקפת במציאת ה'סדק' ובעממיות רבה, עיקר יכולתו להסתדר נובעת מחן כובש והקסמת זולתו, ואת פרוותו ינפח כדי להעצים רושם גודלו.

 

במשלים משתקפת מעין ידידות- יריבות, הקבלה וניגוד מתמשך בין שתי האפשרויות וביטוין במציאות. מוסר ההשכל משתנה וכל מקרה לגופו – לעתים מותר חכמת האריה ומלכותו הסדורה, ולפעמים דווקא השועל הוא הפותח דרך למימוש בזכות תחכום ולשון חלקה.

 

התנודה המתמשכת בין שתי מהויות מרכזיות וסימבוליות אלו, משתקפת במיוחד במשל הידוע: "אמר מתלא: הוי (היה) ראש לשועלים ולא זנב לאריות" (מסכת סנהדרין ד/כג), כשמנגד "אומר רמתיא בן חרש: 'הוי זנב לאריות ואל תהא ראש לשועלים." (מסכת אבות ד/טו)

 

על האדם לשקול ולברר את המצבים המזומנים לו, כל אחד לגופו, זו העצה – לבחור במודע באלו מהפעמים להעצים את 'חכמת האריה' ובאלו את 'חכמת השועל'.

 

שועל באיזונו משקף זמן ראוי לשימוש בחכמת חיים שנצברה מ'ניסיון בפועל' לשם קידום המציאות האישית והשגת מיצוי והצלחה.

 

ניתן ללמוד רבות על אופן השימוש בכישרון זה מאחת הדרכים בהן צד השועל את טרפו: קודם כול יסווה עצמו בסביבה הנתונה, שקט עד שכלל לא ניכר מקומו, וימתין ככל שיידרש. בעת שעובר בקרבתו טרף רצוי, יקפוץ השועל בבת אחת לפניו ויבצע מולו מיד – ממש קרוב, ריקוד מפתיע ותזזיתי שעיקרו סחרור מהיר במיוחד סביב זנב עצמו. ברגע שמרוב פליאה המומה מעמיק היסח הדעת של הטרף, ינתר עליו השועל הזריז וישיג מבוקשו.

 

חכמת השועל במיטבה פותחת נתיבי מחשבה או פעולה חדשים ומפתיעים לשם השגת יעדים.
ב'שירת הבריאה' – אסופת פסוקים שנאמרים כציטוט מפי כלל מרכיבי הבריאה, וביניהם חלק מבעלי החיים (האסופה מיוחסת למשה), מוזכר כך: "שועל אומר. הוי (אוי) בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבוד חינם ופעלו לא ייתן לו."

 

שועל כאן מסמל אזהרה. אדם הנוקט פעולה מסוימת, מתבקש לשקול בחכמה את אמות המוסר שלו ואת צדקת הפעולה, ולכבד תמיד חוקי יסוד של כבוד הדדי, גם בנקודות בהן הוא במובהק 'עושה לביתו'.

 

*חוסר איזון:

הנקודה הבעייתית במהות השועל, קרובה מאד לפני השטח, שכן 'חכמת חיים' מאפשרת לאָמוּן עליה זיהוי פרצות והזדמנויות תחבולה רבות במציאות הכללית. זוהי יכולת שכאשר היא חוברת לרצון עז ולא גדור להיטיב ל'עצמי' בלבד, עלול הדבר להתבטא בשועליות שהיא נדמית לאותם: "שֻעָלִים קְטָנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים" המוזכרים בשיר השירים ב/טו, במובן בחירה במניפולטיביות לא ישרה הדואגת בעיקר לרווחיה האישיים ולהצלחתה בכל מחיר.

שועל שיצא מאיזונו במציאות הגשמית, הוא זה שעקבותיו פרוסים על כל הלול כעדות לחגיגה פרועה. חללים ערופים פזורים סביב, הרבה מעבר לצרכו לשם הזנה. זהו שימוש בכשרון להשיג רצון אישי, באופן שאינו ראוי ואינו מכבד את הזולת, דבר המשתקף בנביאי השקר עליהם אומר הנביא יחזקאל: "הוֹי עַל-הַנְבִיאִים הַנְּבָלִים אֲשֶׁר הֹלְכִים אַחַר רוּחָם וּלְבִלְתִּי רָאו" "כְּשֻׁעָלִים בָּחֳרָבוֹת נְבִיאֶךָ יִשְׂרָאֵל הָיוּ" שם, יג/ג-ד משמע ערמומיים הם ברוחם, מרוכזים מאד בעצמם ומתהלכים במציאות כבתוך שלהם, ומוסיף הכתוב: "עַל הַר-צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֶם שֻׁעָלִים הִלְּכוּ-בוֹ" איכה ה/יח" כסמל לחורבן ולאבדן התום.

 

עוד על מעשיהם של נביאי השקר אומר הנביא יחזקאל "חָזוּ שָֹוְא וְקֶסֶם כָּזָב הָאֹמְרִים נאְם-יהוה וַיהוה לֹא שְׁלָחָם…הִטְעוּ אֶת עַמִּי לֵאמֹר שָלוֹם וְאֵין שָלוֹם". מדובר בניצול החכמה ככלי להטעיית אחרים למען השגת יתר האדרה עצמית.

 

שועל בהיפוך מסמל במקרא צורך ברגע של אמת צלולה, רגע שבו האדם מקיים התבוננות ללא כחש על פעולות שנקט במציאות ואופן השפעתן על האנשים החולקים איתו חיים. כאשר יש מניפולטיביות כלפי הזולת או צִלה של תחבולת שווא תועלתנית ולא כנה, השועל משמש כסימן לחדול מן הטעות.

 

בספר תהלים נכתב: "כִּי יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי-שָׁקֶר" והם "מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ" סג/יא-יב"
את הכתוב לא ניתן להבין כפשוטו (במובן שהשקרן סופו שיהיה למאכל לשועלים), מכיון שהשועל אינו צד גדולים ממנו וכלל אינו אוכל פגרים. לכן פירשו את האמור כמשל אשר מוסר ההשכל בו הוא "באותו היבט בו פגמת – יזומן לך גמול". כלומר, זה שמסלף צדק ואמת, אחריתו שיהא 'מנת' מומחה גדול ממנו לפתלתולי התחבולה.

 

כך קורה בסיפור המקראי המוכר ביותר בו נוכחים שועלים, מעללי שמשון בספר שופטים פרק טו. הכתוב מספר על אבי כלתו הפלשתית של שמשון, אשר בערמתו נתן את בתו לאיש זר בהעדר חתנו. בעת שובו של שמשון הביתה מציע לו האב כחלופה את אחותה הצעירה. או אז : "וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וָיֶּפֶן זָנָב אֶל-זָנָב וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין -שְנֵי הַזְּנָבוֹת בַּתֶָוֶך וַיַּבְעֶר-אֵש בַּלַּפִּדִים וַיְשַׁלַּח בְּקָמֹות פְּלִשְׁתִּים"…

 

נזק רב מאד הסבה תחבולת הנקמה של שמשון.
בסיפור זה עורמת החותן השגויה, הובילה לתגובת שמשון המכֻפלת והמשולחת. והאגדה מספרת כי לפני מעשה קשירת הזנבות אמר שמשון "יבוא שועל זה שחוזר לאחוריו (שמסתחרר סביב זנבו) ויפרע מפלשתים שחזרו משבועתם", מסכת סוטה י/עא

 

חכמת חיים אמִתית מתבטאת בהכרה מראש בנקודות האישיות בהן יש נטיה לערמומיות, ובידיעה מקדימה שהבוחר בדרך זו ונוהג בחוסר תום לב סופו שיצא שכרו בהפסדו.
שועל בהיבט זה משקף בקשה להסכים לעצור רגע, להשתוחח בעשב ללא תנועה ולהקשיב היטב לצליל הרוח. רוח המספרת סודם של חוקי מוסר אוניברסליים וקבועים, ומובילה לריסונו של הצד האנושי-שועלי אשר במקום למצוא מטרות בשדות-הבר, מרשה לעצמו חוסר הגינות ופלישה לתחומם המטופח של אחרים.

מוריאל ברילר, ילידת 1972, גדלה בעיר העתיקה בירושלים, על התפר בין דת לחילוניות ובין מזרח למערב. למדה בביה"ס לתיאטרון חזותי בירושלים, עוסקת בגינון אורגני וחינוך סביבתי, חיה עם בן זוגה וארבעת ילדיהם.
כתבים קודמים : 'מלל' קובץ שירה 1996
'לא מגלים לבנות' קלפי – שירה 2011

X